מחבר: regavim
דו"ח פנימי של המנהל האזרחי מלמד, כי משנת 2011 ועד 2018 נטעה הרשות הפלסטינית מיליוני עצי זית בשטח של כ-400,000 דונם. מטרת הפעילות החקלאית – תפיסת שטח באיזורים שתחת שליטה ישראלית מלאה, ואף השתלטות על אדמות מדינה
על פי הדו"ח, בשנת 2011 היו ברחבי יהודה ושומרון כ-420 אלף דונמים נטועים בעצי זית, ועד שנת 2018 זינק היקף השטח הנטוע ב-91% והגיע ל- 790 אלף דונם! "העלייה בשטח הגידול נבעה בעקבות פרויקט דגל של משרד החקלאות הפלסטיני, שקרא לטעת מיליון עצי זית – אך בפועל ניטעו הרבה יותר ממיליון", מציינים מחברי הדו"ח. "במסגרת הפרויקט חילק משרד החקלאות, ארגונים מקומיים לא ממשלתיים וארגונים בינלאומיים כ-300 אלף שתילי זית בכל שנה לחקלאים פלסטינים לנטיעות ברחבי איו"ש".
לשם ההמחשה, היקף השטח שהתווסף בשנים אלו משתווה לשטחן של הערים ירושלים, תל אביב, חיפה ובאר שבע גם יחד.
מאידך, חרף הנתונים המדאיגים, מציינים מחברי הדו"ח כי במנהל האזרחי נערכים כמדי שנה לעונת המסיק במטרה "לאפשר לחקלאים הפלסטינים למסוק את מטעיהם בצורה הטובה ביותר", ולשם כך "יתקיימו פגישות וסיורים בכל הגזרות בהשתתפות גורמי מנהל אזרחי, גורמי הרשות הפלסטינית, מועצת הזיתים הפלסטינית, צבא וגורמי משטרה".
את נתוני המנהל האזרחי חשפנו תחקירנים יחד עם ארגון 'לביא', וממצאיו תואמים את דו"ח "מכים שורשים" אותו פרסמנו בשבועות האחרונים, המלמד כי הרשות הפלסטינית ובאי כוחה, מתמקדים במוצהר באזורים הסמוכים ליישובים ישראליים, לגדר ההפרדה ובמקומות המהווים נכס אסטרטגי – המאפשרים קטיעת רצף ישראלי ויצירת רצף בשליטת הרשות הפלסטינית.
שיטת הפעולה במיזמי ההשתלטות החקלאית מתבססת על שלושה שלבים: הנגשת השטח המיועד להשתלטות באמצעות פריצת דרכים חקלאיות, הקמת מערכת לאספקת מים באמצעות פריסת תשתית צנרת, חפירת בורות, הקמת מתקני אגירה ומיכליות מים. לאחר מכן מתבצעת תפיסת אלפי דונמים רבים שלא עובדו מעולם באמצעות נטיעת עצים, עיבוד חקלאי, הקמת חממות, הקמת טרסות, גידור ועוד.
הגורם הביצועי המרכזי הוא 'איגוד ועדות העבודה החקלאיות' – UAWC (Union Of Agricultural Work Committees), המהווה את הזרוע האזרחית של ארגון הטרור 'החזית העממית לשחרור פלסטין', שבכיריו התברגו לתפקידים בכירים באיגוד הוועדות החקלאיות.
לצערנו, דו"ח המנהל האזרחי מבהיר מעבר לכל ספק, כי המנהל האזרחי עצם עיניים נוכח הכיבוש החקלאי שמבצעת הרשות הפלסטינית. הממשלה והכנסת צריכות לחקור אם היתה פה רשלנות, או חלילה פעולה שנעשתה במכוון ובמזיד. כך או כך – המנהל האזרחי הוכיח פה כישלון מהדהד, מערכתי ומסוכן. אם ממשלת ישראל לא תתעשת בקרוב, חלילה, תוכניתה של הרשות הפלסטינית תיצור בשטח שינויים בלתי הפיכים.
