תגית: דרום

האם יוקם בית ספר בכפר הבדואי הלא חוקי רחמה הסמוך לירוחם? "זהו ניסיון עיקש לתפוס נקודת שטח בצורה לא חוקית למרות החלטת המדינה"

במהלך שנות ה80 התיישבו משפחות משבט עזאזמה בצמידות לעיר ירוחם והקימו מבנים בלתי חוקיים. ההתיישבות מעולם לא קיבלה אישור חוקי או הכרה ממדינת ישראל שקבעה כי תושבי המקבץ הבלתי חוקי יעברו ליישוב שגב שלום תוך קבלת פיצוי כספי ומגרש מפותח בחינם לכל בית אב.

תושבי המקבץ מנסים במשך שנים ארוכות להיאבק בהחלטת המדינה ולהישאר במקום על ידי קיבוע בפועל של היישוב לא חוקי במקום, אך הניסיונות עד היום נעצרו על ידי הדרג המדיני והממשלה.

בניסיונות נוספים לעקיפת החלטת הממשלה התברר לאחרונה כי גורמים בלשכת התכנון סימנו בתוכנית המתאר המחוזית של האזור נקודה לבניית בית ספר עתידי לתושבים. בית הספר יוקם בעומק השטח, ויסמן דה פקטו הקמת ישוב חדש למרות שהדרג המדיני התנגד בעבר להקמת ישוב חדש במקום, ולמרות שהמדינה מציעה מגוון פתרונות אחרים לתושבי הפזורה הבדואית היושבים בצורה בלתי חוקית על אדמות מדינה.

הכפר רחמה הוא לא הראשון להשתמש בבית ספר כנקודת אחיזה בקרקע. במקומות רבים בפזורה אפשר לראות בתי ספר בעומק השטח ובמרחק רב מיישובים חוקיים. לאחר בניית בתי הספר נבנים נקודות מאחז חדשות, כפרים וערים. כולם בצורה בלתי חוקית.

הקמת בית ספר הוא ניסיון עיקש לתפוס נקודת שטח בצורה בלתי חוקית למרות שהממשלה פסקה אחרת. המדינה הקצתה משאבים עצומים, ואדמות רבות בתוך ישובים קיימים ומוסדרים המיועדות לקלוט את תושבי הפזורה. אין שום סיבה להקים ישובים חדשים על אדמות מדינה נוספות ולא לנצל את המשאבים הקיימים כיום.

פנינו ליועץ המשפטי לממשלה ולמשטרת ישראל, לפתוח בחקירה כנגד דיין בבית הדין השרעי בבאר שבע, שאישר נישואי פוליגמיה "בחסות המדינה והרשות השופטת – מאשרים נישואין המנוגדים לחוק"

פנינו ליועץ המשפטי לממשלה ולמשטרת ישראל, בבקשה לפתוח בחקירה כנגד דיין בבית הדין השרעי בבאר שבע, לאחר שזה אישר נישואי אדם לאישה שנייה בניגוד לחוק.

ההחלטה הבעייתית של הדיין השרעי נחשפה בגזר דין שהוציא לא מכבר בית משפט השלום בבאר שבע, בו פסק את דינו של אימן אבו סקיק, תושב ערערה שנשא אישה שניה בזמן שהיה נשוי לאישה אחרת ובכך עבר על עבירה של ריבוי נישואין. אבו סקיק נידון לשעות שירות לציבור בלבד, וזאת בשעה שהעונש על עבירת ריבוי נישואין הינו עד חמש שנות מאסר.

בגזר הדין של בית משפט השלום נכתב, כי "בית הדין השרעי בבאר שבע נתן תוקף בפסק דין לנישואין עם האישה הנוספת", אולם שמו של הדיין לא צוין בפירוש.

