תגית: בג"ץ

אחרי עשור של הליכים שיפוטיים דחה אתמול (שני) בית המשפט העליון עתירת בעלי קרקע פרטית שביקשו לקצוב זמן לפינוי אדמתם עליה הוקמו מאות מבנים בפזורת ביר הדאג' – בירת הפשע בנגב. "עוולה משפטית זועקת לשמים"

בית המשפט העליון דחה אתמול (שני) ערעור שהגישו בעלי הקרקע עליה הוקמה הפזורה הבלתי חוקית באזור ביר הדאג'. יותר מאלף משפחות בדואיות פלשו מאז שנות ה-2000 לאדמות מדינה ולקרקעות פרטיות באיזור קיבוץ רביבים, ומסרבים להסדרי הפשרה הנדיבים שהציעה המדינה. בעלי הקרקע מנהלים מזה כעשור הליך משפטי המבקש לקצוב למדינה לוח זמנים קצוב לפינוי הקרקע.

בניגוד גמור לפסקי דין רבים של בג"ץ, שהורה למדינה לפנות בתוך זמן קצוב בניה יהודית על קרקעות בבעלות ערבית פרטית, קבעו השופטים גרוסקופף, מזוז ווילנר כי "זכות הקניין של המערערים בחלקה הפרטית אינה מוחלטת ואינה עומדת לבדה", וכי הפרשה אינה נמנית "עם אותם מקרים חריגים וקיצוניים המצדיקים התערבות שיפוטית במדיניות הרשויות האמונות על אכיפת דיני התכנון והבנייה".

פזורת ביר הדאג' החלה להתפתח בשנות ה-2000, לאחר שהמדינה העבירה 15 משפחות מאזור רמת בקע ויישבה אותם באופן זמני על אדמות מדינה ליד קיבוץ רביבים. בתוך זמן קצר, מאות משפחות משבט אל עזאזמה השתלטו על כאלפיים דונם בבעלות פרטית ואלפי דונמים נוספים בבעלות המדינה, ובנו מאות מבנים לא חוקיים.

פזורה זו מוכרת כאחד ממעוזי הפשע בדרום, ונחשבת כבר שנים רבות לאקס טריטוריה עבור רשויות החוק, שנכנסות למקום לעיתים רחוקות. הנאשם בפרשת המעשה המגונה בילדה בת ה-10 הינו תושב ביר הדאג', ותושביה קשורים לתעשיית הסמים בשטחי האש של בסיס צאלים הסמוך, כמו גם לתופעת גניבות התחמושת מצאלים ומלוחמי צה"ל.

בשנת 2003 החליטה המדינה להקים לפולשים יישוב חוקי ומוסדר על אדמות מדינה. לכל משפחה הוצע מענק של מאות אלפי שקלים ומגרש בגודל חמישה דונם (!), אך אלו לא הסכימו להתפנות.

יחד עם בעלי הקרקע עתרנו בשנת 2013 לבית המשפט המחוזי בדרישה לקצוב למדינה לוח זמנים לפינוי, אך לאחר הצהרת המדינה כי מתנהלים מגעים לפינוי בהסכמה דחה בית המשפט את העתירה, וערעור שהוגש לעליון בשנת 2015 נדחה אף הוא ללא כל נימוק.

עתירה נוספת הוגשה לאחר שמנכ"ל רשות הבדואים, יאיר מעיין, הצהיר במכתב רשמי כי כשלו כל מאמצי ההידברות לפינוי בהסכמה.

בעלי הקרקע הוכיחו שוב לבית המשפט, כי מאז העתירה הראשונה הוקמו מאות מבנים נוספים על אדמתם, ואילו האכיפה הדלה שביצעו הרשויות, התמקדה באדמות המדינה, שהצליחה לחתום על 6 הסכמי פינוי בלבד מתוך יותר מ-1000 משפחות.

גם עתירה זו נדחתה, חרף הודאת המדינה כי אין באפשרותה לצפות מתי יושלמו הליכי האכיפה במתחם כולו ובחלקה הפרטית בפרט.

אתמול (שני) דחה בית המשפט את הערעור השני שהגישו בעלי הקרקע. "מצב הדברים במתחם ביר הדאג' בכלל, ובחלקה הפרטית במיוחד, אינו מתקבל על הדעת", כתב השופט גרוסקופף בפתח פסק הדין. "המדינה אינה יכולה להסכין למצב דברים לפיו יתקיימו בתחומה אזורים בהם "איש הישר בעיניו יעשה"", וכי גם בחלוף עשור "היום בו יוכלו לממש את זכויותיהם בחלקה הפרטית לוט בערפל".

