תגית: דרום

שנתיים לאחר שדוד כהן, מנכ"ל מכינת 'עוצם' נהרג מהתנגשות בגמל משוטט, החליטה פרקליטות המדינה כי לא תעמיד לדין את בעל הגמל. אנו רואים בהחלטה זו זלזול בחיי אדם ומסר ברור לעבריינים

פרקליטות המדינה הודיעה למשפחתו של דוד כהן ז"ל, שנהרג לפני שנתיים מפגיעת גמל משוטט, כי החליטה באופן סופי לסגור את תיק החקירה, וכי לא תעמיד לדין את בעליו של הגמל. כהן, שהיה נשוי לתהילה ואב לשלושה, שימש כמנכ"ל מכינת 'עצם' ומהדמויות הבולטות ביישובו כפר רתמים, נהרג בחנוכה לפני שנתיים לאחר שהתנגש בגמל ששוטט בכביש הגישה ליישוב.

בימים האחרונים הודיעה פרקליטות לעורך הדין שלנו המייצג את המשפחה, כי ההחלטה מוגדרת כסופית, ואם המשפחה תרצה, הפרקליטות תיפגש עימה כדי להסביר את השיקולים שמאחורי ההחלטה.

בעל הגמל, תושב תל שבע נחקר זמן קצר לאחר התאונה, ובחקירתו טען כי מכר את הגמל מספר חודשים קודם לכן לבדואי אחר שאיננו מכיר. החשוד נחקר ושוחרר כבר אז, ובפרקליטות הוחלט כעת כי החקירה שבוצעה על ידי משטרת התנועה לא הניבה די ראיות כדי להעמידו לדין.

כמי שניהלו את התיק המשפטי מטעם המשפחה, אנו רואים בסגירת התיק החלטה אומללה ומקוממת, שהינה תוצאה ישירה מהתרשלות המשטרה לחקור את המקרה באופן רציני.

זהו אחד המקרים היחידים שזהותו של בעל הגמל היתה ידועה, ובמבחן התוצאה העבריין נמלט מעונש בעזרת תירוץ מגוחך כי הוא מכר את הגמל לאדם לא ידוע. ההתנהלות המשטרתית בפרשה גורמת לזילות בחיי אדם, ומעבירה מסר ברור לעבריינים, כי הם יכולים להתנהל ככל העולה על רוחם ולהימלט מאימת הדין.

המועצות הבדואיות לא גובות ארנונה בניגוד לחוק ופועלות בניגוד לסיכומים שקבע עימן משרד הפנים, כך עולה מתשובת המדינה לבג"ץ במענה לעתירת תנועת רגבים

משרד הפנים הודיע לבג"ץ כי הוא עשוי לפטר את ראשי המועצות הבדואיות בדרום שלא פועלים לגביית ארנונה מהתושבים ומהעסקים הפועלים בתחומן, וזאת למרות הוראת בג"ץ. כך עולה מתגובת המדינה שהוגשה לאחרונה לבג"ץ במענה לעתירה שהגשנו נגד משרד הפנים והמועצות האזוריות.

בשנת 2014 עתרנו לבג"ץ (בג"ץ 5663/14) בדרישה להורות למועצות האזוריות אל קסום ונווה מדבר, כי יוציאו לאלתר שומות ארנונה לגבי מחזיקי נכסים שפרטיהם ידועים למועצה, ולבצע סקר נכסים כללי שייתן את המידע הנדרש לשם גביית ארנונה כחוק מן התושבים והעסקים המחזיקים בנכסים תוך תחומי שיפוטן.

בדיון שהתקיים בבג"ץ בחודש ינואר האחרון, ציינו השופטים אליקים רובינשטיין, חנן מלצר וניר הנדל, כי אין חולק שאי תשלום ארנונה בלתי מתקבל על הדעת, וקבעו כי עד סוף פברואר 2016 יימסרו דרישות תשלום לעסקים הפועלים במועצות, וכי עד סוף מרץ 2016 יוגש לוח זמנים לסקר ארנונה לבתי מגורים.

חרף ההנחייה הברורה, הודיעו המועצות לבג"ץ בסוף חודש מרץ, כי במסגרת איתור הנכסים, איתרה מועצת נווה מדבר 51 עסקים אולם הצליחה לשלוח שומות רק לשלושה מהם. לגבי 49 עסקים שאותרו במועצה האזורית אל קאסום, טענה המועצה כי לא הצליחה לשלוח שומה לאף אחד מהעסקים (!).

בנוגע לחוסר קידום סקר נכסי המגורים העלו המועצות את הטענה, כי הן סבורות "שטרם בשלה העת למשלוח שומות לנכסי המגורים", בנימוק כי בחלק ניכר מהיישובים בתחומן, שהיו בלתי חוקיים והולבנו למפרע, התושבים מקבלים שירות מינימלי בלבד, וחסרים בהם תשתיות של חשמל, ביוב מים וכבישים.