עורכי הדין אבי סגל ויעל סינמון מהתנועה ביקשו מהיועץ המשפטי להורות על פתיחה בחקירה לאתר את הדיין ולנקוט נגדו בכל ההליכים הנדרשים, בחשד לעבירה של עריכת נישואין וגירושין אסורים, רישום תעודה כוזבת, מרמה והפרת אמונים, אי מילוי חובה רשמית והפרת חובה חקוקה,.

"המקרה הזה הוא רק דוגמא לתופעה מטרידה במיוחד שבה דיינים שרעים המהווים חלק ממערכת המשפט הישראלית ומחויבים לחוקי המדינה מאשרים נישואין המנוגדים לחוק, והכל תחת "החסות" של המדינה והרשות השופטת", ציינו סגל וסינמון.

הרשות להסדרת הבדואים חשפה תכנית שאפתנית להסדרת 125 אלף בדואים בתוך עשור, אך המדינה תרחיב את תחומי היישובים הבדואים בטרם מיצתה את המלאי הקיים, ופינוי הפזורה יתקיים 'על הנייר' רק בחומש הבא. "פוטנציאל גבוה עם מימוש בעייתי מאוד"

הרשות להסדרת הבדואים חשפה בעיתון כלכליסט תכנית שאפתנית להסדרת מגוריהם של 125,000 אזרחים בדואים בנגב, שכמחציתם מתגוררים במקבצים בלתי חוקיים הסמוכים ליישובי הקבע או בבניה בלתי חוקית בתוך תחומי היישובים עצמם, וכמחציתם בפזורה בלתי חוקית שאותם המדינה מתכננת לפנות ליישובי הקבע.

הכשרת המגרשים עבור תושבי הפזורה, תתבצע על אדמות מדינה בלבד, ובכך תתעלם המדינה מסוגיית 'תביעות הבעלות' – סכסוך עתיק יומין בין המדינה למיעוט מקרב האוכלוסיה הבדואית, הטוענים לבעלותם על מאות אלפי דונמים בנגב. טענה זו מעולם לא עמדה במבחן בתי המשפט, אך המדינה ביקשה להגיע להסדרי פשרה מפליגים עם הטוענים לבעלות, אך לרוב נכשלה בכך.

על פי התכנית, בשלב ראשון, אלו המתגוררים בבנייה בלתי חוקית בתוך תחומי היישובים או בסמוך להם, יוסדרו במקום מגוריהם הנוכחי ויקבלו פיצוי של 125 אלף שקל. לשם כך צפויה המדינה להרחיב כבר עכשיו את תחומי היישובים, על מנת "לספח" את המתחמים האמורים ליישובים המוסדרים.

65 אלף תושבי הפזורה הבלתי חוקית יועתקו בעתיד ממקום מגוריהם הנוכחי הלא מוכר לאדמות מדינה, ויקבלו מגרש מפותח בחינם ביישוב קבע, עם זכויות בנייה להקמת צמוד קרקע, וכן 250 אלף שקל פיצוי על פירוק הבית הבלתי חוקי.

על פי התוכנית, צפויה הרשות לאשר תוכניות לבניית כ-150 אלף יחידות דיור בסך הכל, שמתוכן יוקצו מגרשים לכ-40 אלף יחידות דיור כבר עד שנת 2021, שבה מסתיימת תוכנית החומש הנוכחית, ואילו מגרשים ל-110 אלף היחידות הנותרות יוקצו בחומש הבא.

תקציב התוכנית עומד על כתשעה מיליארד שקל, מהם כשישה מיליארד שקל עבור פיתוח, כ-1.5 מיליארד שקל לתשתיות על, וכ-1.5 מיליארד שקל עבור פיצויי הסדרה.

לאור פעילותנו לשמירת אדמות המדינה טרפדנו בעבר את 'חוק בגין' שביקש למסור מאות אלפי דונמים של תביעות בעלות לבדואים, על מנת להתקדם לשלב ההסדרה. בנוסף, לאור פרסום "מבחן הנגב", תכנית הסדרה שהוצאנו הגורסת כי יש להפריד בין סוגיות תביעות הבעלות לסוגיית ההסדרה, אנחנו חשים רגשות מעורבים לגבי התוכנית.

