בית המשפט העליון נתן היום ארכה נוספת למדינה למתן תשובתה לגבי מועד פינוי המאחז הערבי הלא חוקי חאן אל אחמר עד ה5.9.2021 אך הדגיש בהחלטתו "ולא עוד".
כזכור, מדובר בעתירה שישית שהגשנו לבית המשפט הדורשת לפנות את חאן אל אחמר, כחלק מדיון משפטי שנמשך כבר יותר מעשור.
כבר ב 2018 התחייבה הממשלה בפני בית המשפט כי חאן אל אחמר יפונה, אך מאז ביקשה מבית המשפט מספר ארכות באמתלות שונות. בשבוע שעבר, ארבע שנים לאחר הצהרת המדינה כי תפנה את חאן אל אחמר בקרוב, ביקשה המדינה ארכה נוספת בטוענה שהקמת הממשלה החדשה מחייבת גיבוש מחדש של המדיניות לגבי המאחז הלא חוקי, אך נראה כי גם סבלנותו של בית המשפט פקעה והוא נתן ארכה קצרה והבהיר כי היא האחרונה שתינתן.
גם לבית המשפט העליון נמאס מתיאטרון האבסורד של הממשלה. חוסר האונים של ממשלות ישראל מול הבנייה העבריינית בחאן אל אחמר הוא סמל לאזלת היד שלה מול ההשתלטות האסטרטגית של הרשות הפלסטינית על השטחים הפתוחים ביהודה ושומרון. אנו שמחים לראות כי אפילו לשופטי בית המשפט העליון נגמרה הסבלנות מול מחדל האכיפה הזה ומול הפגיעה הקשה שלו בשלטון החוק ובאינטרסים של מדינת ישראל.
חודשים ארוכים שהרשות הפלסטינית מניחה ומקדמת תשתיות להרחבת הכפר דומא, על ידי פלישה לשטח C. בזמן שהרשות מפעילה את כל כוחה במרץ רשויות המדינה, בג"ץ ובתי המשפט המחוזיים, משחקים במי צריך לנהל את התיק, ובינתיים השטח הולך ונהרס.
בשנת 2018 אישר בג"ץ את ה"צו לסילוק מבנים חדשים". כלי אכיפה יעיל שאושר במטרה לייעל את האכיפה ביהודה ושומרון ולאפשר לרשויות להרוס מבנים חדשים שנבנו ללא התרה בתוך 96 שעות ממתן צו הפינוי.
על פניו – צו מעולה שנועד לעזור במערכה על שטחי C ולמנוע את ההשתלטות המהירה שמתבצעת בשטח, אלא שמאז החקיקה, המנהל האזרחי משתמש בו באופן מזערי בלבד ואינו מנצל את יכולותיו וסמוכיותיו כדי להראות מי הריבון בשטח. לאור זאת, עתרנו מספר פעמים לבית המשפט המחוזי כדי לחייב את המנהל האזרחי להפעיל את הצו. בדיון בעתירות אלו, טרחו נציגי הפרקליטות להסביר כי למחוזי אין סמכות לדון בתיקים הנוגעים לצו וכי הסמכות לדון בו נמצאת אצל בג"ץ.
בשבועות האחרונים פעלנו בהתאם והגשנו עתירה לבג"ץ בדבר ההשתלטות המאסיבית של הכפר הערבי דומא על קרקעות באמצעות בניה בלתי חוקית ופריצת דרכים, בדרישה ששופטי בג"ץ יחייבו את המנהל האזרחי להשתמש ב"צו לסילוק מבנים חדשים". הרי לפי הפרקליטות הסמכות לדון בתיקים הקשורים לצו נמצאת בידם.
אלא שכעת, פרקליטות המדינה ביקשה למחוק על הסף את העתירה שלנו בטענה שהדיון בצו המדובר לא נמצא בסמכות בג"ץ אלא בסמכות בית המשפט המחוזי. רשויות החוק לא יודעות מימינן ומשמאלן. כשהלכנו למחוזי הפרקליטות טענה שהסמכות אצל בג"ץ, כשהלכנו לבג"ץ טענה הפרקליטות שהסמכות אצל המחוזי.