בתגובה שהגישה לאחרונה המדינה לבג"ץ בשם משרד הפנים, פירט עו"ד נחי בן אור, כי בעקבות הודעת המועצות לבג"ץ, פנתה מנכ"לית משרד הפנים, אורנה הוזמן בכור, במהלך חודש יוני האחרון למועצות, ודרשה מהן להקים לאלתר את מערך גביית הארנונה בתחומן, תוך הדגשה כי "מדובר בסמכות שהיא חובה ולא רשות".

הוזמן בכור, המשמשת כעת גם כממונה על מחוז דרום, הבהירה כי הצהרת המועצות שאינן מתכוונות לפעול לגבות ארנונה מבתי מגורים, אינה עולה בקנה אחד עם סיכומי הישיבות שקיים עימן משרד הפנים בסוף 2015, בהן סוכם כי יפעלו לביצוע סקר נכסים לצורך גביית ארנונה.

"עמדת המועצה לעניין אי מילוי חובתה בדבר הטלת וגביית ארנונה מנכסי מגורים מנוגדת להוראות החוק… ואין בטעמים שהובאו על ידה כדי לאפשר או להצדיק הימנעות ואי קיום הוראות החוק", ציינה הוזמן בכור והורתה למועצות לפעול מיידית "לביצוע והשלמת סקר נכסים לנכסים למגורים, וכן לנקוט ללא דיחוי במלוא הפעולות הדרושות לשם הוצאת שומות ארנונה לבתי עסק".

בנוסף הבהירה מנכ"לית משרד הפנים במכתביה כי ככל שהדבר לא יבוצע, יידרש משרד הפנים "לבחון את הכלים העומדים לרשותו לצורך טיפול בכשל מהותי זה במילוי התפקידים המטופלים על ידי המועצה לרבות בחינת המשך כהונתה של המועצה והעומד בראשה".

בעקבות הגשת עמדת המדינה נראה לנו כי תשובת המדינה מדברת בעד עצמה.

תשלומי הארנונה לרשות המקומית נועדו בראש ובראשונה למען התושבים במקום. לא מתקבל על הדעת שהמועצות פועלות כל כך הרבה שנים בניגוד לחוק, מסרבות באופן שיטתי לגבות ארנונה מהתושבים ומסתמכות באופן מוחלט על תקציבי המדינה שמגיעים מהכיס של כלל האזרחים.

המדינה אומרת באופן מאוד ברור שהתנהלות המועצות היא בלתי חוקית ומנוגדת לדו"ח מבקר המדינה, לתקנות משרד הפנים ולהחלטות בג"ץ שניתנו בעתירה מטעמנו. אף אזרח לא מאוהב בתשלומי מיסים, אבל זוהי חובה חוקית. מי שלא משלם מיסים וארנונה, לא יכול לצפות לקבל את מלוא השירותים המוניציפליים.

לאחר שבשנים האחרונות אנחנו מנהלים מעקב צמוד אחר תופעת הגמלים המשוטטים בנגב, עמיחי יוגב, רכז דרום שלנו, הגיע אמש לזירת התאונה הקטלנית בה נהרגה אשה מפגיעת גמל. "כמה דם צריך להישפך כדי שיתחילו לאכוף את החוק"?

הגמלים המשוטטים בכבישי הנגב גובים מחיר נוסף של חיי אדם. בתאונת הדרכים הקטלנית שהתרחשה אתמול (ראשון) ליד באר שבע, נהרגה אשה כבת שישים לאחר שהתנגשה בשלושה גמלים ששוטטו על הכביש באין מפריע.

בשנה האחרונה אנחנו מייצגים משפטית את משפחות של דוד כהל שנהרג לפני כשנה וחצי לאחר שהתנגש בגמל משוטט. עמיחי יוגב, רכז מחוז דרום שלנו, הגיע אמש לזירת התאונה זמן קצר לאחר שנקבע מותה של האשה. "מההתנהלות של הרשויות ושל המשטרה בפרט, נדמה שמתייחסים לתאונות הגמלים כאל גזירת גורל בלתי נמנעת, אחרת אי אפשר להסביר את ההתנהלות הנפשעת הזו", כועס יוגב.

"בעקבות פניה שלנו המשטרה הודתה כי היא מקבלת קרוב לאלף דיווחים מדי שנה על גמלים משוטטים, אבל אף פעם לא מאתרת את הבעלים. הפרקליטות סגרה את תיק החקירה על התאונה בה נהרג קובי בוזגלו בגלל "חוסר ראיות", ואם לא היינו מפעילים לחץ מתמשך היה קורה אותו הדבר גם בתיק החקירה של דוד כהן, בגלל חומרי חקירה בלתי מספקים. לא מדובר בתופעת טבע, אלא בעבריינים מועדים שמאפשרים לגמלים לשוטט באין מפריע ומהתלים ברשויות החוק. כמה דם נוסף צריך עוד להישפך כדי שיתחילו לאכוף את החוק?".

