מאמר מערכת: הכסות המשפטית המזוייפת

כבר הרבה שנים שבבג"צ מנוהל מעין תיאטרון שמנסה לעטוף את שאלת ההתיישבות היהודית ביו"ש בשיח דמו-משפטי ולכפות הכרעה על נבחרי הציבור.  עתידם של שטחי יהודה ושומרון ועתידה של ההתיישבות הישראלית בהם שנויים במחלוקת ציבורית עזה בחברה הישראלית זה למעלה מארבעה עשורים. אפשר לאהוב את זה ואפשר גם לא, אבל זה המצב. אפשר גם להיות בצד שתומך בהתיישבות או בצד שמתנגד לה אבל לדבר אחד לא ניתן להסכים – לא ניתן להסכים לכך שהוויכוח הזה יוכרע באמצעים דמו-משפטיים. מה שקורה כבר כמה שנים זה שהוויכוח הזה עובר מהזירה הדמוקרטית-פוליטית לזירה המשפטית ושגורמים משפטיים שמחזיקים בעמדות השוללות את ההתיישבות מנסים להצר את צעדיה ולפגוע בה בכסות משפטית.

כל ילד שתשאלו ברחוב האם סוגיית עתידם של המאחזים, לשם הדוגמא, היא סוגיה פוליטית או משפטית יאמר לכם קרוב לוודאי שמדובר בסוגיה פוליטית מובהקת. ובכל זאת, כבר הרבה שנים שבבג"צ מנוהל מעין תיאטרון שמנסה לעטוף את השאלה הזו בשיח משפטי ולכפות הכרעה על נבחרי הציבור. האשמה המרכזית לכך, ולעוד אבסורדים רבים שנוגעים להתיישבות, מונחת על כתפיהם של פרקליטות המדינה ושל לשכת יועמ"ש איו"ש (קישור לכתבה של יהודה יפרח). אלו היושבים שם שוכחים כנראה שבמדינה דמוקרטית נבחרי הציבור הם שאמורים להכריע בשאלות כאלו ולעצב את מדיניותה של ישראל ביהודה ושומרון. פעם אחר פעם הם נוטלים לעצם את הזכות לכפות את עמדתם ולקבוע בעצמם מרכיבי מדיניות מובקים. 

כאמור, אפשר להיות בצד הימני של המפה הפוליטית ואפשר גם בצד השמאלי אבל כל מי שהדמוקרטיה הישראלית חשובה לו חייב להתקומם כנגד התופעה החמורה הזו.