בסוף השבוע שעבר בג"ץ הוציא פסק דין לעתירה המתנהלת מזה שני עשורים, וקבע כי ניתן לפנות מאות פולשים פלסטינים שפלשו לשטח אש 918, שטח אימונים של צה"ל בדרום הר חברון. התיק המסועף שנידון בהליכים שונים בבג"ץ במשך לא פחות מעשרים שנה התבסס רובו ככולו על פייק ניוז שהמציאו ארגוני השמאל הקיצוני והרשות הפלסטינית.
אחרי שהקפיא שוב ושוב את הליכי האכיפה מול הפולשים (שבינתיים בנו עוד מאות מבנים בשטח), בג"ץ בחן את תצלומי האוויר והתמונות שהוכיחו מעל לכל ספק שאין ולא הייתה התיישבות קבע בשטח לפני הכרזת השטח כ"שטח אש" של צה"ל.
פסק הדין קבע את הדבר המתבקש ונתן אור ירוק לפינוי הפולשים והחזרת שטח האימונים לידי צה"ל.
שני עשורים לקחו לבג"ץ להגיע להחלטה הנכונה לגבי 30,000 הדונמים שנגזלו ממדינת ישראל. שני עשורים יותר מדי שרק גרמו לבעיה לגדול ולהתעצם בחסות הבירוקרטיה המשפטית.
הסלחנות האינסופית מול פולשים פלסטינים, גם על חשבון שיקול ביטחונם של אזרחי ישראל, מתגלה פעם אחרי פעם כאסון. במקום לפתור את הבעיה בחיתוליה, תיאלץ עכשיו מדינת ישראל להתמודד עם מציאות אחרת בשטח.
בעיתון הארץ יצאו בימים האחרונים בקמפיין תעמולה צפוי מראש, אבל את העובדות קל מאוד להכיר. כל הפרטים בתגובה הראשונה.
בג"ץ הוציא הערב (ראשון) צו על תנאי בעתירה שהגשנו, המורה למדינה לנמק בתוך 120 יום, מדוע לא מימשה את ההתחייבות שנתנה המדינה לבג"ץ לפני כשלוש שנים, לפיה יאכפו את החוק "במועד קרוב".
"נוכח בקשות הדחייה התכופות, מקצתן מוצדקות יותר, מרביתן מוצדקות פחות; בשים לב לפרק הזמן הרב שבו העתירה דנן תלויה ועומדת, כמעט שלוש שנים; בהינתן העובדה כי ה'סאגה' הולכת ונמשכת למעשה עוד משנת 2009 אז הוצאו צווי ההריסה… אין מנוס עתה מעשיית צעד נוסף לקראת הכרעה, בדרך של מתן צו על-תנאי.
העובדה שצריך לעתור שוב ושוב לבג"ץ כנגד המדינה, כדי שזו תאכוף את חוקי התכנון והבניה, היא מבישה לכשעצמה. מביש כפליים הוא המצב בו המדינה מתחייבת בפני בג"ץ שוב ושוב כי תאכוף את החוק ולא עומדת בדיבורה. הרשות השופטת איננה אמורה להוציא את הערמונים מהאש עבור הרשות המבצעת.
בג"ץ הוציא צו על תנאי בעתירת שהגשנו, כנגד שר הביטחון גנץ המסרב לבטל את החוק הירדני הקיים ביהודה ושומרון, האוסר על מכירת קרקע ליהודים – חרף המלצת הדרג המקצועי ושרי הביטחון הקודמים
בג"ץ הוציא אחה"צ (שלישי) צו על תנאי המורה למדינה להשיב בתוך 60 יום מדוע לא יבוטל חוק ירדני השורר עד היום ביהודה ושומרון, האוסר על מכירת קרקע ליהודים. חוק זה, נחקק בשנות ה-50 של המאה הקודמת בשנות הכיבוש הירדני, ונותר על כנו עד היום.
