מחבר: regavim

עתרנו לבג"ץ נגד בתים הנבנים בחודשים האחרונים על ידי ערבים צמוד ליישוב בית אל. לאחרונה הורה בג"ץ על הריסת 24 דירות שנבנו ללא היתר בתוך בית אל, למרות החלטה עדכנית מטעם המנהל האזרחי להעניק למקום היתר בניה

כמאה וחמישים מטרים מבתי היישוב בית אל שבבנימין, מוקמים בחודשים האחרונים שני מבני קבע, ללא היתרי בניה וללא תכנית מתאר או תב"ע. מיד לאחר זיהוי התחלת הבניה, פנתה 'רגבים' למנהל האזרחי בדרישה להקדים תרופה למכה, ולבצע הליכי אכיפה כנגד המבנים, לאור הנסיון המלמד כי במידה והם יאוכלסו, ברור שלא תתבצע כל אכיפה כנגד העבריינים.

כידוע, ביהודה ושומרון ישנם עשרות אלפי מבנים בלתי חוקיים שהוקמו באין מפריע על ידי ערבים בשטחי C,  בהם גם האחריות האזרחית וגם הבטחונית מוטלת על צה"ל והמנהל האזרחי. לעיתים רחוקות בלבד רשויות האכיפה מוציאות לפועל צו הריסה, כדי ליצור מצג של אכיפה במגזר הערבי ביהודה ושומרון, והיא מכוונת כלפי מבני פח או אוהלים ולא כלפי מבני קבע.

בד בבד עם המשך הבניה, הוסיף המנהל האזרחי להתעלם מפניותנו. לאחר התעלמות ממושכת מצד המנהל עתרנו לבג"ץ.

בעתירה הודגש כי למרות שבשורת פסקי דין קודמים קבעו השופטים כי אין בכוונתם להתערב בשיקול הדעת ובסדרי העדיפויות לאכיפה מטעם המנהל האזרחי, הרי שלאחרונה ניכרת מגמת שינוי בכך, ועל כן מתבקש בג"ץ להורות על צעדי אכיפה כנגד המבנים.

במספר מקרים בשנים האחרונות הרחיב בג"ץ את הביקורת מטעמו על תפקוד רשויות האכיפה, גם בסיטואציות שבעבר הצהיר בהן כי אין בכוונתו להתערב, ובמקרים שהוגדרו על ידי רשויות האכיפה ככאלה הנמצאים בתחתית סדר העדיפויות  (בתוך תחומי יישובים ועל גבי אדמות מדינה). כך קרה שבג"ץ הוציא צווי ביניים ופסקי דין בעתירות שונות שהגישו ערבים וארגוני שמאל נגד בניה בתוך תחומי היישובים היהודים – כאשר רשויות האכיפה מצהירות כי מדובר במבנים הנמצאים בתחתית סדרי העדיפויות.

המקרה הבולט מכולם הוא פסק הדין שניתן בשנת 2014 בבג"ץ 9669/10. עתירה זו הוגשה כנגד בתים שהוקמו בתוך תחומי היישוב בית אל ("מתחם דריינוף"). המבנים הכוללים 24 דירות מגורים נבנו ללא היתר על קרקע שנתפסה על ידי מדינת ישראל לפני עשרות שנים בצו צבאי.

הסוגיה שנדונה בבית המשפט בעתירה זו, נגעה אך ורק לשאלה התכנונית ולהיעדרו של היתר בניה, ולא לסוגיית הקרקע, מאחר ומעמדה נחשב כ'אדמות מדינה' לכל דבר.

בפסק הדין החליט הנשיא לשעבר, השופט אשר גרוניס, להתערב בסדר פעולות האכיפה של המינהל האזרחי, תוך שהוא מחייב את הריסת המבנים תוך שישה חודשים מיום פסק הדין. זאת למרות העובדה כי בתים אלו נבנו על קרקע המוחזקת על ידי המדינה, ולמרות הצהרת המנהל האזרחי כי נפתחו כבר הליכי תכנון ואישור לבתים אלו, וישנה סבירות גבוהה מאוד להסדרתם.

