לאחר חשיפה שלנו, כוחות צה"ל הרסו שוב את ביתו של המחבל איסלאם יוסף אבו חמיד, שרצח את לוחם דובדבן, סמ"ר רונן לוברסקי הי"ד.
לפני מספר שבועות, בעקבות תחקיר ומעקב שביצענו על מקורות ערביים שהוכיחו כי הבית נבנה מחדש במימון הרשות הפלסטינית, יצאנו לתעד את הבניה המתרחשת בסמטאות הצפופות של מחנה הפליטים אל עמארי ברמאללה.
את התיעוד הזה, שאותו אנחנו מפרסמים כעת לראשונה עם סיומה של האכיפה, שלחנו באופן בהול לראש הממשלה נתניהו ולפיקוד צה"ל, בדרישה להרוס מחדש את המבנה, תוך קביעה כי בנייה מחדש של המבנה פוגעת באינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל ומסכלת הרתעת מחבלים מביצוע פעולות טרור.
במכתב דרשנו לשוב ולהרוס כל בינוי שבוצע במקום, לוודא כי לא ייעשה שימוש במקרקעין והמבנה לא ייבנה בעתיד. אנו מברכים על הריסתו המחודשת של הבית. נמשיך לעקוב כדי לוודא שההרתעה נשמרת, ולעשות הכל כדי שמשפחות המחבלים לא יוכלו להינות מפירות הטרור.
לאחר שעתרנו לבג"ץ נגד רשות מקרקעי ישראל, התחייבה המדינה לפנות פולשים שהקימו חווה חקלאית בלתי חוקית על אדמות מדינה בצפון. התאריך חלף – והמתחם לא פונה
רשות מקרקעי ישראל התחייבה בפני בג"ץ לפנות עד חודש אוגוסט, חווה חקלאית בלתי חוקית שהוקמה לפני מספר שנים תוך פלישה לאדמות מדינה ליד היישוב רומת אל הייב שבגליל. בעקבות עתירה שהגשנו לבג"ץ, התחייבה המדינה לאכוף את החוק במקום, אך התאריך חלף זה מכבר, והמתחם לא פונה.
המתחם המדובר נבנה על ידי בני משפחת עודה, אשר השתלטה בשנת 2012 על אדמות השייכות לרשות מקרקעי ישראל באזור רומת אל הייב והקימה עליהן מתחם חקלאי הכולל מספר רפתות וסככות. פנינו שוב ושוב לרשות מקרקעי ישראל בדרישה לאכוף את החוק ולקבל מידע על סטטוס פעילות האכיפה במתחם הפלישה. בשנת 2018, לאחר שהפניות לא נענו, עתרנו לבג"ץ.
בחודש אפריל האחרון הצהירה המדינה בבג"ץ, כי תתניע מחדש את הליכי האכיפה, וכי רשות ההוצאה לפועל תממש את צווי ההריסה במהלך חודש אוגוסט 2019. בעקבות כך ניאותנו למשוך את העתירה כשהצהרת המדינה קיבלה תוקף של פסק דין.
עם זאת, הצהרות לחוד ומעשים לחוד. הזמן חלף זה מכבר, אך סיור שביצענו בשטח העלה כי המתחם לא פונה, ואף לא נראה בשטח מהלך המעיד על כוונה לבצע זאת בעתיד הקרוב.
למרבה הצער, נדמה כי רשות מקרקעי ישראל מועלת בחובתה לשמור על אדמות המדינה. בראש ובראשונה היא הייתה זו שצריכה לפעול לפינוי מיידי של הפולשים. אותן שנים של סחבת מצד הרשויות, אפשרו למתחם להתפתח ללא הפרעה. ואם לא די בכך, הרי שעל רשות מקרקעי ישראל היה לתפוס בשתי ידיים את פסק בית המשפט, וסוף סוף לפנות את האדמות ולהחזירן לבעלותה. הבחירה לא לממש את צו בית המשפט תמוהה עד מאוד.
בניגוד להצהרות קודמות שנתן בבג"ץ, המנהל האזרחי לא הרס מבנים בלתי חוקיים שבנתה הרשות הפלסטינית בשטחי C, והעניק להם הלבנה בחסות פרשנות מרחיקת לכת שהעניק לחוק ההסדרה. "כך מתנהל שלטון פקידים"
מבנה בית ספר לא חוקי שנבנה על ידי הרשות הפלסטינית על אדמות פרטיות בסמוך לכפר סמוע שבדרום הר חברון, זוכה להגנה משפטית בחסות פרשנות מעוותת לחוק ההסדרה.