מבין המגבלות הרבות כנגד יהודים בלבד על רכישת קרקע ביהודה ושומרון, זו אחת העוולות המרכזיות בתחום, לצד הגבלות נוספות ליהודים בלבד – כמו מניעת עיון במרשם המקרקעין, בניגוד לכל מקום אחר בארץ שם ניתן לקבל את נסח הטאבו בלחיצת כפתור, חיוב אישור של משרד הביטחון לכל עסקת מקרקעין של יהודים, צווים צבאיים שונים המערימים קשיים על שימוש בקרקע, ועוד.
רכישות הקרקעות שבוצעה לצרכי התיישבות מאז שחרור יהודה ושומרון, נעשתה באופן מסורבל ומצומצם באמצעות חברות מסחריות ולא באופן פרטי, הודות למעקף משפטי שעקף את "בעיית היהדות". אולם מעבר לגזענות הטבועה בחוק הזה, המצב הקיים מהווה מגבלה חמורה וכמובן פגיעה בזכויות יסוד בסיסיות.
בשלהי 2018 החל הדרג המקצועי במשרד הביטחון בהובלת יועמ"ש משרד הביטחון בגיבוש חוות דעת משפטית שבחנה את ביטול החוק האוסר על מכירת קרקע, ואת המגבלה הדורשת לקבל היתר עסקה.
חוות הדעת שגובשה בשלהי כהונת ליברמן, והסתיימה בתקופת נתניהו ובנט בתפקיד שר הביטחון, קבעה כי אכן יש לבטל את המגבלה על יהודים לרכוש קרקע, וכי ניתן לצמצם משמעותית את חיוב היתר העסקה.
רגבים עתרה לבג"ץ לאחר ששר הביטחון בני גנץ הודיע כי אין בכוונתו לבטל את החוק, בניגוד לעמדת גורמי המקצוע במשרד הביטחון, ושרי הביטחון הקודמים: ליברמן, נתניהו ובנט.
השופטים הנדל, גרוסקופף ושוחט הוציאו כאמור צו כנגד שר הביטחון גנץ, והורו לו לנמק בתוך 60 יום מדוע לא יבוטל החוק.
העתירה שלנו שאלה את הדבר המובן מאליו, כיצד מכל המקומות בעולם, רק ביהודה ושומרון נותר עדיין חוק גזעני המונע מיהודים לרכוש קרקעות. בג"ץ הורה בהחלטתו למדינה לנמק כיצד היא מותירה חוק גזעני כזה ופועלת לפיו.
עמית סגל פרסם בחדשות 12 כי חאן אל אחמר יועתק למרחק 300 מטרים ממיקומו הנוכחי.
זוהי תכנית הזויה של משרד הביטחון, המבקש לקבע ולהלבין את מאחז הדגל של הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון. לא לחינם נבחר האיזור הזה, המחבר בין בית לחם, רמאללה ויריחו בו אין התיישבות ערבית לצורך פרויקט ההשתלטות הפלסטינית וכיבוש דה פקטו באמצעות רשת מאחזים בתמיכה אירופית.
המגרשים שפותחו בעבר לתושבי חאן אל אחמר
הקמה והכרה של יישוב ערבי במרחב הזה היא איוולת אסטרטגית ובטחונית עצומה. מדינת ישראל כבר הכשירה מגרשים לתושבי חאן אל אחמר על אדמות מדינה ביישוב ג'אהלין, אך הסיבה שלא ביצעה זאת עד היום היא התקפלות בפני הלחץ האירופאי. זה הזוי שגורמים בממשלה שתקפו את נתניהו השכם והערב, ובצדק, שלא מפנה את חאן אל אחמר, כעת יהיו אחראים למהלך גרוע הרבה יותר.
משרד הביטחון מחזיק בשני מדרגי אכיפה נפרדים ליהודים וערבים ביהודה ושומרון, כך נחשף בעתירה שהגשנו לבג"ץ, הדורשת לבטל את ההפרדה ולהגדיר מדרג אכיפה שיוויוני
עתרנו הבוקר לבג"ץ נגד משרד הביטחון, לאחר שמשרד הביטחון הודה כי הוא פועל לפי שני מדרגי אכיפה נפרדים, ושונים מהותית, כלפי תושבים יהודים ותושבים ערבים ביהודה ושומרון. המסמך של משרד הביטחון נחשף הבוקר ב'מקור ראשון'. העתירה דורשת לאחד את סדרי העדיפויות לרשימה יחידה המאפשרת ניהול ובקרה של אופן הקצאת משאבי האכיפה ביהודה ושומרון.