בדיון נוסף שהתקיים לאחרונה בעתירה זו בהרכב של השופטים נאור, רובינשטיין וחיות ביקש הקבלן דריינוף שבנה את המבנים, להימנע מהריסת הבתים עקב שינוי נסיבות מהותי, מאחר וועדת המשנה להתיישבות של מועצת התכנון העליונה במנהל האזרחי החליטה להעניק היתרי בנייה למקום, וכי מיצוי האפיק התכנוני יסתיים תוך ימים ספורים במתן היתר.

חרף השינוי המהותי הורו השופטים כי יש לקיים את פסק הדין בשל עקרון 'מעשה בית דין' ו'סופיות הדיון', ועל אף כי מבנים אלו ייבנו מחדש בהיתר לאחר שייהרסו.

בהתאם לאימוץ 'גישת הרחבת ההתערבות' על ידי בג"ץ בתיק דריינוף, מצפה 'תנועת רגבים' כי גם בעתירה שהגישה יפעל בג"ץ באופן דומה, ויורה למנהל האזרחי למנוע את אכלוסם של המבנים הערבים שהוקמו ליד בית אל – מעבר לגדר. בנוסף התבקש בג"ץ להוציא צו ביניים שיאסור את המשך בניית המבנים ועשיית כל שימוש בהם עד למתן פסק דין בעתירה.

מעניין יהיה לעקוב אחר התנהלות בג"ץ בעתירה שלנו, בהשוואה לפסק הדין מעורר המחלוקת בפרשת בתי דריינוף.

עתירה שהגשנו כנגד מאחז בדואי שנבנה תוך פלישה לקרקע ערבית פרטית, תוך העלמת עין וסיוע מהמנהל האזרחי, נדחתה על ידי בג"ץ. השופטים: "יש להפעיל שכל ישר"

לא פעם ולא פעמיים הצהירה המדינה בפני בג"ץ, כי בניה בלתי חוקית שבוצעה על קרקע פרטית, עומדת בראש סדרי העדיפויות של גופי האכיפה ביהודה ושומרון.

הצהרה זו הולידה את פסקי הדין השנויים במחלוקת, בהם הורה בג"ץ להרוס את היישובים מגרון ועמונה בהם מתגוררים מאות תושבים, וכן חלק מגבעת אסף ויישובים אחרים, ולא לאפשר את הסדרתם באמצעות פיצוי לבעלי הקרקע.

אלא מסתבר, שפלישה ובניה בלתי חוקית על גבי קרקע פרטית מתקבלת בסלחנות על ידי בג"ץ, כאשר מדובר בפלישה של בדואים לקרקע ערבית פרטית.

לא הרחק מהיישוב מעלה מכמש שבבנימין נמצא המאחז הבדואי של משפחת 'אבו סכימן' משבט כעבנה. המאחז הוקם לפני קרוב לשלושים שנה.

לפני שלוש שנים הבחנו, כי מקבץ זה, המונה עשרות מבנים נעדר משכבת המידע הדיגיטלית המתעדת את כל תיקי הפיקוח שמקיים המנהל האזרחי נגד עבירות בניה. במכתב שנשלח למנהל האזרחי תהינו מדוע זוכה המאחז הפלשתיני "לחסינות" מצד גורמי האכיפה, וכיצד לא נפתח תיק פיקוח כנגד אף מבנה מאלו המצויים במקום.

בתחילה השיבו במנהל האזרחי כי בני השבט יושבו במקום באישור הדרג המדיני, לאחר שפונו משטחי אש של צה"ל, ובמסגרת ההסכם שנכרת עם ראשי השבט ניתנו רק אישורים ספציפיים להקמת מבנים ללא היתר בשטח המאחז. במנהל הוסיפו וטענו כי נציגיו מקיימים מעקב כנגד חריגות בניה שלא אושרו במסגרת אותו הסכם, וכי אף נהרסו מבנים והוחרמו כלים שונים.