בשנת 2017 הגשנו עתירה ראשונה בדרישה להרוס את המבנה שהוקם בניגוד לחוק. המנהל האזרחי הצהיר בבג"ץ, כי המבנה נמצא בסדר עדיפות גבוה לאכיפה, ובעקבות כך דחה בית המשפט את העתירה, בקביעה שאין בה צורך.
כעשרה חודשים לאחר מכן, עם המשך הבניה במקום, הוציא בית המשפט צו ביניים שאסר את המשך העבודות. חרף הצו, נמשכה הבניה במקום. עתרנו בשנית לבית המשפט, גם כאן דחה בית המשפט את העתירה בטענה שהוגשה מוקדם מדי ובסמיכות לעתירה הקודמת.
במהלך פברואר האחרון, שנה וחצי לאחר דחיית העתירה השניה, עדיין לא בוצעה שום אכיפה ובית הספר לא נהרס, פנינו אל המנהל האזרחי בבקשה לקבל סטטוס אכיפה. הפעם נענתה כי אין בכוונת המנהל האזרחי להרוס את המבנה מכיוון שהוא נמצא תחת חוק ההסדרה ועל המדינה להסדירו.
כזכור, חוק ההסדרה קובע כי במקרים בהם הוקמו מבנים על קרקעות פרטיות בתמיכת המדינה, או במקרים מובהקים של תום לב, הקרקע תיחכר על ידי המדינה והסכום ישולם לבעל הקרקע מבלי להרוס את המבנים שעליו. בסעיפי החוק מצוין כי כדי שהוא יתממש על המדינה לקחת חלק בפעיל בהקמת המבנה הנ"ל "לרבות סיוע בהנחת תשתיות, תכנון תוכניות", או במידה אם "מצאו רשויות האזור כי בתקופה שקדמה ליום פרסומו של חוק זה נבנתה בתום לב התיישבות במקרקעין הטעונים הסדרה".
כזכור, בעקבות עתירות של ארגוני שמאל לבג"ץ נגד חוק ההסדרה, הוקפא יישום החוק עד להכרעת בג"ץ בעניינו, תוך קביעה כי עד אז לא תיאכף בניה העומדת במסגרת החוק, אלא שבמקרה דנן, מקימי המתחם המשיכו לבנותו למרות צווי הפסקת עבודה, דחיית עררים, ואפילו לאחר צו ביניים בבג"ץ.
טענת המנהל האזרחי, לפיה המבנה חוסה תחת חוק ההסדרה, תוך התעלמות מלשון החוק, מהווה מניפולציה משפטית. זהו לא המקרה היחיד שהמדינה נתלית בצורה לא הגיונית בחוק ההסדרה, בתיקים דומים של בניה ערבית בלתי חוקית.
יש פה מקרה מובהק של "שלטון הפקידים". המנהל האזרחי התנגד לחוק ההסדרה, וכעת נתלה בו תוך פרשנות מעוותת, באופן שנראה כמו ניסיון מחושב להימנע מביצוע תפקידו.
בעקבות עתירה שהגשנו, בג"ץ הורה למדינה לקבוע לוח זמנים להריסת בניה ערבית בלתי חוקית שמתעכבת מעל חמש שנים. "ההליכים מתנהלים בעצלתיים. מצב הדברים אינו מניח את הדעת"
אחרי חמש שנים של חוסר אכיפה מצד המנהל האזרחי מול בניה ערבית בלתי חוקית, סבלנותו של בג"ץ פוקעת. השופט נועם סולברג הורה למדינה לעדכן את בית המשפט בתוך שבועיים בתאריך להריסת בניה ערבית בלתי חוקית על אדמות מדינה בגוש עציון, שצווי ההריסה הוצאו בעניינם לפני חמש שנים תמימות.
משפחת שלאלדה מהכפר סעיר פלשה לפני כחמש שנים לקרקעות בסמוך ליישוב פני קדם שבגוש עציון, השתלטה על ציר הגישה לישוב ובנתה עליו מקבץ שלם של מבנים בלתי חוקיים, תוך חציבה בהר, הקמת טרסות ועיבוד אדמות לצרכי חקלאות.
