בתגובה למאבק בהחלטת בג"ץ, אותו מנהלים ארגוני השמאל על ידי הפצת פייק ניוז, אנחנו דואגים להתראיין ולפרסם את כל העובדות ואת כל האמת על הפולשים שפלשו בעשרים השנה האחרונות, בניגוד לחוק, לשטח אש 918 שבדרום הר חברון.
צפו באברהם בנימין, מנהל אגף מדיניות בתנועת רגבים:
תגית: בג"ץ
שטח האש 918 משתרע על פני כ-33,000 דונם בהר חברון, מזרחית לעיירה יאטה. מדרום למושב מעון ועד ל'קו הירוק' בואכה בקעת ערד. הוא הוכרז כשטח אימונים של צה"ל בתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת (להלן: "צו ההכרזה").
במשך שנות ה-80 וה-90 של המאה הקודמת, שימש שטח האש לאימוני יחידות שונות של צה"ל, לרבות חיל האוויר. בתקופה זו המינהל האזרחי פעל בשטח האש לאכיפה וסילוק מבני קבע בלתי חוקיים שהפרו את צו ההכרזה. בצד האכיפה הותרה כניסת חקלאים ורועי צאן לשטח, כאשר לא מתקיימים בו אימונים (בעיקר בסופי שבוע ובחגי ישראל). מדינת ישראל אף הסכימה להימנע מאימונים במשך שתי תקופות של חודש מדי שנה, כדי לאפשר זריעה וקציר בשטח ולצרכי מרעה.
עתירה ראשונה – בג"ץ 517/00
בשנת 2000 עתרו לבג"ץ כ-85 תושבים ערבים (אליהם הצטרפו בהמשך עוד 112) כנגד צווי הפינוי וההריסה למבנים הבלתי חוקיים בשטח האש 918 . צו ביניים שהוצא בתיק הקפיא את המצב בשטח נכון לזמן הגשת העתירה – כלומר מנע הריסת מבנים קיימים, אסר הקמת מבנים חדשים ואיפשר את כניסת העותרים לצורך מרעה ו'מגורים לצורך מרעה' בחלק מהשטח.
בתגובה לעתירה עמד שר הביטחון על הצורך הביטחוני בשימוש בשטח האש לצורך אימונים, על השימוש החקלאי והארעי שנעשה בשטח על ידי חלק מהעותרים, ועל היעדרה של התיישבות קבע בתחומי שטח האש. בירורה של עתירה זו נמשכה כ- 12 שנים (!). באוגוסט 2012 ניתן פסק דין שקבע כי צווי הביניים והסכמות הצדדים (בעניין הקפאת המצב, הסכמה לרעיה, שהייה בשטח כחודשיים בשנה לצרכי חקלאות, ושהיית קבע בחלקו הצפוני מערבי של שטח האש, אשר יתקיימו בו אימונים "יבשים" בלבד) יוותרו בתוקף למשך מספר חודשים נוספים.
בחסות צו הביניים שאמור היה להקפיא את המצב בשטח ובחסות התמהמהות פרקליטות המדינה בניהול התיק, האכיפה אמנם הוקפאה, אך עבריינות הבניה המשיכה במלוא עוזה.
עתירה שניה – בג"ץ 413/13
בינואר 2013 הוגשה עתירה חדשה. נכון לזמן זה שטח האש כבר היה זרוע בבניה בלתי חוקית ופלישה מאסיבית ששיבשה ומנעה את המשך האימונים והשימוש בשטח כשטח אש על פי ייעודו, וגרמה לצה"ל לצמצם את היקף פעילותו בשטח ולשנות את מתכונת האימונים.
בעתירה החדשה דרשו העותרים– השוהים הבלתי חוקיים בשטח האש והאגודה לזכויות האזרח– לא רק למנוע את הריסת המבנים הבלתי חוקיים, אלא אף להסדרת מגוריהם בשטח האש וביטול צו ההכרזה. זאת בטענה כי הם התגוררו באיזור באורח קבע שנים רבות לפני צו ההכרזה, באופן המחייב על פי דין את בטלות צו ההכרזה.