כזכור, לפני כחצי שנה חשפנו את נתוני משטרת ישראל המעלים תמונת מצב מטרידה של התופעה המסוכנת. מתשובת משטרת ישראל עולה כי מדי שנה מתקבלות כ- 1,000 (!) תלונות בדבר שוטטות גמלים בנתיבי תחבורה במרחב הדרום (ובסה"כ 7,151 מקרים בין ינואר 2008 ועד יוני 2015).

רק באירוע אחד (אחד!) הצליחה משטרת ישראל לאתר את בעל הגמל המעורב בתאונה. "בוחני תאונות הדרכים תרים אחר תגי הזיהוי שעל הגמלים מיד בהגיעם אל זירות תאונות הדרכים", נאמר בתשובת המשטרה. "התגים מחוברים לאוזני הגמלים וברוב המקרים, נתלשים טרם הגעת המשטרה בכדי למנוע את זיהוי בעלי הגמלים".

המקרה הבודד בו אותר בעל הגמל היה בתאונה בה נהרג דוד כהן. אזרח שנקלע למקום מיהר לשמור את תג האוזן והעביר אותו לידי המשטרה.

במהלך התקופה שנבדקה התרחשו לפחות 73 תאונות דרכים כתוצאה מפגיעה בבעלי חיים משוטטים, נפצעו לפחות 19 בני אדם ונהרג לפחות בן אדם אחד. בינתיים לסטטיסטיקה העגומה הצטרפו שני בני אדם נוספים שקיפחו את חייהם.

מבנה בלתי חוקי בו פועלת מרפאת 'לאומית' ביישוב הבדואי אל סייד תוקע את סלילת כביש הגישה ליישוב. לאחר לחץ רב שאנחנו מפעילים כדי שישלימו את סלילת הכביש אנחנו שוקלים לפנות לבג"ץ.

סלילת כביש הגישה ליישוב הבדואי 'אל סייד' שבנגב בו גרות מאות משפחות לא יוצאת לפועל במשך תקופה ארוכה, בגלל סניף המרפאה המקומי של קופת חולים לאומית הממוקם על תוואי הכביש. אל סייד הוא אחד מישובי מועצת 'אל קסום' הבדואית, שהולבן על ידי המדינה וזכה להכרה חוקית ולתכנית מתאר.

בשנתיים האחרונות השלימה הרשות להסדרת התיישבות הבדואים את תכנון כביש הגישה הראשי ליישוב. לצורך סלילתו נעקרו עצים, וכן פונו גרוטאות ומספר מבנים בלתי חוקיים שהיו על תוואי הדרך. המבנה היחיד שנותר על תוואי הכביש הוא מבנה בלתי חוקי שבו פועלת מרפאת קופת חולים 'לאומית'. 

למרות שכנגד המבנה קיים צו הריסה שיפוטי שהיה אמור לצאת לפועל עד תחילת שנת 2016, בוועדה המקומית לא מיהרו ליישם את הצו. בחודשים האחרונים ניהלנו תכתובת ממושכת מול המועצה ובמידה והמבנה לא ייהרס בתקופה הקרובה, שוקלים בארגון לעתור לבג"ץ.

בשנים האחרונות אנחנו מנהלים מעקב אחרי תהליך ההסדרה של היישובים הבדואים במועצת אל קסום ואל סייד בפרט. המעקב כולל תכתובת שוטפת מול הרשויות השונות במטרה לוודא את התקדמות הסדרת היישובים, ואת מתן השירותים הניתנים לתושבים, כאזרחים שווי זכויות וחובות.

אחד הפרוייקטים החשובים בנגב הוא היישוב אל סייד ולכן אנחנו משקיעים בו מאמץ מיוחד. מדובר ביישוב גדול, שדרך הגישה אליו היתה שביל עפר צר ומשובש. הרשויות רצו לקדם סלילה של כביש נורמלי, ולכן התפלאנו מאוד לגלות שדווקא המבנה של קופת חולים לאומית, נשאר לעמוד כמו עצם בגרון על גבי תוואי הכביש, ומהווה את אחד הטריזים האחרונים שמונעים את סלילת כביש הגישה ליישוב.

יחד עם הדרישה העקבית והשיטתית מצידנו שהאזרחים הבדואים יהיו אזרחים שווי חובות, אנחנו דואגים ומוודאים גם לצד של הזכויות. מאחר ומבנה קופת החולים הוא בלתי חוקי, וגם לתושבי אל סייד מגיע לקבל כביש רחב, תקני ובטיחותי. 

