תגית: בג"ץ

לאחר עתירת ארגון עדאלה לבג"ץ בדרישה לחבר את הפזורה הבדואית לתשתית אינטרנט, אנחנו מצטרפים כ'ידיד בית המשפט' לעתירה ומציעים לחלק סמארטפונים לתלמידים מעוטי יכולת לצרכי למידה מרחוק

אנחנו מצטרפים לעתירת ארגון השמאל 'עדאלה' ומציעים לחלק טלפונים חכמים לתלמידים מעוטי יכולת המתגוררים בפזורה הבדואית, על מנת שיוכלו להתחבר למערכת הלמידה מרחוק שהקים משרד החינוך לימי הקורונה.

הפזורה הבדואית הבלתי חוקית בנגב, מונה מעל אלפיים מקבצים קטנים המפוזרים על שטח של כ-600,000 דונם – שטח המשתווה לשטחן של תל אביב, ירושלים, חיפה ובאר שבע גם יחד. בתחומי הפזורה מתגוררים כ-20 אלף תלמידים הלומדים במוסדות החינוך ביישובי הקבע ובערים הבדואיות בנגב.

תושבי הפזורה הבלתי חוקית אמורים על פי החוק והחלטות הממשלה לעבור ליישובי הקבע, ומאחר והמבנים בנויים שלא כחוק, הם אינם מחוברים לתשתיות חשמל ובזק.

עתירת עדאלה לבג"ץ דורשת כי המדינה תחבר את עשרות אלפי הבתים לרשת האינטרנט, או לחילופין תחלק ראוטרים אלחוטיים לכל בית, וזאת על מנת לאפשר לתלמידים המתגוררים בפזורה, להתחבר למערך ה'למידה מרחוק' שמפעיל משרד החינוך.

עוד דרשו בעדאלה לחלק מחשב לכל תלמיד המתגורר בפזורה הבלתי חוקית, בטענה כי כ-80% ממשקי הבית היהודים בישראל מחוברים לאינטרנט ביתי, לעומת כ50% ממשקי הבית הערבים, תוך התעלמות תמוהה ממחקרים עדכניים רבים, המשקפים תמונת מצב שונה לחלוטין.

פנינו לבג"ץ על מנת להצטרף לעתירה כ'ידידי בית המשפט', תוך הסכמה לטענות העתירה כי לכלל הילדים במדינת ישראל מגיעה הזדמנות דומה ליהנות משירותי הלמידה מרחוק המופעלים על ידי המשיבים במסגרת המשבר הנוכחי. אנו סבורים כי העתירה מבקשת לשפר את תשתיות החשמל והתקשורת תחת "משבר הקורונה" וזאת תוך מינוף מצוקת החינוך של הילדים והנוער המתגוררים בפזורה.

לדברי עדאלה, בפזורה הבדואית בנגב קיימים 37 כפרים "לא מוכרים". טענה זו איננה נכונה, שכן מדובר על כאלפיים(!) נקודות התיישבות שונות, ויצירת תשתיות לכלל האוכלוסייה המתגוררת בשטח כה עצום – מהווה פגיעה כלכלית עצומה במשאבי הציבור והמדינה.

בנוגע לטענת עדאלה על "הפער הדיגיטלי", מצטטת רגבים בהרחבה את מחקרה המקיף של ד"ר אסמאא נ. גנאים, מומחית בתחום היבטי הדיגיטציה בחברה הערבית בישראל, לפיו הפער הדיגיטלי הכללי בין החברה הערבית לחברה הכללית הולך ומצטמצם בצעדי ענק. מחקרה של גנאים העלה כי כ-93% מהצעירים במגזר הערבי הינם בעלי גישה לאינטרנט, כאשר כ-97% (!) הינם בעלי טלפונים ניידים חכמים, וכי כ-80% מהם הינם בעלי נגישות למחשב עם חיבור אינטרנט מהבית.

גנאים אף קובעת כי בקרב המגזר הערבי גופא, שיעור המחזיקים במחשבים ניידים בדרום, ולצרכי למידה בפרט, הוא הגבוה ביותר במגזר.

