דף הבית » פעילות » דרום » תביעות הבעלות של הבדואים בנגב – כך קרס תיק הדגל

תביעות הבעלות של הבדואים בנגב – כך קרס תיק הדגל

לפני מספר חודשים העניק בית המשפט העליון פסק דין מכונן בפרשת אל עראקיב – תיק הדגל של תביעות הבעלות של הבדואים בנגב. תנועת רגבים מגישה לציבור את מסמך 'אל-עראקיב והנראטיב' – תמצות פסק הדין, המהווה אבן דרך להסרת החסמים לפיתוח הנגב

טענות הבדואים לבעלות על מאות אלפי דונמים בנגב, מלוות את השיח הציבורי במדינת ישראל כבר שנים ארוכות, ומהוות את אבני הנגף המשמעותיות ביותר העומדות בפני ממשלות ישראל בבואן לטפל בקידומה של האוכלוסיה הבדואית בנגב לסטנדרטים ראויים למדינה מתוקנת במאה ה- 21. במהלך עשרות השנים האחרונות נמנעו ממשלות ישראל מהתמודדות ישירה עם סוגיית הבעלות תוך שכל ממשלה משאירה את הטיפול בתפוח האדמה הלוהט לזו שאחריה, והשיח הציבורי שליווה את הסוגיה התנהל באופן בו הציבור הישראלי הולעט בשקרים, פרשנויות ושמועות.

ארגוני שמאל הממומנים בנדיבות על ידי ממשלות זרות בחרו ליטול את סוגיית בירור הזכויות במקרקעין, ולהפכה לסלע מחלוקת מהותי הנושא אופי לאומני. במקום שהסוגיה תידון ותטופל כשאלה משפטית קלאסית ואוניברסלית, בוחר השמאל הרדיקלי להציגה בישראל וברחבי העולם כהיבט נוסף של הסכסוך היהודי-ערבי, תוך השחרת פניה של מדינת ישראל כגורם קולוניאליסטי ומנשל.

אל עראקיב, 2010 (צילום: תנועת רגבים)

אל עראקיב, 2010 (צילום: תנועת רגבים)

לפני מספר חודשים דחה בית המשפט העליון את תביעת הבעלות המפורסמת ביותר, בפרשת אלעראקיב. ניתן לקבוע כי פסק הדין (ע"א 4220/12) הוא היסטורי ומכונן, מאחר והסוגיות שהועלו בעתירת המשפחה, שזורות בנרטיב הבדואי ונוגעות לאלפי התביעות חסרות הבסיס שהוגשו במרחב. באמצעות מקרה זה, ביקשו ארגוני השמאל להציב אבן בוחן וליצור תקדים משפטי מסוכן, שיקעקע את בעלותה ומשילותה של מדינת ישראל באיזור הנגב.

אל עראקיב הוא כפר בדואי לא חוקי שהוקם בסביבות 1999 על אדמות מדינה כ-10 ק"מ מצפון לבאר שבע. אנשי משפחת אל-עוקבי מהעיירה רהט, פלשו לאדמות המדינה והחלו לעבדה ולהקים במקום מבנים שונים, בטענה כי אדמות אלו היו שייכות למשפחתם במשך דורות רבים. לטענתם, הם פונו מהאזור לאחר מלחמת השחרור על ידי צה"ל, תוך הבטחה שהפינוי הוא זמני בלבד.

במאבק מתוקשר, אלים וקולני אותו ייצאו ארגוני השמאל לתקשורת הבינלאומית, פלשו המשפחות הבדואיות למקום קרוב ל-80 פעמים, ובכך הפך אל-עראקיב למותג המסמל את מאבקם העיקש "וההרואי" של הבדואים להיצמד בכל מחיר לאדמה שעליה הם יושבים מאות בשנים, כביכול.

אל ערקיב - גלגולו של שקר

אל ערקיב – גלגולו של שקר

במקביל פנו הפולשים לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת"א 7161/06), בדרישה לרשום על שמם כ-10,000 דונמים של קרקע, בטענה כי על חלקות אלו התקיים כפר היסטורי בשם 'אל-עראקיב' מאז התקופה העות'מנית, וכי משפחתם עיבדה את האדמות שהיו בבעלותה, והעבירה אותן בירושה מדור לדור.

למעשה, שלל טענות בני משפחת עוקבי בפרשיית אל-עראקיב יצרו, יחדיו, תיאור של הנראטיב הבדואי בדבר זכויות עתיקות במקרקעין במרחב הנגב. כלומר – על פי תפיסתם של הבדואים, המציאות בה הם חיו בנגב, במהלך עשרות השנים שקדמו להקמת מדינת ישראל ולאחר הקמתה, הקנתה להם זכויות של בעלות באדמות.

