תגית: בניה בלתי חוקית

אנחנו מתעדים לעתור לבג"ץ בעקבות מערך בלתי חוקי של דרכים שפרצה הרשות הפלשתינית ליד היישוב לשם בשומרון, תוך הסתייעות במימון זר, כולל מצד האיחוד האירופי. "הכביש מהווה פתח להשתלטות ערבית על אדמות מדינה, בניה בלתי חוקית וסכנה בטחונית מוחשית"

לפני כשנה הבחינו תושבי לשם בפעילות מוגברת של באגרים סמוך לישוב. בירור קצר העלה כי מדובר בפעילות לא חוקית של הרשות הפלשתינית המסתייעת במימון זר כדי לפרוץ דרכים ולסלול כבישים באיזור. זאת על אף שמדובר בשטחי c הנמצאים בשליטה ישראלית.

פניות שהוצאנו יחד עם מועצה אזורית שומרון למנהל האזרחי, לא הביאו לאכיפה במקום. בשבועות האחרונים התחדשו העבודות, במהלכן הצליחו הפלשתינים לפרוץ ולסלול מערכת דרכים מסועפת באורך כולל של כ-40 קילומטרים, שחלקן נפרצו במרחק של עשרות מטרים בלבד מהישוב הישראלי.

פנינו לשר הבטחון ולמנהל האזרחי במכתב דחוף, בו צוין כי במידה והעבודות לא ייפסקו ולא יינקטו הליכים פליליים כנגד העבריינים, נעתור לבג"ץ.

על פי ניתוח תצלומי האוויר שביצענו עבור מועצה אזורית שומרון, מדובר בתוכנית המבקשת לחבר בין הכפרים הפלשתינים ראפאת ודיר באלוט, וכן להשתלט על שטחים נרחבים של אדמות מדינה מוכרזות, הסמוכות לגדר ההפרדה.

מערכת הכבישים הזו איננה 'רק' הפרה בוטה של החוק. הניסיון מלמד כי כל כביש "תמים" לכאורה, משמש למעשה כפתח להשתלטות ערבית על אדמות מדינה, ובניה בלתי חוקית נרחבת.

באופן גלוי לעין, מדובר פה גם בסכנה בטחונית חמורה ליישובים היהודיים הסמוכים. כבר שנתיים שאנו מתריעים על כך בפני המנהל האזרחי, שלא טרח למלא את תפקידו. כדאי להתעורר עכשיו ולא חלילה אחרי אסון.

בדיון שנערך אתמול (שני) בבג"ץ בעתירה שהגשנו כנגד כביש גישה לא חוקי שנסלל בכניסה לעיר רוואבי, אמרה הנשיאה נאור למנהל האזרחי: "התיק מתגלגל וזה לא בסדר. מתי נגיע לתכל'ס?"

בג"ץ דן אתמול (שני) בעתירה שהגשנו נגד סלילת כביש ועבודות פיתוח לא חוקיות שמבצעת חברת הבניה של העיר רוואבי. בעקבות העתירה הופסקה הסלילה הבלתי חוקית של הכביש, ובמהלך הדיון הצהירה חברת רוואבי בפני בית המשפט כי העבודות לא יחודשו עד לאישור התוכניות.

במסגרת העבודות על בניית העיר הממוקמת בשטח שבשליטת הרשות הפלשתינית, החלה חברת רוואבי בהכשרות קרקע וסלילת כביש לעבר אחת משכונות העיר. כביש זה יוצא מדרך הגישה המרכזית לעיר, ומחבר את מרכז העיר עם השכונה החדשה. העבודות התבצעו תוך זליגה מתחומי העיר לאיזור הנמצא בשליטה ישראלית מלאה, לכיוון היישוב היהודי הסמוך, עטרת.

במהלך העבודות נסלל כביש גישה לא חוקי והכשרות קרקע שונות, חלקן על גבי אתר ארכיאולוגי. עם תחילת העבודות פנינו למנהל האזרחי בדרישה למנוע את המשך העבודות. בתחילה טענו במנהל האזרחי כי תא השטח בו נסלל הכביש איננו תחת שליטה ישראלית, אולם לאחר שרגבים עתרה לבג"ץ הודו במנהל האזרחי כי מדובר בשטח C  ובעקבות העתירה הוצאו צווי הריסה להכשרות הקרקע ועבודות הפיתוח.

