בסוף השבוע שעבר בג"ץ הוציא פסק דין לעתירה המתנהלת מזה שני עשורים, וקבע כי ניתן לפנות מאות פולשים פלסטינים שפלשו לשטח אש 918, שטח אימונים של צה"ל בדרום הר חברון. התיק המסועף שנידון בהליכים שונים בבג"ץ במשך לא פחות מעשרים שנה התבסס רובו ככולו על פייק ניוז שהמציאו ארגוני השמאל הקיצוני והרשות הפלסטינית.

אחרי שהקפיא שוב ושוב את הליכי האכיפה מול הפולשים (שבינתיים בנו עוד מאות מבנים בשטח), בג"ץ בחן את תצלומי האוויר והתמונות שהוכיחו מעל לכל ספק שאין ולא הייתה התיישבות קבע בשטח לפני הכרזת השטח כ"שטח אש" של צה"ל.

פסק הדין קבע את הדבר המתבקש ונתן אור ירוק לפינוי הפולשים והחזרת שטח האימונים לידי צה"ל.

שני עשורים לקחו לבג"ץ להגיע להחלטה הנכונה לגבי 30,000 הדונמים שנגזלו ממדינת ישראל. שני עשורים יותר מדי שרק גרמו לבעיה לגדול ולהתעצם בחסות הבירוקרטיה המשפטית.

הסלחנות האינסופית מול פולשים פלסטינים, גם על חשבון שיקול ביטחונם של אזרחי ישראל, מתגלה פעם אחרי פעם כאסון. במקום לפתור את הבעיה בחיתוליה, תיאלץ עכשיו מדינת ישראל להתמודד עם מציאות אחרת בשטח.

בעיתון הארץ יצאו בימים האחרונים בקמפיין תעמולה צפוי מראש, אבל את העובדות קל מאוד להכיר. כל הפרטים בתגובה הראשונה.

השבוע התקיים תרגיל גדודי של חיל התותחנים בשטחי האש בנגב, שהתחיל בבקעת ערד, והסתיים בשטח האש 918 שבדרום הר חברון. זה טוב שצה"ל מתאמן, לא? אבל מבחינת ארגוני השמאל הקיצוני זו היתה סיבה לצאת במתקפה חריפה נגד צה"ל

לאחר שהתקיים בתחילת השבוע תרגיל גדודי של חיל התותחנים בשטחי האש בנגב, שהתחיל בבקעת ערד, והסתיים בשטח האש 918 שבדרום הר חברון. יצאו ארגוני השמאל, ביניהם הארגון 'בצלם', למתפקה חריפה נגד צה"ל, בטענה שהוא מתאמן "בתוך תחומי כפרים פלסטיניים" והתושבים הוכרחו להתפנות מבתיהם".

זה לא חדש שארגוני השמאל בוחרים לסלף את המציאות כדי להביע את עמדתם בכל הנוגע ל"כיבוש", אז החלטנו לעשות סדר בעובדות. נקודה אחרי נקודה.

• שטח האש 918 הוכרז על ידי צה"ל בתחילת שנות ה-80.
• האיזור המדברי הזה, כמו ביתר שטחי האש, היה ריק ממגורים, ולכל היותר שימש כאיזור מרעה עונתי (ואימוני צה"ל עוזרים על שמירת הקרקע מפני השתלטות).
• שטח האש 918 שימש את חיל האוויר, בא"ח נחל ויחידות חי"ר נוספות. • בשנת 2000 ערביי האזור החלו בהשתלטות ובניה מאסיבית בלתי חוקית במרחב.

• בעקבות הבניה המאסיבית, במשך מספר שנים, היה על צה"ל לצמצם את היקף הפעילות שלו ולשנות את מתכונת האימונים.
• ארגוני השמאל הקיצוני עתרו לבג"ץ וטענו כי מאות משפחות ערביות גרות בשטח מזה שנים ארוכות.
• אבל בדיקה של צה"ל בשנת 2000, כל שטח האש היה ריק מבניה ותושבים ורק מספר משפחות בודדות שהו במקום באופן עונתי בלבד!
• כמה בודדות? מתוך 49 משפחות של עותרים שטענו שהשטח שלהם והם יושבים בו יישוב קבע, זוהו לפחות 38 משפחות המתגוררות באופן קבוע בעיירה הסמוכה יטא, או בכפרים סמוכים אחרים.
• למרות עמדת המדינה, בג"ץ הציע הסדר פשרה: הבניה בפאתי שטח האש תישאר, וניתן יהיה להשתמש בשטח האש לצורכי מרעה וחקלאות בזמנים שצה"ל לא מתאמן בשטח.