במהלך דיון בבג"ץ בעתירה שהגשנו כנגד העיר הערבית הבלתי חוקית המתפתחת במדבר יהודה, המדינה הודתה כי אישרה בעבר בניה ערבית לא חוקית בתוך שטחי האימונים של צה"ל – וללא תכנון והסדרה. הנשיאה חיות דרשה המדינה לקבל לוחות זמנים להליכי ההסדרה בתוך חודש
בג"ץ דן בעתירה שהגשנו בעניין עיר ערבית המוקמת בפועל בתוך תחומי שטח אש 917 המחבר בין בקעת ערד לדרום הר חברון, בסיוע ומימון של האיחוד האירופי ומדינות המפרץ.
הבניה הבלתי חוקית מתפרשת על פני שטח כולל של עשרת אלפים דונם, וכוללת הקמה של מאות בתי מגורים, בתי ספר, מרפאות ומסגדים. את הפיתוח הבלתי חוקי של תשתיות הדרכים והחשמל המתפרשות על פני עשרות קילומטרים, מממנים גורמים זרים, בהם האיחוד האירופי, איחוד האמירויות ואבו דאבי. בפועל, מדובר בעיר ערבית חדשה במרחב האסטרטגי המאפשר יצירת רצף ערבי בין בקעת ערד, הר חברון ומזרח גוש עציון.
בשנות ה-80 גרו בשטח האש מספר מצומצם של משפחות בדואיות באוהלים ומבנים ארעיים. באופן שמקור סמכותו לא חוקי לכאורה, סימן המנהל האזרחי מספר מתחמים בהם הצהיר כי למרות חסרונן של תכניות מתאר והיתרי בניה, כנדרש בחוק, לא יאכוף במקום את חוקי הבניה. מיפוי שערכה תנועת רגבים עבור בג"ץ הוכיח כי לאורך השנים האחרונות נבנו יותר מ-500 מבנים בלתי חוקיים ביתר השטח – במקטעים המחברים בין המקבצים.
בא כח המדינה, עו"ד ברמן הודה כי ההסדרים שננקטו בשטח שאישרו בניה לא חוקית ללא אכיפה "מהווים מציאות היסטורית, אך אינם משקפים את עמדת המדינה כיום ביחס לבניה בלתי חוקית. על בסיס הוותק של ההסכמות הללו, המדינה סבורה שיש לאפשר את קידום התכנון וההסדרה". ברמן טען כי מחוץ לפוליגונים הללו, מבצע המנהל האזרחי פעילות אכיפה "בהתאם לסדרי העדיפויות".
"המדינה החליטה בזמנו שאין חוק בתוך הפוליגונים, אבל גם מחוץ להם אין אכיפת חוק", אמר מנגד עו"ד שלנו אבי סגל. "בראש ובראשונה המדינה צריכה להסביר באיזו סמכות היא התירה בכלל את כל הכאוס הזה בתוך המתחמים, ועל איזה אכיפה היא מדברת כאשר ישנן מאות אם לא אלפי אחוזים של גידול במבנים מחוץ למתחמים. גם לנוכח ההצהרה שתתקיים הסדרה, לבוא ולומר ששכרנו מישהו שיבוא יכתוב תכנית, ואנחנו לא יודעים איפה ומתי זה יקרה, לא משקפת פעילות ממשית. בית המשפט קצב לוחות זמנים מחמירים מאוד אפילו נוכח מטרים ספורים, במבנים שהוקמו ללא היתר. כאן ישנם 1700 מבנים בלתי חוקיים".
הנשיאה חיות נזפה במדינה, כי הצהירה על התקדמות התכנון לפני כשנה, אך מאז לא הציגה כל לוחות זמנים ותכניות עבודה. מנגד קבעה הנשיאה כי תנועת רגבים נדרשת לצרף משיבים נוספים לעתירה – תושבים במקום שעלולים להפגע מהעתירה. "אין מחלוקת שמדובר על מאות רבות של מבנים בלתי חוקיים. אם היו פה בעלי הדין הנוספים, היה מקום להוציא צו על תנאי", אמרה הנשיאה חיות. "צוותי ההסדרה שייבחרו בסוף המכרז אמורים לתכנן בהרבה מקומות. מה לוחות הזמנים לגבי השטח הספציפי הזה? איך יכול להיות שאין לכם תכנית עבודה"?
בתום הדיון קבעו השופטים כי המדינה תעדכן בעוד חודש את לוחות הזמנים הצפויים להסדרה תכנונית של המבנים, ומנגד אנחנו נדאג להמצאת העתירה ליתר המשיבים הנדרשים.