בעקבות תגובה זו, ביצענו בדיקה בה התברר לתדהמתה כי המאחז הוקם על אדמות פרטיות של פלשתינים. שנו ופנינו למנהל בבקשה לקבל על פי חוק חופש המידע, את ההסכם שנכרת לכאורה עם ראשי השבט וכן לדעת אם הקמת המאחז נעשתה לאחר קבלת הרשאה מבעלי הקרקע.

במנהל האזרחי השיבו כי ההסכמות בין המדינה וראשי השבט עוגנו במסגרת ההליכים בבג"ץ 7912/96 (געלה נגד מפקד כוחות צה"ל). במנהל הוסיפו כי אכן "לא הוצאו היתרי בניה בעבור המבנים במקבץ". ביחס לשאלה העקרונית כיצד אפשר המנהל לאנשי השבט לפלוש ולבנות על אדמות בבעלות פרטית, הסתפקו במנהל בתשובה כי "אין בידינו כל מידע על תלונות בעלי הקרקע".

תגובת המדינה מלמדת – מהעלמת עין עבר המנהל להשתתפות פעילה בפלישה

במרץ 2013, לאחר שבמנהל האזרחי התעלמו שוב ושוב מדרישתנו לעיין בפרטי ההסכם, עתרנו לבג"ץ (2031/13). רק באוגוסט דאשתקד, לאחר סדרת בקשות אורכה חוזרות ונשנות, הגיש המנהל את תגובתו המקדמית לעתירה. בתגובה צויין כי העובדות שפורטו בתכתובת שקדמה לעתירה, התייחסה למעשה למאחז בדואי אחר שהוקם ליד היישוב רימונים.

במנהל תיקנו את תשובתם וציינו כי העובדות בנוגע למאחז בשטח נשוא העתירה הן כי בני השבט החלו להתגורר במקום בקביעות בשנת 1985 ובראשית שנות ה-90 התגבש הסכם בין ראש המנהל לבני השבט לפיה בני השבט ימשיכו להתגורר במקום. בהמשך לכך פעל שר הביטחון להצבת מבנה חינוכי במאחז, אשר הוצב אף הוא כמובן ללא היתר בתוך שטח האדמות הפלשתיניות הפרטיות.

במנהל הוסיפו כי "בהתאם למידע שבידי יחידת הפיקוח תושבי המקבץ נוהגים לשלם לבעלי הקרקע דמי שכירות וזאת תוך הסכמת הבעלים לשהותם במקום".

לאחר קבלת תגובת המדינה המקדמית פנינו וביקשנו לעיין בפרטי המחזיקים הנכונים, וכן לקבל סימוכין לטענת יחידת הפיקוח כי תושבי המקום מחזיקים במקום בהסכמת בעלי הקרקע ומשלמים להם דמי שכירות.

בהמשך חזר בו המנהל מהטיעון המהותי, לפיו משלמים התושבים דמי שכירות לבעל הקרקע, וציין כי מקורו אינו מבוסס אלא בטענות שאמר אחד מהפולשים המתגוררים במאחז לפקח המנהל האזרחי…

לאחר דיון נוסף, הציג בא כוחם של שבט כעבנה את שטרי הטאבו של שתי חלקות קרקע, ומכתב  מטעם מועצת הכפר דיר דיבוואן, המציין שבעלי הקרקע מסכימים לישיבת המחזיקים במקום.

דא עקא, שהשמות שהיו חתומים על מכתב ההסכמה, לא היו זהים לשמות בעלי הקרקע הכתובים בשטרי הטאבו, ומכאן שהשאלות חזרו לנקודת ההתחלה: מיהו בעל הקרקע שהתיר את הפלישה למקום, והיכן ההסכם המגבה זאת, וכיצד אישרו הרשויות מעשה שכזה?