פעיל השמאל הרדיקלי פרופסור אורן יפתחאל, מהמחלקה לגיאוגרפיה ופיתוח סביבתי מאוניברסיטת בן גוריון, אף שימש כעד מומחה מטעם התביעה. יפתחאל הגיש לבית המשפט שתי "חוות דעת מומחה" גדושות בשורה ארוכה של ראיות לכאורה, לפיהן אדמות אלו אכן היו בבעלותה של משפחת אל-עוקבי במשך שנות דור.

תמצית טענות התובעים (הקש להגדלה)

תמצית טענות התובעים (להגדלה יש להקיש על התמונה)

בשנת 2012 דחתה השופטת שרה דברת את התביעה וקיבלה במלואה את עמדת המדינה, תוך שהיא מפרקת אחת לאחת את טענות התביעה. הפולשים מיהרו לערער לבית המשפט העליון כנגד פסק הדין השיטתי והמפורט, אולם במאי 2015 דחה הרכב השופטים בהשתתפות אליקים רובינשטיין, סלים ג'ובראן ואסתר חיות את הערעור. השופטים לא חסכו במילות הביקורת על טיבן ואמינותן של הראיות כביכול שהציג יפתחאל, והציגו עירום ועריה את "חוות דעת המומחה" שהגיש.

שתי הערכאות הגיעו לשתי קביעות משמעותיות: הקביעה האחת, עובדתית, היא שלילת חלק ניכר מטענות הבדואים וערעור בסיס הנראטיב הבדואי עצמו. הקביעה השניה, משפטית במהותה, היא כי לנראטיב לבדו, גם אם היה מגובה בעובדות היסטוריות, אין את היכולת להקנות לבדואים מעמד משפטי מוכר בקרקע וכי זכויות אלו נקבעות אך ורק בטענות משפטיות שמקורן בחוק.

כשירות לציבור, תנועת 'רגבים' מוציאה לאור את מסמך 'אל-עראקיב והנראטיב', הסוקר בקצרה את הסוגיות שנידונו בפני בית המשפט ומפרט את עיקרי פסק הדין היסודי שניתץ בשיטתיות את שלל המיתוסים.

משמעות התביעה - הכרה באלפי כפרים בלתי חוקיים

מהות התביעה – הכרה באלפי כפרים בלתי חוקיים

כל מי שבוחן את הסוגיה בהגינות מודה כי מלחמת ההתשה המשפטית שמנהלים ארגוני השמאל ואחוזים בודדים מכלל הבדואים כנגד מדינת ישראל, היא זו שמונעת כבר שנים ארוכות את קידומן של תכניות לאומיות לפיתוח הנגב לרווחת כלל תושביו. שבויי המערכה הזו הם תושבי הנגב כולו, ובראשם מרבית האוכלוסיה הבדואית המוחלשת שכלל אינם צד בסכסוך.

אין ספק כי קביעותיו הנחרצות של בית המשפט בפרשיית אל-עראקיב צריכות להוות זרז לקידום ההליכים המשפטיים לבירור מעמדם המשפטי של האדמות בנגב תוך רישום הבעלות בקרקעות אלו על שם בעליהן החוקיים (בהתאם לחוקי מדינת ישראל ולא בהתאם לנראטיב הבדואי). בכך ניתן יהיה להסיר מעל סדר היום את סוגיית הבעלות באדמות הנגב, ולאפשר את קידום הליכי הסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב לרווחת הנגב ומדינת ישראל כולה.

לקריאה והורדה של המסמך המלא יש להקיש על התמונה

אל עראקיב והנראטיב - לקריאה והורדה של המסמך המלא יש להקיש על התמונה

לקריאה והורדה של המסמך המלא יש להקיש על התמונה

 

2 תגובות

  1. אדוני הצדיק ואני ועמי הרשעים.

    והחוק(ן) גנב לאבי ולתושבי שעריים את המגרשים שמכרו להם קודם בעשר לירות זהב, אשכנזי מקורב למפא"י מכר להם את האדמות ואשכנזי אחר הפקיע אותן למען בסיס תל נוף ואשכנזי שלישי הודיע לנו שאנחנו לא זכאים לשום פיצוי כי השוד היה תוך כדי מלחמה ו"הפקעה תוך כדי מלחמה פטורה מפיצוי", כך רצו לדפוק את הערבים ודפקו את האמא שלנו.
    ולכן אבי זצ"ל ובני תימן בשעריים הוכרזו : "נפקדים נוכחים" בימים שבהם שופטי העליון שדדו את בתי הפלסטינים העשירים בירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו.
    ציונות היא גזענות, האו"מ צדק ואנחנו הרשענו.