על אף שעל המדינה אין כל חובה משפטית הנובעת מ'הזכות לחינוך', ממליצה רגבים כי משרד החינוך יבחן את האפשרות לחלק טלפונים חכמים / טאבלטים לתלמידים מעוטי יכולת, וכי משרד התקשורת יורה לרשתות הסלולר לפעול לשיפור זרימת הנתונים הדיגיטליים על גבי רשתות התקשורת הסלולרית במרחב הפזורה ובכך לשפר את איכות הגלישה עבור התלמידים.

"אנו מצטרפים לדרישה המוצדקת לצמצום הפער הדיגיטלי בקרב כל שכבות האוכלוסיה בישראל", אומר עורך הדין שלנו, בועז ארזי. "אך הנתונים המוצגים על ידי עדאלה נועדו ליצור מצג שווא של היעדר תשתיות מתאימות או נגישות מתאימה- על מנת לצור אמפתיה מזויפת כלפיהם, לשם קידום הסדרה במקום של אלפי המקבצים הבלתי חוקיים".

"יש מקום לשיפור הנגישות לרשת האינטרנט ולקבלת שירותי התקשוב מהמדינה, ולא רק בסוגיית משבר הקורונה. אך יש להקפיד ולוודא כי הפתרונות הניתנים אינם כוללים אלמנטים של קיבוע האוכלוסיה למקומה ומתן היתר שבשתיקה להמשך הבניה הבלתי חוקית וההשתלטות על הקרקע הציבורית".

לאחר שעתרנו לבג"ץ בדרישה שהמנהל האזרחי יאכוף את החוק נגד מוסך ומכון לשטיפת רכבים שהוקמו באופן בלתי חוקי סמוך לגבעון החדשה, המדינה ענתה כי תהרוס אותם בחודשים הקרובים.

בתשובה לעתירה שהגשנו על היעדר אכיפת החוק כנגד מבני עסקים בשכונת אל-חלאילה, שכונה ערבית שבין גבעון החדשה וגבעת זאב, ענתה המדינה כי תהרוס את המבנים בשלושת החודשים הקרובים. מדובר במוסך לתיקון רכבים ובמכון לשטיפת רכבים שהוקמו באופן בלתי חוקי במקום.

בשנים האחרונות נעשה שימוש נרחב בחוק ההסדרה בצורה שאיננה בהכרח רלוונטית. למשל-מבנים שנבנו ללא מעורבות ממשלתית, כפי שמגדיר החוק, לא נהרסו בטענה כי הם חוסים תחת חוק ההסדרה.

גם במקרה זה טענה המדינה כי חוק ההסדרה חל באופן גורף ולכן לא תוכל לבצע את האכיפה במקום, אך שופט המחוזי וינוגרד דחה את הטענה ודרש כי המדינה תודיע על בדיקתה ומסקנותיה לגבי המקרה הספציפי הנ"ל. לאחר שהמדינה בדקה את הנושא, היא הודיעה כי המבנים נשואי העתירה אינם נכללים בחוק ועל כן אין כל מניעה חוקית לבצע את צווי ההריסה החלים עליהם.

"לאחר קיום בחינה לכאורית של תחולת חוק ההסדרה בענייננו, עמדת המדינה היא כי חוק ההסדרה לא חל בנסיבות העניין", כתב השופט וינוגרד. לפיכך, בכוונת המדינה "לפעול לביצוע הריסת מבנה המוסך בתוך פרק זמן של עד שלושה חודשים ממועד הגשת תשובה זו".

המנהל מנסה,בתירוצים שונים, להתחמק מחובתו לפעול. אנו שמחים כי במקרה זה דרש בית המשפט בדיקה רצינית ומעמיקה שהוכיחה כי אי האכיפה במקרה זה מקורה בגרירת רגלים ולא מסיבות אובייקטיביות. לצערנו, רק כשאנחנו לוחצים המנהל האזרחי פועל. זוהי הוכחה נוספת לכך שהמנהל האזרחי גורר את רגליו מטיפול בסוגיה האסטרטגית של המערכה על שטחי סי. אנו נמשיך לעקוב ולוודא שההבטחות יקוימו.