• הרשות הפלסטינית כמובן בחשה בעסק מהרגע הראשון, אבל החל משנת 2009, ההשתלטות והבניה הבלתי חוקית בשטח ממומנות על ידה ועל ידי ארגונים בינלאומיים כחלק מתמיכה וחיזוק האוכלוסיה הערבית בשטחי C.
• בינתיים, מדינת ישראל לא ממש פעלה בשטח. בזמן הזה ערביי האזור המשיכו להשתלט על המרחב, בבניה בלתי חוקית עצומה, ובסלילת מערך של צירי הברחות.

• הרשות הפלסטינית כמובן לא ספרה את ההסדר שהציע בג"ץ. ככל שההשתלטות הפלסטינית הלכה והתעצמה, כך היקף האימונים של צה"ל הלך ופחת.

אז מה קרה השבוע? ממש מה שקרה בשנה שעברה וגם זו שלפניה. חטיבת התותחנים הגיעה להתאמן בשטחי אימונים ששייכים לצה"ל. אם מדברים על עובדות, ולא על פייקניוז ותעמולה אנטי-ישראלית, צריך להיות ברור: הכפר הערבי הבלתי חוקי הוקם בתוך שטח האש. ולא ההפך. ומכאן, צריך לגזור את הפעולות שצריכות להתבצע.

לאחר שבג"ץ מחק עתירה שהגשנו נגד בניה ערבית בלתי חוקית ליד נווה צוף, הגשנו השבוע בקשה לעיון חוזר בתיק, מאחר וההחלטה שניתנה בתיק מנוגדת להתנהלות עקבית של בג"ץ בתיקים דומים

לפני כשנה עתרנו לבג"ץ, נגד בית ערבי שנבנה בניגוד לחוק מצפון לישוב נווה צוף שבבנימין, סמוך לכפר דיר ניזאם. רק לאחר הגשת העתירה הגיע למקום פקח המינהל האזרחי ונתן למבנה צו הפסקת עבודה. לאור דברי המינהל האזרחי בתשובתם לעתירה כי נקטו בהליכים נגד המבנה האמור, הסכימה רגבים למחיקת העתירה.

לאחר כחצי שנה ביקר במקום רכז השטח שלנו וגילה כי לא בלבד שלא ננקטו כל צעדים מעשיים נגד הבית, אלא שלצידו נבנו מספר בתים נוספים. לאחר פניות חוזרות ונשנות למינהל האזרחי שלא נענו, עתרנו לבג"ץ בשנית (3232/13).

הפעם בחרו במינהל האזרחי להשיב לבג"ץ, כי מאחר ומחזיקי הבתים החלו בהליכים תכנוניים, מדובר בעתירה מוקדמת שדינה להימחק.

עו"ד שלנו, בועז ארזי, סקר בפני שופטי בית המשפט העליון, שורה של עתירות שהגישו ערבים וארגוני שמאל נגד בניה יהודית ביהודה ושומרון, בהם עקבו שופטי בג"ץ וליוו את התהליך המינהלי כדי לוודא שהמינהל האזרחי עושה את עבודתו נאמנה. 

כדוגמה בולטת הציג עו"ד ארזי עתירה שהגיש ארגון השמאל 'שלום עכשיו' בשנת 2009, נגד שכונה שנבנתה על אדמות מדינה ביישוב נווה צוף – סמוך ונראה לבניה הערבית שנידונה בעתירה. במקרה זה נדונהעתירת 'שלום עכשיו' על ידי בית המשפט במקביל לקיומם של הליכי הסדרה תכנונית ובמקביל לנקיטת הליכים פליליים, ונמחקה לפני שבועות ספורים, רק לאחר סיום ההסדרה התכנונית וקיומה של חקירה פלילית.