פסק הדין: 'העותרת צודקת, אך מתעברת על ריב לא-לה'

בפסק דין תמוה ומפותל שניתן השבוע, קבעו השופטים רובינשטיין, נאור וחיות, כי למרות העובדה שמדובר במבנים שנבנו ללא היתר על קרקע פרטית, אין סיבה להתערב בסדרי העדיפויות של המנהל האזרחי, שהתיר את ישיבתם במקום לפני כשלושים שנה.

המשנה לנשיאה, השופט אליקים רובינשטיין כתב כי "אין חולק, ובכך צודקת העותרת, כי בניה שלא כדין בקרקע פרטית היא – כעניין של הגינות בסיסית – נושא שבראש סדרי העדיפויות לטיפול הרשויות".

"בשונה מעתירות בהקשר של קרקע פרטית פלסטינאית, שבהן גם אם בעלי הקרקע לא יזמו את העתירה אלא "גויסו" על- ידי עמותות פוליטיות, הם רואים בחיוב את העתירה. לעומת זאת, עתירה זו היא מן הסוג של "מתעבר על ריב לא לו", שכן אין אינדיקציה או רמז לכך שבעלי הקרקע מעוניינים בשפע הטוב שמשפיעה עליהם העותרת", הוסיף רובינשטיין.

השופטים התעלמו גם מחוסר ההוכחות המשפטיות לאישור בעלי הקרקע לנוכחות המאחז. "המועצה המקומית של הכפר, גם אם אינה מייצגת באופן מוכח פורמלית את הבעלים, מאותתת אי-התנגדות מצדם באופן זה או אחר. בנסיבות אלה, איננו רואים מקום להתערבות מצדנו בסדרי העדיפויות הקונקרטיים של המדינה, שבגדרי השכל הישר, ואין רע מהפעלתו מדי פעם, יהא בה במקרה הנדון משום מלאכותיות".

בסופו של יום דחו השופטים את העתירה. מעניין לגלות כי בהיכל בית המשפט הגבוה לצדק, צריך להפעיל את השכל הישר רק אצל ערבים ולא אצל יהודים.

פעילות הבניה הבלתי חוקית של האיחוד האירופי ביהודה ושומרון מגיעה לשולחנו של בג"ץ, בעתירה נגד מבנים שהציב האיחוד האירופי במאחז בדואי לא חוקי ליד כיכר אדם שבבנימין. המבנים שהוגדרו לצרכי 'בית ספר' – ממוקמים במרחק אבסורדי של 250 מטר מבית ספר הפועל במבנה קבע מסודר

לפני כחודש חשפנו בדו"ח "הקולוניה האחרונה" כי האיחוד האירופי הקים בשנתיים האחרונות מאות מבנים בלתי חוקיים ברחבי שטח C. מהדו"ח עלה כי בשנים האחרונות השקיע האיחוד האירופי עשרות מיליוני יורו בהקמת מאות מבני מגורים במאחזים הבדואיים הפזורים ברחבי שטח C.

אזורים אלו נמצאים בשליטה מלאה של מדינת ישראל, אולם הרשות הפלשתינית מבקשת להקים שם את המדינה העתידית ופועלת לספח אותם לשליטתה בנגיסה מתמשכת של השטח בעזרת  מיזמי בניה שונים.

הדו"ח שתיעד מאות מבני מגורים שבנה האיחוד האירופי, מלמד כי בשנים האחרונות עברה התמיכה האירופאית בהקמת מדינה פלשתינית, מסיוע דיפלומטי-כלכלי פסיבי גרידא, למצב של שותפות אקטיבית בפעילות בניה בלתי חוקית, באיצטלה של 'סיוע הומניטרי'.