לקראת הדיון שהתקיים אתמול (שני) הודיע המנהל האזרחי כי חברת רוואבי בשיתוף המנהל האזרחי מקדמים תכנית מתאר שתלבין למפרע את הכביש הבלתי חוקי שנסלל על אדמות פרטיות. במהלך הדיון הצהירה חברת רוואבי בפני בית המשפט כי העבודות לא יחודשו עד לאישור התוכניות, אולם במנהל האזרחי לא ציינו כמה זמן צפוי להמשך התהליך.

נשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור דרשה מהמנהל האזרחי להצהיר על הערכת זמנים. "התיק הזה קצת מתגלגל, ראינו את כל ההיסטוריה שלו, מתי נגיע לתכל'ס", אמרה נאור לעו"ד רועי שוויקה מפרקליטות המדינה. "כל פעם אמרתם הנה הנה, והנה לא הגיע. אני שואלת על לוח זמנים צפוי, מה שכרגע זה לא בסדר".

בתום הדיון הוחלט כי בכפוף להתחייבות חברת רוואבי כי היא תמנע מהמשך העבודות במקום, יתקיים דיון נוסף בעתירה בעוד חצי שנה, על מנת לבחון את התכנות הליכי התכנון והתקדמותם.

בית המשפט קבע כי כאשר יש אופק תכנוני נראה לעין, אין צורך להיחפז ולהרוס – אלא להעניק פרק זמן הולם וסביר שיאפשר הליכי תכנון, הסדרה והיתרי בניה. אנחנו מצפים שההבנה הזו, שמגלה בית המשפט,  תבוא לידי ביטוי כלפי כלל המגזרים.

בעקבות הפיגוע ביום שישי אנחנו פנים אצבע מאשימה דווקא לעבר ממשלת ישראל

הפיגוע הקשה בתל אביב הוא רק סופו של תהליך ידוע מראש. במשך שנים ארוכות אנו מתריעים מפני אובדן הריבונות במגזר הערבי. כאשר מעל 110,000 בתים נבנו בניגוד לחוק, ורבבות אזרחים אינם משלמים ארנונה ומעלימים מיסים; כאשר הפשיעה החקלאית גואה וכמות הנשק הבלתי חוקי עומדת על מעל 25,000 כלי נשק מסוגים שונים; כשהפשיעה החמורה גבוהה בעשרות אחוזים מחלקו היחסי של המגזר בכלל האוכלוסיה, ונבחרי הציבור מסיתים השכם והערב כנגד מדינת ישראל – הרי שהפיגוע הוא האקדח המעשן שירה במערכה השלישית, אך העלה עשן כבר מזמן.

כדוגמה המשקפת את מצב הבניה הבלתי חוקית, ניתן לבחון את היישוב ערערה בו מתגורר המחבל שביצע את הפיגוע ביום שישי: מתוך 4368 מבנים ביישוב -942 מהם הוקמו בניגוד לחוק. על פי תכניות המתאר המאושרות של ערערה ניתן כבר עתה לבנות עוד אלפי מבנים כדת וכדין – עובדה השומטת את הקרקע מתחת טענות הקיפוח.

בתקופה האחרונה נחשפו מספר רב של התארגנויות טרור בהם השתתפו ערבים בעלי אזרחות ישראלית. במשך שנות דור למדינת ישראל היה נוח להעלים עין מהתופעות הקשות, ולעגל פינות בשמירה על שלטון החוק – את התוצאות משלמים כעת כלל אזרחי המדינה, בהם גם בני המגזר הערבי.

