דף הבית » כללי » בין ניהול סכסוך לאומי לפתרון סכסוך אזרחי

בין ניהול סכסוך לאומי לפתרון סכסוך אזרחי

לו הבדואים היו מבקשים לעצמם שוויון זכויות, הם היו לוקחים בשתי ידיים את התוכנית להסדרת ההתיישבות. הם מעדיפים לנהל סכסוך טריטוריאלי

 

מאמר דעה של עו"ד בצלאל סמוטריץ' שפורסם באתר YNET.

השיח סביב סוגיית הבדווים בנגב מתנהל בשני צירים מקבילים, האחד נוגע למישור הלאומי – הבדווים הם ערבים ישראליים, רבים מהם נלחמו לצד הערבים במלחמת השחרור, שילמו את המחיר ששילמו ערביי ישראל בשל ניצחונם של היהודים, והשאר היסטוריה. הציר השני נוגע למישור האזרחי, המישור שבין מדינת ישראל לאזרחיה. הציר הזה הוא דו סטרי – חובת המדינה לדאוג לרווחת אזרחיה מחד, וחובתם של האזרחים לציית לחוקי המדינה ולפעול על פיהם מאידך.

שני המישורים האלה חופפים לשתי הסוגיות העיקריות השנויות במחלוקת – תביעות הבעלות והסדרת ההתיישבות. את המרכיב הלאומי של הסכסוך מייצגות בצורה הטובה ביותר תביעות הבעלות על הקרקע. הזכות האמיתית שהבדווים טוענים לה על אדמות הנגב אינה זו הקניינית במובנה האזרחי, אלא זו הלאומית, הנובעת מהזיקה ההיסטורית של 'מי שהיו כאן לפנינו' ונושלו על ידי המפעל הציוני בשם זכותו של העם היהודי להגדרת עצמית. המרכיב האזרחי, לעומת זאת, משתקף היטב בדיונים על הסדרת ההתיישבות ועל הדרישות של האוכלוסייה הבדווית לזכויות אזרח בסיסיות כמו הזכות לחינוך, לדיור, לתעסוקה ועוד.

האסטרטגיה, בה"א הידיעה, של הבדווים ושל עשרות הארגונים התומכים בהם היא למקד את תשומת הלב של הסיפור הבדווי לסוגיית תביעות הבעלות ולקונפליקט על הקרקע. בדרך זו הופכים הבדווים את הסיפור למאבק לאומי-טריטוריאלי, חלק מהמאבק היהודי-ערבי הכולל המתקיים בארץ בלמעלה ממאה שנות ציונות. בדרך זו מנסים הבדווים לייצר זיקה בינם לבין הסכסוך הישראלי-פלשתיני ולקבל תמיכה בינלאומית. כל עוד אלו הפנים שלובש הסכסוך הרי שהוא בלתי פתיר, כפי שהסכסוך הישראלי-פלשתיני הוא בלתי פתיר. באימוץ הנרטיב הערבי הזה מבטיחות הרשויות בישראל את הנצחתו של הסכסוך ומרחיקות אותו מפתרון.

האמת היא שתביעות הבעלות נוגעות לכ-12.5% בלבד מאוכלוסיית הבדווים בנגב. לכ-88% מהאוכלוסייה כלל אין תביעות בעלות, והללו, המהווים את הרוב הדומם, מוחזקים כבני ערובה בידי קבוצת המיעוט האינטרסנטית ומשמשים כלי בידיה להנצחת הסכסוך.

לו הבדווים היו מבקשים לעצמם שוויון זכויות אזרחי הם היו ששים אלי רצונה של המדינה להקים להם ישובים מרווחים ומסודרים עם תשתיות מתקדמות בכל תחומי החיים. הם היו לוקחים בשתי ידיים את תכניתה של המדינה להשקיע בהם ולצמצם את הפער בינם לבין האוכלוסייה היהודית בנגב. אבל לא זה מה שבאמת מעניין אותם. הם מעדיפים לנהל 'סכסוך טריטוריאלי' על קרקע ולא לפתור 'סכסוך אזרחי' פשוט.

תמריצים חיוביים ואכיפת החוק

המתווה הממשלתי הנוכחי, כמו גם התנהלותה של המדינה בעשרות השנים האחרונות בסוגיה, מבוססות על אימוץ הנרטיב הבדוי. כך הפכו תביעות הבעלות מסכסוך אזרחי-קנייני-פרטי רגיל, שמקומו להתברר בבית המשפט, לסכסוך לאומי-קולקטיבי שבו צריך להגיע ל'פשרות טריטוריאליות', כך הסכימה הממשלה להכיר 'בזיקה ההיסטורית' של הבדווים לאדמות הנגב, כך מאבדת מדינת ישראל נקודות רבות בזירה הבינלאומית כשהיא מצטיירת כמפלה ומנשלת, שוב, את אזרחיה הערבים, וכך מעודדת המדינה את הבדווים לדבוק בעקשנות רבה עוד יותר בדרישותיהם ולסרב לכל פתרון.

מי שרוצה לפתור את הבעיה צריך להתמקד בצד האזרחי שלה, לנטוש את העיסוק בניסיון העקר להגיע לפשרות על תביעות הבעלות ולהתמקד בהסדרת ההתיישבות – בתשתיות, תעסוקה, השכלה ורווחה בקרב הרוב הדומם, בצורה חכמה שתתיר את הקשר הגורדי המתקיים בין קבוצת המיעוט של תובעי הבעלות לבין קבוצת הרוב. על המדינה לייצר תמריצים חיוביים להצטרפות להסדרה ולמעבר למגורים בישוב מוכר, לפתח את הישובים המוסדרים ולהעניק לתושביהם תקווה לעתיד טוב יותר. במקביל על המדינה לאכוף את שלטון החוק בנגב בכל התחומים – תכנון ובניה, מיסוי, תעבורה, פשיעה וכדו'.

את תביעות הבעלות יש להביא לבירור משפטי בבתי המשפט המוסמכים, כפי שמבררים סכסוך קנייני פרטי, ולממש באופן מיידי את פסקי הדין שיורו על רישומה של הקרקע על שם המדינה.

לאחר מספר שנים של התמדה בעקרונות הללו ישתנה האקלים בנגב לבלי הכר, התמריצים החיוביים יימשכו להליכי ההסדרה את הרוב הדומם, ותובעי הבעלות, שיישארו לבד ויחושו לראשונה שיש להם מה להפסיד, יהיו מוכנים גם הם להגיע לפשרות סבירות והגיוניות.

לעמוד המאמר באתר YNET

עו"ד בצלאל סמוטריץ' הוא מנהל הפעילות בתנועת רגבים.

 

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם.שדות חובה מסומנים בכוכבית *

*