אחרי שנה של מאבק משפטי, בג"ץ דחה את העתירה שהגשנו נגד השתלטות הוואקף על מבנה "שער הרחמים בהר הבית" והפיכתו למסגד. "ממשלת ישראל נכנעה לטרור הוואקף – בג"ץ נתן גושפנקה משפטית"

המסגד שהקים הוואקף המוסלמי במבנה "שער הרחמים" בהר הבית, יציין בעוד חודש שנה להקמתו, ובסוף השבוע האחרון דחו הנשיאה אסתר חיות, השופט מני מזוז והשופטת ענת ברון עתירה שהגשנו נגד השתלטות הוואקף המוסלמי על המבנה העתיק והקמת מסגד נוסף בהר הבית, באופן בלתי חוקי ותוך פגיעה בסטטוס קוו ובזכויות היהודים במקום.

בחודש פברואר האחרון פלשו אנשי הוואקף המוסלמי למבנה העתיק שהיה סגור במשך שנים ארוכות בשל פעילות תומכת טרור שהתקיימה בו, והחלו בעבודות להפיכת המבנה למסגד. עתרנו לבג"ץ בדרישה למנוע את הפעלת המסגד במקום, תוך הדגשה כי המדינה עצמה ביקשה צו שיפוטי לסגירת המתחם, אך לא טרחה ליישם אותו.

בעתירה הודגש כי הוואקף השתלט בעבר על מתחמים עתיקים בתוך מתחם הר הבית, ובהם מתחם "אורוות שלמה" ומתחם "שערי חולדה", שהינם בעלי ערך היסטורי וארכיאולוגי שלא יסולא בפז, באמצעות הקמה של מסגדים במקומות אלו – ובכך הודרו משם רגלי הלא-מוסלמים, והכל תוך פגיעה אנושה בעתיקות ושרידים מתקופות קדומות, כולל מבית המקדש השני.

המדינה אישרה בתגובתה לעתירה, כי מועצת הוואקף וגורמים הקשורים לחמאס פרצו למתחם בניגוד לחוק, ומקיימים בו פעילות עויינת, ואף הכניסו ציוד דתי הנדרש לפעילות המסגד במבנה – רמקול למואזין, שטיחי תפילה חדשים, נברשות, מחיצות וספרי קוראן – והודתה כי משטרת ישראל אינה סוגרת באופן הרמטי את המתחם אלא מסתפקת ב"שליטה, כנדרש על פי הנסיבות, על הבאים בשעריו" ופיקוח מתמיד במקום.

המדינה הוסיפה כי משטרת ישראל הרחיקה לאורך השנה עשרות פעילים איסלאמיים שהפרו את הסדר הציבורי בסמוך למתחם.

השופטים חיות, מזוז וברון קיבלו את עמדת המדינה ודחו את העתירה. "בית משפט זה פסק לא אחת כי נסיבותיו הייחודיות של הר הבית והרגישות היתרה של המקום מחייבות משנה זהירות בכל הנוגע לביקורת השיפוטית על הנעשה בו", כתבו השופטים. "ההלכה הנוהגת עמנו בהקשר זה היא כי בית המשפט לא יתערב בהחלטות אלו אלא במקרים חריגים ביותר, בהם ההחלטה לוקה בעיוות מהותי, או בחוסר סבירות קיצוני".

"מטענות משיבי המדינה עולה כי הגורמים בשטח פועלים בהנחיית הדרג המדיני הבכיר ביותר בליווי ועדכון של היועץ המשפטי לממשלה", הוסיפו השופטים. "אנו סבורים כי אין מקום להתערב בשיקולי המדיניות ובצעדים שננקטו על ידי המדינה. התרשמנו כי קיים פיקוח צמוד ורצוף בשטח הנדון ונאמנים עלינו דבריהם של משיבי המדינה כי ימשיכו בפיקוח הדוק על הנעשה במקום תוך נקיטת צעדים מתאימים, ככל שהדבר יידרש".