שלוש טירות-ענק שנבנו בכפר ראמה בניגוד לחוק לא נהרסו, חרף הצהרות רבות שהעניקה ועדת התכנון והבניה המקומית בתגובה לפניות שלנו. לאחרונה, לאחר שנות סחבת ותכתובת, המבנים אוכלסו על ידי עברייני הבניה. עתרנו לבית המשפט המחוזי בחיפה כנגד הועדה המועלת בתפקידה ובדרישה לאכיפת החוק

לפני כארבע שנים פנינו לועדה המרחבית לתכנון ובניה בקעת בית הכרם, האחראית על מרחב הכפר ראמה שבגליל, בדרישה לנקוט הליכי אכיפה נגד שלושה מבני-ענק שהוקמו בניגוד לחוק, מחוץ לתכנית המתאר של הכפר.

הועדה השיבה כי הוציאה כנגד הבניה כתב תביעה משפטי וכן צווי הפסקת עבודות וצווים מנהליים להריסה (שמימושם מוגבל לשלושים יום בלבד), אך אלו לא בוצעו עקב אי מתן סיוע משטרתי ליחידת הפיקוח.

השבנו וביקשה לקבל את העתקי הפניות שהועדה הוציאה לכאורה למשטרת ישראל, על מנת לקבל את הסיוע המבוקש, אך הועדה התעלמה מפניות רגבים במשך קרוב לשנתיים. פניה דומה שביצעה רגבים באופן ישיר מול משטרת ישראל נתקלה אף היא בהתעלמות.

במהלך חודש מרץ 2013 הסתבר לנו כי הבניה במקום נמשכת ומתרחבת ופנתה בתלונה לוועדה.

במאי 2014 השיבה הועדה במכתב תשובה מפורט בו נכתב, כי בעקבות הגשת כתב אישום כנגד בונה המבנים והרשעתו בדין, הושת עליו קנס של למעלה מ- 160,000 ₪. עוד נאמר במכתב כי ניתן צו הריסה שיפוטי כנגד המבנים, אשר ייכנס לתוקף תוך 12 חודשים וכי בנוסף אסר בית המשפט את השימוש במבנים.

הועדה הוסיפה כי לאור הפרת הצווים השיפוטיים שהוצאו בעבר כנגד עבריין הבנייה, נקבע על ידי בית המשפט כי יש להרוס את הקומה השניה (ומעלה) של המבנים, וזאת עוד בטרם ביצוע צו ההריסה הכולל של המבנים. הועדה הדגישה כי הבתים אינם מאוכלסים וכי הבניה במקום הופסקה.

ממכתב התשובה של ועדת התכנון והבניה ניתן היה להתרשם לכאורה כי היא נוקטת אמצעים של ממש כנגד טירות-הענק הבלתי חוקיות, אלא שהצהרות לחוד ומעשים לחוד.

המשכנו לעקוב אחר המבנים המדוברים. בחלוף שנתיים עלה כי לא רק שהמבנים עדיין עומדים על מכונם, אלא שבנייתם גם הולכת ונשלמת. באפריל 2015 שוב פנינו לוועדה בדרישה לפעול למימוש הצווים, מתשובת הועדה עלה כי לטעמה לא חל שום שינוי המצדיק את אי ההריסה של המבנים. זו אף הוסיפה כי ניכר שבמקום בוצעו עבודות נוספות ועל כן היא נערכת להגשת כתב אישום בגין הפרת צו בית המשפט.

מספר חודשים נוספים חלפו, ומבדיקה שביצענו לפני כחודש התברר כי המבנים אוכלסו!

בעקבות הסאגה המתמשכת, עתרנו לבית המשפט בחיפה, בבקשה כי יורה לועדה לאכוף את החוק ולהרוס את שלושת הבניינים בתוך זמן קצוב.

"בשורה התחתונה, המשיבה נכשלת בעבודתה", נכתב בדברי הסיכום לעתירה. "העובדה כי כנגד העבריינים מוצאים על ידי בית המשפט צווים אין בה כל תועלת – כל עוד צווים אלו אינם ממומשים, בבחינת "להגיע אל הבאר אך לא לשתות ממנה". מה תועלת יש בצו שיפוטי אם הוא איננו נאכף?".