דו"ח חדש שהוצאנו חושף מהלך חשאי שמבצעת הרשות הפלסטינית בעזרת מימון עצום מהאיחוד האירופי: השתלטות חקלאית עויינת ואסטרטגית על עשרות אלפי דונמים בשליטה ישראלית, באמצעות נטיעת רבבות עצים, הקמת אלפי מאגרי מים ופריצת מאות קילומטרים של דרכים
דו"ח חדש ומקיף שהוצאנו חושף חושף תכנית חשאית שמקדמת הרשות הפלסטינית בסיוע אירופי, של 'השתלטות חקלאית' ותפיסת אזורים אסטרטגיים ביהודה ושומרון הנתונים לשליטה ישראלית מלאה, על מנת לספחם בפועל לשליטת הרשות הפלסטינית.
הרשות הפלסטינית מקדמת מאז שנת 2009 תכנית לאומית להקמת מדינה פלסטינית באופן חד-צדדי תוך תפיסת מקסימום שטח. דו"ח רגבים חושף כי החל משנת 2013 ההשתלטות החקלאית הפכה לליבת הפעילות – שלא כמו בנייה בלתי חוקית, היא מאפשרת להשתלט במהירות על שטחים נרחבים וקל יותר להציגה כפעילות הומניטרית ולגיטימית. בנוסף, על פי חוק המקרקעין החל ביו"ש, עיבוד מתמשך של קרקע מאפשר לתבוע עליה בעלות בפועל. הפעילות החקלאית מתמקדת במוצהר באזורים הסמוכים ליישובים ישראליים, לגדר ההפרדה ובמקומות המהווים נכס אסטרטגי – המאפשרים קטיעת רצף ישראלי ויצירת רצף בשליטת הרשות הפלסטינית.
שיטת הפעולה במיזמים אלו זהה: הנגשת השטח המיועד להשתלטות באמצעות פריצת דרכים חקלאיות, הקמת מערכת לאספקת מים הכוללת הקמת תשתית צנרת, הקמת מאות בורות, מתקני אגירה ומיכליות מים. בשלב הבא מתבצעת תפיסת אלפי דונמים רבים שלא עובדו מעולם באמצעות השתלטות חקלאית: נטיעת עשרות אלפי עצים, עיבוד חקלאי, הקמת חממות, הקמת טרסות, גידור ועוד. משנת 2013 ועד לסוף שנת 2017 נוספו מאות אתרי השתלטות חקלאית חדשה המתפרשים על אלפי דונמים, ונפרצו מעל 150 דרכים חדשות בהיקף מצטבר של מאות קילומטרים.
על פי המחקר שערכנו בשיתוף ארגון 'עד כאן', הגורם המרכזי המופקד על ביצוע תוכנית ההשתלטות החקלאית על האדמות הוא 'איגוד ועדות העבודה החקלאיות' – UAWC (Union Of Agricultural Work Committees). לאיגוד עשרות סניפים ברחבי יהודה ושומרון ויש לו קשר ל'חזית העממית לשחרור פלסטין', ארגון טרור שביצע פיגועים רצחניים רבים נגד אזרחי ישראל (כולל רצח השר רחבעם זאבי ופיגועי התאבדות בשנות האלפיים). בכירים בהנהגת החזית העממית שריצו עונשי מאסר על מעורבות בטרור, התברגו לתפקידים בכירים באיגוד הוועדות החקלאיות.
'איגוד הוועדות' מתגאה כי בשנים אלו סייע בשיטות ההשתלטות המתוארות ב'שיפור גישה' לכמעט 150,000 דונמים בשטחי C – כאשר שטחים עצומים מהקרקעות שנתפסו ועובדו לראשונה, מעולם לא היו בבעלות ערבית פרטית, אלא שייכות לריבון – מדינת ישראל.
מקורות המימון של פעילות איגוד הוועדות הם בעיקרם ממשלות זרות, האיחוד האירופי, וארגוני סיוע הומניטרי. בין השנים 2009–2017 מומנה פעילותו בסכום של 45,608,214€ לפחות. סכום זה הינו מספר מינימום על פי נתונים שפורסמו בפומבי במקורות גלויים, והם אינם כוללים את כלל הכספים שנתרמו לרשות הפלסטינית לצורך פרוייקטים חקלאיים.
הדו"ח מצביע על כך כי התגובה של הגורמים הישראלים למיניהם, כגון הממשלה, המנהל האזרחי, גורמי האכיפה ומשרד החוץ, רפה מאוד, ובמקרים רבים כלל אינה קיימת.