עם זאת, סירבו השופטים לקצוב למדינה מועד סופי לפינוי. "זכות הקניין של המערערים בחלקה הפרטית, אשר על הפגיעה בה אין חולק, אינה מוחלטת ואינה עומדת לבדה. מולה ניצבת מדיניות המדינה להסדיר באופן ראוי את ההתיישבות הבלתי חוקית במתחם ביר הדאג', כחלק מהמאמצים הכוללים להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב".

מעבר לעוולה המשפטית הזועקת לשמיים מול מקרים הפוכים בהם בג"ץ הורה למדינה לפנות התיישבות יהודית באופן סיטונאי, הרי שברור כיצד המדינה במו ידיה יוצרת פה אקס-טריטוריה שמתפוצצת לכולנו בפנים. הסיפור המחריד של אונס הילדה וסדרת הפריצות לבסיסי צה"ל על ידי תושבי ביר הדאג' מדברים בעד עצמם.

הקשיבו לכתבה שהתפרסמה בכאן ב:

בעקבות עתירה שהגשנו לפני עשור, המדינה התחייבה בבג"ץ לאכוף ולהסדיר, אך המחצבה הפיראטית בגוש עציון רק התרחבה, תוך פלישה למאות דונמים של אדמות מדינה ונזק סביבתי בלתי הפיך

המחצבה הפיראטית "מחצבות בית פג'אר" אשר פועלת במזרח גוש עציון משתרעת על פני שטח של יותר מ-1,500 דונמים, תוך שפלשה למאות דונמים של אדמות מדינה, וגרמה לנזק סביבתי כבד ובלתי הפיך. עתרנו לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד המשך פעילותה.

כשליש משטח המחצבה ממוקם באיזור הנמצא בשליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית, ומשכך, נמנעה ישראל מאכיפת דיני הגנת הסביבה במקום. מאידך, רוב שטח המחצבה נמצא תחת שליטה מלאה של מדינת ישראל, ומאות דונמים ממנה אף רשומים כאדמות מדינה ישראליות, וגם שם נמשכת החציבה באין מפריע.

בכתב העתירה שהגישו עורכי הדין אבי סגל ויעל סינמון, מתואר כיצד יצרו עבודות החציבה "פצע" נופי וחזותי בלתי הפיך, וגרמו למפגע אקולוגי בלתי הפיך, שהרס בתי גידול של חיות בר וצמחייה ייחודית שהתפתחו במקום במשך אלפי שנים.

לפני כעשור עתרנו לבג"ץ בעניינה של אותה מחצבה, שמימדיה דאז היו קטנים באופן ניכר. המדינה הצהירה אז בפני בג"ץ כי נקטה במספר פעולות אכיפה במקום, וכי היא פועלת לקידום תכנית מתאר בשטח המחצבה, אשר במסגרתה ניתן יהיה לקבוע ייעודי קרקע מתאימים לחציבה.

על בסיס הצהרות המדינה, בג"ץ דחה בזמנו את העתירה. הנשיאה בדימוס דורית בייניש שישבה בראש ההרכב הדגישה, כי "אנו יוצאים מההנחה שפעולות המשיבים הן לאכיפה והן להסדרה תכנונית יימשכו, וכי יישום המדיניות שהוחל בה לא ייפסק".

אלא שבעשור שחלף, לא רק שהרשויות לא פעלו לבלימת פעילותה של המחצבה, אלא שהיא אף הגדילה את שטחה ב33%, והעמיקה את הפלישה לעוד כ-200 דונמים נוספים של אדמות מדינה. לאחר ששיגרנו פניות עדכניות לרשויות והן לא נענו, הוגשה עתירה מחודשת, כנגד שר הביטחון, בני גנץ, השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל, אלוף פיקוד המרכז, המנהל האזרחי ומשטרת ישראל.