בעקבות פניה שלנו לרשויות הוצא צו הריסה לחלק מהמבנים אך חמש שנים לאחר מכן, הצווים לא נאכפו. בשנת 2016 עתרנו לבג"ץ. המדינה נדרשה לעדכן היכן עומדים הליכי האכיפה במקום, ודחתה שוב ושוב את תגובתה, עד שבשלב מסוים אף הצהירה, כי חלק מתיקי הפיקוח הנמצאים במשרדי המנהל האזרחי, נאבדו ולא ניתן לאתרם.
רק לאחרונה עדכנה המדינה כי התיקים נמצאו, וכי העררים שהגישו הפולשים נדחו ולכן אין מניעה לבצע אכיפה, אך עם זאת, לא נקטה בזמן בו ימומשו הצווים.
השופט סולברג קבע כי המדינה התעכבה די עם מימוש הצו ועליה לעדכן את בית המשפט בתוך שבועיים על מועד בו תהרוס את המבנים ותאכוף את החוק. "ההליכים מתנהלים בעצלתיים. מאז ועד היום, אין התקדמות של ממש. מצב הדברים אינו מניח את הדעת", כתב סולברג. "בחלוף כ-5 שנים ממועד הוצאת צו ההריסה על המשיבים להודיע בתוך שבועיים על המועד למימוש הצו".
החלטת השופט סולברג היא החלטה ראויה וממחישה היטב את הכשל המערכתי נוכח עשרות אלפי מבנים לא חוקיים שהוקמו בעשור האחרון בשטחי C. לאחר 5 שנים של סחבת משפטית על צו הריסה למבנה אחד, הגיע הזמן שהמדינה תנקוט צעדים משמעותיים ותממש אותו. אם המדינה תמשיך לגרור כל צו הריסה במשך שנים, במקום לבצע אותו ביעילות, המצב רק ילך ויחמיר.
רכז יו"ש בתנועה הפתיע פולשים מהכפר א דיק שבשומרון במהלך פריצת דרכים ופגיעה בעתיקות ליד צרדה המקראית – מבצר ישראלי מהמאה העשירית לפנה"ס
כפר נולד: בחודשים האחרונים אנחנו מתעדים השתלטות ערבית נרחבת במערב השומרון – בין היישוב פדואל לכביש 5. מדובר באיזור טרשי שלא עובד בעבר, ולפיכך מוגדר ברובו כאדמות סקר השייכות למדינה. הפולשים המגיעים מהכפר הסמוך א דיק, החלו בתפיסת השטח על ידי עיבוד הקרקע ושתילת כרמים, סלילת צירים חדשים, הקמת מבני מגורים ולמעשה מקימים כפר חדש לכל דבר.
חלק מהעבודות מתבצעות בסמוך לאתר צְרֵדָה המקראית (ח'ירבת בינת-בר) – מבצר עתיק מהמאה ה-10 לפנה"ס החולש על אפיק נחל שילה והירידה לשפלה. צרדה מוזכרת בתנ"ך, כעירו של מלך ישראל הראשון, ירבעם בן נבט בן שבט אפרים – "וירבעם בן נבט אפרתי מן הצרדה".
במקרים רבים נראה שהרשות הפלסטינית מנכסת לעצמה אתרים בעלי זיקה היסטורית יהודית, ובונה בסמוך אליהם בצורה מכוונת ומתוכננת מראש, על מנת לשנות את ההיסטוריה באופן חד צדדי. גם במקרה זה, קיים חשש כי עבודות ההשתלטות על המרחב יובילו גם לפגיעה ישירה באתר עצמו.
ישי חמו, רכז יו"ש של התנועה סייר באיזור לאחרונה, ותפס את הפולשים "על חם", תוך תיעוד של פגיעה במבנה עתיק, ככל הנראה אף הוא מהתקופה הישראלית.
הדוגמה הזו ממחישה היטב כי מדובר בתופעה מכוונת וממומנת. אף פלאח פשוט לא יכול להרשות לעצמו להשקיע מאות אלפי שקלים בהפיכת תא שטח הררי לאיזור חקלאי, כאשר ברור שההשקעה הכספית איננה ריווחית. הרשות הפלסטינית פועלת ללא הרף כדי לייצר עובדות בשטח וממשיכה כל העת בפרויקטים שונים בדרך למטרה זו. האכיפה בכל הנקודות היא קריטית, וכאן במיוחד. על המדינה לשמור על האדמות וההיסטוריה שלה לפני שיהיה מאוחר מדי.