למרות ההשוואה הברורה החליטו שופטי בג"ץ למחוק את עתירת רגבים, בהסתמך על טענת המינהל האזרחי כי נקט בהליכי אכיפה וכי מחזיקי הבתים החלו בהליכים תכנוניים.

על פי חוק בתי המשפט, "אם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון, עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון… יש מקום לדיון נוסף".

בדברי הנימוק בבקשה שהוגשה השבוע לעיון חוזר בהחלטה, מנמקת תנועת רגבים, כי פסק דינו של בית המשפט בעתירה 3232/13, עומדת בניגוד לפרקטיקה המקובלת בבית משפט זה, המהווה "הלכה מכללא", ויש בכך כדי להוות סתירה להלכה קודמת".

עו"ד בועז ארזי פירט בבקשה שש עתירות שונות שהגישו ערבים וארגוני שמאל בטענה על בניה יהודית בלתי חוקית (כאשר בכל העתירות מדובר בבניה על אדמות מדינה), בהם החליט בג"ץ להותיר את העתירות פתוחות ותחת פיקוחו, למרות שהחלו בעניינן הליכים תכנוניים שונים.

"על פי הפרקטיקה אשר ננקטה על ידי בית המשפט הנכבד, הותרת העתירות פתוחות נעשתה למרות שהעתירות מיצו את עצמן מפאת הטיעון המנהלי (לאור נקיטת הליכי פיקוח על ידי רשויות המינהל האזרחי), ולמעשה בית השמפט העדיף להמתין עם דחיית העתירת או מחיקתן, עד למצב בו הסתיימו ההליכים התכנוניים, תוך שבית המשפט מתעדכן מעת לעת על מצב ההליכים התכנוניים", כתב עו"ד ארזי.

ארזי חזר והדגיש כי "בהתנהלותו העקבית כמתואר, קבע בית המשפט "הלכה מכללא", המהווה הלכה שיפוטית לכל דבר וענין".

בג"ץ הורה על השופט (בדימוס) יצחק זמיר, לשמש כמגשר בעתירת האגודה לזכויות האזרח, ממנה קיבל את 'פרס אביר זכויות האדם'. הסכמת משרד הביטחון להליך הגישור המועד להתמוססות מהווה צעד נוסף של כניעה לעבריינות הפולשים, אך הפעם בחסות בג"ץ

לפני כחודשיים התקיים בבג"ץ דיון בעניינו של שטח האש 918 בדרום הר חברון, אליו פלשו פלשתינים בניגוד לחוק. לדיון קדם קמפיין מאסיבי מבית היוצר של "אישי רוח" המזוהים אם השמאל הקיצוני, ובית המשפט, שכנראה חשש מלקבל החלטה לא פופולרית בחוגי עיתון הארץ ולהורות על פינוי הפולשים, הציע לצדדים לפנות לגישור באמצעות השופט (בדימוס) יצחק זמיר.

אלא, שבשנת 1986 קיבל זמיר את פרס "אביר זכויות אדם" מטעם האגודה לזכויות האזרח, שהגישה את העתירה המדוברת. במכתבים ששלחנו לנשיא גרוניס, לשר הביטחון משה יעלון, וכן לזמיר עצמו קודם כל כי על המדינה להשיב בשלילה להצעת הגישור כולה, הנותנת פרס לפולשים. בנוסף הצבענו על חוסר הבעייתיות הרבה במינויו הספציפי של זמיר לתפקיד המגשר.

במכתב תגובה קצר, השיב לנו פרופסור זמיר כי "הדברים אינם מקובלים עלי, אך איני רואה צורך או טעם להיכנס לוויכוח בעניין זה". זמיר הוסיף כי ההצעה עדיין לא יצאה מכלל הצעה ואף לא הובאה בפניו כהצעה מוגמרת.