בג"ץ הוציא שוב צו ביניים, ושלח את העותרים ואת המדינה אל השופט בדימוס יצחק זמיר להליך גישור, שלאחר פרק זמן נוסף הסתיים בכישלון. המדינה מצידה הקפיאה את הליכי האכיפה, ואילו העותרים כהרגלם, הרחיבו בתקופת הגישור את הפלישה והבניה הבלתי חוקית.
בחסות ההליכים המשפטיים שנמשכו מעל שני עשורים, הוקמו בשטח אש 918 כ-12 מאחזים וכפרים ערבים בלתי חוקיים (לצד מספר מאחזי לוויין נוספים) בהובלת הרשות הפלשתינית ובמימון ובסיוע אירופי מאסיבי ובכלל זה של האיחוד האירופאי. בכניסה ל"כפרים", שחלקם בנויים על אדמות מדינה, מתנוססים שלטים המכריזים על היותם חלק "ממדינת פלסטין". שטח האש המדברי אשר עד תחילת שנות האלפיים היה ריק לחלוטין התמלא במאות מבנים בלתי חוקיים: בתי מגורים ומבני חקלאות, מסגדים בתי ספר ומבני ציבור, פריצת דרכים מאסיבית והקמת תשתיות מים וחשמל, לצד פלישה חקלאית מאסיבית לאלפי דונמים.
במאי 2022 ניתן פסק הדין בבג"ץ 413/13. בג"ץ דחה את העתירה, תוך שהוא מותח ביקורת חריפה על העותרים שניצלו לרעה את ההליך השיפוטי וצווי הביניים וקבע כי היה ראוי לדחות את העתירה על הסף ולו מחמת חוסר נקיון כפיים של העותרים.
בית המשפט קבע כי לחלק ניכר מהעותרים יש בתי קבע בכפר יאטה. אשר לשאלת התיישבותם "ההיסטורית" בשטח, ציין בית המשפט כי עתירה לבג"ץ, ככלל, אינה המסגרת המתאימה לבירור מעמיק של שאלות עובדתיות מורכבות, אולם במקרה זה שאלת התיישבות הקבע קודם לצו ההכרזה אינה שאלה עובדתית סבוכה, וכי עיון בצילומי האוויר (חלקם החל משנת 1967) שהגישו הצדדים להליך ובכלל זה העותרים עצמם, מגלה אף בעין בלתי מיומנת מסקנה ברורה וחד משמעית: עד שנת 1980 לא ניתן לזהות בכל השטח סימנים למגורים בכלל ולמגורי קבע בפרט, אולם במהלך שנות ה-90 ובעיקר החל משנת 2000 והלאה, ניכרת מהצילומים תנופת בניה בשטח.
הראיות שעלו מתצלומי האוויר, בדבר העדר מבני קבע לפני שנת 1980 בצד תנופת בניה בחסות ההליכים וצווי הביניים בבג"ץ, קיבלו שני חיזוקים נוספים: האחד, מעצם קיומם של אימוני תקיפה מהאוויר של חיל האוויר עובר למועד ההכרזה על שטח האש ועד לשנת 1993. והשני, מדיווחי פעילות יחידת הפיקוח וגורמים נוספים בין השנים 1980-2000 . טענת העותרים למגורי קבע באזור קודם להכרזה הוכחה כשקרית.
באוקטובר 2022 דחה הרכב שופטים, בראשות הנשיאה אסתר חיות, את הבקשה לקיום דיון נוסף בפסק הדין. לבג"ץ נדרשו יותר שני עשורים כדי לתת למדינה אור ירוק לפנות את הפולשים משטח האש. לאחר שנכשלו במערכה המשפטית, פתחו ארגוני השמאל הקיצוני בקמפיין הכפשה בינלאומי, המציף מחדש את שלל הטענות השקריות שנדחו ופורקו לגורמים בפסק הדין.
לסיכום: לאחר שאיבדה זמן ומשאבים רבים, על מדינת ישראל להשיב את המשילות בשטח, לפנות את הפולשים ולאפשר לצה"ל לשוב ולהתאמן בו אימונים חיוניים לביטחון המדינה ואזרחיה.