לאחר עתירה שהגשנו נגד רשות מקרקעי ישראל, פסק בית המשפט לשלם לנו הוצאות משפט בסך עשרת אלפים שקלים. "המשיבה התעלמה מפניות העותרת והחלה לפעול רק בעקבות העתירה" נכתב בהחלטה
בית המשפט העליון הורה לרשות מקרקעי ישראל לשלם לנו 10,000 ₪ הוצאות משפט, לאחר שהתעלמה באופן עקבי מפניותנו.
העתירה הוגשה לבג"ץ בשנת 2017, בדרישה לפנות מתחם חקלאי שהוקם באופן בלתי חוקי תוך פלישה לאדמות מדינה בסמוך שבצפון הארץ. המתחם נבנה על ידי משפחה ידועה לשמצה בקרב חקלאי הגליל התחתון, אשר השתלטה בשנת 2012 על אדמות השייכות לרשות מקרקעי ישראל והקימה עליהן מתחם חקלאי הכולל מספר רפתות וסככות.
פניות חוזרות ונשנות שלנו לרשות מקרקעי ישראל החל משנת 2012 בדרישה לאכוף את החוק ולקבל את סטטוס פעילות האכיפה במתחם הפלישה לא נענו. לאחר שנים בהן המתחם הלך וגדל באין מפריע, עתרה רגבים לבג"ץ.
בעקבות העתירה, לאחר הצהרת המדינה כי רשות ההוצאה לפועל תממש את צווי ההריסה בחודש אוגוסט 2019, משכנו את העתירה. בית המשפט קבע כי על רשות מקרקעי ישראל לשלם הוצאות משפט בסך עשרת אלפים שקלים. "מן החומר שלפני עולה כי בטרם הגשת העתירה שלחה העותרת למשיבה ארבעה מכתבים שונים בנוגע למושא העתירה, אף לא אחת מפניות אלו נענו על ידי המשיבה", כתב רשם בית המשפט העליון רון גולדשטיין. "המשיבה בחרה להתעלם מפניות העותרת. רק בדיעבד, לאחר הגשת העתירה, התברר כי המשיבה החלה לנקוט פעולות אכיפה שונות וזאת בעקבות הפניות הנזכרות של העותרת".
אנחנו מחכים ליום בו הרשויות יצעדו איתנו יד ביד, יפעלו תחילה ויאכפו את החוק נגד בניה בלתי חוקית על אדמות המדינה, ללא צורך שנגיע לבית המשפט. העתירה לבג"ץ הוגשה רק לאחר שהפניות שלנו לא נענו באופן עקבי. פסיקת ההוצאות שקבע בג"ץ מדברת בעד עצמה. בית המשפט הביע את מורת רוחו מכך שרשות מקרקעי ישראל לא עמדה בסטנדרטים הבסיסיים של חופש מידע ודרישה לאכיפת החוק.
בעקבות לחץ שהפעלנו יחד עם מועצה אזורית שומרון פינה המנהל האזרחי מבנים בלתי חוקיים שהוקמו על אדמות היישוב לשם בשומרון. "מצפים לאכיפה יעילה ומהירה. מאות משפחות לא יכולות להיות בנות ערובה של בירוקרטיה" מסר ראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן
תייסר עבדאללה פלש לאדמות מדינה בתחומי היישוב לשם בשומרון, והתיישב על משבצת קרקע שהיתה מיועדת לסלילת כביש גישה ליישוב. כבר לפני 7 שנים הוא קיבל את צו ההריסה הראשון, אך בעקבות ניצול הבירוקרטיה והסחבת המשפטית, הצו לא מומש ומבנים חדשים נוספו במהלך השנים. בשל התמשכות התהליכים המשפטיים, לא ניתן היה להוציא לפועל את סלילת הכביש בשטח זה.
יחד איתנו הפעילה מועצה איזורית שומרון לחץ מתמשך על המנהל האזרחי, אך במנהל טענו כי האכיפה במקום אינה בראש סדרי העדיפויות לאכיפה, וזאת בשל העובדה כי כעת, לאחר שנים של חוסר אכיפה, מדובר בבניה ישנה, וישנם עוד מאות מבנים חדשים שהוקמו מאז, הנמצאים בסדר עדיפות גבוה יותר.