"ברור, אם כן, כי הועדה, במקרה דנן, מועלת בתפקידה ומועלת בחובתה כשלוחתו של בית המשפט בכך שהיא מעלימה עין מהפרת הצווים השיפוטיים וגורמת לבזיון בית המשפט וזילות של המערכת המשפטית ושלטון החוק במרחב. לא מדובר רק בחובה המנהלית המוטלת על המשיבה אלא גם בכבודו הרמוס של בית המשפט ובהשלכות על שלטון החוק".

ההשתלטות של ראש מועצת פוריידיס על קרקע ציבורית הסמוכה לביתו נמשכת כבר שנים ארוכות, אולם הפעם נעשה הדבר בחסות המועצה שבראשה הוא עומד || צפו בחשיפה שלנו בערוץ 2:

כבר שנים ארוכות מנסה ראש מועצת פרדיס, יונס מרעי, להשתלט על קרקע ציבורית הסמוכה לביתו. היתר הבניה המקורי על המבנה עומד על 95 מטרים רבועים בלבד, אולם עם השנים צמח הבית לחמש קומות ולמימדים מפלצתיים של 550 מ"ר.

ראש המועצה, הגורם האחראי בין השאר על חוקי התכנון והבנייה ביישובו, לא הסתפק בתוספות הבניה הבלתי חוקית, אלא אף הוסיף ופלש למגרש הסמוך – קרקע ציבורית בבעלות מנהל מקרקעי ישראל.

לפני 3 שנים הורה בית המשפט למרעי לפנות את הקרקע ולהרוס את הבניה שעליה, וכך אכן נעשה, אלא שלאחרונה השטח 'נכבש' מחדש. על גבי הקרקע הציבורית נבנו חניה מקורה ושני צימרים, אלא שהפעם נעשה הדבר בחסות המועצה שבראשה הוא עומד.

תכנית שהופקדה לאחרונה מטעם ועדה המקומית לתכנון ובניה (שכלל עובדיה כפופים לראש המועצה) אמורה לאפשר את הפלישה ולתת לה גושפנקה חוקית, במידה והיא תאושר.

בדרך כלל יש תכנון ואחר כך בניה, ופה יש בניה ואחר כך תכנון. בן אדם עושה כל מה שהוא רוצה בניגוד לחוק, ואר כך מנסה להלבין בדיעבד את הדברים. ככה לא מתנהלת מדינה נורמלית. היוזמה של המועצה להלבין את הבניה הלא חוקית היא ביזוי שלטון החוק והמנהל התקין.

לפני מספר חודשים העניק בית המשפט העליון פסק דין מכונן בפרשת אל עראקיב – תיק הדגל של תביעות הבעלות של הבדואים בנגב. היום אנחנו מגישים לציבור את מסמך 'אל-עראקיב והנראטיב' – תמצות פסק הדין, המהווה אבן דרך להסרת החסמים לפיתוח הנגב

טענות הבדואים לבעלות על מאות אלפי דונמים בנגב, מלוות את השיח הציבורי במדינת ישראל כבר שנים ארוכות, ומהוות את אבני הנגף המשמעותיות ביותר העומדות בפני ממשלות ישראל בבואן לטפל בקידומה של האוכלוסיה הבדואית בנגב לסטנדרטים ראויים למדינה מתוקנת במאה ה- 21. במהלך עשרות השנים האחרונות נמנעו ממשלות ישראל מהתמודדות ישירה עם סוגיית הבעלות תוך שכל ממשלה משאירה את הטיפול בתפוח האדמה הלוהט לזו שאחריה, והשיח הציבורי שליווה את הסוגיה התנהל באופן בו הציבור הישראלי הולעט בשקרים, פרשנויות ושמועות.

ארגוני שמאל הממומנים בנדיבות על ידי ממשלות זרות בחרו ליטול את סוגיית בירור הזכויות במקרקעין, ולהפכה לסלע מחלוקת מהותי הנושא אופי לאומני. במקום שהסוגיה תידון ותטופל כשאלה משפטית קלאסית ואוניברסלית, בוחר השמאל הרדיקלי להציגה בישראל וברחבי העולם כהיבט נוסף של הסכסוך היהודי-ערבי, תוך השחרת פניה של מדינת ישראל כגורם קולוניאליסטי ומנשל.