בתוך חודש נידונו שתי עתירות שונות שהגשנו יחד עם בעלי קרקעות יהודים, שביקשו לקצוב לוח זמנים לפינוי בדואים שפלשו לאדמתם ובנו במקום כפרים לא חוקיים. לצד מי עמדו שופטי בג"ץ בשני המקרים?

בית המשפט העליון דחה בשבוע שעבר את הערעור שהגשנו (עע"מ 3142/15) בפרשת הכפר הבדואי ביר האדאג', אשר מאות מתושביו פלשו לחלקה סמוכה בבעלות יהודית פרטית, ובנו במקום עשרות בתים בלתי חוקיים.

בשנת 1995, לאחר שהמדינה החליטה להקים את איזור התעשיה רמת חובב, נדדו בני שבט אלעזאזמה מרמת חובב לתחומי מועצת רמת נגב, והקימו מקבצים בלתי חוקיים ליד קיבוץ רביבים.

השהות הזמנית הפכה לקבועה, ובשנת 1999 החליטה המדינה 'להלבין' את המקום ולהכיר בו למפרע כיישוב חוקי, תוך שהיא משקיעה במקום מיליוני שקלים בפיתוח מגרשים לבנייה, תכנון מסודר של היישוב ובהכנת תשתיות עבור תושביו.

מאז, למרות שלתושבים הבדואים הוצעו פתרונות זמינים וחוקיים ביישוב המוסדר, נבנו עשרות רבות של בתים ללא היתר בתוך החלקה הפרטית בבעלות יהודית – הנמצאת הרחק מתכנית המתאר של היישוב.

בשנת 2013 עתרנו יחד עם בעלי הקרקע לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בדרישה כי יורה למדינה להרוס את הבניה הבלתי חוקית, וייצור תבחין שיעניק עדיפות לאכיפה בחלקה המדוברת, מאחר והיא בבעלות פרטית. הדגשנו כי אחריות הפינוי מוטלת על המדינה לאור היסוד החוקתי של זכות הקנין, ומאחר ואין בידיהם את האמצעים והדרך לפנות את הפולשים לאדמתם.

המדינה התנגדה לעתירה, והודיעה כי היא מנהלת הליך של הדברות "בדרכי נועם" מול עשרות רבות של בתי אב במתווה של פינוי-פיצוי. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת המדינה ודחה את העתירה.

יחד עם בעלי הקרקע ערערנו לבית המשפט העליון, בבקשה כי השופטים יקצבו למדינה דד-ליין ברור לסיום פינוי הפולשים. במהלך הדיון שהתקיים בשבוע שעבר ציין עורך הדין שלנו, עמיר פישר, כי "מדובר בבעיה שהמדינה מטפלת בה עשרות שנים בחוסר הצלחה מוחלט, ולכן אמרנו שנכון לקצוב 5 שנים להריסה. לא מדובר ביומיים אלא בפרק זמן".

בניגוד חד לפסקי דין שניתנו בתיקים בהם נטען כי יהודים בנו על קרקע פרטית פלשתינית, בהם קצב בג"ץ את פינוי הקרקע באופן חד וברור, הפתיעה הנשיאה מרים נאור באמירה הפוכה: "לא ניתן לקחת את קרקע העותרים ולשים אותה עם כל הכבוד במרכז החיים. אי אפשר לקחת את הקרקע של העותרים שבמקרה פנו לבית משפט, ולקבוע לגביהם מתווה שונה מהמתווה הכללי שהמדינה עובדת עליו".

השופטים נאור, זילברטל ומזוז החליטו לדחות את הערעור של בעלי הקרקע. פסק הדין הלקוני נמנע מלהתייחס לטענות בעלי הקרקע, והסתמך על סעיף טכני בלבד בתקנות סדר הדין האזרחי, המאפשר לדחות ערעור ללא כל הנמקה. את הגלולה המרה 'המתיקו' השופטים בכך שלא השיתו תשלום נוסף של הוצאות משפט על תנועת רגבים, שהוציאה במהלך השנים על ניהול ההליך המשפטי עשרות אלפי שקלים.

כיצד בחר להגיב יו"ר הוועדה ח"כ בני בגין, כשהח"כים הערבים תקפו את הנציג שלנו בצעקות וקללות? צפו

בדיון סוער במיוחד שהתקיים השבוע בועדת הפנים של הכנסת על הקמת היישוב חירן שבנגב, הוזמן לדבר גם נציג מטעמנו, עמיחי יוגב, המשמש כרכז מחוז הדרום בתנועה. הדיון התקיים על פי דרישת הרשימה הערבית המשותפת, לאור העובדה כי כדי להתחיל בעבודות הפיתוח להקמת היישוב שאושררה לאחרונה על ידי בג"ץ, יש צורך לפנות מקבץ בדואי לא חוקי, היושב על חלק מהאדמות שהממשלה מייעדת ליישוב חירן.