עתרנו לבג"ץ בדרישה לפנות את הפולש. עבדאללה טען כי הקרקע בבעלותו, אך בהליך המשפטי התברר כי המסמכים שהגיש מתייחסים לחלקת אדמה אחרת, ואף אינם מלמדים כלל על בעלות.
הבוקר המנהל האזרחי ביצע אכיפה משמעותית והרס חלק מהמבנים הבלתי חוקיים שעבדאללה הקים.
השיטה בה נהג עבדאללה היא דוגמה מייצגת לשיטה שלמה שמקיפה אלפי מבנים ערבים בלתי חוקיים. הגשת בקשות סרק, התשה של המערכת בערעורים וניצול לרעה של הליכים משפטיים. מדינת ישראל חייבת לפעול מול השיטה, אחרת יצא חוטא נשכר, ומערכת האכיפה היקרה תהיה חסרת משמעות. אלפי צווי הריסה לא מתממשים במשך שנים. על המנהל לאכוף את החוק ברגע שמתאפשר, ולמנוע סחבת מיותרת של שנים, כזו הפוגעת במדיניות תכנון מושכלת ובשלטון החוק.
חודשיים וחצי לאחר שפנינו לעיריית ירושלים לפתוח בהליכי פיקוח כנגד עבודות הבניה הבלתי חוקיות שמבצע הוואקף המוסלמי במבנה שער הרחמים, בעירייה מאשימים את המשטרה שלא מאפשרת לפקחים להיכנס להר
חודשיים וחצי חלפו מאז שפנינו לעיריית ירושלים בדרישה לבדוק את העבודות הבלתי חוקיות שמבצע הוואקף המוסלמי במבנה שער הרחמים שבהר הבית.
בתקופה שחלפה המשיך הוואקף בעבודות לא חוקיות שביצע במבנה העתיק, במטרה להופכו למסגד, אולם רק השבוע הגיבה העירייה לפניית רגבים, תוך הטלת האחריות לעבר משטרת ישראל שלא נענתה לפניות העירייה ללוות את הפקחים על מנת שיוכלו לבחון את המתרחש במקום וזאת מאחר וכל פעילות של פקחי העירייה חייבת להיות מלווה על ידי משטרת ישראל.
"לצורך בדיקת הטענות, נעשתה פניה לבקשה לסיוע לליווי למשטרת ישראל מאחר והכניסה נעשית לתוך הר הבית. עד כתיבת שורות אלו טרם נתקבלה תגובת המשטרה", נמסר מלשכת היועץ המשפטי של עיריית ירושלים. "נוכח האמור ומשטרם ניתח סיוע ממשטרת ישראל, הרי שאין ביכולתנו לערוך סיור בשטח".
לא יתכן שבמשך כמעט שלושה חודשים אף אחד מהגורמים הללו לא מצא לנכון לבדוק את הרס העתיקות. המשטרה והעירייה למעשה מתפרקים מתפקידם, ומאפשרים הלכה למעשה לוואקף לעשות במקום ככל העולה על רוחו, תוך נזק לעתיקות, פגיעה חמורה בזכויות היהודים בהר הבית ובמשילות של מדינת ישראל בלב ליבה של בירתנו.
כ"ח אייר התשע"ט - 02 יוני 2019
:שתפו
האם יוקם בית ספר בכפר הבדואי הלא חוקי רחמה הסמוך לירוחם? "זהו ניסיון עיקש לתפוס נקודת שטח בצורה לא חוקית למרות החלטת המדינה"
במהלך שנות ה80 התיישבו משפחות משבט עזאזמה בצמידות לעיר ירוחם והקימו מבנים בלתי חוקיים. ההתיישבות מעולם לא קיבלה אישור חוקי או הכרה ממדינת ישראל שקבעה כי תושבי המקבץ הבלתי חוקי יעברו ליישוב שגב שלום תוך קבלת פיצוי כספי ומגרש מפותח בחינם לכל בית אב.
המרשים הפנויים בשגב שלום
תושבי המקבץ מנסים במשך שנים ארוכות להיאבק בהחלטת המדינה ולהישאר במקום על ידי קיבוע בפועל של היישוב לא חוקי במקום, אך הניסיונות עד היום נעצרו על ידי הדרג המדיני והממשלה.