על אף שפעילות זו מהווה הפרה הבוטה של החוק הישראלי והבינלאומי, מבכרות רשויות החוק להתחמק מפעילות אכיפה כנגד מבנים אלו ומהעמדתם לדין של הגורמים האחראים לכך.

אחד המקרים הבולטים להתנהלות זו, היא הצבת ארבעה מבנים יבילים במתחם המשמש כבית ספר בסמוך לכיכר אדם במרחב בנימין. המבנים שהוצבו במקום בראשית אוקטובר 2014 נמצאים במרחק אבסורדי של 250 מטרים בלבד מקמפוס בית ספר של הרשות הפלשתינית הפועל במבנה קבע מסודר. קיומה של אלטרנטיבה זו במרחק כה זעום מלמדת כי הקמת המבנים לצורך "בית ספר" כלל איננה נחוצה, ומטרתה נראית כחיזוק וביסוס הבניה הבלתי חוקית במרחב, תוך ציפייה כי עיבוי הבניה הבלתי חוקית יקשה על הטיפול בה.

חרף פנייה מיידית שלנו למנהל האזרחי, לא בוצעו פעילות אכיפה כנגד המבנים הבלתי חוקיים. גם תלונה שהגישה רגבים למשטרת ישראל בדרישה לחקור את האחראים למעשה, לא נענתה.

השבוע עתרנו לבג"ץ בבקשה לקבלת צו על תנאי וצו ביניים נגד האיחוד האירופי, ונגד מערכת הביטחון ורשויות האכיפה הנמנעים מהריסת הבניה הבלתי חוקית.

בדברי ההסבר לעתירה הודגש כי מבנים אלו נבנו בתוך מתחם שלם של בניה בלתי חוקית, אולם הבניה החדשה חמורה שבעתיים. מדובר בהתערבות גסה של גורם רשמי המתארח במדינת ישראל ופועל בתחומי מדינת ישראל ויהודה שומרון מתוך מעמד של אורח רשמי ובעילות של "סיוע הומניטרי" – תוך שהוא מנסה לקבוע עובדות בשטח ולהשפיע על הסדרים עתידיים בין ישראל לשכניה ומתוך תמיכה באינטרסים הנוגדים את אלו של מדינת ישראל.

בתי עסק שהוקמו במרחק מטרים בודדים מהכביש הראשי, ללא היתרי בניה וללא רישוי עסקי גורמים לסכנה בטיחות ומפגעים סביבתיים. לאחר התעלמות ממושכת מצד המנהל האזרחי, עתרנו יחד עם הישוב עלי לבג"ץ

עתרנו יחד עם הישוב עלי לבג"ץ (1184/15) כנגד פעילותם של בתי עסק שהוקמו בניגוד לחוק בכפר לובאן א-שרקיה, ליד עלי, במרחק מטרים ספורים מכביש 60, בו חולפים מדי יום עשרות אלפי נוסעים.

במרחק מטרים בודדים מהכביש נבנו בשנים האחרונות חמישה בתי עסק ללא היתרי בניה: תחנת דלק פיראטית, שתי חנויות לחומרי בניין, מוסך, עסק לסחר ברזל וגריטת מכוניות, וכן בית מגורים רחב ידיים.

לאחר שתכתובת ממושכת שלנו מול המנהל האזרחי בדרישה לאכיפת החוק במקום לא נענתה, התבקשו השופטים להוציא צו ביניים שיורה למנהל האזרחי ולמשרד הבטחון למנוע באופן מיידי את פעילותם של בתי העסק המסוכנים, ולאכוף כנגד העבריינים את החוק.