מיותר לציין, שבזמן שבתי המשפט משחקים 'פינג פונג' עם הצו לסילוק מבנים חדשים, ערביי הכפר דומא ממשיכים בהשתלטות על אדמות המדינה ובימים האחרונים אף סללו את הכביש הפיראטי שפרצו. כעת, לאור בקשת הפרקליטות למחיקת העתירה, שלחנו תגובה זועמת לבית המשפט בדרישה שלא יאפשרו למנהל ולפרקליטות לעשות מאיתנו צחוק ולהתחמק מקיום הדיון. אנחנו דורשים משופטי בג"ץ להשתמש בסמכותם ולחייב את המנהל לעצור ולהרוס, עכשיו, את העבודות הפיראטיות בדומא.
המדינה חוקקה צו אכיפה אפקטיבי כנגד ההשתלטות הפלסטינית ביהודה ושומרון, אך המנהל האזרחי נמנע מלעשות בו שימוש – חרף אישור בג"ץ. כעת אנחנו עותרים יחד עם מועצת שומרון בדרישה להפעיל את הצו מול פלישה לאתר ארכיאולוגי בשומרון
במהלך החודשים האחרונים מתבצעת פלישה מתמשכת מאיזור הכפר בורקין, הממוקם בתחומי הרשות הפלסטינית, לעבר איזור התעשיה של העיר אריאל, בשטחי C הנמצאים בשליטה ישראלית מלאה.
איזור ההשתלטות נמצא בפאתי אתר עתיקות בשם חירבת כורקוש, בו נמצאו מאוזולאום קבורה מפואר מהתקופה ההלנית, וממצאים נוספים מתקופת הברזל ועד לימי הביניים.
שלבי ההשתלטות החלו בפריצת דרכים, נמשכו בעבודות פיתוח קרקע ובנטיעת עצי זית בוגרים, וכעת מסתיימת הקמתו של מבנה גדול שחובר לתשתית חשמל, במרחק ניכר מהכפר. איזור ההשתלטות מוגדר כקרקעות סקר – אדמות מדינה שרישומן טרם הושלם.
בכתב העתירה מודגש כי הוגשו שש פניות שונות לרשויות בדרישה לאכיפת החוק בכל שלב של הפלישה, אך העבריינים המשיכו בשלהם, ובשטח לא נראו כל פעולות אכיפה נראות לעין.
הרשות הפלסטינית ושותפיהם באיחוד האירופי, ניצלו במשך שנים רבות את החסמים הבירוקרטיים והמשפטיים על מנת למנוע את אכיפת החוק נגד השתלטות בלתי חוקית.
בשנת 2018 נחקק ה"צו לסילוק מבנים חדשים" שגובש על ידי מערכת הביטחון ובפרקליטות במסגרת "המערכה על שטחי C", המתיר להרוס מבנים חדשים שנבנו בלא היתר בתוך חצי שנה מבנייתם, בתוך 96 שעות ממתן צו פינוי.
צו זה מהווה כלי אכיפה יעיל המאפשר לקצר את הליכי האכיפה, באופן המקשה על העבריינים לקבוע עובדות בשטח באמצעות ניצול ההליך השיפוטי לרעה.
לאחר חקיקת הצו, עתרו נגדו עמותות שמאל, אולם בג"ץ דחה את העתירה והתיר את השימוש בו. למרות החלטת בג"ץ, עד היום המדינה עשתה שימוש מזערי בצו זה, למרות שהוכח ככלי יעיל ואפקטיבי ביותר במסגרת המאבק בבניה בלתי חוקית.
בכתב העתירה שהגשנו יחד עם מועצה אזורית שומרון ביקשו עורכי הדין אבי סגל ויעל סינמון, כי בג"ץ יורה לרשויות לעשות שימוש ב"צו לסילוק מבנים חדשים" כנגד הפלישה בחירבת כורקוש.
"מדובר במקרה הממחיש את ההשתלטות המערכתית, המתוקצבת והמתוכננת של הרש"פ על שטחי C, המבקשת להעתיק את מרכז הכובד של פיתוח היישובים משטח B לשטח C, במטרה לקבוע עובדות בשטח ולצמצם את חופש הפעולה הביטחוני והמדיני של מדינת ישראל בשטחי C אסטרטגיים, לרבות במסגרת הסכמים עתידיים", נכתב בעתירה.