מצד אחד, אחרי שנים ארוכות שתכניות המדינה נתקעו בגלל סוגיית תביעות הבעלות, החליט השר אורי אריאל להפריד בין הסוגיות ולהניע את גלגלי ההסדרה. זה היה הצעד המשמעותי ביותר בו נקטה המדינה אחרי עשרות שנים ועל כך ברכתנו.

מצד שני, רשות הבדואים מעגלת פינות ובהשאלה מהביטוי הידוע החליטה ש'אם מוחמד לא יבוא אל הכפר, הכפר יבוא אל מוחמד'. על פי התכנית המדוברת, בכוונתה להרחיב את הישובים על אלפי דונמים נוספים, כדי לסמן וי על אלפי תושבים בפזורה הלא חוקית שיוסדרו במקומם, בזמן שאלפי מגרשים פנויים ממתינים בישובים אך אין שום הצלחה בהסדרת הפזורה בתוכם. לכן במקום להשקיע מאמצים בהכנסת הפזורה לישובים, הרשות הולכת לפתרון הקל והבטוח של הסדרה במקום כדי לסמן הצלחה, גם במחיר של איבוד אדמות מדינה יקרות לטובת ישובים שממילא עומדים ריקים. אסור להגדיל את היישובים הקיימים, עד שלא ממצים לחלוטין את פוטנציאל האכלוס הקיים על פי התכניות.

ביהמ"ש העליון הורה בעקבות עתירה שהגשנו, להרוס עשרות מבנים לא חוקיים בשטח המועצות הבדואיות בנגב, מאז חלפו מספר שנים נהרסו רק שני מבנים קטנים, והיתר הפכו לוילות גדולות שאוכלסו והורחבו

עשרות מבנים לא חוקיים בנגב ממשיכים לעמוד על תילם למרות שבית המשפט העליון קבע כי על הוועדה המקומית לתכנון ובניה אבו בסמה להרוס אותם.

בשנת 2009 עתרנו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בדרישה להרוס עשרות מבנים לא חוקיים אשר נבנו במועצה האזורית אבו בסמה, שמאז חולקה לשתי מועצות נפרדות, בניסיון לשפר את המשילות והשירותים לתושבים, זאת לאחר שפנינו למועצה עצמה, אך הנושא לא טופל.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע קיבל את העתירה והורה להרוס את כל המבנים בתוך שנה. בתגובה הוועדה הגישה ערעור לבית המשפט העליון שאמנם ביטל את הקצבת הזמן להריסה בתוך שנה, אך בפסק הדין שניתן במאי 2013 קבע שיש לנקוט הליכי אכיפה נגד המבנים הבלתי חוקיים שהוקמו בשטח המועצה, וביקר בחריפות את התנהלות הוועדה.

מהודעת היועץ המשפטי לממשלה בהליכי הערעור עלה, כי הוא מצטרף לקביעה בדבר מצב של היעדר אכיפה כמעט מוחלט בתחומי המועצה, תוך שהוא מטיל את האחריות לפתחה, והציע 'עזרה מדינתית' לשם מימוש מדיניות אכיפה סבירה כנדרש.

שופטי העליון כתבו בפסק הדין, כי "התמונה שנתגלתה הינה של תת-אכיפה לאורך תקופה ארוכה ולמעשה מתן אפשרות להפרות רבות של דיני התכנון והבניה. יחד עם זאת ברור, כי נוכח המשאבים המוגבלים שבידי המערערים לא היה בכוחם לפעול בצורה מקיפה ונמשכת נגד הפרות הדין. רשויות השלטון המרכזי חייבות היו לתת סיוע מתאים למערערים, אך הדבר לא נעשה". עוד נכתב בפסק הדין כי על הוועדה לבצע פעולות אכיפה ולצמצם את תופעת הבניה הלא חוקית בתחומיה.