בשטחי יהודה ושומרון המצויים בשליטה אזרחית מלאה של מדינת ישראל (שטחי C), נבנו מעל 60,000 מבנים בלתי חוקיים – כמחציתם במהלך העשור האחרון. משרד הביטחון והמנהל האזרחי, המהווה את רשות האכיפה ביהודה ושומרון, אוכף בפועל את החוק כנגד פרומיל מאלפי המבנים המתווספים בכל שנה.
בעקבות עתירת חופש מידע שהגשנו בשנה שעברה, נאלצה מערכת הביטחון להודות לראשונה באופן רשמי, בקיומן של שני מדרגי אכיפה נפרדים, מהם עולה פערים בלתי סבירים ואפליה בהתייחסות של גורמי האכיפה לאוכלוסיות השונות.
בנייה בלתי חוקית ביהודה ושומרון
כך למשל "בניה ישראלית תוך פלישה לאדמה פרטית" מצויה בסדר עדיפות גבוה לאכיפה ואילו "בניה ערבית המבוצעת תוך פלישה לאדמה פרטית" מצויה בתחתית סדר העדיפויות. זאת למרות פסיקת בג"ץ בעבר, כי בניה בלתי חוקית המבוצעת תוך פלישה לאדמה פרטית צריכה להיות בראש סדרי העדיפויות, אולם פריט זה נעדר לחלוטין מרשימת סדרי העדיפויות במגזר הערבי.
מדד נוסף של מבנים המוגדרים כ"סכנה לביטחון האזור, לשלום הציבור או לסדר הציבורי" או המשמשים אכסניה לפעילות שכזו – ממוקם כפריט 4 ברשימת סדרי העדיפויות ביחס למגזר הישראלי וכלל איננו קיים ביחס למגזר הערבי.
בנוסף, סדרי העדיפויות לאכיפה במגזר הערבי אינם מתייחסים כלל לבניה חדשה, בעוד שבמגזר הישראלי הבניה החדשה מוגדרת כעדיפה לביצוע פעולות אכיפה, וזאת חרף החלטות רבות של בג"ץ בהן נקבע כי יש לטפל בבנייה חדשה בעודה באיבה כדי למנוע אכלוס וקיבוע של הבניה החדשה.
לאחר פניות חוזרות ונשנות למשרד הביטחון בדרישה לאחד את שתי הרשימות, עתרנו לבג"ץ באמצעות עורך הדין בועז ארזי. העתירה מפרטת כיצד מלבד האפליה הקיימת בשתי המערכות המקבילות – העובדה כי אינן מסונכרנות זו עם זו – חותרת תחת משמעותו היסודית של המונח "סדרי עדיפויות", וכי ללא סנכרון הרשימות, לא ניתן לדעת את היחס בין שתי המערכות.
במצב הקיים בו ההבדל בין הרשימות מבוסס, ראשית לכל, על הבחנה בין יהודים לערבים – יחד עם העובדה שאין סנכרון של הרשימות לרשימה יחידה, גורמים לאכיפה בררנית ובלתי שוויונית. הדבר מאפשר לגורמי האכיפה להתחמק מהשמירה על חוק התכנון והבניה במגזר הערבי, תוך היתלות בטענת "סדרי עדיפויות" המהווה איצטלה ריקה מתוכן, לחוסר המעש הזה.
לאחר שהגשנו עתירה לבית המשפט בדבר ההשתלטות המאסיבית של הכפר הערבי דומא על קרקעות באמצעות בניה בלתי חוקית ופריצת דרכים, בוצעה אכיפה והבניה נהרסה.
בסמוך לציר אלון, במרחק של כמה מאות מטרים מהכפר דומא, תושבים מהכפר החלו בהשתלטות אינטנסיבית על אדמות ישראליות באמצעות בניה בלתי חוקית ופריצת דרכים. בונים מבנים, סוללים כבישים, מגדרים חלקות חקלאיות ועוד, למרות שהמבנים האלו נמצאים במרחק משמעותי מאוד מהכפר.