לפני מספר חודשים דחה בית המשפט העליון את תביעת הבעלות המפורסמת ביותר, בפרשת אלעראקיב. ניתן לקבוע כי פסק הדין (ע"א 4220/12) הוא היסטורי ומכונן, מאחר והסוגיות שהועלו בעתירת המשפחה, שזורות בנרטיב הבדואי ונוגעות לאלפי התביעות חסרות הבסיס שהוגשו במרחב. באמצעות מקרה זה, ביקשו ארגוני השמאל להציב אבן בוחן וליצור תקדים משפטי מסוכן, שיקעקע את בעלותה ומשילותה של מדינת ישראל באיזור הנגב.

אל עראקיב הוא כפר בדואי לא חוקי שהוקם בסביבות 1999 על אדמות מדינה כ-10 ק"מ מצפון לבאר שבע. אנשי משפחת אל-עוקבי מהעיירה רהט, פלשו לאדמות המדינה והחלו לעבדה ולהקים במקום מבנים שונים, בטענה כי אדמות אלו היו שייכות למשפחתם במשך דורות רבים. לטענתם, הם פונו מהאזור לאחר מלחמת השחרור על ידי צה"ל, תוך הבטחה שהפינוי הוא זמני בלבד.

במאבק מתוקשר, אלים וקולני אותו ייצאו ארגוני השמאל לתקשורת הבינלאומית, פלשו המשפחות הבדואיות למקום קרוב ל-80 פעמים, ובכך הפך אל-עראקיב למותג המסמל את מאבקם העיקש "וההרואי" של הבדואים להיצמד בכל מחיר לאדמה שעליה הם יושבים מאות בשנים, כביכול.

במקביל פנו הפולשים לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת"א 7161/06), בדרישה לרשום על שמם כ-10,000 דונמים של קרקע, בטענה כי על חלקות אלו התקיים כפר היסטורי בשם 'אל-עראקיב' מאז התקופה העות'מנית, וכי משפחתם עיבדה את האדמות שהיו בבעלותה, והעבירה אותן בירושה מדור לדור.

למעשה, שלל טענות בני משפחת עוקבי בפרשיית אל-עראקיב יצרו, יחדיו, תיאור של הנראטיב הבדואי בדבר זכויות עתיקות במקרקעין במרחב הנגב. כלומר – על פי תפיסתם של הבדואים, המציאות בה הם חיו בנגב, במהלך עשרות השנים שקדמו להקמת מדינת ישראל ולאחר הקמתה, הקנתה להם זכויות של בעלות באדמות.

פעיל השמאל הרדיקלי פרופסור אורן יפתחאל, מהמחלקה לגיאוגרפיה ופיתוח סביבתי מאוניברסיטת בן גוריון, אף שימש כעד מומחה מטעם התביעה. יפתחאל הגיש לבית המשפט שתי "חוות דעת מומחה" גדושות בשורה ארוכה של ראיות לכאורה, לפיהן אדמות אלו אכן היו בבעלותה של משפחת אל-עוקבי במשך שנות דור.

בשנת 2012 דחתה השופטת שרה דברת את התביעה וקיבלה במלואה את עמדת המדינה, תוך שהיא מפרקת אחת לאחת את טענות התביעה. הפולשים מיהרו לערער לבית המשפט העליון כנגד פסק הדין השיטתי והמפורט, אולם במאי 2015 דחה הרכב השופטים בהשתתפות אליקים רובינשטיין, סלים ג'ובראן ואסתר חיות את הערעור. השופטים לא חסכו במילות הביקורת על טיבן ואמינותן של הראיות כביכול שהציג יפתחאל, והציגו עירום ועריה את "חוות דעת המומחה" שהגיש.