בדיון המתוח שנוהל על ידי חבר הכנסת בני בגין, השתתפו בו נציגים מטעם משרדי הממשלה, לצד מספר רב של תושבים בדואים וארגוני שמאל. לאחר שכלל חברי הכנסת שנכחו בדיון נשאו דברים, ניתנה רשות הדיבור לגופים האזרחיים שהוזמנו לוועדה. בזה אחר זה וללא כל הפרעה, נשאו דברים תושבים בדואים, נציג עמותת הכפרים הלא מוכרים, ואנשי ארגון השמאל 'עדאלה' המתנגדים להקמת היישוב חירן.

עמיחי יוגב, רכז דרום שלנו, ביקש לדבר על העובדה כי מדינת ישראל עושה מעל ומעבר למען תושבי המקבץ הלא חוקי, אולם ברגע שפתח בדברים הוא הותקף בצעקות וקללות קשות על ידי חברי הכנסת הערבים והתושבים הבדואים.

במקום להשליט סדר באולם ולאפשר ליוגב להשלים את דבריו באין מפריע, בחר חבר הכנסת בגין לזרז דווקא את יוגב שיסיים את דבריו. הצעקות והקללות נמשכו ובגין 'חתך' את נציג רגבים ועבר לדובר הבא.

"הדיון הזה הוא ניסיון ברור להלך אימים על מדינת ישראל ומוסדותיה", אומר יוגב בעקבות הדיון. "ממשלת ישראל החליטה על הקמת היישוב לפני 14 שנים. זה עבר בצורה מוחלטת את מבחן בג"ץ שקבע כי אין פה שום נישול או גזענות, ואישר להתקדם בתהליך הקמת היישוב.

"חברי הכנסת הערבים מאיימים בצורה גלויה על מדינת ישראל ומצהירים כי הם יטרפדו את המהלך בכל דרך אפשרית. מדובר פה במבחן ריבונות חשוב למדינת ישראל שצריכה להגיד בצורה הברורה ביותר: לא תהיה פה מדינה בתוך מדינה!".

כזכור, הדיון בוועדת הפנים נערך למעשה לאחר מתן פסק דין חלוט של בג"ץ שקבע כי אין מניעה לפנות את תושבי המקבץ הלא חוקי. לפני חודש בלבד קבעה נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, כי אין מקום לקיים דיון נוסף בעתירה, ובכך למעשה חתמה את הסאגה המשפטית.

פסק הדין קבע כי בפני תושבי המקבץ פתוחה הדרך לרכוש מגרשים ביישוב המיועד, ככל אזרח אחר, או לאמץ את אפיק הפיצויים הנדיב שהוצע להם על ידי המדינה לפני שנים רבות, הכולל מגרש מפותח של 800 מ"ר, בעיירה חורה הסמוכה בסבסוד כמעט מלא של המדינה, לצד מענק כספי נדיב כפיצוי על הבית הלא חוקי.

בגין העדיף להתקפל בפני הצעקות והאיומים של הבדואים וחברי הכנסת הערבים במקום להעמיד אותם במקומם. ההתקפלות הזו היא ביטוי מצער להתנהלותו של בגין בשנים האחרונות בסוגיית הסדרת ההתיישבות הבדואית.

בדיון בבית המשפט העליון על פינוי הכפר הבדואי שהוקם על קרקע יהודית פרטית, הציע השופט מזוז להפקיע את הקרקע מבעליה על מנת להכשיר את הכפר הבלתי חוקי

בבית המשפט העליון נידונה השבוע סוגיית הכפר אל זרנוג שבנגב. הכפר בו מתגוררים בני השבט הבדואי אבו-קווידר, נבנה על חלקת קרקע בבעלות יהודית פרטית שנרכשה לפני כ-85 שנה.

בני שבט אבו קוידר שהגיעו מרצועת עזה לישראל במהלך שנות ה-50, פלשו במהלך השנים לחלקה וכן לאדמות מדינה סמוכות ובנו במקום מעל שלוש מאות בתים ללא היתר. למרבה האבסורד, גם מדינת ישראל בנתה לרווחת בני השבט מבני ציבור ללא היתר, בניגוד גמור לחוקי התכנון והבניה, וליסוד החוקתי של זכות הקנין.

מאז שנות ה-80 ניהלה המדינה עם נציגי השבט משא ומתן בניסיון להעתיק את מגורי השבט למקום מוסדר, ובדצמבר 1998 חתמו המדינה וחלק מנציגי השבט הסדר מוסכם על פינוי השבט ליישוב רהט. במסגרת  ההסכם התחייבה המדינה למתן הטבות כלכליות נרחבות לבני השבט וכן התחייבה להימנע מלאכוף נגדם את דיני התכנון והבניה עד למועד המעבר, אולם במהלך 15 השנים האחרונות לא חלה כל התקדמות ממשית ביישום ההסדר, ובחסות ההסכם הוסיפו התושבים ובנו במקום עוד עשרות בתי מגורים.