השיטה של הרשות הפלסטינית מאוד פשוטה: לסמן ולתפוס נקודת קצה, להשתלט על כל השטח שבתווך, ואז להשתלט על הנקודה הבאה, ושוב להשתלט על יתר השטח.
פנינו מספר פעמים בנושא, לחצנו את גורמי האכיפה, ואחרי לא מעט זמן בסוף זה קרה. בימים האחרונים רשויות החוק הרסו את כל מתחם ההשתלטות, המבנים והחקלאות הבלתי חוקית. זוהי דוגמה אחת למה שאנחנו עושים יום יום: נוכחות קבועה בשטח. דיווח שוטף ולחץ משפטי על הרשויות לבצע את עבודתן.
עתירה שהגשנו לבג"ץ חושפת: משרד הביטחון גיבש נוהל פנימי, המנוגד לחוק, שהקפיא בשנים האחרונות הליכי אכיפה כנגד אלפי מבנים לא חוקיים של פלסטינים והוביל לביסוסם בשטח. בג"ץ הורה למדינה להשיב עד סוף אוקטובר
עתירה שהגשנו לבג"ץ מעלה כי המנהל האזרחי ומשרד הביטחון פועל בשנים אחרונות על פי נוהל פנימי, המנוגד לחוק התכנון והבניה, אשר הוביל להקפאה וטירפוד של הליכי אכיפה כנגד אלפי מבנים לא חוקיים של פלסטינים, והוביל לביסוסם בשטח ולזינוק בבניה הערבית הבלתי חוקית.
על פי חוק התכנון והבניה ביהודה ושומרון, לרשויות החוק ישנה סמכות להקפיא הליכי אכיפה כנגד בניה בלתי חוקית רק במידה ובעל המבנה הבלתי חוקי, מגיש לרשויות התכנון בקשה להיתר בניה, וההליכים מוקפאים עד לדיון בבקשה וככל שזו מאושרת לבסוף, ולחילופין במקרה בו בית המשפט מוציא צו המקפיא את ההליכים.
העתירה חושפת כי בשנים האחרונות במנהל האזרחי ובמשרד הביטחון גיבשו נוהל עבודה פנימי, בלתי חוקי, הקובע כי יש להקפיא אוטומטית את הליכי האכיפה כנגד בניה בלתי חוקית ביהודה ושומרון, במידה ומוגשות בקשות סטטוטריות שונות על המבנה הבלתי חוקי, כגון בקשה לתב"ע, בקשה לפטור מהיתר בניה, ערר משפטי, בקשה להקפאת הליכים וכן עתירה לבג"ץ, וזאת גם אם ברור מראש כי הבקשות נטולות כל סיכוי חוקי, בשל היעדר בעלות על הקרקע, היעדר סיכויים תכנוניים, ואפילו בקשה מוצהרת להקפאת אכיפה "שאינה נעשית מכח דין".
פנינו למנהל האזרחי לפני כשנה, בדרישה לקבל לידיה את הנוהל המדובר לצד חוות דעת משפטית המסבירה את השימוש בנוהל העומד בסתירה עם לשון החוק, וכן את הנתונים על היקף המבנים שהוקפאו נגדם הליכי האכיפה בעקבות נוהל זה.
בתשובת המנהל האזרחי מחודש ינואר האחרון הוכחש עצם קיומו של נוהל זה, אולם הצלחנו להשיג עותק ממנו, ודרשנו שוב הסברים לגבי חוקיות השימוש בו ועל היקף הקפאת האכיפה. כשהתשובות לא ניתנו, הגיש עורך הדין בועז ארזי עתירה לבג"ץ אליה צורף הנוהל האמור. בג"ץ הורה למדינה להשיב לעתירה לקראת סוף חודש אוקטובר.
כל הגשת בקשת סרק כזו, דוחה אוטומטית את האכיפה בשנתיים-שלוש, ואז מוגשת בקשה אחרת ושוב האכיפה נדחית. גם כששלל ההליכים הבירוקרטיים יסתיימו לבסוף, מדובר יהיה בבניה בלתי חוקית ישנה שאיש לא ינסה לאכוף.