מזה מספר חדשים בודקת מדינת ישראל פעם נוספת את הסדרת המאחז "חאן אל אחמר 2" – מקבץ בלתי חוקי הסמוך לחאן אל אחמר וזאת למרות שהפולשים לא עמדו בהסכם הקודם
בשנת 2018 עתרנו לראשונה לבג"ץ נגד המאחז שישב בחלקו על אדמות הישוב נופי פרת ובחלקו השני על אדמות מדינה. לאחר הגשת העתירה טענה המדינה כי הגיעה להסכם הפולשים ותבחן את האפשרות להסדרת המאחז בתנאי שיוגשו תוכניות בניה לא יותר מ45 יום, ובנתאי שלא יבוצעו שום שינויים בשטח.
לאחר ששמענו את עמדת המדינה התרענו בבית המשפט כי אין כל אפשרות לבחון את הסדרת המאחז מכיוון שהוא ממוקם על תוכניות מאושרות לכביש אזורי, אך בית המשפט התעלם וההסכם בין המדינה לפולשים – אושר.
שנתיים וחצי לאחר מכן, התוכניות לא הוגשו ועשרות בתים בלתי חוקיים נוספו למקבץ ההולך ומתרחב
לפנ כארבעה חודשים הגשנו עתירה נוספת לבית המשפט בדרישה שיאכוף את החוק ויפנה את המאחז אך המדינה טענה כי הפולשים כן הגישו את התוכניות (לאחר כשנתיים וחצי, ולא 45 יום כפי שחייב בית המשפט) ולכן היא מבקשת לדחות את העתירה שהגשנו.
מדינת ישראל בוחרת שוב להעלים עין ולבוא לקראת פולשים הגוזלים את אדמתם. לא רק שהפולשים לא עמדו בהסכם שנקבע אז, ולא רק שהם הוסיפו לבנות ופלשו והתרחבו לאדמות נוספות, הם כעת מקבלים מהמדינה גיבוי משפטי. במקום שהמדינה תעמוד על שלטון החוק ועל החוזה שהיא עצמה העמידה להם היא נתלית בעזות המצב של פולשי המאחז ומתנערת מאחריותה לאכוף את החוק.
אחרי עשור של הליכים שיפוטיים דחה אתמול (שני) בית המשפט העליון עתירת בעלי קרקע פרטית שביקשו לקצוב זמן לפינוי אדמתם עליה הוקמו מאות מבנים בפזורת ביר הדאג' – בירת הפשע בנגב. "עוולה משפטית זועקת לשמים"
בית המשפט העליון דחה אתמול (שני) ערעור שהגישו בעלי הקרקע עליה הוקמה הפזורה הבלתי חוקית באזור ביר הדאג'. יותר מאלף משפחות בדואיות פלשו מאז שנות ה-2000 לאדמות מדינה ולקרקעות פרטיות באיזור קיבוץ רביבים, ומסרבים להסדרי הפשרה הנדיבים שהציעה המדינה. בעלי הקרקע מנהלים מזה כעשור הליך משפטי המבקש לקצוב למדינה לוח זמנים קצוב לפינוי הקרקע.
בניגוד גמור לפסקי דין רבים של בג"ץ, שהורה למדינה לפנות בתוך זמן קצוב בניה יהודית על קרקעות בבעלות ערבית פרטית, קבעו השופטים גרוסקופף, מזוז ווילנר כי "זכות הקניין של המערערים בחלקה הפרטית אינה מוחלטת ואינה עומדת לבדה", וכי הפרשה אינה נמנית "עם אותם מקרים חריגים וקיצוניים המצדיקים התערבות שיפוטית במדיניות הרשויות האמונות על אכיפת דיני התכנון והבנייה".
פזורת ביר הדאג' החלה להתפתח בשנות ה-2000, לאחר שהמדינה העבירה 15 משפחות מאזור רמת בקע ויישבה אותם באופן זמני על אדמות מדינה ליד קיבוץ רביבים. בתוך זמן קצר, מאות משפחות משבט אל עזאזמה השתלטו על כאלפיים דונם בבעלות פרטית ואלפי דונמים נוספים בבעלות המדינה, ובנו מאות מבנים לא חוקיים.