מאז החלטת בית המשפט העליון חלפו קרוב לשש שנים ורובם המוחלט של המבנים שהיו אז בהליכי בניה ראשוניים, לא רק שלא נהרסו אלא אף אוכלסו והתרחבו, והבניה הבלתי חוקית במרחב המועצה נמשכת.

שלחנו בשבוע שעבר פניה ליועץ המשפטי לממשלה ולמבקר המדינה בה הם דורשים לבדוק את הנושא וליטול את סמכות הוועדה שנכשלה בתפקידה. בפנייה ציין עורך הדין בועז ארזי כי מבדיקה שערכו, עולה כי למעט שני מבנים, עשרות המבנים שנידונו בעתירה הקודמת אוכלוסו ועומדים על תילם, למרות שהם נותרו לא חוקיים.

הסיפור הזה ממחיש את חוסר הנכונות של המועצה לאכוף את החוק בתחומיה, כמו שהיא אמרה במפורש לבית המשפט בהליך הקודם. זו תמונת מצב עגומה שלא יכולה להתקיים באף רשות מקומית במדינת ישראל, בטח לא אחרי פסיקה ברורה של בית המשפט העליון.

בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את עתירת שהגשנו כנגד המשרד להגנת הסביבה, שחשפה היקף פעילות דל במיוחד כנגד עברייני סביבתית בדרום – כחמישים דו"חות בלבד בשנה, וכמחציתם כלל לא נגבו

בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את העתירה שהגשנו כנגד המשרד להגנת הסביבה שסירב למסור מידע במסגרת חופש מידע לגבי היקף הקנסות שהטיל המשרד על עברייני סביבה במחוז הדרום.

מחוז הדרום במשרד להגנת הסביבה משתרע מאשדוד ועד אילת, ומתגוררים בו מעל מיליון תושבים. בדרום ישנה כמות גדולה של מזבלות פיראטיות.

באוקטובר 2017 שיגרנו בקשת חופש מידע, לקבל את מספר הקנסות שהוטלו על ידי פקחי המשרד, וכן את סכום הקנסות ששולמו בפועל בין השנים 2015-2017, מאחר והיקף הקנסות מהווה כלי למדידת פעילות האכיפה. במשרד דחו שוב ושוב את מועד התשובה, ולאחר שהפסיקו להגיב לפניות, עתרנו לבית המשפט המחוזי בירושלים. בית המשפט הורה למדינה להעביר את מלוא המידע, ומשזה הועבר התברר כי למשרד להגנת הסביבה כנראה היה מה להסתיר.

לאורך 3 שנים הוטלו 160 קנסות בלבד על סעיפי שמירת ניקיון (כ-50 בשנה!) בכל איזור הדרום, בסכום מצטבר של כ-400 אלף שקלים בלבד, אולם בפועל נגבו רק 107 קנסות בסך כ200 אלף שקלים בלבד.

שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, אמנון דראל קבע כי התנהלות המשרד להגנת הסביבה היתה לקויה, והטיל הוצאות משפט בסך 7000 שקלים. "לאחר עיון בעמדות הצדדים מדובר בעתירה שלא היה מנוס מהגשתה בשל התנהלותה של המשיבה", כתב השופט דראל. "הסכום שהוציאה העותרת בעין אינו בלתי סביר ואיני רואה סיבה שלא יושב לה".

הנתונים שנחשפו מסבירים היטב מדוע המשרד רצה להסתיר את התשובות. מספר זעום של הטלת קנסות על פגיעה סביבתית, זיהומי קרקע והשלכת פסולת פיראטית שמתוכם נגבו בפועל כ-50% בלבד. הרווח הכספי שגורף העבריין מול חוסר ההרתעה ואוזלת היד של הרשויות מהווה גורם משמעותי לפריחת העבריינות הסביבתית.