הנוהל הזה הוא מגש הכסף עליו מוקמת המדינה הפלסטינית", מוסיף דויטש, "ומי שהמציא את מגש הכסף הזה אלו היועמ"שים של מערכת הביטחון. כך ברשות הפלסטינית בונים ללא הפוגה, מגישים שורת בקשות סרק שמטרפדות את האכיפה, וממשיכים לתפיסת לגבעה הבאה.
יצוין, כי בניגוד לחוק חופש המידע החל על משרד הביטחון, במערכת הביטחון מסרבים עד עתה להעביר את הנתונים על מספר המבנים הבלתי חוקיים שהליכי האכיפה נגדם נעצרו. צפו בסרטון שהוצאנו:
בג"ץ אישר דחיה בת חצי שנה בהודעת המדינה בעניין פינוי חאן אל אחמר. תנועת רגבים שהגישה את העתירה: דחיינות "אחרי החגים" אינה פתרון אלא חלק מהבעיה"
בג"ץ אישר הבוקר (רביעי) את בקשת המדינה, לקבל דחיה נוספת בת חצי שנה להצגת המתווה לפינוי חאן אל אחמר. ההחלטה ניתנה בעתירה השישית שהגשנו בדרישה לפינוי המתחם הבלתי חוקי, המהווה את מאחז הדגל של הרשות הפלסטינית במסגרת ההשתלטות על שטחי C.
ראש ההרכב השופט סולברג, מתח ביקורת חריפה על התנהלות המדינה, וכתב בהחלטה: "אין ספק, כי קרב היום שבו לא נוכל עוד להשלים עם אי-בירור העתירה, ונידרש להכרעה ברורה, לשבט או לחסד. גם אם בכוחם של ניסיונות לקדם מתווה כזה או אחר לדחות מעט את הקץ, לא ניתן למתוח את החבל עד בלי די. גם לניסיונות אלו קִצבה וקץ. מגיע שלב שבו הניסיון הופך לביזיון; עם הדבר הזה, אין ניתן להשלים. תפקידנו כשופטים הוא לברר את העתירות שלפנינו; זו מלאכתנו, זו חובתנו. איננו יכולים לשבת בחיבוק ידיים, באפס מעשה, אל מול גרירת רגליים. מגמתנו היא להשלים את הדיון בעתירה זו סמוך לאחר שתוגש הודעת העדכון, ותגובות בעקבותיה; אם לטוב אם למוטב".
השופט שטיין הצטרף לדברי השופט סולברג וכתב כי "עיקרון החוקיות, שאותו אנו מצווים ליישם ולהעצים, אינו מאפשר למדינה "לשבת על הגדר" במשך שנים ארוכות ולהביט ממנה על מבנים בלתי חוקיים מבלי להכריע באופן מחייב בין הסדרתם להריסתם".
השופט ג'ורג' הביע את הסתייגותו מהביקורת שמתחו חבריו השופטים וציין כי "אינני רואה בעיתוי זה מקום לכבול את שיקול דעתנו באשר להמשך הדיון בעתירה".
דחיינות "אחרי החגים" אינה פתרון אלא חלק מהבעיה.
הביטוי "אחרי החגים" מסמל דחיינות אין סופית שמבקשת להתעלם מהמציאות ומהעובדות. כעת מנסה המדינה לדחות בפעם המי יודע כמה לדחות את התחייבותה לפינוי חאן אל אחמר ל"אחרי החגים" הבא בסביבות חג הפסח. הדחיינות לא תעלים את הדרישה הפשוטה: מדינת ישראל חייבת להיאבק בהשתלטות הפלסטינית על שטחי יהודה ושומרון. חאן אל אחמר היה ועודנו מקרה הבוחן לשאלת הרוחב האסטרטגית.
לפני שלוש שנים גיבשה מערכת הביטחון את ה"צו לסילוק מבנים חדשים", צו המאפשר אכיפה מהירה יותר וקלה יותר בכל הנוגע לבניה בלתי חוקית ביהודה ושומרון. רק מה? המנהל האזרחי, האחראי על אכיפת החוק באיזור, פשוט לא משתמש בו.