פזורה זו מוכרת כאחד ממעוזי הפשע בדרום, ונחשבת כבר שנים רבות לאקס טריטוריה עבור רשויות החוק, שנכנסות למקום לעיתים רחוקות. הנאשם בפרשת המעשה המגונה בילדה בת ה-10 הינו תושב ביר הדאג', ותושביה קשורים לתעשיית הסמים בשטחי האש של בסיס צאלים הסמוך, כמו גם לתופעת גניבות התחמושת מצאלים ומלוחמי צה"ל.
בשנת 2003 החליטה המדינה להקים לפולשים יישוב חוקי ומוסדר על אדמות מדינה. לכל משפחה הוצע מענק של מאות אלפי שקלים ומגרש בגודל חמישה דונם (!), אך אלו לא הסכימו להתפנות.
יחד עם בעלי הקרקע עתרנו בשנת 2013 לבית המשפט המחוזי בדרישה לקצוב למדינה לוח זמנים לפינוי, אך לאחר הצהרת המדינה כי מתנהלים מגעים לפינוי בהסכמה דחה בית המשפט את העתירה, וערעור שהוגש לעליון בשנת 2015 נדחה אף הוא ללא כל נימוק.
עתירה נוספת הוגשה לאחר שמנכ"ל רשות הבדואים, יאיר מעיין, הצהיר במכתב רשמי כי כשלו כל מאמצי ההידברות לפינוי בהסכמה.
בעלי הקרקע הוכיחו שוב לבית המשפט, כי מאז העתירה הראשונה הוקמו מאות מבנים נוספים על אדמתם, ואילו האכיפה הדלה שביצעו הרשויות, התמקדה באדמות המדינה, שהצליחה לחתום על 6 הסכמי פינוי בלבד מתוך יותר מ-1000 משפחות.
גם עתירה זו נדחתה, חרף הודאת המדינה כי אין באפשרותה לצפות מתי יושלמו הליכי האכיפה במתחם כולו ובחלקה הפרטית בפרט.
אתמול (שני) דחה בית המשפט את הערעור השני שהגישו בעלי הקרקע. "מצב הדברים במתחם ביר הדאג' בכלל, ובחלקה הפרטית במיוחד, אינו מתקבל על הדעת", כתב השופט גרוסקופף בפתח פסק הדין. "המדינה אינה יכולה להסכין למצב דברים לפיו יתקיימו בתחומה אזורים בהם "איש הישר בעיניו יעשה"", וכי גם בחלוף עשור "היום בו יוכלו לממש את זכויותיהם בחלקה הפרטית לוט בערפל".
עם זאת, סירבו השופטים לקצוב למדינה מועד סופי לפינוי. "זכות הקניין של המערערים בחלקה הפרטית, אשר על הפגיעה בה אין חולק, אינה מוחלטת ואינה עומדת לבדה. מולה ניצבת מדיניות המדינה להסדיר באופן ראוי את ההתיישבות הבלתי חוקית במתחם ביר הדאג', כחלק מהמאמצים הכוללים להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב".
מעבר לעוולה המשפטית הזועקת לשמיים מול מקרים הפוכים בהם בג"ץ הורה למדינה לפנות התיישבות יהודית באופן סיטונאי, הרי שברור כיצד המדינה במו ידיה יוצרת פה אקס-טריטוריה שמתפוצצת לכולנו בפנים. הסיפור המחריד של אונס הילדה וסדרת הפריצות לבסיסי צה"ל על ידי תושבי ביר הדאג' מדברים בעד עצמם.
לאחר דיון סודי ומומשך של המדינה בבית המשפט, בצד אחד בלבד, השופטים החליטו לתת ארכה נוספת למדינה בעניין חאן אל אחמר.
היום (א) התקיים הדיון בעתירה השישית (!) שהגשנו בדרישה לפינוי חאן אל אחמר. במהלך הדיון, ביקשה המדינה להסביר לבית המשפט את סיבת הדחיה בדלתיים סגורות ובמעמד צד אחד בלבד.