לא יתכן שבכל מחוז דרום מאשדוד עד אילת ישנם רק 5 פקחים של המשטרה הירוקה. אנו דורשים מהמשרד להגנת הסביבה להגדיל את כמות התקנים של הפקחים במחוז דרום בכדי לשמור על מרחבי הנגב כולו באופן אפקטיבי.

מנכ"ל רשות הבדואים, יאיר מעיין, הורה לאפשר חיבורי קבע לרשת המים עבור תושבי הפזורה הבדואית הבלתי חוקית בנגב, חרף היעדר חקיקה או החלטה ממשלתית בעניין

מנכ"ל הרשות להסדרת התיישבות הבדואים, יאיר מעיין, הורה לאחרונה לשדרג את חיבורי המים במזורה הבלתי חוקית, ולאפשר לכל בית אב חיבור קבע באמצעות מונה מים משפחתי, תוך הוזלה ניכרת של מחיר המים לכל משפחה.

ברחבי הנגב פזורים מעל 2000 מקבצים בלתי חוקיים, המתפרשים על כ-500,000 דונמים. מבחינה חוקית, ניתן לחבר לתשתיות רק מבנים שלהם ישנם היתר בניה כדין, אולם בהתאם להחלטת בג"ץ מלפני כעשור, אושר לחבר כל מקבץ בלתי חוקי לרשת המים על ידי צינור אחד, וזאת על מנת לאפשר לתושביו את הצרכים הבסיסיים.

ההנחיה כבר החלה לצאת לפועל, ובשבועות האחרונים חוברו לרשת המים שלושה כפרים בלתי חוקיים הממוקמים סמוך לכלא באר שבע.

במשך שנים על גבי שנים המדינה מצהירה כי בכוונתה להסדיר את הפזורה הבלתי חוקית ולהעתיקם ליישובי הקבע, הן על מנת שתוכל לספק לאזרחים הבדואים את מלוא זכויותיהם, והן כדי לשמור על עתודות הקרקע – המשאב היקר ביותר בישראל. אחד הטריגרים הכי יעילים של ההסדרה ביישובי הקבע, היא הרצון המובן של תושבי הפזורה לקבל תשתיות ושירותים שאין להם כיום.

המחלקה המשפטית שלנו שיגרה זה מכבר מכתב לשר אורי אריאל, הממונה על רשות הבדואים, על מנת להבין את מקור ההחלטה, וכיצד ניתן לבצע חיבור מקיף ושיטתי של תשתיות לעשרות אלפי בתים בלתי חוקיים, וזאת לכאורה בניגוד לחוק התכנון והבניה, אולם השר אריאל לא השיב לפניות חוזרות ונשנות.

ההחלטה לאפשר חיבורי מים לפזורה הבלתי חוקית, משמעה קיבוע ומיסוד בפועל של אלפי כפרים בלתי חוקיים, תוך מתן גושפנקא שמיעוט קטן מהחברה הבדואית ישתלט על שטח בגודל פי עשר מתל אביב. אנחנו עדיין לא יודעים אם השר אריאל עצמו שותף למהלך, או שהוא רק החליט להעלים עין מכך שמנכ"ל רשות הבדואים, שהוא פקיד ממשלתי, החליט לקבוע מדיניות בעצמו.

השרים שקד וכץ מפרסמים תזכיר חוק שיאפשר למוסד לביטוח לאומי לנכות ולעקל קצבאות שהוצאו במרמה על ידי משפחות פוליגמיות שהתחזו לחד הוריות. תנועת רגבים חשפה כי היקף הקצבאות ממנו נהנות במרמה אלפי נשים בדואיות – כמאה מיליון ₪ בשנה

אנחנו מברכים על תזכיר החוק שצפוי לנטרל את המנוע הכלכלי המאפשר את פריחת נישואי הפוליגמיה במגזר הבדואי, על חשבון משלם המיסים. תזכיר החוק שפרסמו שרת המשפטים איילת שקד והשר לשירותים חברתיים חיים כץ, יאפשר מאבק כלכלי בתעשיית הקצבאות שמשפחות פוליגמיות במגזר הבדואי מוציאות במרמה מהמוסד לביטוח לאומי.