המנהל האזרחי, הגוף האמון על פי חוק על שמירת האדמות בשטחי C, מתייחס לפעילות הבלתי חוקית באופן נקודתי, וכמעט שאינו פועל ביעילות לבלימת מגמת ההשתלטות ולהשבת המצב לקדמותו.
גם במשרד החוץ, אם מתוך אי-הבנה שמדובר במהלך אסטרטגי אם מתוך רצון לשמור על שקט תעשייתי, ואף שבכירי המשרד מודעים לכך שהפעילות של האיחוד האירופי בשטחי C אינה חוקית, אין נוקטים צעדים דיפלומטיים לבלימת המימון והכוונת הפעילות.
הדו"ח קובע כי עקב ההשלכות האסטרטגיות כבדות המשקל של ההשתלטות החקלאית, אי אפשר לבחון אותה בראייה נקודתית ומונה שורה של המלצות לתגובה ישראלית מיידית לצד פעילות לטווח הארוך. אם ממשלת ישראל לא תתעשת בקרוב, חלילה, תוכניתה של הרשות הפלסטינית תיצור בשטח שינויים בלתי הפיכים. רק החלטה ברורה וחדה של קובעי המדיניות והידרשות מהירה וכלל-מערכתית לעניין מתוך הבנה שמדובר בתוכנית הנושאת משמעויות אסטרטגיות מסוכנות, תוכל לתת לה פתרון ראוי.
עתירה חדשה שהגשנו לבג"ץ יחד עם מועצה אזורית שומרון דורשת צעדי אכיפה כנגד איזור התעשיה המסוכן שהתפתח מטרים ספורים מצומת יקיר שבשומרון, המונע את הרחבת הכביש וגרם לכמאתיים תאונות עם עשרות נפגעים
קרוב למאתיים תאונות דרכים נגרמו בארבע השנים האחרונות בשל איזור תעשייה פיראטי שהולך ומתרחב בשנים האחרונות סמוך לצומת יקיר בשומרון – אולם המדינה נמנעת מלאכוף את החוק ולהרוס את המבנים.
פנו פעם אחר פעם פנינו יחד עם המועצה האזורית שומרון למנהל האזרחי בבקשה לעצור את הבניה ולהרוס את המבנים המסכנים הן את הנוסעים הערבים והן את היהודים. בתי העסק פועלים ללא היתר בניה וללא רישוי עסק. המתחם נמצא במרחק מטרים ספורים מהכביש הסואן, המשרת עשרות יישובים יהודים וערבים בשומרון. חלק מהמבנים הוקמו על אדמות מדינה ובתחומי תב"ע בתוקף של הכביש, והם מונעים למעשה את הרחבת הכביש המתוכננת על פי תכנית האב לתחבורה, המבקשת להפחית את עומסי התנועה הכבדים במקום.
מאחר ומשרד הבטחון והמנהל האזרחי, נמנעו מביצוע פעולות אכיפה משמעתיות כנגד איזור התעשיה הבלתי חוקי, הגורם מדי יום לסכנת חיים, עתרנו לאחרונה לבג"ץ. על פי הסכמי אוסלו, הסמכות לרישוי עסקים פלסטיניים בשטחי C הועברה לידי הרשות הפלסטינית, אך למדינת ישראל נותרת הסמכות להפעיל את הכוחות והאחריות ביחס לביטחון פנים והסדר הציבורי. אף אילו רצתה הרשות הפלסטינית לתת רישיונות להפעלת בתי העסק, הרי שלא יכלה לעשות כן לאור סמיכות בתי העסק הבלתי חוקיים לתוואי הכביש, על כל ההשלכות הבטיחותיות הנובעות מכך וההשלכות התכנוניות (צו איסור בניה, תכניות בתוקף ועוד).
העתירה הוגשה לאחר פניות חוזרות ונשנות בדרישה למנוע את פעילות המתחם ולסגור את הגישה אליו באמצעות גדרות בטיחות. לעתירה צורפה חוות דעת מומחה שהגיש נצ"מ בדימוס אודי אפרת, לשעבר ראש מחלקת התנועה במשטרת ישראל אפרת חושף כי על פי נתוני מוקד מועצה אזורית שומרון הפועל בחסות ובשת"פ עם משטרת ישראל וצה"ל, התרחשו במרחב הצומת בארבע השנים האחרונות, קרוב ל200 תאונות דרכים (!) אשר כ-60% מהן כללו נפגעים.