במכתב תגובה נוסף ששיגרנו לזמיר, ציין עורך הדין שלנו בועז ארזי, כי מבלי להטיל כל דופי ביושרו האישי של זמיר, לאור מעמדו ותפקידו, קיים 'טעם לפגם', ו'פגיעה במראית פני הצדק' בהצעת המינוי. "נציגי פרקליטות המדינה יטו אוזן קשבת ואוהדת, מן הסתם, לדעתו ונטיית ליבו של כבודו – גם אם יובאו בלא משים, ועל כן הסכנה להטיית הדין שרירה וקיימת".

למרות הביקורת הרבה שהופנתה כלפי שר הבטחון, בוגי יעלון, הודיעה פרקליטות המדינה על הסכמת משרד הבטחון לפנות להליך הגישור. שופטי בג"ץ החליטו השבוע כי התקופה המוקצבת להליך הגישור תהיה בת ארבעה חודשי ובאותה נשימה הוסיפו כי תקופה זו ניתנת כמובן להארכה.

הליך הגישור המוצע מהווה צעד נוסף של כניעת המדינה לעבריינות המתמשכת. לוח הזמנים הגמיש שניתן לו, רק מעצים את החשש מפני ניסיון מכוון למוסס את האכיפה נגד הפולשים.

נמשיך לעקוב אחרי ההליך, על מנת לבחון האם בסופו יקבלו הפולשים גושפנקה למעשיהם, מטעם בית המשפט הגבוה לצדק של מדינת ישראל.

פנינו לשופט זמיר, כי יפסול עצמו מלשמש כמגשר בסוגיית שטח האש 918: "יושרו האישי של כבודו אינו מוטל בספק –  אך הסכנה להטיית הדין שרירה וקיימת".

פנינו לשופט זמיר, כי יפסול עצמו מלשמש כמגשר בסוגיית שטח האש 918 נענתה מצידו כי "הדברים אינם מקובלים עליו". במענה למכתבו משיבה רגבים: "יושרו האישי של כבודו אינו מוטל בספק –  אך הסכנה להטיית הדין שרירה וקיימת".

לפני כחודש פנינו לשופט בית המשפט העליון לשעבר, הפרופסור יצחק זמיר, בקריאה כי יפסול עצמו לשמש כמגשר בין המדינה לפולשים הבדואים בסוגיית שטח האש 918, מאחר וקיבל בעבר את פרס זכויות האדם מטעם האגודה לזכויות האזרח, המשמשת כצד בעתירת הפולשים.

עורך הדין שלנו, בועז ארזי, עמד במכתבו על הדרישה האתית המופיעה רבות גם במשפט העברי, לפיה ייזהר השופט או הדיין מכל חשש למשוא פנים.

במכתב תגובה קצר, כתב פרופסור זמיר כי "הדברים אינם מקובלים עלי, אך איני רואה צורך או טעם להיכנס לוויכוח בעניין זה". זמיר הוסיף כי "ההצעה שעדיין לא יצאה מכלל הצעה ואף לא הובאה בפני כהצעה מוגמרת היא שאשמש מגשר ולא דיין, ואילו המובאות היפות במכתבך מדברות על דיין. בטוחני שאתה מודע להבדל שבין זה לזה".

עורך הדין ארזי השיב השבוע במענה למכתבו של זמיר, כי "מעינינו לא נעלמה העובדה כי הצעת בית המשפט בהליך שבנדון הינה כי כבודו ישמש כ"מגשר" ולא כ"דיין" או "בורר", כמו גם ההבדל בין הליכי הגישור להליכים".

ארזי הוסיף כי "מבלי להטיל כל דופי ביושרו האישי של כבודו, לאור מעמדו והיותו שופט לשעבר של בית המשפט העליון, נראה כי עדיין יש טעם לפגם בכך כי ישמש כמגשר בתיק ובמיוחד לאור העובדה כי נציגי פרקליטות המדינה יטו אוזן קשבת ואוהדת, מן הסתם, לדעתו ונטיית ליבו של כבודו – גם אם יובאו בלא משים, ועל כן הסכנה להטיית הדין שרירה וקיימת".