החוק החדש מסמיך את המוסד לביטוח לנכות מהגבר את כספי המזונות ששולמו לנשותיו ולילדיו ללא צורך בפנייה להליכים משפטיים, באמצעות קיזוז מקצבאותיו או עיקול חשבונותיו.

נתונים שחשפנו בחודש יולי האחרון העלו, כי בשנת 2017 נשים בדואיות שהוגדרו רווקות חד-הוריות קיבול קצבאות הבטחת הכנסה בסך 103.5 מיליון שקלים, המהווים 4.9% מההוצאה השנתית לקצבאות, למרות שקבוצת הנשים הבדואיות החד-הוריות, לכאורה, מהווה רק כ-0.08% מכלל האוכלוסייה בישראל. בשנת 2012 קיבלו נשים המוגדרות כך קצבאות הבטחת הכנסה בסך 91 מיליון שקלים, המהווים 3.6% מההוצאה הכללית על קצבאות דומות – נתון המעיד על כך שמספרן גדל באופן ניכר בשנים האחרונות.

מאחר והפוליגמיה אסורה בישראל על פי חוק, הנשים הפוליגמיות לא נרשמות כנשואות, אלא כרווקות עם ילדים, או שהאישה הראשונה מציגה אישור גירושין פיקטיבי על פי הדין השרעי, ומגדירה את עצמה כחד הורית.

אחוז המשפחות החד-הוריות עם ילדים בקרב הבדואים הוא הגבוה בארץ ועומד על 10.2% מכלל המשפחות, לעומת 5.8% בלבד בקרב האוכלוסייה היהודית במחוז המרכז, אולם ברור כי בחברה הבדואית השמרנית, ישנו מספר זניח של אימהות חד הוריות 'אמיתיות' והיתר מתחזות לכאלה. נתוני הביטוח הלאומי מלמדים אף הם כי כ-10% מהנשים הבדואיות שקיבלו מענק דמי לידה הן חד-הוריות בעצמן. דו"ח שפרסמה לאחרונה אמי פלמור, מנכ"לית משרד המשפטים מלמד, כי ישנן 7,269 נשים בדואיות הרשומות כרווקות חד הוריות עם ילדים, לצד מאות נשים נוספות שנרשמו כגרושות וילדו לאחר הגירושין ילד למי שממנו נפרדו לכאורה.

נשים רבות במגזר הבדואי אמנם סובלות מאבטלה או מהכנסה נמוכה, אך אילו היו רשומות כנשואות, כפי שהן באמת, לא היו זכאיות לקצבה הבטחת הכנסה של אם חד הורית, הגבוהה משמעותית מקצבה רגילה, הנמדדת לפי מבחן הכנסה משפחתי. רבות מהן לא היו זכאיות לקצבה כלל, בשל הכנסת בן זוגן. לאם חד הורית ניתנות זכויות כלכליות נוספות בתחום קצבאות הילדים, ובאפיקים נוספים.

החוק החדש צפוי להקטין את היקף הגירושים הפיקטיביים, ולהחזיר לקופת המדינה כספים שהוצאו במרמה מהביטוח הלאומי. מעבר לקרבנות הישירים של הפוליגמיה – הנשים והילדים, יש לתופעה זו היבטים לאומיים, דמוגרפיים וכלכליים, והחוק של השרים שקד וכץ מתווה דרך נכונה לטפל בבעיה באופן שורשי.