מכוח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, בג"צ ביטל חוקים של הכנסת, ביטל את וועדות הקבלה, והרס יישובים פורחים, בגלל שאין אפשרות שתתקיים אפליה במדינת ישראל, אבל כשיש אפליה על בסיס גזע ורמיסת כבוד אדם יום יומית של יהודים בהר הבית- זה כנראה נחשב סביר. הפעם בג"ץ בחר לא להיות אקטיביסט, ולהפקיר את חופש הפולחן של העם היהודי, במקום הקדוש לו ביותר. מי שאחראי לביזיון הזה, הוא "הדרג המדיני הבכיר ביותר", שבסופו של דבר מאפשר הקמת מסגד שלישי בעשרים שנים האחרונות ומרסק את הסטטוס קוו בהר הבית, כרגיל לטובת המוסלמים.

המועצה האזורית נווה מדבר סללה כביש לא חוקי על גבי קרקע בבעלות יהודית פרטית – עבור אלו שפלשו לקרקע. בעקבות עתירת רגבים המועצה נאלצה לאחרונה להרוס את הכביש. "לא ייתכן שרשות מקומית תשתלט על קרקע לא לה"

בית משפט השלום בבאר שבע הורה למועצה האזורית נווה מדבר להרוס כביש שסללה באופן בלתי חוקי לטובת תושבי הפזורה הבלתי חוקית ביר הדאג' שבנגב – שהשתלטו בשנים האחרונות על קרקע בבעלות יהודית פרטית.

פזורת ביר הדאג' החלה להתפתח בשנות ה-2000, על ידי מאות משפחות משבט אל עזאזמה, שנדדו מאזור רמת חובב מדרום לבאר שבע, והשתלטו על כאלפיים דונם בבעלות פרטית ובבעלות המדינה בסמוך לקיבוץ רביבים – עליה הם בנו מאות מבנים לא חוקיים.

בעקבות הגעת בני עזאזמה לאיזור, המדינה הקימה עבורם בסמוך יישוב חוקי ומוסדר על אדמות מדינה, ולאורך השנים היו ניסיונות מצד המדינה להגיע להסדר עם הפולשים אך אלו ביכרו להישאר בשטח הפרטי אליו פלשו. גם לאחר שהוצע לכל משפחה פיצוי כספי ומגרש חלופי בגודל חמישה דונם (!) בתוך הישוב עצמו, לא הסכימו המשפחות לפנות את המקום.

פזורת ביר הדאג' נחשבת לאחד ממעוזי הפשע בדרום, ותושביה קשורים לתעשיית הסמים בשטחי האש של בסיס צאלים הסמוך, כמו גם לתופעת הגניבות מלוחמי צה"ל המתאמנים בצאלים. איזור זה נחשב כבר שנים רבות לאקס טריטוריה עבור רשויות החוק, שנכנסות למקום לעיתים רחוקות.

בעלי הקרקע מזה עשרות שנים, יחד איתנו, מנהלים בשנים האחרונות הליך משפטי ממושך בבית המשפט העליון, הדורש מהמדינה להחזיר את הקרקע לבעליה.

לאחר שהתברר כי המועצה האזורית נווה מדבר, סללה כביש אספלט באורך של מספר קילומטרים עבור הפולשים – אף הוא על הקרקע הפרטית, הוגשה עתירה מקבילה גם לבית משפט השלום בבאר שבע בדרישה לסילוק הפלישה.

פסק הדין קבע כי הכביש ייהרס עד חודש ספטמבר 2019, אולם הזמן חלף, והכביש המשיך להיות בשימוש. בעקבות כך, פנינו לבית המשפט, על מנת להפעיל כנגד המועצה את פקודת "ביזיון בית המשפט". נציגי המועצה טענו בבית המשפט כי בבואם להרוס את הכביש נתקלו בהתנגדות מצד התושבים ואף באיומים על חייהם, ובעקבות כך נאלצו לעזוב את המקום ולא להמשיך בעבודות.