"חלק ניכר מבעיות הבטיחות החמורות ותאונות הדרכים המתרחשות בקטע כביש זה מושפעות באופן ישיר מתנועת רכבים מהעסקים הממוקמים בסמוך לכביש, כאשר הגישה אליהם נעשית תוך סיכון בטיחותי חמור ושלא על פי החוק ותקנות התחבורה", מציין נצ"מ אפרת.
בכתב העתירה מפרטים עורכי הדין אבי סגל ויעל סינמון מתנועת רגבים, כיצד המנהל האזרחי "מתפרק הלכה למעשה מחובתו לאכוף את החוק באזור זה ולשמר את הסדר הציבורי וביטחון הפנים באזור". רגבים מבקשת מבג"ץ להוציא צו ארעי שיאסור את השימוש בבתי העסק, עד להכרעה בעתירה.
המנהל האזרחי הודה בבג"ץ שהגשנו יחד עם מועצת שומרון, כי הוא מאפשר השלכת פסולת של העיר קלקיליה באתר הלא חוקי "באופן זמני", ומשנע אותה מהמקום בכספי הרשויות הישראליות שתושביהן ממשיכים להיפגע מהעשן. בג"ץ נזף במנהל האזרחי: "המדינה מפרה את החוק"
ועדת הפנים והגנת הסביבה עוסקת רבות במטרד העצום משריפת הפסולת במרחב קו התפר בו פועלות מזבלות רבות. העשן העולה מהן גורם למטרד ריח ולסכנות בריאותיות לעשרות אלפי תושבים המתגוררים במרחב ההשפעה.
אחד המפגעים המרכזיים בסביבה, היא המזבלה הפיראטית של העיר קלקיליה, אשר בניגוד להצהרות המדינה והמנהל האזרחי בבג"ץ, ממשיכה לבעור באופן תקופתי גם בימים האחרונים. יחד עם המועצה האזורית שומרון עתרנו בשנה שעברה נגד המנהל האזרחי המאפשר את המשך פעילות המזבלה, ממנה סובלים תושבים במרחב כפר סבא, כוכב יאיר-צור יגאל, כמו גם היישובים צופים ואלפי מנשה.
בדיון האחרון בבג"ץ הודו במנהל האזרחי כי המזבלה אכן לא חוקית, אלא שמסיבות של "כורח המציאות" ורצון לצמצם את השלכת הפסולת ושריפתה במרחב קלקיליה והכפרים שבסביבתה, התיר המנהל האזרחי לעיריית קלקיליה החל משנת 2010 להפעיל באתר תחנת מעבר פסולת למרות שהמקום איננו מוסדר מבחינה חוקית, על מנת לשנע ממנו את האשפה לאתר סילוק הפסולת החוקי "זהארת אל פינג'אן" הפועל בצפון השומרון.
שינוע האשפה של עיריית קלקיליה ממומן בכספי "קרן הניקיון" מכספי המיסים של רשויות מוניציפליות ישראליות, אך העירייה עצמה לא משתתפת בעלות שינוע האשפה לאתר החוקי. המנהל האזרחי הצהיר בדיון כי ערך סיורים במקום, וכי "התרשמות נציגי איכות הסביבה שפועלת תחנת מעבר, ואין עוד השלכת פסולת או שריפות".
במהלך הדיון התקשתה השופטת יעל וילנר לעכל את עמדת המדינה. "אדוני אומר כי אנו מסדירים זאת באופן בלתי חוקי, כי עדיפה אי חוקיות מאשר אי חוקיות אחרת?! יש הבדל כשהמדינה מפירה את החוק לבין כשהתושבים שם מפירים את החוק. המדינה אומרת: ככה אני מסדירה את זה, זה לא סביר. למה לא לאלצם להסדיר זאת חוקית ולהגיש היתרים"?
השופטים הורו לנו לצרף את עיריית קלקיליה כמשיבה לעתירה, וקבעו כי המדינה ועיריית קלקיליה יעדכנו עד תחילת אוקטובר "לגבי הפעולות הנעשות בשטח על מנת להפחית מפגעים ומטרדים הנובעים מתחנת המעבר".