המדינה לא עמדה בהתחייבותה לפנות מאות משפחות בדואיות שפלשו לאלפי דונמים בבעלות יהודית פרטית בנגב. עתרנו יחד עם הבעלים מחדש לבית המשפט לאחר שבזמן שחלף הרחיבה המדינה את הפיצויים וההטבות שהוצעו לפולשים, שמצידם סירבו לכל פשרה ואף בנו מאות בתים נוספים

על העובדות אין בכלל וויכוח: מאות משפחות משבט אל עזאזמה, השתלטו על חלקה בת כאלפיים דונם (!) בבעלות יהודית פרטית ליד קיבוץ רביבים, שנרכשה לפני עשרות שנים, ובנו במקום מאות בתים בלתי חוקיים. לאורך השנים טענה המדינה כי היא מנסה להגיע להסדר עם הפולשים והציעה לכל אחד מהם מגרש של חמישה דונם (!) ביישוב קבע שהוקם עבורם בסמוך, אבל בפועל, שום דבר לא קרה. כעת עתרנו מחדש יחד עם הבעלים לבית המשפט, לאחר שהצהרות המדינה התגלו כריקות מתוכן.

https://youtu.be/hWAt7Donfuc

הכל החל כאשר בשנת 1995 נדדו בני השבט לתחומי מועצת רמת נגב, והקימו מקבצים בלתי חוקיים ליד קיבוץ רביבים. על בסיס החלטת ממשלה, בשנת 2003 'הולבן' השטח, והוכר למפרע כיישוב בשם ביר האדאג'. המדינה השקיעה במקום מיליוני שקלים בפיתוח מגרשים לבנייה, תכנון מסודר של היישוב ובהכנת תשתיות עבור תושביו.

למרות שלתושבים הבדואים הוצעו פתרונות זמינים וחוקיים ביישוב המוסדר, לאורך השנים נבנו מאות בתים ללא היתר בתוך החלקה הפרטית בבעלות יהודית – הנמצאת מחוץ לתכנית המתאר של היישוב.

אשר אורנשטיין, אריה גולובנציץ ואברהם גולובנציץ, חלק מבעלי הקרקע אותה רכשו אבותיהם לפני עשרות שנים, עתרו בשנת 2013 יחד איתנו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בדרישה כי לאור היסוד החוקתי של זכות הקנין, ייקבע מועד אחרון בו המדינה תפנה את הפולשים משטחם. המדינה הצהירה בפני בית המשפט כי היא מנהלת משא ומתן לפינוי בהסכמה מול מאות משפחות שקיבלו הצעה נדיבה של פינוי-פיצוי. לכל משפחה הוצע לקבל בחינם מגרש בגודל חמישה דונמים (!) ביישוב ביר האדאג' הסמוך, לצד פיצוי כספי על המבנים הבלתי חוקיים.

לאור הצהרת המדינה, כי הליכי ההסדרה מתקדמים בקצב משביע רצון, סבר בית המשפט המחוזי כי אין צורך לקבוע לוחות זמנים להשבת הקרקע לבעליה ודחה את העתירה. גם בית המשפט העליון דחה את הערעור שהגישו בעלי הקרקע, ואלו נאלצו להמתין ולסמוך על הצהרות המדינה.

אלא שבמהלך השנים האחרונות, לא זו בלבד שהליך ההסדרה ופינוי הפולשים כלל לא יצאו לפועל, אלא שבמהלכן אף נוספו עוד כ200 מבנים בלתי חוקיים בשטח הפרטי. בשנה שעברה הצהיר ראש הרשות להסדרת התיישבות הבדואים, יאיר מעיין, בפנינו ובפני בעלי הקרקע, כי "לאור חוסר שיתוף הפעולה מצד התושבים וחוסר רצונם להגיע להסדר הסתיימה פעילות ההסדרה של הרשות".