פנינו הבוקר (שלישי) לשר הבטחון משה יעלון בדרישה שלא למנות את השופט (בדימוס) יצחק זמיר למגשר בעתירת שטח אש 918. זמיר קיבל בעבר פרס מטעם האגודה לזכויות האזרח והדבר מביא לניגוד עניינים מכיוון שהאגודה עצמה היא אחד העותרים בתיק הנדון.

במהלך הדיון שהתקיים אמש (שני) בעתירת האגודה לזכויות האזרח על עתיד שטח אש 918, הפתיע נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, כשהציע לצדדים לפנות לגישור באמצעות השופט (בדימוס) יצחק זמיר.

אולם בטרם מסרו נציגי פרקליטות המדינה את תשובתם להצעה, תנועת רגבים הביעה התנגדות מהעלאתו של פרופ' יצחק זמיר כמגשר. הסיבה להתנגדות, כפי שעולה ממכתבו של עו"ד בועז ארזי מתנועת רגבים, היא קבלת פרס "אביר זכויות אדם" בשנת 1986 מטעם האגודה לזכויות האזרח, שהיא צד בעתירה דנן.

פנינו במכתב לנשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס, לשר הבטחון משה יעלון, כן לפרופסור זמיר עצמו, כי לאור קבלת הפרס על ידי השופט (בדימוס) זמיר, "טוב יעשה כב' הנשיא אם ישקול מחדש את ההצעה ויוריד אותה מסדר היום".

כזכור, העתירה על שטח אש 918 הוגשה ע"י האגודה לזכויות האזרח ומספר פלסטינים תושבי האזור, בדרישה כי שטח האש לא יוכשר מכיוון שיצריך את פינויים של הפלסטינים המתגוררים במקום.

הפלסטינים טוענים כי הם גרים במקום כבר "עשרות שנים". אולם המדינה מכחישה זאת מכל וכול ומגבה את עמדתה בתצלומי אוויר, בעדויות של פקחי המנהל האזרחי ובחוות הדעת של חוקרים שונים.

בעתירה דנו הנשיא, אשר גרוניס, והשופטים חנן מלצר ודפנה ברק ארז, כשבאמצע הדיון, בטרם שטחו נציגי המדינה את טענותיהם, הציע השופט גרוניס לפנות לגישור באמצעות השופט (בדימוס) יצחק זמיר. נציגי העותרים ופעילי השמאל הביעו שביעות רצון מהצעת הגישור והסכימו לה. אולם נציגי הפרקליטות ביקשו ארכה למתן תשובה עד ל-7 באוקטובר 2013.

אנחנו סבורים, כי מלבד זהותו של המגשר המוצע, עצם ההליכה למסלול של גישור הוא לא ראוי. הפניה לגישור בהליך מנהלי בבג"צ היא צעד חריג ולא מקובל, בוודאי לא כאשר העובדות כל כך ברורות והמדינה נחרצת בעמדתה.

בית המשפט העליון לא הפנה לגישור את הורי הבנות האשכנזיות והמזרחיות בבית הספר בעמנואל, הוא לא הפנה את משפחות נפגעי הטרור לגישור מול המדינה בטרם אישר את שחרור המחבלים והוא גם לא הפנה לגישור את מגורשי גוש קטיף לפני שאישר את גירושם מביתם.

קשה לברוח מהתחושה שבית המשפט חשש היום לקבל החלטות רק בשל קמפיין קטן מבית היוצר של ארגוני השמאל ועיתון הארץ ובשל נוכחותם של "אנשי רוח" מהשמאל הקיצוני באולם במהלך דיון.

אנו קוראים לשר הביטחון להתנגד בכל תוקף להליך הגישור. למי שלא מגיע כלום אין אף פעם מה להפסיד מהליך גישור וזו הסיבה שעברייני הבניה הפלסטינים הסכימו לכך מיד. לצד הצודק אין כל סיבה להסכים להתפשר ובמקרה הזה המדינה היא הצד הצודק ללא כל ספק. על המדינה להשיב בשלילה להצעת הגישור ולדרוש את דחיית העתירה באופן מיידי.