במשך יותר משעה התקיים הדיון הסגור. רק השופטים ונציגי המדינה יודעים מה היה במהלך עדכון זה ומה נציגי ראש הממשלה הציגו כסיבה מוצדקת לאי קיום ההחלטות השיפוטיות.
לאחר הדיון, החליטו השופטים כי ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון גנץ יעדכנו את בית המשפט רק בעוד כשבעה חודשים במצב הדברים.
בג"ץ למעשה נתן לעבריינים ארכה נוספת עד יולי 2021!
ראש הממשלה נתניהו מסתתר מאחורי דיון סודי בדלתיים סגורות רק כדי להמנע מההתמודדות עם הציבור בישראל. שהרי, איך הוא יסביר את העובדה שהוא אינו מיישם את ההתחייבות שנתן פעם אחר פעם בפומבי בעניין חאן אל אחמר בעוד הוא מפנה את נתיב האבות ועמונה ומגרון?חאן אל אחמר הוא תיק הדגל של הרשות הפלסטינית במפעל ההשתלטות שלה על קרקעות ביהודה ושומרון. עם ההתנהלות הנוכחית של נתניהו, נראה כי הדגל של הרשות ימשיך להתנוסס אל על.
בג"ץ ייתן בהמשך החלטה או פסק דין בעניין חאן אל אחמר, לאחר דיון חסוי בו הציגה המדינה "שיקולים מדיניים" להקפאת מימוש פסק הדין- אלו שיקולים פוליטיים שאין עליהם הסכמה בקבינט.
לאחר דיון ממושך היום (ראשון) בעניין חאן אל אחמר, חלקו במעמד צד אחד בלבד, בג"ץ הודיע כי החלטה או פסק דין יינתנו במועד מאוחר יותר.
במהלך למעלה משעה, שטחה המדינה במעמד צד אחד את טענותיה, מהם השיקולים המדיניים המצדיקים לדעתה, שלא לממש את פסק הדין החלוט שניתן בעתירות הקודמות שהגישה רגבים בעניין. בעתירות הקודמות, בג"ץ מחק את העתירות על בסיס התחייבויות המדינה לפנות את המתחם בתוך פרק זמן קצר.
במהלך הדיון המקדים, ציטטו עורכי הדין אבי סגל ויעל סינמון שורת פסקי דין, בהם קבע בג"ץ בעבר כי אין לשיקולים מדיניים כל מעמד משפטי ממשי, לאחר שניתן פסק דין חלוט.
באת כח המדינה טענה כי מדובר בעניין של מדיניות, בו לוחות הזמנים קבועים לשיקול דעת של הדרג המדיני.
השופט סולברג שאל את המדינה, במה שונה טענה זו מהצהרות המדינה בעתירות הקודמות, בהן קבעה כי יש לפנות את חאן אל אחמר בשל היותו מתחם מסוכן, בעל משמעות אסטרטגית, וכי נעשו מאמצים רבים להשלים את הפינוי בהסכמה.
המדינה בתגובה ביקשה לעדכן את בג"ץ במעמד צד אחד בנושא השיקולים המדיניים, אשר כפי שמשתקף מתגובת המדינה שהוגשה לקראת הדיון, היו במוקד המחלוקת בין ראש הממשלה לשר הביטחון, כאשר שר הביטחון סירב לחתום על האמירה שישנם שיקולים מדיניים המצדיקים החלטה מצד המדינה שלא לממש פסקי דין חלוטים.
בתום העדכון, חתם בג"ץ את הדיון, וקבע כי יפרסם בהמשך החלטה או פסק דין.
הדבר הברור ביותר שעלה בדיון היום, שהמדינה לא הגיעה עם אף טיעון משפטי, אלא רק בהצהרות מדיניות עלומות ונסתרות מעיני הציבור. בג"ץ כבר קבע בעבר ששיקולי דרג מדיני אינם יכולים להצדיק התעלמות מביצוע פסקי דין חלוטים. במצב שנוצר, יש לקוות שבית המשפט לא ייפול בפח הפוליטי שראש הממשלה מנסה לטמון. העובדה שהכנסת, הממשלה ואפילו הקבינט לא שותפים בהחלטה זו מעידה שמדובר באירוע פוליטי בלבד.