הנזק הסביבתי שנגרם כאן בחסות חוסר המעש של רשויות האכיפה, הוא עצום בהיקפו, ולצערנו גם בלתי הפיך. מדינת ישראל מקיימת מדיניות קפדנית בנוגע למתן אישורי חציבה, ובעלי המחצבות נדרשים לממן את שיקום המחצבות לאחר גמר פעילותן כדי לצמצם את הנזק הסביבתי, אבל המדיניות הזו מתאדה ביהודה ושומרון. גם פעילויות השיקום המזעריות במחצבות הבלתי חוקיות ממומנות מכספי משלם המיסים הישראלי. הגורמים העברייניים שעושים הון ממשאבי הטבע, לא רק שאינם נותנים את הדין, אלא גם חומקים מלשאת בעלויות שיקום הנזק שעשו.

במקביל לפסילת "חוק ההסדרה" של ההתיישבות היהודית על ידי בג"ץ, החליט בג"ץ לאפשר הסדרה של אלפי מבנים ערבים בלתי חוקיים.

שעות לאחר פסיקת בג"ץ על ביטול חוק ההסדרה, פרסמנו סרטון על החלטת בג"ץ לאפשר הסדרת בנייה ערבית בלתי חוקית בתחומי שטח האש 917 בדרום הר חברון – בו הרשות הפלסטינית בנתה בעשור האחרון מעל 2000 מבנים לא חוקים.

בשנת 2016 עתרנו בפעם הראשונה לבג"ץ נגד הבניה הבלתי חוקית בשטח האש 917, שטח אימונים של צה"ל באזור אסטרטגי המתפרש על עשרות אלפי דונמים, כאשר הבניה נעשית על ידי ובתמיכת הרש"פ, הסוללת כבישים ומקימה תשתיות חשמל, מים, מבני חינוך ומסגדים – והכל בעזרת מימון של האיחוד האירופי ומדינות המפרץ.

במסגרת הדיון בבג"צ, הודיעה המדינה כי בכוונתה לבחון הסדרה במקום ולהלבין את הבניה הלא חוקית במרחב האסטרטגי המדובר ובתוך שטח האש. על בסיס הצהרת המדינה, דחה בג"צ את עתירת רגבים באומרו שהעתירה אינה רלוונטית שכן העתירה דורשת הריסת המבנים ואילו המדינה הודיעה כי היא מתכוונת לבחון אפשרות להסדיר במקומה את הבניה הלא חוקית. בהחלטה זו בג"צ הכשיר למעשה את אלפי המבנים הלא חוקיים שנבנו במטרה לתפוס את הנקודה האסטרטגית הזו, ולייצר רצף התיישבותי בין בקעת ערד לשטחים ביהודה ושומרון.

בג"ץ הוכיח כי הוא בית דין גבוה לצדק יחסי. בכל הנוגע להתיישבות היהודית ביהודה ושומרון בג"ץ לוחץ על הדק ההריסה וקבע פעם אחר פעם כי יש להרוס שכונות שלמות הגם שהמדינה הצהירה שבכוונתה להסדירם. מצד שני, בג"צ מונע כל יוזמה מצד המדינה לשנות את החקיקה כך שיהיה ניתן להסדיר את העניין. לעומת זאת, כשזה נוגע לבניה ערבית לא חוקית ועוד בתוך שטחי אש, אין לבית המשפט שום בעיה לקבל כל פתרון הסדרתי ולמנוע הריסה בכל מחיר. מעתירות הראי הללו נחשף פרצופו האמיתי של בג"ץ.

לאחר עתירת ארגון עדאלה לבג"ץ בדרישה לחבר את הפזורה הבדואית לתשתית אינטרנט, אנחנו מצטרפים כ'ידיד בית המשפט' לעתירה ומציעים לחלק סמארטפונים לתלמידים מעוטי יכולת לצרכי למידה מרחוק

אנחנו מצטרפים לעתירת ארגון השמאל 'עדאלה' ומציעים לחלק טלפונים חכמים לתלמידים מעוטי יכולת המתגוררים בפזורה הבדואית, על מנת שיוכלו להתחבר למערכת הלמידה מרחוק שהקים משרד החינוך לימי הקורונה.

הפזורה הבדואית הבלתי חוקית בנגב, מונה מעל אלפיים מקבצים קטנים המפוזרים על שטח של כ-600,000 דונם – שטח המשתווה לשטחן של תל אביב, ירושלים, חיפה ובאר שבע גם יחד. בתחומי הפזורה מתגוררים כ-20 אלף תלמידים הלומדים במוסדות החינוך ביישובי הקבע ובערים הבדואיות בנגב.