בית המשפט לא התרשם מטענות המועצה וקבע תאריך סופי להריסת הכביש. בשבועות האחרונים, נאלצה המועצה לממש את פסק הדין ולבצע קירצוף והריסה לכביש.

ביר הדאג' הוא סמל לחוסר האכיפה וחוסר המשילות בדרום. לא ניתן להעלות על הדעת שרשות מקומית תיקח חלק בפשיעה, ותסלול ללא היתר כביש באמצע אדמה פרטית, ועוד בעיצומו של הליך משפטי בו בעלי הקרקע מבקשים לקבל בחזרה את רכושם החוקי. אנו מברכים על לקיחת האחריות ועל האכיפה הראשונית, ומקווים שיהיה בכך משום קריאת כיוון להחזרת כל הקרקע לבעליה.

לאחר חשיפה שלנו, כוחות צה"ל הרסו שוב את ביתו של המחבל איסלאם יוסף אבו חמיד, שרצח את לוחם דובדבן, סמ"ר רונן לוברסקי הי"ד.

לפני מספר שבועות, בעקבות תחקיר ומעקב שביצענו על מקורות ערביים שהוכיחו כי הבית נבנה מחדש במימון הרשות הפלסטינית, יצאנו לתעד את הבניה המתרחשת בסמטאות הצפופות של מחנה הפליטים אל עמארי ברמאללה.

את התיעוד הזה, שאותו אנחנו מפרסמים כעת לראשונה עם סיומה של האכיפה, שלחנו באופן בהול לראש הממשלה נתניהו ולפיקוד צה"ל, בדרישה להרוס מחדש את המבנה, תוך קביעה כי בנייה מחדש של המבנה פוגעת באינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל ומסכלת הרתעת מחבלים מביצוע פעולות טרור.

במכתב דרשנו לשוב ולהרוס כל בינוי שבוצע במקום, לוודא כי לא ייעשה שימוש במקרקעין והמבנה לא ייבנה בעתיד. אנו מברכים על הריסתו המחודשת של הבית. נמשיך לעקוב כדי לוודא שההרתעה נשמרת, ולעשות הכל כדי שמשפחות המחבלים לא יוכלו להינות מפירות הטרור.

לאחר שחשפנו בפני בג"ץ כי המסגד בשער הרחמים ממשיך לפעול – בניגוד להצהרות המדינה, המשטרה החרימה ציוד במקום – דווקא במהלך יום כיפור

מקורות ערבים מדווחים שבמהלך יום כיפור, נכנסו שוטרי מחוז ירושלים למתחם שער הרחמים בהר הבית, והחרימו משם שטיחי תפילה, פרגוד, וילונות ורהיטים.

כניסת המשטרה למתחם נעשתה, לאחר שעדכנו את בג"ץ, כי בניגוד להצהרות המדינה שניתנו באופן חסוי במהלך דיון שנערך בבג"ץ לפני שבועיים בלבד, הרי שהרי שהוואקף ממשיך להפעיל במקום מסגד, תוך קיום תפילות, שיעוריים אסלאמיים, ופעילות דתית נוספת.

בדיון שהתקיים, נציגי משרד ראש הממשלה ומשטרת ישראל, עדכנו את בג"ץ באופן חסוי, ובמעמד צד אחד בלבד, בפעולות בהן נוקטת המדינה כביכול בשער הרחמים.

הנשיאה חיות שישבה בראש ההרכב יחד עם השופטים מני מזוז וענת ברון, אמרה בתום ההצהרה החסויה של המדינה: "ביקשנו וקיבלנו הסברים על מה שנעשה. מטבע הדברים, לא ניתן לפרט במעמד שני הצדדים, אבל מה שנרצה לומר ואין מניעה לומר, שנעשית על פי התרשמותנו פעילות ממשית בכל הערוצים, להגיע לפתרון מושכל למצב שנוצר במקום. ככל שהעתירה נועדה לדרבן את המשיבים לפעול, התרשמנו שנעשית פעילות".