יחד עם יורשיהם של רוכשי הקרקע, עתרנו בשנת 2012 כנגד המדינה שבנתה על גבי הקרקע שבבעלותם, ודרישתם לסילוק יד נענתה במלואה על ידי בית המשפט. במקביל עתרו בעלי הקרקע לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בדרישה כי המדינה תשלים את העברת בני השבט לרהט ותחזיר לידיה את החלקה שבבעלותם.

בית המשפט המחוזי דחה בינואר 2013 את העתירה, וקבע כי על המדינה להשלים את הליך התכנון בתוך שלוש שנים, ולאחר מכן ליישם את העברת השבט בתוך שלוש שנים נוספות. בעלי הקרקע ערערו לבית המשפט העליון מאחר וחלופת ההסדרה ליישוב בני השבט בעיר רהט, איננה ישימה לאור התנגדותה של העיר רהט כמו גם של חלק מבני השבט שפלשו לקרקע.

לאורך הדיון חזר השופט מזוז מספר פעמים על הרעיון לפיו על המדינה לשקול ברצינות את האפשרות להפקיע את הקרקע מידי בעליה היהודים ולהסדיר את היישוב הלא חוקי במקומו באופן של הלבנה למפרע.

"אני מבין כי המדינה לא רואה כפתרון הסדרה של ההתיישבות במקום עצמו", אמר מזוז לבא כח המדינה. "זאת לכאורה במובנים מסוימים האופציה הפשוטה ביותר, זה אומר להפקיע את השטחים הפרטיים ולתכנן את המקום. לעומת זאת יכולים להיות שיקולים אחרים למה לא. אני שואל אם יש במסגרת המחשבה הכוללת כל התכניות לפתרון או ליישוב מחדש של הבדואים בדרום, האם לשטח זה יש ייעוד מוגדר".

בתגובה לדברי עירית רהט המתנגדת להצעת המדינה ליישוב את בני השבט בשכונה חדשה שתבנה עבורם בעיר, ציין בא כוחם של בעלי הקרקע, כי גם בתוך שבט אבו קווידר לא כולם מוכנים לעבור לרהט – מה שהופך את עמדת המדינה ללא ריאלית. הוא הוסיף כי יש לזכור שמדובר בקרקע פרטית שנגזלה מדי בעליה, ולפיכך יש לשקול רעיונות הסדרה חלופיים שעלו בעבר – כגון על אדמות מדינה ביישוב ערערה.

"איש לא מינה את אדוני כגורם מוסמך, או כממשלה שיכול להחליט איך מתכננים את מדינת ישראל, לכם יש אינטרס מאוד נקודתי כבעלי זכויות בנכס. חלק מהאשם הוא שלכם, שנזכרתם עשרות שנים אחרי שהמבנים האלה קיימים", אמר השופט מזוז בתגובה לדברים. "מתי הפעם האחרונה שפינו יישוב מקרקע פרטית? כמה בתים היו שם וכמה שנים זה לקח? ממתי פינו 3000 אנשים מקרקע פרטית? למדינה יש את האילוצים שלה, והיא תפעל לפי זה. זה לא בהכרח הדבר בסדר העדיפות הראשון של המדינה לטפל בבעיות המערערים".

השופט מזוז יצר אבחנה בין פרשת אל זרנוג בה הוא ממליץ למדינה לנקוט בסעד של הפקעת הקרקע מבעליה – על מנת למנוע את פינוי היישוב, לבין מקרים שנידונו אך לא מכבר בבג"ץ – היישובים היהודים מגרון ועמונה, בהם נטען כי רק חלק מסוים מקרקעות היישוב הן בבעלות פרטית. במגרון ועמונה לא זו בלבד שבג״ץ לא העלה את רעיון ההפקעה, אלא דחה את בקשות המדינה למתן אורכה לשם מציאת פתרונות והורה למדינה לפנות את היישובים.

אנחנו חושפים: טיפול משטרתי לקוי בתופעה המסוכנת שגבתה הרוגים ופצועים. כך עובדת השיטה: התגים נתלשים במזיד מאוזני הגמל לאחר התאונה למנוע את זיהוי הבעלים 

פניית חופש מידע שהפננו למשטרת ישראל, חושפת את היקפי תופעת הגמלים המשוטטים ללא השגחה במרחב הנגב ואזלת היד של רשויות האכיפה: מול אלפי תלונות מתועדות על גמלים משוטטים מודה המשטרה: "פרטי הבעלים ידועים למשטרת ישראל במקרה אחד מכלל התיקים".