עסקים אלו פועלים ללא היתר בניה וללא רישוי עסקי. בין בתי העסק מופעלים תחנת דלק ומוסך, אשר פוטנציאל הנזק הסביבתי הכרוך בהפעלתם הוא גדול מאד, וכאשר מדובר על עסק הפועל ללא פיקוח וללא היתר – על אחת כמה וכמה. המבנים הוקמו סמוך לציר 60 המהווה עורק תחבורתי ראשי במרחב יהודה ושומרון, על מנת "למשוך" לקוחות מהכביש הראשי לעסקים אלו. עובדה זו גורמת לקיומם של מפגעים תחבורתיים מדי יום, כאשר רכבים נכנסים ויוצאים מן העסקים נשוא העתירה תוך שהם פורצים ויוצאים מן הכביש ללא הסדרה ראויה.

בנוסף, אוסר החוק על בניית כל מבנה במרחק הקטן מ- 150 מטר מכביש ראשי, וביהודה ושומרון הוצא צו אלוף מיוחד בעניין זה, לאור ריבוי המקרים בהם בוצעו פיגועים כנגד אזרחים ישראלים הנעים על צירים אלו.

בדברי הסיכום לעתירה הודגש, כי הפניה לבג"ץ נעשתה לאחר התעלמות ממושכת של המנהל האזרחי מהפניות ששלחנו לו: "אין זה ראוי כי גוף שלטוני יתעלם מפניות המועברות אליו והעותרים סבורים כי על בית המשפט לומר את דברו בעניין. העותרת איננה מהעומדים על קוצו של יו"ד בכל הנוגע ללוחות הזמנים הקבועים בחוק לשם מתן מענה, אולם נראה כי הפעם הוגדשה הסאה".

בעקבות עתירה שלנו לבג"ץ הרסו פקחי המנהל האזרחי מבנה תעשיה שבנו פלשתינים שלא כחוק בכניסה לישוב גבעון החדשה. בעל המבנה התחייב לבצע הריסה עצמית, אך המשיך להפעיל במקום מוסך במשך חודשים ארוכים

לאחר מאבק משפטי ממושך שניהלנו, הגיעו השבוע פקחי המנהל האזרחי לאזור התעשייה הפיראטי שהקימו ערבים על כביש הגישה לגבעון החדשה והרסו מבנה תעשיה שנבנה בניגוד לחוק. המתחם הוקם באזור שבו הבניה אסורה ומסכנת את הנוסעים על הכביש.

בעקבות עתירה לבג"ץ שהוגשה על ידינו הוצא צו ביניים המחייב את בעלי המתחם, נור מטרי מהכפר אלג'יב, להפסיק את הבניה, אך למרות הצו, ולמרות ההתחייבות של מטרי, נמשכה הבנייה במקום בניגוד לחוק תוך הפרתו של צו הביניים.

במהלך דיון בעתירה שהתקיים בנובמבר 2014, הסכימו שופטי בית המשפט העליון, כי מדובר בהפרת חוק קיצונית תוך זלזול בצווי בית משפט. לאור התחייבותו של מטרי, קיבלו השופטים את בקשתו של מטרי לבצע הריסה עצמית של המתחם. השופטים נתנו לכך תוקף של פסק דין וחייבו את מטרי לממש את ההריסה תוך 60 יום, תוך שהם מורים למנהל האזרחי לבצע את ההריסה ככל שזו לא תבוצע ע"י מטרי.

אלא שהתחייבות לחוד ומעשים לחוד, ובמשך כארבעה חודשים מיום ההחלטה – לא הוסרה מהמתחם ולו אבן אחת. כאמור רק בעקבות פניות רגבים ואיום לעתור שוב לבג"ץ – הגיעו פקחי המינהל והרסו את המבנה.

יש בהריסה מסר חשוב – גם הפלשתינים אינם מעל החוק. לא ניתן להשלים עם בניה בלתי חוקית תוך זלזול בצווי בית משפט ופסקי דין. הגיעה השעה שמערכת אכיפת החוק תתמודד ברצינות עם היקפי הבניה הבלתי חוקית של הפלשתינים בשטחי C. זוהי תופעה חמורה שאם לא נתמודד איתה היום היא רק תלך ותחמיר.