אלא שמעבר לחוסר החוקיות בפעילות המנהל האזרחי עליה התקומם בג"ץ, המציאות אינה עולה בקנה אחד עם הצהרות המנהל האזרחי. שריפת הפסולת נמשכת לפרקים גם בימים האחרונים, והעשן ממשיך לגרום למטרד ריח ולסכנה בריאותית חמורה לתושבי האזור.
בג"ץ אמר במילים פשוטות: לא ייתכן שהמדינה תפר את החוק. על המנהל האזרחי לסגור את האתר הפיראטי לאלתר, ולאכוף את החוק באופן נוקשה ומרתיע. יש לקזז את עלות שינוע הפסולת של עיריית קלקיליה מכספי הרשות הפלשתינית, ולא מכיסם של האזרחים הישראלים הסובלים מהעשן.
הרשות הפלשתינית פרצה דרך חדשה שתחבר בין המאחזים הבלתי חוקיים שהוקמו בלב שטח אימונים צבאי בדרום הר חברון, ואנרכיסטים אירופים הקימו מאחז המשמש כבסיס לפעילותם באיזור
הפלישה הערבית לשטחי האימונים של צה"ל שבדרום הר חברון הולכת ומתרחבת. שטח האימונים 918 הממוקם בספר המדבר שממזרח ליישובים כרמל ומעון, הוכרז כשטח אש בסוף שנות ה-70, והוא משתרע על כ-33000 דונמים. בהובלת הרשות הפלשתינית ובמימון אירופי מאסיבי, הוקמו במקום מספר מאחזים ערבים בלתי חוקיים.
בכניסה ל"כפרים", שחלקם בנויים על אדמות מדינה בתוך שטח האש, מתנוססים שלטים המכריזים על היותם חלק "ממדינת פלסטין". ארגוני סיוע ובהם האיחוד האירופי מסייעים בהכנת תשתיות, דרכים ומבני ציבור. שטח 918 המדברי היה ריק לחלוטין בתחילת שנות האלפיים, אך עד לסוף שנת 2017 נבנו בו מעל 500 מבנים בלתי חוקיים.
הצמיחה התאפשרה מאחר והמנהל האזרחי, האמון על אכיפת החוק במקום, לא פעל על פי חובתו לסלק בזמן אמת את הפלישות לשטחי האש ולאכוף את החוק כנגד הבניה הבלתי חוקית. התנהלות זו איפשרה לרשות הפלשתינית ולגופים מטעמה להגיש סדרת עתירות לבג"ץ ולהקפיא את מימוש צווי ההריסה בחסות ההליך המשפטי שנמשך שנים ארוכות.
פעילים אנרכיסטים אירופאים הקימו לאחרונה בתוך שטח האש, מאחז בלתי חוקי נוסף בשם "צומוד", המשמש להם גם כבסיס יציאה לפעילויות בלתי חוקיות ותוקפניות כלפי חיילי צה"ל והיישובים הישראלים בסביבה.
בסוף השבוע שעבר, איתרנו דרך חדשה שפרצו הערבים במטרה לחבר בין שני מקבצים בלתי חוקיים. הדרך שאורכה מאות מטרים, ממוקמת בשטח טרשי במיוחד ובפריצתה הושקעו משאבים רבים – דבר המוכיח את מעורבותה של הרשות הפלשתינית במהלך.
במקביל להתרחבות הפלישה הערבית במקום, צה"ל למעשה מוריד בהדרגה את מספר האימונים והיקף השימוש שלו בשטח אש זה. חוסר המעש השיטתי מצד המנהל האזרחי מול הפלישה הערבית – חוזרת כמו בומרנג ומכפיל כח. כל חולשה – נענית בפלישה נוספת, והרשות הפלשתינית עושה בשטחי האימונים של צה"ל כבתוך שלה. ההשתלטות הערבית דוחקת בהדרגה את צה"ל מהשטח.
לפני חודש וחצי בג"ץ נתן אור ירוק לפינוי המאחז הבדואי הלא חוקי, ומאז הרשות הפלשתינית, מדינות אירופה והשמאל הקיצוני, עושים הכל כדי לטרפד את אכיפת החוק ומימוש פסק בג"ץ.