בג"ץ קיים דיון מאוחד בשלוש עתירות שונות שהגשנו כנגד משרד הביטחון והמנהל האזרחי, אודות שלושה מקרים של השתלטות ובניה בלתי חוקית שמבצעת הרשות הפלסטינית ורשויות מקומיות הכפופות לה.
העתירות השונות ביקשו מבג"ץ להורות למנהל האזרחי, ליישם את 'הצו לסילוק מבנים חדשים', צו אכיפה מנהלי שגובש במערכת הביטחון בשנת 2018 במטרה להתמודד עם הבירוקרטיה המשפטית הכרוכה בכלי האכיפה "הרגילים" ביו"ש, המתבססים על חוק התכנון והבניה הירדני שעודו שורר ביו"ש. כפי שהתפרסם לא אחת, עברייני הבניה והרשות הפלסטינית, מנצלים את ההליכים השיפוטיים לרעה לשם שיבוש אכיפת החוק, באמצעות מימון זר של מאות מיליוני אירו.
במהלך השנתיים האחרונות הגשנו מספר עתירות מנהליות לבית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, בדרישה להורות למשרד הביטחון והמנהל האזרחי לעשות שימוש ב'צו לסילוק מבנים' אלא שבתשובותיה לעתירות אלו טענה המדינה, כי צו זה איננו בסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים, ויש לדון בו רק בבג"ץ.
מנגד, כשעתרנו לבג"ץ על בסיס צו זה בדרישה לאכיפתו, טענה המדינה כי יש לדחות את העתירות בטענה כי ישנו 'סעד חלופי', מאחר ובמקרים אלו הוצאו גם צווי אכיפה "רגילים" מכח חוק התכנון והבניה, ועל אף שלא נאכפו כלל, יש לדון בתיקים אלו בבית המשפט המחוזי.
היום סוף סוף החליט בג"ץ שזה לא יכול להימשך, ונזף קשות במדינה על המשך התעלולים המשפטיים. בג"ץ הורה למדינה להגיב סוף סוף לגוף העתירה שלנו, מדוע אינם אוכפים את הצו המדובר, וגם לקבוע באופן מוחלט איזה בית משפט ידון בצו הזה. התיזוזים וההתחמקויות לא יימשכו.
בית המשפט העליון נתן היום ארכה נוספת למדינה למתן תשובתה לגבי מועד פינוי המאחז הערבי הלא חוקי חאן אל אחמר עד ה5.9.2021 אך הדגיש בהחלטתו "ולא עוד".
כזכור, מדובר בעתירה שישית שהגשנו לבית המשפט הדורשת לפנות את חאן אל אחמר, כחלק מדיון משפטי שנמשך כבר יותר מעשור.
כבר ב 2018 התחייבה הממשלה בפני בית המשפט כי חאן אל אחמר יפונה, אך מאז ביקשה מבית המשפט מספר ארכות באמתלות שונות. בשבוע שעבר, ארבע שנים לאחר הצהרת המדינה כי תפנה את חאן אל אחמר בקרוב, ביקשה המדינה ארכה נוספת בטוענה שהקמת הממשלה החדשה מחייבת גיבוש מחדש של המדיניות לגבי המאחז הלא חוקי, אך נראה כי גם סבלנותו של בית המשפט פקעה והוא נתן ארכה קצרה והבהיר כי היא האחרונה שתינתן.
גם לבית המשפט העליון נמאס מתיאטרון האבסורד של הממשלה. חוסר האונים של ממשלות ישראל מול הבנייה העבריינית בחאן אל אחמר הוא סמל לאזלת היד שלה מול ההשתלטות האסטרטגית של הרשות הפלסטינית על השטחים הפתוחים ביהודה ושומרון. אנו שמחים לראות כי אפילו לשופטי בית המשפט העליון נגמרה הסבלנות מול מחדל האכיפה הזה ומול הפגיעה הקשה שלו בשלטון החוק ובאינטרסים של מדינת ישראל.