ואם לא די בכך, הרי שהמועצה האזורית 'נווה מדבר', גוף ציבורי ממלכתי, סללה לאחרונה כביש בלתי חוקי באורך קילומטר וחצי בתוך החלקה הפרטית. כעת הגישו בעלי הקרקע יחד עם תנועת רגבים עתירה מחודשת לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, מאחר והמדינה עצמה לא עמדה בהתחייבותה, לצד תביעה אזרחית לסילוק יד מול מועצת "נווה מדבר".

חוסר האכיפה והמעש שהפגינה המדינה לאורך השנים האחרונות, הבהירה לפולשים שהם יכולים להמשיך לעשות ככל העולה על רוחם. במספר מקרים בהם נטען שיהודים בנו על קרקע פרטית של ערבים, בית המשפט לא הסתפק בהצהרות המדינה, והורה כי על הרשויות לפעול בלוח זמנים קשיח וברור. ערך השיוויון בפני החוק מחייב, שכך יקבע בית המשפט גם במקרה הזה.

בהמשך למאבק העיקש שלנו להסדרת הפזורה הבדואית בצורה הנכונה ביותר, יצאנו בסרטון חדש הקורא לממשלה להפסיק ולחלק את אדמות הנגב בחינם לאנשי הפזורה. צפו:

לאחר דחיה חוזרת ונשנית של שיווק המגרשים לבניה ביישוב הבדואי אום בטין,  ולאחר מעקב אחרי הסדרת היישוב פנינו לרשות להסדרת התיישבות הבדואים: "לאחר שתי דחיות, ישנו טעם לפגם בדחייה נוספת"

יצאנו בדרישה מהרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב להחל לאלתר בשיווק מגרשים ביישוב הבדואי אום בטין שבנגב, המתעכבת שוב ושוב למרות אישור התב"ע במקום לפני למעלה משנה.

אום בטין הוא יישוב בדואי בנגב, שהחל כמקבץ לא חוקי ובשנת 2004 המדינה החליטה להכיר בו כחלק מהסדרת ישובים בדואים נוספים. לפני יותר משנה ולאחר עיכובים רבים, קיבלה השכונה הצפונית ב"אום בטין" תב"ע (תוכניות מפורטות לבניה) ואושרה תוכנית לשכונה החדשה בישוב. בדרך כלל זהו הזמן בו מתחילים להקצות מגרשים ולהתחיל בתהליך הבניה, אך ההליך התעכב.

כבר בפברואר 2017 פנינו לרשות להסדרת ההתיישבות הבדואים בנגב, בדרישה כי יחלו להקצות מגרשים לבניה על-מנת לקדם את ההסדרה במקום. באוקטובר האחרון הגיבה רשות הבדואים כי היעד להקצאת המגרשים הוא דצמבר 2017, ובחודש דצמבר נדחה תאריך היעד לפברואר השנה.

במכתב ששיגר היום (רביעי) עורך הדין שלו, בועז ארזי, תהה ארזי מדוע נמנע מהתושבים להחל בתהליך הבניה. "מאחר וחלפו עברו להם כבר שני מועדים, עליהם הצהרתם באופן רשמי, ובפועל לא החל השיווק, אציין כי יהיה טעם לפגם בדחייה נוספת של מועדי השיווק", כתב ארזי.

דווקא לאור השתוללות הבנייה הבלתי חוקית בנגב, יש צורך לאפשר איכות חיים לתושבי הנגב שמשתפים פעולה עם הסדרה ובניה כחוק. תושבים אלו צריכים לקבל תשתיות תקינות, כתובות היתרי בניה ותקני בטיחות, מרכזי קניות ומבני ציבור – ממש כמו כל ישוב אחר במדינה. ולא פחות חשוב – חיזוק היישובים המוסדרים הינה קריטית וחשובה כדי לסיים את סצינת "הדרום הפרוע", בה מתחסלים עתודות הקרקע של מדינת ישראל בדרום.