צפו בסרטון שיסביר קצת יותר על הדרמה האמיתית שברקע:
הרש"פ מקדמת מזה שנים 'סיפוח שקט' ושיטתי, שמטרתו להשתלט על אזורים אסטרטגיים ביו"ש, הנמצאים בשליטה ישראלית מלאה. בעזרת מימון של מאות מיליוני אירו פועלת הרש"פ לייצר רצף טריטוריאלי ערבי ע"י הקמה ושדרוג של מאות כפרים לא חוקיים מדרום הר חברון ועד לצפון השומרון, ובכך לקבע שליטה בשטח.
עתרנו לבג"ץ כבר ב2009(!) בדרישה לממש את צווי ההריסה בחאן אל אחמר, מאחז הדגל של עוד עשרות מקבצים לא חוקיים שהוקמו בלב מרחב אדומים האסטרטגי, שמצפון לדרום – מחבר בין גוש עציון לרמאללה, ויושב על כביש מספר 1 – המחבר את ים המלח לירושלים ולאיזור המרכז – ממזרח למערב.
זו הסיבה לריכוז המאמץ וללחץ האגרסיבי המופעל על ישראל שלא תאכוף את החוק. זו גם הסיבה למה לישראל אסור לוותר.
מאז שנתניהו דחה את יישום החלטת בג"ץ על הריסת מבנים במאחז נוואג'עה הסמוך לסוסיא – נמשכה הבניה במקום, ואוכלסו מבנים חדשים
הבניה במאחז הערבי ליד סוסיא, נמשכת, למרות הנחיית בג"ץ להרוס מספר מבנים במקום. לפני שבועיים החליט ראש הממשלה נתניהו לדחות את המבצע שתוכנן ליישום החלטת בג"ץ במאחז נוואג'עה שהקימה הרשות הפלשתינית ליד היישוב סוסיא, זאת עקב ביקורם של היועץ הבכיר ג'ארד קושנר, והנציג המיוחד למו"מ בינלאומי ג'ייסון גרינבלט, שהגיעו לסבב שיחות בישראל וברשות הפלשתינית.
מסתבר שדחיית הפינוי, נתנה רוח גבית לתנופת בניה נוספת במקום. מאז הוקם מבנה מגורים חדש במקום, ובנוסף אוכלסו מספר צריפי מגורים שנבנו בחודש שעבר. כזכור, עד להחלטה הסופית על עתיד כל המאחז, הורה בג"ץ על הריסת חלק מהמבנים במאחז שהוקמו בניגוד לצו הביניים שאסר על המשך הבניה.
כזכור, המאחז הבלתי חוקי נבנה בין היישוב הישראלי סוסיא לגן הלאומי של סוסיא הקדומה. תנועת רגבים עתרה בשנת 2011 בדרישה לממש את צווי ההריסה. הפלשתינים המתגוררים במקום שהגישו עתירה נגדית, המשיכו בבניה בלתי חוקית תוך שהם מנצלים לרעה את ההליך המשפטי, ואף דרשו להקצות עבורם שטח של 1500 דונם ולהסדיר את המאחז במקומו הנוכחי ולהכיר בו כ"שכונה" של העיירה יאטה.
גם שר הבטחון לשעבר, משה בוגי יעלון, צייץ לאחרונה בחשבון הטוויטר שלו, כי מאחז נוואג'עה הוא פרוייקט מוצהר של האיחוד האירופי. "הבניה הבלתי חוקית של הבדואים-הפלסטינים בסוסיא, בוצעה והתרחבה בתמיכת ומימון גורמי האיחוד האירופי, הפועלים בצביעות ובאפלייה. היו ניסיונות לפינוי בהסכמה, ולאחר שמוצו ללא הצלחה, צריך לפנותם".
הקמת המבנים החדשים בשבוע בו נדחה הפינוי, היא התרסה מכוונת. אי אפשר לבוא בטענות לרשות הפלשתינית ולאיחוד האירופי שמושכים בחוטים מאחורי נוואג'עה – הם פועלים למען האינטרס שלהם, וקובעים עובדות בשטח באופן בלתי חוקי. השאלה צריכה להיות מופנית לראש הממשלה נתניהו ולשר הבטחון ליברמן – שמפגינים אזלת יד ואפס מעשה ומאפשרים לדבר הזה לקרות, וכל זאת זמן קצר לאחר מימוש צווי ההריסה בשכונת נתיב האבות ותפוח מערב.
