דף הבית » כללי » מה קורה כשמושגים כמו ריבונות ושלטון חוק הופכים לכלי ניגוח בידי צד אחד של המפה הפוליטית?

מה קורה כשמושגים כמו ריבונות ושלטון חוק הופכים לכלי ניגוח בידי צד אחד של המפה הפוליטית?

 

כותרת באתר האינטרנט של מעריב בערב יום הזיכרון, שבשרה כי הצפירה בכפר הדרוזי מג'דל שאמס כובתה שניות לאחר שהחלה, הקפיצה מן הסתם את מרבית אזרחי ישראל. אולם, מי שעוקב אחרי מה שקורה בכפר הפסטוראלי הזה בתקופה האחרונה לא הופתע.
בדצמבר האחרון הגישה תנועת רגבים עתירה לבג"צ כנגד חוסר המעש של רשויות האכיפה אל מול מה שנראה כאחת מהפרות החוק הגדולות, הבוטות והחצופות שהתרחשו במדינת ישראל בשנים האחרונות, הפרה שהתבצעה בגלוי, לאור היום ותוך התרסה ברורה כלפי עצם השלטון הישראלי וריבונותו.
היתה זו עוד אחת משרשרת של עתירות שהגישה ומגישה רגבים כנגד אזלת היד, שלא לומר הפקרות, שהשתרשה אצל כלל רשויות המדינה והאכיפה ביחס לבניה בלתי חוקית במגזר הערבי.
במקרה זה מדובר היה בעבודות תשתית ופיתוח בהיקפים אדירים, להקמת שכונה חדשה ובלתי חוקית במג'דל שאמס, שהתפרסו על כארבע מאות דונם אדמות מדינה, חלקן בתוך שמורת הטבע המוכרזת 'הר חרמון'.
מתגובתה לעתירה של הוועדה המקומית לתכנון ובניה מבואות חרמון ניתן ללמוד כי על העבודות ניצח לא אחר מאשר הוואקף הדרוזי ברמת הגולן, אשר לא הסתפק בבניה בלא קבלת היתר מהרשויות הישראליות אלא אף טרח לקרוא עליהן תיגר. הוואקף הדרוזי הקים לעצמו מוסדות תכנון אלטרנטיביים של ממש, ביצע הליכי תכנון מדומים ואף הנפיק היתרי בניה, משל היה רשות שלטונית עצמאית, מדינה בתוך מדינה, אוטונומיה בליבה של מדינת ישראל.
אל מול מה שחרג מזמן מגדר של בניה בלתי חוקית במובנה הצר והמצומצם, נאלמה מדינת ישראל דום ונעלמו כלא היו רשויות האכיפה. הללו עסקו בלגלגל את האחריות למחדל האחת על כתפי חברתה, נתלות בחשש מפני עימות מול האוכלוסייה הדרוזית בכפר. מדינת ישראל הגדולה נכנעה, כך ממש, מול איומי האלימות וההסתה הלאומנית של מנהיגות מקומית קיצונית ונמנעה בשל כך מלאכוף את החוק במקום בו הדבר התבקש כל כך על רקע מימדיה של הפרת החוק ואל מול היקפה של הפגיעה שנגרמה בשל כך לשלטון החוק ולמוסדות השלטון.
ריבונות אינה מושג תיאורטי. כשהיא לא נאכפת היא פשוט לא קיימת וכשהיא לא קיימת – איש הישר בעיניו יעשה.
המקרה הזה ועוד רבים רבים כמותו מטילים צל כבד על רצונה ועל יכולתה של מדינת ישראל לאכוף את ריבונותה על חלקים הולכים וגדלים בקרב החברה הערבית בישראל – בנגב, בגליל, בשכונותיה המזרחיות של ירושלים, ואף בערי המשולש ובחלק מן הערים המעורבות. על יהודה ושומרון, כמובן, כבר אין מה לדבר.
לא צריך לחפש הרבה בכדי למצוא את תוצאות קריסתו של שלטון החוק באזורים בהם משתוללת הבניה הבלתי חוקית. בחסות המערב הפרוע נוצרה 'חצר אחורית', שהתפשטה כבר מזמן ללב ליבה של הארץ וללב ליבו של הקונצנזוס הישראלי. זו 'חצר אחורית' בה לית דין ולית דיין, בוודאי לא זה היונק את סמכותו מכוח השלטון והמשפט של המדינה היהודית.