לאחר שראש הממשלה נתניהו הצהיר על דחיית פינוי חאן אל אחמר בארבעה חודשים נוספים, בג"ץ ידון בעתירת תנועת רגבים בסוף נובמבר, בהרכב השופטים סולברג, וילנר וגרוסקופף.
בג"ץ ידון בעתירה שהגשנו לפינוי חאן אל אחמר בסוף חודש נובמבר, זאת לאחר שבהודעת המדינה בשבוע שעבר, הודיעה המדינה כי חאן אל אחמר לא יפונה בארבע החודשים הקרובים. המדינה נימקה את הדחיה לצורכי הידברות להשגת פינוי מוסכם, "בשיקולים רחבים נוספים" המשליכים על עיתוי מימוש הצווים, וכן בשל מגבלות הנובעות מהתמודדות עם נגיף הקורונה.
הרכב השופטים שידון בעתירה ב-30.11, הם השופט נועם סולברג, השופטת יעל וילנר, והשופט עופר גרוסקופף.
לפני כחודשיים בג"ץ הורה למדינה להשיב בתוך זמן מהיר לעתירה שלנו בעניין חאן אל-אחמר, ואף הגדיר את התנהלות ראש הממשלה נתניהו והמדינה כ"מביכה" לאחר שדחו שוב ושוב את תשובתם לעתירה. פינוי חאן אל אחמר, תיק הדגל של הרשות הפלסטינית בהשתלטות על קרקעות ביהודה ושומרון, נידון כבר עשר שנים בבג"ץ במסגרת שש עתירות שונות שהגשנו. העובדה שנקבע דיון מהיר מלמדת שבג"ץ לא מוכן לקבל את המשך מריחת הזמן מצידו של נתניהו והוא דורש לקבל בהקדם תשובות משמעותיות מהמדינה בנוגע על אכיפת החוק במקום.
בעקבות עתירה שהגשנו לפני עשור, המדינה התחייבה בבג"ץ לאכוף ולהסדיר, אך המחצבה הפיראטית בגוש עציון רק התרחבה, תוך פלישה למאות דונמים של אדמות מדינה ונזק סביבתי בלתי הפיך
המחצבה הפיראטית "מחצבות בית פג'אר" אשר פועלת במזרח גוש עציון משתרעת על פני שטח של יותר מ-1,500 דונמים, תוך שפלשה למאות דונמים של אדמות מדינה, וגרמה לנזק סביבתי כבד ובלתי הפיך. עתרנו לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד המשך פעילותה.
כשליש משטח המחצבה ממוקם באיזור הנמצא בשליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית, ומשכך, נמנעה ישראל מאכיפת דיני הגנת הסביבה במקום. מאידך, רוב שטח המחצבה נמצא תחת שליטה מלאה של מדינת ישראל, ומאות דונמים ממנה אף רשומים כאדמות מדינה ישראליות, וגם שם נמשכת החציבה באין מפריע.
בכתב העתירה שהגישו עורכי הדין אבי סגל ויעל סינמון, מתואר כיצד יצרו עבודות החציבה "פצע" נופי וחזותי בלתי הפיך, וגרמו למפגע אקולוגי בלתי הפיך, שהרס בתי גידול של חיות בר וצמחייה ייחודית שהתפתחו במקום במשך אלפי שנים.
לפני כעשור עתרנו לבג"ץ בעניינה של אותה מחצבה, שמימדיה דאז היו קטנים באופן ניכר. המדינה הצהירה אז בפני בג"ץ כי נקטה במספר פעולות אכיפה במקום, וכי היא פועלת לקידום תכנית מתאר בשטח המחצבה, אשר במסגרתה ניתן יהיה לקבוע ייעודי קרקע מתאימים לחציבה.
על בסיס הצהרות המדינה, בג"ץ דחה בזמנו את העתירה. הנשיאה בדימוס דורית בייניש שישבה בראש ההרכב הדגישה, כי "אנו יוצאים מההנחה שפעולות המשיבים הן לאכיפה והן להסדרה תכנונית יימשכו, וכי יישום המדיניות שהוחל בה לא ייפסק".