    וקציני סדום ועם עמורה- " ויקו למשפט והנה מספח, לצדקה והנה צעקה ".
    שייך סיאח ראוי להדליק את המשואה ביום העצמאות ומדינת ישראל מתנהגת אליו ואל בני שבטו כניאונאצים פר אקסלנס וזאת כדי להפוך את האזור בו נמצא כפרם, "נקי מערבים", כפי שהצהירו בעלי תכנית הטרנספר היודונאצית.
    ואל תתמהו שהכוונה להקים על אדמתם וליד בית הקברות שלהם, התנחבלות סרוחת כיפה.
    הסרוחים ובית המשפח העליון הסריחו את ישראל מגזענות.
    והדג מסריח מהראש, מייסד האפרטהייד ומעוז הגזענות והדיכוי הוא בית המשפח העליון.
    איכה הייתה לבינת אלף שרמוטה אילה שרמוטה, קריה נאמנה.
    אוהבים אותך שייך סיאח אה טורי, אתה גיבור ישראל.
    בֵּית דָּוִד כֹּה אָמַר יְהוָה דִּינוּ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עוֹשֵׁק פֶּן תֵּצֵא כָאֵשׁ חֲמָתִי וּבָעֲרָה וְאֵין מְכַבֶּה מִפְּנֵי רֹעַ מעלליהם [מַעַלְלֵיכֶם].
    " וְגֵר לֹא-תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות, כ"ב, כ') וכן " וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ. לד כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם" (ויקרא, י"ט, ל"ג-ל"ד)
    זרע עמלקים ארור דבק בבני ישראל, להכחידנו מעם.
    קשים גרים לישראל כספחת (פסוריאזיס).
    נא לא לעקם את האף, כשאני אומר תימני ולא לעקם אותו גם כשאני אומר אשכנזי, אני לא המצאתי את המילים האלה, אני חף מכל פשע.
    ורק אני משביע אתכם במי שאמר והיה העולם, אל תוציאו לי את השד העדתי "אכלולישתולי" מהבקבוק, לאחסן אדי לכום מה דו להומון ביום פורים.
    (פן תעלה חמתי ו"אתן לכם" את מה ש"נתנו" להמן הרשע ביום פורים, זוכרים: " אותו ואת עשרת ילדיו וגו'?).
    כיוון שהורי תימנים ולא הערתם על כך שהדגשתי שהורי תימנים ולא היית מעירה לי גם אם הייתי מדגיש שכל תושבי שעריים שנדפקו עם הפלסטינים, תימנים.
    מה לעשות ובימים ההם, כל הגזלנים היו אשכנזים וכל הנגזלים היו ערבים בני דת מוחמד, ישוע או משה ?
    ומה לעשות וכל הנשדדים היהודים היו תימנים, וזה נמשך עד היום, השודדים האשכנזים זכו בשוד והתימנים מגורשים שוב ושוב מכנרת ועד סלמה ועכשיו מגרשים אותם מסילואן ?
    השוד של התימנים הוא לאורך כל ההיסטוריה של הציונות ולא ערבים שדדו אותנו סטג'פר אללה אל עזים, תמיד תמיד אשכנזי עומד מאחרי השוד.
    זו האמת ואין אחרת וחייבים להביט לאמת "בלבן של העיניים", כפי שאתם אומרים.
    לא אמרתי שביתי סתיו אן האשכנזיה אשמה בכך ששדדו לה את הירושה.
    קל וחומר שאין זו אשמתכם אחיי בהירי העור.
    אדרבא ואדרבא, האשמה היא על בני תימן שחורי התחת, ששוב בוחרים בשודדים הכי ארורים בפוליטיקה הישראלית, באיכ"סים (אשכנזים, ימנים כיפה סרוחה).
    הדג מסריח מהראש, בית המשפח העליון הוא השודד הכי גדול, איש לא שדד את התימנים או הפלסטינים כפי שבית המשפח הגבוה לצדק, מלשון סגי נהור שדד אותנו, כדת וכדין שחטו אותנו שחיטה כשרה.
    בג"צ לבן ואנחנו שחורים וח'רבנה ח'רבנה, חרבנה מדאורייתא וח'רבנה מדרבנן.
    והבבונים התימנים בהיידה שרה ובהיידה ביבי.
    ושחורי תחת תימנים קטנים משתלחים בי, על כך שאני יגאל כהן מאחרוני הביתרים, אני לא ציוני.
    לא רק לא ציוני, אלא "נהפוך הוא", אני "אוהב ערבים".
    אבכי עליכום בכי, אתה האשמים היחידים בניצול שלכם.
    דכתיב : " ריזק אל האהבל(ביבי), על אל מג'נין (שחורי התחת)".
    פרנסת השוטה על המשוגעים.

  2. יישר כוח גדול וכל הכבוד לתנועת רגבים. רוצים להיות חלק מכם ולהתיישב בדרום. לחזק אדמת
    המולדת שלנו.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם.שדות חובה מסומנים בכוכבית *

*