שתי הערכאות הגיעו לשתי קביעות משמעותיות: הקביעה האחת, עובדתית, היא שלילת חלק ניכר מטענות הבדואים וערעור בסיס הנראטיב הבדואי עצמו. הקביעה השניה, משפטית במהותה, היא כי לנראטיב לבדו, גם אם היה מגובה בעובדות היסטוריות, אין את היכולת להקנות לבדואים מעמד משפטי מוכר בקרקע וכי זכויות אלו נקבעות אך ורק בטענות משפטיות שמקורן בחוק.

כשירות לציבור אנחנו מוציאים לאור את מסמך המדיניות "אל עראקיב והנראטיב" הסוקר בקצרה את הסוגיות שנידונו בפני בית המשפט ומפרט את עיקרי פסק הדין היסודי שניתץ בשיטתיות את שלל המיתוסים.

כל מי שבוחן את הסוגיה בהגינות מודה כי מלחמת ההתשה המשפטית שמנהלים ארגוני השמאל ואחוזים בודדים מכלל הבדואים כנגד מדינת ישראל, היא זו שמונעת כבר שנים ארוכות את קידומן של תכניות לאומיות לפיתוח הנגב לרווחת כלל תושביו. שבויי המערכה הזו הם תושבי הנגב כולו, ובראשם מרבית האוכלוסיה הבדואית המוחלשת שכלל אינם צד בסכסוך.

אין ספק כי קביעותיו הנחרצות של בית המשפט בפרשיית אל-עראקיב צריכות להוות זרז לקידום ההליכים המשפטיים לבירור מעמדם המשפטי של האדמות בנגב תוך רישום הבעלות בקרקעות אלו על שם בעליהן החוקיים (בהתאם לחוקי מדינת ישראל ולא בהתאם לנראטיב הבדואי). בכך ניתן יהיה להסיר מעל סדר היום את סוגיית הבעלות באדמות הנגב, ולאפשר את קידום הליכי הסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב לרווחת הנגב ומדינת ישראל כולה.

עתרנו לבג"ץ נגד בתים הנבנים בחודשים האחרונים על ידי ערבים צמוד ליישוב בית אל. לאחרונה הורה בג"ץ על הריסת 24 דירות שנבנו ללא היתר בתוך בית אל, למרות החלטה עדכנית מטעם המנהל האזרחי להעניק למקום היתר בניה

כמאה וחמישים מטרים מבתי היישוב בית אל שבבנימין, מוקמים בחודשים האחרונים שני מבני קבע, ללא היתרי בניה וללא תכנית מתאר או תב"ע. מיד לאחר זיהוי התחלת הבניה, פנתה 'רגבים' למנהל האזרחי בדרישה להקדים תרופה למכה, ולבצע הליכי אכיפה כנגד המבנים, לאור הנסיון המלמד כי במידה והם יאוכלסו, ברור שלא תתבצע כל אכיפה כנגד העבריינים.

כידוע, ביהודה ושומרון ישנם עשרות אלפי מבנים בלתי חוקיים שהוקמו באין מפריע על ידי ערבים בשטחי C,  בהם גם האחריות האזרחית וגם הבטחונית מוטלת על צה"ל והמנהל האזרחי. לעיתים רחוקות בלבד רשויות האכיפה מוציאות לפועל צו הריסה, כדי ליצור מצג של אכיפה במגזר הערבי ביהודה ושומרון, והיא מכוונת כלפי מבני פח או אוהלים ולא כלפי מבני קבע.

בד בבד עם המשך הבניה, הוסיף המנהל האזרחי להתעלם מפניותנו. לאחר התעלמות ממושכת מצד המנהל עתרנו לבג"ץ.

בעתירה הודגש כי למרות שבשורת פסקי דין קודמים קבעו השופטים כי אין בכוונתם להתערב בשיקול הדעת ובסדרי העדיפויות לאכיפה מטעם המנהל האזרחי, הרי שלאחרונה ניכרת מגמת שינוי בכך, ועל כן מתבקש בג"ץ להורות על צעדי אכיפה כנגד המבנים.