המולטי-מיליונר הפלשתיני שעומד מאחורי הקמת העיר רוואבי, סירב לקבל עתירה שהוגשה נגדו לבג"ץ. מאבטחיו איימו על השליח הערבי שיצא מטעמנו ו'המליצו' לו שלא לחזור למקום
בשאר אלמסרי, היזם והמולטי-מיליונר הפלשתיני שעומד מאחורי הקמת העיר רוואבי, מסרב לקבל עתירה שהוגשה לבג"ץ נגדו, לאחר שהתברר כי כביש הגישה לעיר רוואבי נסלל על קרקעות פרטיות של פלשתינים, מבלי שאלו נתנו את הסכמתם לכך.
במסגרת הליך משפטי אחר שניהלנו נגד חברת רוואבי, חשפה תשובת המדינה כי מקטעים ארוכים בכביש הגישה לעיר, נסללו על קרקעות פרטיות ללא הסכמת הבעלים.
העיר רוואבי עצמה ממוקמת בשטח A שהינו תחת שליטת הרשות הפלשתינית, אולם כביש הגישה לעיר נמצא בשטח בשליטה ישראלית מלאה, ולפיכך המנהל האזרחי אמון על אכיפת החוק במקום. בשל כך, אם יוכשר הכביש על ידי בג"ץ, צפויות לכך השלכות רבות גם על יישובים ישראליים ביו"ש בהם אותרו בעיות דומות.
עוד התברר מתשובת המדינה, כי לפני מספר שנים המנהל האזרחי הוציא היתר זמני לסלילת הכביש אולם היתר זה איננו חוקי בעליל, שכן מדובר בקרקעות בבעלות פרטית.
כפי הנדרש, צירפנו כמשיבה לעתירה (בג"ץ 6294/17) את חברת רוואבי באמצעות עו"ד ישראלי שייצג את רוואבי בסוגיית הכביש בהליכים שהתקיימו במנהל האזרחי וכן בעתירות קודמות. לאחר שעורך הדין טען בפני בג"ץ כי כבר איננו מייצג את חברת רוואבי, הורה בית המשפט להגיש את העתירה לידי בשאר אל מסרי עצמו.
מאחר והעיר רוואבי ממוקמת בשטח A שאסור לכניסת ישראלים, שכרה תנועת רגבים את שירותיה של חברת שליחויות ששיגרה לפני מספר שבועות שליח בן מיעוטים לבצע את מסירת העתירה היישר לידיו של אל מסרי.
השליח, באסם מ', הגיע למשרדו של אל מסרי בבניין המנהלה של חברת רוואבי הממוקם בקניון שנבנה בעיר. מאבטחיו של אל מסרי חסמו את השליח בפתח הבנין, ואף מנעו ממנו להשאיר את כתב העתירה במקום, תוך שהם מאיימים עליו כי לא כדאי לו להגיע למקום בשנית.
"במקום נכח איש בטחון שאסר עלי להיכנס", ציין באסם בתצהיר המשפטי שהוגש לבג"ץ בעקבות האירוע. "לאחר שהמתנתי, אותו איש חזר והודיע לי כי עלי לעזוב את המקום. את המסמכים שבידי הוא הורה לי למסור למנהל האזרחי. יידעתי אותו כי אלו מסמכים לחברת רוואבי עצמה, ועלי למסור אותם לידי בשאר אלמסרי, אך האיש הודיע באופן ברור וחד משמעי כי עלי לעזוב את המקום עם המסמכים בידי".
השליח הוסיף וציין, כי מאבטחיו של אל מסרי איימו עליו שלא לחזור למקום. "אנשי ביטחון ליוו אותי בדרך החוצה לוודא כי איני משאיר את המסמכים בשום מקום. הם הורו בצורה תקיפה וברורה כי אין עלי לשוב למקום עם החומר המשפטי".
התנהלותם הבריונית של אלמסרי ומאבטחיו מדברת בעד עצמה. בשנים האחרונות בג"ץ נקט קו מחמיר מאוד והורה על הריסת מבנים ודרכים שבנו יהודים על קרקעות פרטיות של פלשתינים, ולכן גם במקרה זה, לא מתקבל על הדעת שבג"ץ יקל ראש בזכויות בעלי הקרקע. אם אלמסרי ימשיך בקו של זלזול ואיומים, נפנה לבג"ץ בדרישה לקנוס את אלמסרי בהתאם לפקודת ביזיון בית המשפט.