לפני כשנה נהרגו שני תושבי הדרום כתוצאה מהתנגשות עם גמל ששוטט על הכביש בו נסעו. דוד כהן ז"ל, בן כפר רתמים נהרג סמוך ליישובו בחג חנוכה בשנה שעברה, וחודש לאחר מכן נהרג בתאונה דומה יעקב בוזגלו ממושב יכיני.

אנחנו, הפועלים לקידום מדיניות מקרקעין יהודית וציונית לצד פעילות לחיזוק המנהל התקין, ומייצגים את משפחתו של כהן, פנינו לאחר התאונה למשטרת ישראל בבקשה לקבלת מידע בדבר מעורבות גמלים בתאונות דרכים במרחב הדרום. במלאות שנה לתאונות הדרכים הקטלניות נחשפות תשובות המשטרה המתארות תמונת מצב מטרידה של התופעה המסוכנת. מתשובת משטרת ישראל עולה כי מדי שנה מתקבלות כ- 1,000 (!) תלונות בדבר שוטטות גמלים בנתיבי תחבורה במרחב הדרום (ובסה"כ 7,151 מקרים בין ינואר 2008 ועד יוני 2015.

עוד עולה מתשובת המשטרה, כי במהלך התקופה שנבדקה התרחשו לפחות 73 תאונות דרכים כתוצאה מפגיעה בבעלי חיים משוטטים, נפצעו לפחות 19 בני אדם ונהרג לפחות בן אדם אחד (הואיל והנתונים שנמסרו היו חלקיים, המספרים הנ"ל עשויים להתברר כנמוכים מהנתונים האמיתיים).

בנוסף ביקשנו לדעת, בכמה מתאונות הגמלים שבהן היו נפגעים – האם ידועה זהות בעלי הגמל למשטרה. במשטרה השיבו כי רק באירוע אחד (אחד!) הצליחה משטרת ישראל לאתר את בעל הגמל המעורב בתאונה. "בוחני תאונות הדרכים תרים אחר תגי הזיהוי שעל הגמלים מיד בהגיעם אל זירות תאונות הדרכים", נאמר בתשובת המשטרה. "התגים מחוברים לאוזני הגמלים וברוב המקרים, נתלשים טרם הגעת המשטרה בכדי למנוע את זיהוי בעלי הגמלים".

חשוב לנו לציין כי באירוע הבודד בו כן אותר בעל הגמל המעורב בתאונה – נעשה הדבר רק בזכות תושייתו של נהג מזדמן אשר השכיל לאסוף את תג הזיהוי של הגמל בטרם תושמד הראיה על ידי בעל הגמל או מי מחבריו.

הנתונים המדהימים שהצלחנו לחשוף, ממחישים עד הריבונות הישראלית איננה נראית לעין באיזורים כה נרחבים. תושבי הנגב מכירים הרבה מאוד היבטים של חוסר המשילות – כמו בניה בלתי חוקית ועבריינות פלילית שלא מקבלת מספיק התייחסות ואכיפה. לצערנו אווירת ההפקרות חוגגת, אבל הסאגה של הגמלים המשוטטים היא כבר ברובד אחר. מדובר בדיני נפשות ובהתנהלות שגובה מחיר דמים יקר ומיותר.

כדי להתמודד עם התופעה והשלכותיה אנחנו מגבשים בחודשים האחרונים הצעת חוק שתתמודד עם הכשלים הנוכחיים, ואשר תאפשר להעמיד לדין את בעלי הגמלים המשוטטים.

שנה חלפה מאז מותו הטראגי של דוד כהן ז"ל שנהרג מפגיעת גמל משוטט. לאחר פניות רבות שלא נענו לאורך השנה, תנועת רגבים פרסמה מידע מוסמך שהגיע לידה, כי בכוונת הפרקליטות לסגור את תיק החקירה, ובעקבות החשיפה התקשורתית בפרקליטות מיהרו להכחיש || האזינו לריאיון ברדיו דרום

בשבוע האחרון ציינו משפחת כהן ותושבי כפר רתמים בנגב, שנה למותו הטראגי של דוד כהן ז"ל. כהן שהיה מנהל המכינה הקדם-צבאית "עוצם" נהרג בתאונת דרכים לאחר שהתנגש בגמל משוטט בשעת לילה בכביש בנגב.

לאורך השנה החולפת פנינו מספר פעמים לפרקליטות המדינה בשם משפחתו של כהן ז"ל, בבקשה להתעדכן כנפגעי עבירה – היכן עומד תיק החקירה וההתקדמות בעניינו. לא זו בלבד שפניות אלו כלל לא נענו למרות הוראות החוק המחייבות, הרי שלאחרונה נודע לרגבים ממקור מוסמך כי הפרקליטות התעתדה לסגור את תיק החקירה כנגד החשודים שנחקרו בפרשה.