בדיון שהתקיים היום (שני) בעתירת פלסטינים והאגודה לזכויות האזרח על עתיד שטח אש 918, דחקו השופטים במדינה ללכת להליך של גישור. הנשיא גרוניס הציע את פרופ' יצחק זמיר, שופט עליון בדימוס, כמגשר.

המאבק על עתיד שטח אש 918 הגיע (שוב) לבית המשפט העליון. שופטי בג"צ דנו היום (שני) בעתידם של מאות הפלסטינים השוהים באופן בלתי חוקי בשטח אש בדרום הר חברון.

במהלך הדיון הפתיע נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, והציע לצדדים לפנות להליך גישור אצל השופט בדימוס יצחק זמיר. העותרים קיבלו את ההצעה בו במקום, אך נציגי הפרקליטות ביקשו להמתין עם ההחלטה עד אחרי החגים.

בעתירה דנו הנשיא, אשר גרוניס, והשופטים חנן מלצר ודפנה ברק ארז. בכל מהלך הדיון נכחו באולם עשרות  פלסטינים ופעילים מארגוני שמאל שונים. שלא במפתיע, בתום הדיון, נציגי העותרים ופעילי השמאל הביעו שביעות רצון מהצעת הגישור של הנשיא גרוניס.

כזכור, העתירה הוגשה ע"י האגודה לזכויות אזרח ומספר פלסטינים, תושבי שטח אש 918, בדרישה כי צה"ל לא יתאמן בשטח האש, צעד שיאלץ את פינויים של הפלסטינים המתגוררים במקום. הפלסטינים טוענים כי הם מתגוררים במקום כבר "עשרות שנים". אולם המדינה מכחישה זאת מכל וכול ומגבה את עמדתה בתצלומי אוויר, בעדויות של פקחי המנהל האזרחי ובחוות הדעת של חוקרים שונים. 

גם אנחנו בתנועת רגבים נכנסנו לתמונה, ובדקנו את תצלומי האוויר. כפי שניתן לראות שחור על גבי לבן, צהוב על גבי אדום, הפלסטינים הגבירו באופן "מקרי למדי" את קצב הבניה בשטח האש לאחר העתירה הראשונה שלהם בשנת 2000. וזה הסיפור כולו. פלישה לשטח האש ובניה בלתי חוקית, הגשת עתירה לבג"צ נגד צווי ההריסה, קבלת צו בינים נגד הפינוי וגרירת רגליים מצד המדינה במשך 12 שנה. כך מוקם כפר בלתי חוקי בחסות בג"צ, שכעת נמנע, בשל חשש מתגובת ארגוני השמאל, מלקבל את ההחלטה המתבקשת ולהורות על פינוי הפולשים לשטח האש, כמתחייב מעקרון שלטון החוק.

הפלסטינים וארגוני השמאל יכולים להיות מרוצים. הקמפיין התקשורתי צלח. שופטי העליון קיבלו את המסר והניחו לפלישה והעבריינות הפלסטינית להמשיך ולהתפשט.

בית המשפט העליון לא הפנה לגישור את הורי הבנות האשכנזיות והספרדיות בבית הספר בעמנואל, הוא לא הפנה את משפחות נפגעי הטרור לגישור מול המדינה בטרם אישר את שחרור המחבלים והוא גם לא הפנה לגישור את מגורשי גוש קטיף לפני שאישר את גירושם מביתם. הפניה לגישור בהליך מנהלי בבג"צ היא צעד חריג ולא מקובל, בוודאי לא כאשר העובדות כל כך ברורות והמדינה נחרצת בעמדתה.