תושבי הפזורה הבלתי חוקית אמורים על פי החוק והחלטות הממשלה לעבור ליישובי הקבע, ומאחר והמבנים בנויים שלא כחוק, הם אינם מחוברים לתשתיות חשמל ובזק.

עתירת עדאלה לבג"ץ דורשת כי המדינה תחבר את עשרות אלפי הבתים לרשת האינטרנט, או לחילופין תחלק ראוטרים אלחוטיים לכל בית, וזאת על מנת לאפשר לתלמידים המתגוררים בפזורה, להתחבר למערך ה'למידה מרחוק' שמפעיל משרד החינוך.

עוד דרשו בעדאלה לחלק מחשב לכל תלמיד המתגורר בפזורה הבלתי חוקית, בטענה כי כ-80% ממשקי הבית היהודים בישראל מחוברים לאינטרנט ביתי, לעומת כ50% ממשקי הבית הערבים, תוך התעלמות תמוהה ממחקרים עדכניים רבים, המשקפים תמונת מצב שונה לחלוטין.

פנינו לבג"ץ על מנת להצטרף לעתירה כ'ידידי בית המשפט', תוך הסכמה לטענות העתירה כי לכלל הילדים במדינת ישראל מגיעה הזדמנות דומה ליהנות משירותי הלמידה מרחוק המופעלים על ידי המשיבים במסגרת המשבר הנוכחי. אנו סבורים כי העתירה מבקשת לשפר את תשתיות החשמל והתקשורת תחת "משבר הקורונה" וזאת תוך מינוף מצוקת החינוך של הילדים והנוער המתגוררים בפזורה.

לדברי עדאלה, בפזורה הבדואית בנגב קיימים 37 כפרים "לא מוכרים". טענה זו איננה נכונה, שכן מדובר על כאלפיים(!) נקודות התיישבות שונות, ויצירת תשתיות לכלל האוכלוסייה המתגוררת בשטח כה עצום – מהווה פגיעה כלכלית עצומה במשאבי הציבור והמדינה.

בנוגע לטענת עדאלה על "הפער הדיגיטלי", מצטטת רגבים בהרחבה את מחקרה המקיף של ד"ר אסמאא נ. גנאים, מומחית בתחום היבטי הדיגיטציה בחברה הערבית בישראל, לפיו הפער הדיגיטלי הכללי בין החברה הערבית לחברה הכללית הולך ומצטמצם בצעדי ענק. מחקרה של גנאים העלה כי כ-93% מהצעירים במגזר הערבי הינם בעלי גישה לאינטרנט, כאשר כ-97% (!) הינם בעלי טלפונים ניידים חכמים, וכי כ-80% מהם הינם בעלי נגישות למחשב עם חיבור אינטרנט מהבית.

גנאים אף קובעת כי בקרב המגזר הערבי גופא, שיעור המחזיקים במחשבים ניידים בדרום, ולצרכי למידה בפרט, הוא הגבוה ביותר במגזר.

על אף שעל המדינה אין כל חובה משפטית הנובעת מ'הזכות לחינוך', ממליצה רגבים כי משרד החינוך יבחן את האפשרות לחלק טלפונים חכמים / טאבלטים לתלמידים מעוטי יכולת, וכי משרד התקשורת יורה לרשתות הסלולר לפעול לשיפור זרימת הנתונים הדיגיטליים על גבי רשתות התקשורת הסלולרית במרחב הפזורה ובכך לשפר את איכות הגלישה עבור התלמידים.

"אנו מצטרפים לדרישה המוצדקת לצמצום הפער הדיגיטלי בקרב כל שכבות האוכלוסיה בישראל", אומר עורך הדין שלנו, בועז ארזי. "אך הנתונים המוצגים על ידי עדאלה נועדו ליצור מצג שווא של היעדר תשתיות מתאימות או נגישות מתאימה- על מנת לצור אמפתיה מזויפת כלפיהם, לשם קידום הסדרה במקום של אלפי המקבצים הבלתי חוקיים".

"יש מקום לשיפור הנגישות לרשת האינטרנט ולקבלת שירותי התקשוב מהמדינה, ולא רק בסוגיית משבר הקורונה. אך יש להקפיד ולוודא כי הפתרונות הניתנים אינם כוללים אלמנטים של קיבוע האוכלוסיה למקומה ומתן היתר שבשתיקה להמשך הבניה הבלתי חוקית וההשתלטות על הקרקע הציבורית".