אלא שחרף ההצהרות, הגשנו הודעה מעדכנת לבג"ץ ובה תיעוד מקיף שהעלו פעילים אסלאמיים לרשתות החברתיות במהלך השבועות האחרונים, המלמדת כי המקום מתנהל כמסגד, הכולל שטיחי תפילה, קיום תפילות, שיעורים איסלאמיים ופעילות דתית נוספת.

כאמור, בעקבות הודעתנו לבג"ץ, הגיעו שוטרים במהלך יום כיפור למתחם שער הרחמים, והחרימו משם שטיחי תפילה, פרגוד, וילונות ורהיטים – אלו שהיו שם לאורך כל התקופה האחרונה.

מדובר בתעודת עניות לממשלת ישראל ולמשרד לבטחון פנים. המדינה הצהירה בבג"ץ הצהרות סודיות על פעילות ממשית כביכול, אך הראינו באופן מיידי שהאמירות האלו לא עולות בקנה אחד עם האמת. במקום שהמדינה תפגין ריבונות במקום, ותסגור את המתחם לחלוטין, היא נכנעת לאלימות הוואקף. אם לא העתירה שלנו לבג"ץ – הרי שהמקום היה נכבש לחלוטין על ידי הוואקף.

לאחר שעתרנו לבג"ץ נגד רשות מקרקעי ישראל, התחייבה המדינה לפנות פולשים שהקימו חווה חקלאית בלתי חוקית על אדמות מדינה בצפון. התאריך חלף – והמתחם לא פונה

רשות מקרקעי ישראל התחייבה בפני בג"ץ לפנות עד חודש אוגוסט, חווה חקלאית בלתי חוקית שהוקמה לפני מספר שנים תוך פלישה לאדמות מדינה ליד היישוב רומת אל הייב שבגליל. בעקבות עתירה שהגשנו לבג"ץ, התחייבה המדינה לאכוף את החוק במקום, אך התאריך חלף זה מכבר, והמתחם לא פונה.

המתחם המדובר נבנה על ידי בני משפחת עודה, אשר השתלטה בשנת 2012 על אדמות השייכות לרשות מקרקעי ישראל באזור רומת אל הייב והקימה עליהן מתחם חקלאי הכולל מספר רפתות וסככות. פנינו שוב ושוב לרשות מקרקעי ישראל בדרישה לאכוף את החוק ולקבל מידע על סטטוס פעילות האכיפה במתחם הפלישה. בשנת 2018, לאחר שהפניות לא נענו, עתרנו לבג"ץ.

בחודש אפריל האחרון הצהירה המדינה בבג"ץ, כי תתניע מחדש את הליכי האכיפה, וכי רשות ההוצאה לפועל תממש את צווי ההריסה במהלך חודש אוגוסט 2019. בעקבות כך ניאותנו למשוך את העתירה כשהצהרת המדינה קיבלה תוקף של פסק דין.

עם זאת, הצהרות לחוד ומעשים לחוד. הזמן חלף זה מכבר, אך סיור שביצענו בשטח העלה כי המתחם לא פונה, ואף לא נראה בשטח מהלך המעיד על כוונה לבצע זאת בעתיד הקרוב.

למרבה הצער, נדמה כי רשות מקרקעי ישראל מועלת בחובתה לשמור על אדמות המדינה. בראש ובראשונה היא הייתה זו שצריכה לפעול לפינוי מיידי של הפולשים. אותן שנים של סחבת מצד הרשויות, אפשרו למתחם להתפתח ללא הפרעה. ואם לא די בכך, הרי שעל רשות מקרקעי ישראל היה לתפוס בשתי ידיים את פסק בית המשפט, וסוף סוף לפנות את האדמות ולהחזירן לבעלותה. הבחירה לא לממש את צו בית המשפט תמוהה עד מאוד.