מחומר החקירה עלה כי הבעלים אליו הגמל היה משוייך לפי השבב הקבוע באוזנו טען שהגמל שייך לאביו. אביו טען שהגמל אכן היה שלו אבל הוא מכר אותו למישהו אחר, אך לא ידע בדיוק להצביע על זהות הקונה, וגם לא המציא שום ראיה או מסמך שהמכירה אכן בוצעה.

בעקבות פרסום תקשורתי של הדברים וחשיפה בדף הפייסבוק שלנו, בפרקליטות מיהרו להוציא הודעת הכחשה, לפיה הפרקליטות סבורה כי יש למצות את החקירה עד תום ודווקא בשל כך, ובניגוד גמור לפרסום, כאמור המשטרה תונחה להמשיך החקירה.

מהסיפור עולה תחושה בלתי נוחה כי במקרים אחרים ובאישים אחרים ההתנהלות והחתירה למיצוי הדין היתה חזקה יותר. אנחנו פועלים לחקיקה שתגביר את האכיפה והענישה בנושא זה, אבל דמו של דוד כבר נשפך – ומצער שגורמים בפרקליטות המדינה החליטו "לא להתאמץ" באופן מקומם בחקירה הזאת. אנו שמחים כי כעת הפרקליטות מחליטה להמשיך בחקירה ובמיצוי הדין. יש להצר כי רק פרסום תקשורתי הוא שמוביל לראשונה לעדכון המשפחה השכולה שדורשת כי הצדק ייעשה וייראה.

לאחר שהממשלה אישרה לפתוח בהליך הקמה של חמישה יישובים חדשים בנגב, אנחנו מברכים על המהלך ודוחים את טענות ארגוני השמאל המתנגדים למהלך: "ממחזרים טענות ישנות הלוקות במידה חריפה של חוסר אמת"

בישיבת הממשלה השבועית החליטה הממשלה לבחון את הקמתם של חמישה יישובים קהילתיים חדשים בנגב. ההחלטה החדשה שצפויה כעת לעבור הליך תכנון במועצה הארצית לתכנון ובנייה, כבר נתקלת בהתנגדויות מצד ארגוני שמאל קיצוני.

ההחלטה על הקמת היישובים החדשים, נמצאת רק בתחילת דרכה, ותעבור הליך ממושך של תכנון מקצועי, בו ישוקללו הצרכים השונים של בניה ופיתוח מחד, מול שמירה על המרחבים והטבע מאידך. זהו צורך השעה לפיתוח הנגב שייתן מענה חיוני גם למצוקת הדיור. על אף שהקמת יישובים חדשים עשויה להיות כרוכה בעלויות גבוהות מאשר פיתוח יישובים קיימים, זהו המחיר המתבקש והנכון למען הפרחת הנגב.

מנגד, בארגוני השמאל כבר ממהרים להתנגד למהלך. בהודעה לתקשורת שהוציאו "האגודה לזכויות האזרח" ועמותת "במקום", נטען כי "היישוב נווה גוריון אמור לקום על חלק מאדמת ביר האדג', כפר מוכר שכולל כ-6,000 תושבים והיישוב 'דיה' מתוכנן על הכפר הלא מוכר קטמאת בו מתגוררים כ-1,500 בני אדם".

טענות ארגוני השמאל לוקות במידה חריפה של חוסר אמת. "הכפר" קטמאת, אינו אלא כינוי נלעג לשרשרת מקבצים לא חוקיים שנבנו ברובם על אדמות מדינה הרשומות בטאבו בין ערד לעיירה ערערה. היישוב 'דיה' מתוכנן להבנות על אדמות מדינה אלו. היישוב המתוכנן 'נווה גוריון' ממוקם על קרקע יהודית בבעלות פרטית, עליה השתלטו באופן לא חוקי עבריינים בדואים.

כזכור, היישוב ביר האדאג' הוקם ע"י המדינה כדי להסדיר ולהלבין בניה לא חוקית של בדואים שהשתלטו על אדמות מדינה בניגוד לחוק. במקום לפנות את העבריינים מהמקום, המדינה החליטה לפני כעשור להקים להם יישוב על האדמות שהם גזלו מהמדינה. חלקם הגדילו לעשות והשתלטו על עוד קרקע מחוץ לתחומי היישוב, אלא שהפעם הם גנבו קרקעות שרשומות בטאבו בבעלות יהודית פרטית. עכשיו הארגונים האלה רוצים שהמדינה תעניק על מגש של כסף לאותם עבריינים גם את הקרקעות הפרטיות.

טענות ארגוני השמאל מהוות מיחזור של טענות שנדחו ופורקו באופן יסודי על ידי בית המשפט העליון בפרשת היישוב חירן. נראה שיש כאלה שרוצים רק ישובים בדואים בנגב, אבל הנגב יתפתח ויצמח לרווחת כל תושביו, חרף כל המקלות שגורמים אלו יתקעו בגלגליו.