במספר מקרים בשנים האחרונות הרחיב בג"ץ את הביקורת מטעמו על תפקוד רשויות האכיפה, גם בסיטואציות שבעבר הצהיר בהן כי אין בכוונתו להתערב, ובמקרים שהוגדרו על ידי רשויות האכיפה ככאלה הנמצאים בתחתית סדר העדיפויות  (בתוך תחומי יישובים ועל גבי אדמות מדינה). כך קרה שבג"ץ הוציא צווי ביניים ופסקי דין בעתירות שונות שהגישו ערבים וארגוני שמאל נגד בניה בתוך תחומי היישובים היהודים – כאשר רשויות האכיפה מצהירות כי מדובר במבנים הנמצאים בתחתית סדרי העדיפויות.

המקרה הבולט מכולם הוא פסק הדין שניתן בשנת 2014 בבג"ץ 9669/10. עתירה זו הוגשה כנגד בתים שהוקמו בתוך תחומי היישוב בית אל ("מתחם דריינוף"). המבנים הכוללים 24 דירות מגורים נבנו ללא היתר על קרקע שנתפסה על ידי מדינת ישראל לפני עשרות שנים בצו צבאי.

הסוגיה שנדונה בבית המשפט בעתירה זו, נגעה אך ורק לשאלה התכנונית ולהיעדרו של היתר בניה, ולא לסוגיית הקרקע, מאחר ומעמדה נחשב כ'אדמות מדינה' לכל דבר.

בפסק הדין החליט הנשיא לשעבר, השופט אשר גרוניס, להתערב בסדר פעולות האכיפה של המינהל האזרחי, תוך שהוא מחייב את הריסת המבנים תוך שישה חודשים מיום פסק הדין. זאת למרות העובדה כי בתים אלו נבנו על קרקע המוחזקת על ידי המדינה, ולמרות הצהרת המנהל האזרחי כי נפתחו כבר הליכי תכנון ואישור לבתים אלו, וישנה סבירות גבוהה מאוד להסדרתם.

בדיון נוסף שהתקיים לאחרונה בעתירה זו בהרכב של השופטים נאור, רובינשטיין וחיות ביקש הקבלן דריינוף שבנה את המבנים, להימנע מהריסת הבתים עקב שינוי נסיבות מהותי, מאחר וועדת המשנה להתיישבות של מועצת התכנון העליונה במנהל האזרחי החליטה להעניק היתרי בנייה למקום, וכי מיצוי האפיק התכנוני יסתיים תוך ימים ספורים במתן היתר.

חרף השינוי המהותי הורו השופטים כי יש לקיים את פסק הדין בשל עקרון 'מעשה בית דין' ו'סופיות הדיון', ועל אף כי מבנים אלו ייבנו מחדש בהיתר לאחר שייהרסו.

בהתאם לאימוץ 'גישת הרחבת ההתערבות' על ידי בג"ץ בתיק דריינוף, מצפה 'תנועת רגבים' כי גם בעתירה שהגישה יפעל בג"ץ באופן דומה, ויורה למנהל האזרחי למנוע את אכלוסם של המבנים הערבים שהוקמו ליד בית אל – מעבר לגדר. בנוסף התבקש בג"ץ להוציא צו ביניים שיאסור את המשך בניית המבנים ועשיית כל שימוש בהם עד למתן פסק דין בעתירה.

מעניין יהיה לעקוב אחר התנהלות בג"ץ בעתירה שלנו, בהשוואה לפסק הדין מעורר המחלוקת בפרשת בתי דריינוף.

מערכה עיקשת שהובלנו נגד ועדת התכנון אבו בסמה הסתיימה בהצלחה תקדימית חרף חלקיותה: הריסת חומה באמצעותה השתלט עבריין בניה על תשע (!) חלקות שהכשירה המדינה כפתרון נדיב עבור תושבי הפזורה

הבניה הבלתי חוקית הנפוצה בנגב היא כבר לא ענין חדש, אך עזות מצחם של עברייני הבניה מגיעה בכל פעם לשיאים חדשים וחסרי תקדים. הבעיה איננה קיימת רק בפזורה הבלתי חוקית, אלא גם בתוך תחומי היישובים הבדואים המוסדרים. חוסר התגובה של רשויות התכנון והבניה מעניקות רוח גבית ברורה להפרות החוק. דוגמה בולטת לכך היא טירה מפוארת ורחבת ידיים אותה התחיל לבנות לפני כשנתיים, בניגוד לחוק, תושב בדואי בכפר אל סייד שבנגב.