בניסיונות נוספים לעקיפת החלטת הממשלה התברר לאחרונה כי גורמים בלשכת התכנון סימנו בתוכנית המתאר המחוזית של האזור נקודה לבניית בית ספר עתידי לתושבים. בית הספר יוקם בעומק השטח, ויסמן דה פקטו הקמת ישוב חדש למרות שהדרג המדיני התנגד בעבר להקמת ישוב חדש במקום, ולמרות שהמדינה מציעה מגוון פתרונות אחרים לתושבי הפזורה הבדואית היושבים בצורה בלתי חוקית על אדמות מדינה.
הכפר רחמה הוא לא הראשון להשתמש בבית ספר כנקודת אחיזה בקרקע. במקומות רבים בפזורה אפשר לראות בתי ספר בעומק השטח ובמרחק רב מיישובים חוקיים. לאחר בניית בתי הספר נבנים נקודות מאחז חדשות, כפרים וערים. כולם בצורה בלתי חוקית.
הקמת בית ספר הוא ניסיון עיקש לתפוס נקודת שטח בצורה בלתי חוקית למרות שהממשלה פסקה אחרת. המדינה הקצתה משאבים עצומים, ואדמות רבות בתוך ישובים קיימים ומוסדרים המיועדות לקלוט את תושבי הפזורה. אין שום סיבה להקים ישובים חדשים על אדמות מדינה נוספות ולא לנצל את המשאבים הקיימים כיום.
בעקבות דו"ח מבקר המדינה בעניין מצוקת הדיור ביישובים הערבים, אנחנו קוראים לציבור הערבי לאמץ בנייה עירונית, כמו זו הנפוצה בשכם, רמאללה וחברון
דו"ח המבקר מבהיר באופן חד וברור, כי על אף המאמצים ומשאבי העתק שמשקיעה מדינת ישראל בתכנון ושיווק אדמות מדינה ביישובים הערבים, מצוקת הדיור בציבור הערבי הולכת וגוברת.
צפיפות המגורים במגזר הערבי איננה פרי תולדה של קיפוח בהקצאת השטח, אלא תוצאה של יישום לקוי של תכניות המתאר המקומיות, חוסר אכיפה כנגד בניה בלתי חוקית המטרפדת בניה בהתאם לתכניות, והיעדר נכונות לעבור תהליך הדרגתי של אורבניזציה.
הטענה הנפוצה היא כי המגזר הערבי סובל ממחסור מכוון בתכניות מתאר מאושרות, אולם ניתוח של כלל התכניות הזמינות לכל דורש באתר המפות הממשלתי, מלמד כי ברוב המוחלט של היישובים הלא-יהודיים במחוז חיפה והצפון, יש מלאי זמין ועדכני של תכניות מתאר סטטוטוריות פרטניות המאפשרות בניה של מאות ואף אלפי יח"ד בכל יישוב בצורה חוקית ומסודרת.
הבניה הבלתי חוקית, המונעת בניה בהתאם לתכניות הקיימות, ומגדילה את מצוקת הדיור, מהווה תולדה ישירה של מדיניות העדר האכיפה המאפיינת את התנהלות הרשויות במדינת ישראל כלפי המגזר הערבי בעשרות השנים האחרונות.
מן העבר השני ניצבת ההתנגדות המגזרית לבניה עירונית-אורבנית, בטענה כי הדבר "לא מקובל אצל ערבים". אולם רבי קומות של 20 ו-30 קומות, אינן מחזה נדיר ברמאללה, שכם, ועזה. העיר החדשה רוואבי שליד רמאללה, מהווה דוגמה מצוינת לעיר אורבנית ומודרנית לעילא, הנבנית בהתאם לתפיסה תכנונית של בניה רוויה וחסכנית במשאב היקר של קרקע.
על המדינה להגביר את שיווק אדמות המדינה ביישובים הערבים, אך ורק באמצעות בניה עירונית.
הציבור הערבי ומנהיגיו חייבים להבין כי המפתח לפתרון המצוקה המתמדת, לצד שיפור איכות התכנון, הבניה והתשתיות ביישובים הערבים, תתאפשר רק באמצעות שמירה קפדנית על חוקי התכנון והבניה, לצד אימוץ של בנייה עירונית.