פשיעה חקלאית, גביית דמי חסות, תעשיה שלמה של הברחות סמים וזנות, גניבת מתכות ופגיעה מכוונת בסמלי שלטון ישראליים, כל אלו ועוד רבות אחרות הן רק תופעות הלוואי של אובדן האחיזה הישראלית באדמות הלאום, ובמילים אחרות של אובדן הריבונות של המדינה היהודית באזורים אלו.
וכאן שואל הבן התם: היכן הם אבירי החוק והמשפט? היכן הם שומרי החומות והמנהל התקין, שרוממות שלטון החוק בגרונם וחרב בג"צ בידם?
או כן, אלו עוסקים בקרוואן, סככה או בית כנסת חדש באחד הישובים ביהודה ושומרון, שנבנו, כמה חמור, בניגוד לצו ההקפאה. שם בגבעות השומרון זוכה שלטון החוק לעדנה מחודשת, שם בהרי יהודה הוא נשמר ונאכף באדיקות קנאית, מהווה נושא לדיונים חמורי סבר בהיכלות הצדק של בית המשפט העליון. שם ברור ליושבי על מדין כי את החוק יש לאכוף וכך גם את ריבונותה של המדינה על אזרחיה הסוררים. כן, אלו הסוררים – מלח הארץ, מי שהצמיחו ומצמיחים את טובי הלוחמים והקצינים בצה"ל, מי שמשלמים מיסים ומתייצבים למילואים באדיקות דתית. שם, בקדומים, בבית אל, בגב ההר ובגוש עציון היכן שצפירת יום הזיכרון היא מנגינה קבועה המלווה כה רבים במשך השנה כולה, שם מוכיחה המדינה את כוחה לשלוט, בנחישות ובעוד יותר נחישות…
אז זה מה שקורה כשמושגים כמו ריבונות ושלטון החוק הופכים לכלי ניגוח פוליטי בידי צד אחד של המפה הפוליטית, זה מה שקורה להם, למושגים החשובים והקריטיים כל כך בחברה נורמאלית, כששופטי בג"צ ופרקליטי המדינה משתפים פעולה עם מחול השדים הצבוע והמזויף אשר עשה לו כהרגל את נשיאת שמו של שלטון החוק לשווא, את עשייתו קרדום לחפור בו, לקידום מטרותיו הפוליטיות.
זו תמונת המצב העגומה, שהולכת ומחריפה מיום ליום בחסות אובדן ערכי הציונות הבסיסיים עליהם קמה מדינת ישראל ועליהם הושתתה בראשית היווסדה. כך הם פני הדברים כשמדינת ישראל והנהגתה מאבדים את האמונה בצדקת הדרך, את הביטחון העצמי בהיותה של מדינת ישראל מדינה יהודית, מדינתו של העם היהודי, השב אליה לאחר אלפיים שנות גלות וגעגועים ובונה בה את ביתו הלאומי על בסיס מורשתו ההיסטורית המפוארת.
הגיע העת להשיב את מדינת ישראל למסלולה. הגיע העת לשוב לדרך המלך, לשפיות ולציונות. הגיע העת לשוב ולהיזכר מי אנחנו ולשם מה באנו לכאן – כן, להיזכר ללא בושה בנרטיב הציוני הבריא, הברור והגאה, שלא מתבלבל ולא מתנצל, שמכבד את כל מי שחשקה נפשו לחיות כאן בשקט ובשלווה אך בה  בעת דורש כי יכבדו אותו ואת הריבונות היהודית שנבנתה כאן בשמו.
הגיע העת לשוב ולהחיל את הריבונות על כלל שטחי מדינת ישראל ולאכוף את החוק ללא מורא על אלו שמסרבים להכיר בכך.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם.שדות חובה מסומנים בכוכבית *

*