אל סייד הוא יישוב בדואי מוסדר וחוקי בתחומי המועצה האזורית אבו בסמה, בעל תכנית מפורטת. במשך שנים ארוכות מנסה מדינת ישראל לקדם את הסדרת ההתיישבות הבדואית הבלתי חוקית ולהעתיק את תושבי הפזורה לתחומי היישובים המוסדרים. לשם כך הושקעו מאות מיליוני שקלים בתכנון היישובים, בהקמת תשתיות ציבוריות ובפיתוח מגרשים לבניה עבור תושבי הפזורה.

הפולש הקים את ביתו הענק מבלי להתחשב בדרישות החוק ובתכניות המתאר, אך לא הסתפק בכך והחליט גם לספח לעצמו תשע (!) חלקות קרקע סמוכות עליהן השתלט בעזרת נטיעת עצים וגידור השטח בחומת מתכת ופח, שהפכה את המתחם לאחוזת ענק.

בקיץ שעבר שלחנו פניה דחופה לוועדת התכנון המקומית בדרישה להוציא צו הריסה מנהלי למבנה ולגידור החלקות שנועדו לצרכי תושבי הפזורה. הוועדה השיבה כי כנגד הפולש הוגש כתב אישום על בניה בלתי חוקית שעצרה את התקדמות הבניה אולם "מאחר ובעל המבנה הגיש בקשה לקבלת היתר, וישנו אופק תכנוני למבנה", לא תתבצע נגדו אכיפה מנהלית. את הצעד הבסיסי ביותר בעבודתה של ועדת התכנון המקומית- הוצאת צו הפסקת עבודה למבנה – ביצעה הוועדה רק לאחר פניית רגבים.

הוועדה הוסיפה כי בניית הגדר הושלמה זה מכבר ולכן לא ניתן להרסה בהליך מזורז של צו מנהלי. זמן קצר לאחר מכן, תיעד רכז מחוז דרום שלנו בחודשים אוקטובר-נובמבר 2014 את המשך עבודות הבניה בבית, שהתקיימו על מי מנוחות חרף צו הפסקת העבודה שהוציאה הוועדה בעקבות פניית רגבים.

חרף קיומם של מבנים בלתי חוקיים רבים בתחומה, נתוני חופש מידע שחשפנו מלמדים כי לאורך שנת 2013 כולה, לא ביצעה הוועדה המקומית אבו-בסמה ולו צו הריסה שיפוטי אחד. ברחבי המועצה, כולל ביישובים המוסדרים, קיימים עשרות אלפי מבנים בלתי חוקיים. סך ההריסות בשנת 2013 הסתכם בשישה מבנים בלבד, מתוכם ארבעה נהרסו בהריסה עצמית.

התנהלות זו של הוועדה המקומית לתכנון ובניה מאפיינת את פעילותה, או כפי שמתברר – את חוסר פעילותה. הוועדה נמנעת מכל פעילות אכיפה כנגד בניה בלתי חוקית – אשר בדיוק לשם כך הסמיך אותה החוק, והיא מתמקדת בהלבנת בניה בלתי חוקית ובהגשת כתבי אישום שנמרחים לאורך שנים והדרך עד למימושם כמעט אין סופית.

לאחר פניה נוספת שלנו בינואר האחרון בה התריע עו"ד עמיר פישר כי נעתור בנידון לבית המשפט, הרסו בימים האחרונים פקחי המועצה את החומה. בכל מקום אחר צעד אכיפה שכזה הוא עניין יומיומי וזניח. על אף שהדבר מהווה הצלחה חלקית בלבד, באופן אבסורדי מדובר כאן בתקדים חשוב של מימוש שלטון החוק והמשילות של מדינת ישראל בנגב.