קשה לברוח מהתחושה שבית המשפט חשש היום לקבל החלטות רק בשל קמפיין קטן מבית היוצר של ארגוני השמאל ועיתון הארץ ובשל נוכחותם של אנשי רוח מהשמאל הקיצוני באולם במהלך דיון. אנו קוראים לשר הביטחון להתנגד בכל תוקף להליך הגישור. למי שלא מגיע כלום אין אף פעם מה להפסיד מהליך גישור וזו הסיבה שעברייני הבניה הפלסטינים הסכימו לכך מיד. לצד הצודק אין כל סיבה להסכים להתפשר ובמקרה הזה המדינה היא הצד הצודק ללא כל ספק. על המדינה להשיב בשלילה להצעת הגישור ולדרוש את דחיית העתירה באופן מיידי

שופטי בג"צ ידונו בעתירת פלסטינים והאגודה לזכויות האזרח על עתיד שטח אש 918. מדינת ישראל אומרת כי הם פלשו למקום ביודעין. תצלומי אוויר הנמצאים בידינו מגלים כי מאז הגשת העתירה, הואצה הבנייה במקום

המאבק על עתיד שטח אש 918 מגיע (שוב) לבית המשפט העליון. שופטי בג"צ ידונו מחר (שני) בעתירת פלסטינים והאגודה לזכויות אדם שלא לממש את ההחלטה להקמת שטח אש בדרום הר חברון, אשר יאלץ את פינויים של פלסטינים. על אף שאין הוכחות בידי הפלסטינים, הם טוענים כי הם מתגוררים בשטח המבוקש כבר "עשרות שנים".

הרקע לעתירה הוא הצורך הצבאי לשטח אימונים בתוואי קרקע דומה לזה בדרום הר חברון, ומכאן הדרישה עוד לפני עשרות שנים לשטח אש 918. למרות שמשרד הביטחון בדק את השטח ווידא שאין במקום התיישבות פלסטינית, כמה פלסטינים טענו כי הם מתגוררים במקום ועתרו לבג"צ עוד בשנת 2000 כנגד מימוש ההחלטה.

העתירה לבג"צ מחד והתמהמהות של פרקליטות המדינה מאידך הביאו למצב שבו שהדרישה לא מומשה, ורק לאחר שתים עשרה שנים המדינה נתנה את תשובתה הנחרצת כי באזור המבוקש לא שכנו פלסטינים דרך קבע ואין מניעה להשמיש את המקום לשטח אש.

בעקבות דיון שהתקיים בבית המשפט העליון באוגוסט 2012 ניתן פסק דין ובוטלו צווי הביניים, אחרי 12 שנה. בתחילת 2013 הוגשו שוב שתי עתירות חדשות כנגד הריסת אותם מבנים. עם אותם טענות, אך גם הפעם השופט הוציא שוב צווי ביניים.

הדיון שיתקיים מחר יעסוק בתשובת המדינה מיולי האחרון הטוענת שהפלסטינים לא הגיעו למקום לפני שנת 2000 וכן צירפה חוו"ד של אנתרופולוג ומזרחן מאוניברסיטת בן-גוריון, יעקב חבקוק, שהביא תצהיר שמדובר בעדות כוזבת והאנשים לא היו שם קודם ולא חיו במערות.

גם אנחנו בתנועת רגבים נכנסנו לתמונה, ובדקנו את תצלומי האוויר. כפי שניתן לראות שחור על גבי לבן, צהוב על גבי אדום, הפלסטינים הגבירו באופן "מקרי למדי" את קצב הבניה בשטח האש לאחר העתירה שלהם בשנת 2000.

סיפור זה מלמד כי ארגוני השמאל הקיצוני מעלים על הנס את קדושת החוק כאשר זה נוגע ליהודים אך כשמדובר בפלסטינים החוק זז הצידה לטובת "השיקולים המוסרים". אלא שבמקרה של שטח אש 918 המוסר והחוק הולכים יד ביד.

כבר הוכח בעבר שהאזור המדובר הוא בסה"כ שטח מרעה עונתי והפלסטינים, הטוענים להתיישבות "היסטורית" במקום, מעולם לא התיישבו שם דרך קבע. מה גם שלהם בתים בעיר יטא הסמוכה. בחסות צו בית המשפט והתמהמהות פרקליטות המדינה פלשו הפלסטינים לאזור, הקימו מבני קבע ועכשיו דורשים להלבין את הפרת החוק ולהכיר בהם רטרואקטיבית כישובים לגיטימיים, אם פרקליטות המדינה היתה פועלת באופן יעיל ונחרץ מייד לאחר הגשת העתירה בשנת 2000 לא היינו נמצאים כעת במצב זה.