אלא שבעשור שחלף, לא רק שהרשויות לא פעלו לבלימת פעילותה של המחצבה, אלא שהיא אף הגדילה את שטחה ב33%, והעמיקה את הפלישה לעוד כ-200 דונמים נוספים של אדמות מדינה. לאחר ששיגרנו פניות עדכניות לרשויות והן לא נענו, הוגשה עתירה מחודשת, כנגד שר הביטחון, בני גנץ, השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל, אלוף פיקוד המרכז, המנהל האזרחי ומשטרת ישראל.
הנזק הסביבתי שנגרם כאן בחסות חוסר המעש של רשויות האכיפה, הוא עצום בהיקפו, ולצערנו גם בלתי הפיך. מדינת ישראל מקיימת מדיניות קפדנית בנוגע למתן אישורי חציבה, ובעלי המחצבות נדרשים לממן את שיקום המחצבות לאחר גמר פעילותן כדי לצמצם את הנזק הסביבתי, אבל המדיניות הזו מתאדה ביהודה ושומרון. גם פעילויות השיקום המזעריות במחצבות הבלתי חוקיות ממומנות מכספי משלם המיסים הישראלי. הגורמים העברייניים שעושים הון ממשאבי הטבע, לא רק שאינם נותנים את הדין, אלא גם חומקים מלשאת בעלויות שיקום הנזק שעשו.
במקביל לפסילת "חוק ההסדרה" של ההתיישבות היהודית על ידי בג"ץ, החליט בג"ץ לאפשר הסדרה של אלפי מבנים ערבים בלתי חוקיים.
שעות לאחר פסיקת בג"ץ על ביטול חוק ההסדרה, פרסמנו סרטון על החלטת בג"ץ לאפשר הסדרת בנייה ערבית בלתי חוקית בתחומי שטח האש 917 בדרום הר חברון – בו הרשות הפלסטינית בנתה בעשור האחרון מעל 2000 מבנים לא חוקים.
בשנת 2016 עתרנו בפעם הראשונה לבג"ץ נגד הבניה הבלתי חוקית בשטח האש 917, שטח אימונים של צה"ל באזור אסטרטגי המתפרש על עשרות אלפי דונמים, כאשר הבניה נעשית על ידי ובתמיכת הרש"פ, הסוללת כבישים ומקימה תשתיות חשמל, מים, מבני חינוך ומסגדים – והכל בעזרת מימון של האיחוד האירופי ומדינות המפרץ.
במסגרת הדיון בבג"צ, הודיעה המדינה כי בכוונתה לבחון הסדרה במקום ולהלבין את הבניה הלא חוקית במרחב האסטרטגי המדובר ובתוך שטח האש. על בסיס הצהרת המדינה, דחה בג"צ את עתירת רגבים באומרו שהעתירה אינה רלוונטית שכן העתירה דורשת הריסת המבנים ואילו המדינה הודיעה כי היא מתכוונת לבחון אפשרות להסדיר במקומה את הבניה הלא חוקית. בהחלטה זו בג"צ הכשיר למעשה את אלפי המבנים הלא חוקיים שנבנו במטרה לתפוס את הנקודה האסטרטגית הזו, ולייצר רצף התיישבותי בין בקעת ערד לשטחים ביהודה ושומרון.
בג"ץ הוכיח כי הוא בית דין גבוה לצדק יחסי. בכל הנוגע להתיישבות היהודית ביהודה ושומרון בג"ץ לוחץ על הדק ההריסה וקבע פעם אחר פעם כי יש להרוס שכונות שלמות הגם שהמדינה הצהירה שבכוונתה להסדירם. מצד שני, בג"צ מונע כל יוזמה מצד המדינה לשנות את החקיקה כך שיהיה ניתן להסדיר את העניין. לעומת זאת, כשזה נוגע לבניה ערבית לא חוקית ועוד בתוך שטחי אש, אין לבית המשפט שום בעיה לקבל כל פתרון הסדרתי ולמנוע הריסה בכל מחיר. מעתירות הראי הללו נחשף פרצופו האמיתי של בג"ץ.