שמונה שנים עברו מאז העתירה הראשונה שלנו לבג"ץ שקראה לבית המשפט לחייב את מועצת אל קסום לגבות ארנונה משבעה עשר אלף התושבים החיים בה.
שמונה שנים עברו. בית המשפט פסק מזמן שעל המועצה לגבות את מה ששאר תושבי הארץ משלמים, אך המועצה לא גובה, ולמרות עתירת חופש מידע חדשה שהגשנו – היא מסרבת לחשוף את הנתונים על הגבייה. או ליתר דיוק, על חוסר הגבייה. ואולי זאת הסיבה שהנתונים לא חשופים לבית המשפט.
בינתיים, היא חיה על חשבון משלם המיסים הישראלי.
צפו בכתבה המלאה ששודרה הערב במהדורה המרכזית של חדשות 14
בעתירה מחודשת שהגשנו השבוע לבג"ץ אנחנו דורשים לתקן נוהל פנימי המקפיא אוטומטית הליכי אכיפה כנגד אלפי מבנים לא חוקיים של פלסטינים ויוצר עיוות המעודד בניה לא חוקית ומבסס את ההשתלטות הפלסטינית על שטחי C.
עוד בשנת 2021 בעתירה שהגשנו לבג"ץ, חשפנו כי המנהל האזרחי ומשרד הביטחון פועלים בשנים אחרונות על פי נוהל פנימי, המנוגד לחוק התכנון והבניה, אשר הוביל להקפאה וטירפוד של הליכי אכיפה כנגד אלפי מבנים לא חוקיים של פלסטינים ולמעשה הוביל לביסוס בשטח ולזינוק בבניה הערבית הבלתי חוקית.
הנוהל קובע כי יש להקפיא אוטומטית את הליכי האכיפה כנגד בניה בלתי חוקית ביהודה ושומרון, במידה ומוגשות בקשות סטטוטריות שונות על המבנה הבלתי חוקי, כגון בקשה לתב"ע, בקשה לפטור מהיתר בניה, ערר משפטי, בקשה להקפאת הליכים וכן עתירה לבג"ץ, וזאת גם אם ברור מראש כי הבקשות נטולות כל סיכוי חוקי בשל היעדר בעלות על הקרקע או היעדר סיכויים תכנוניים. כל הגשת בקשה כזו, דוחה אוטומטית את האכיפה לתקופה בלתי מוגבלת בזמן.
בתום הליך משפטי, העתירה נמחקה מאחר והמדינה טענה כי תיקנה את הנוהל. בפועל, השינוי שהמנהל האזרחי הצהיר עליו היה בסעיף מינורי שלא שינה את מהות הנוהל הבעייתי.
השבוע הגשנו עתירה מחודשת לבג"ץ, בטענה כי הנוהל שתוקן בעתירה הראשונה אמנם צמצם במעט את הקפאת ההליכים הגורפת, אך יחד עם זאת מקבע פרקטיקה בלתי חוקית המעניקה לעבריינים חסינות מהליכי אכיפה.
המינהל האזרחי, הממונה על אכיפת החוק ביהודה ושומרון, הרחיב באופן תמוה פרצה הקיימת בחוק הירדני באופן המאפשר בפועל עבריינות בניה בהיקפים אדירים.
כיום בשטחי C ביהודה ושומרון, הנמצאים בשליטה ישראלית אזרחית ובטחונית, קיימים כ 80,000 מבנים בלתי חוקיים של פלסטינים, כאשר בכל יום מתווספים 8 בתים בממוצע, זאת לצד השתלטות חקלאית וסלילת כבישים פיראטיים מכוונת וממומנת על ידי הרשות הפלסטינית וגורמים זרים. האבסורד חייב להיפסק: בעוד אנו נמצאים במלחמה אקוטית כנגד ההשתלטות הפלסטינית על שטחי c, המנהל האזרחי באמצעות 'נוהל ההקפאה' מעודד ומסייע לרשות הפלסטינית בהשתלטות.
