תגית: דרום

בניגוד למקובל ולעקרונות הדמוקרטיה והמנהל התקין, עוסקים גורמים במנהל התכנון במשרד הפנים בתכנון יישוב בדואי חדש, בטרם קיבלה הממשלה החלטה עקרונית על הקמתו. במענה לפנייתנו הודו במשרד, כי אף יישוב לא הוקם בדרך זו בישראל בשבע השנים האחרונות

החוק להסדרת ההתיישבות הבדואית תקוע כבר חודשים רבים והממשלה מדשדשת בלימוד, כתיבת תכניות, עדכונם, וחוזר חלילה.. בנושא אחד התקבלה החלטת ממשלה חד משמעית – לפיה כל הקמת יישוב בדואי חדש, מותנית באישור ממשלה פרטני.

החלטה זו תואמת  את העיקרון הכללי לפיו כל הקמת יישוב חדש בישראל, טעונה החלטה עקרונית של הממשלה כמהלך ראשון שמתניע את הליכי התכנון. הישוב חוזר שוב לממשלה לאחר שהסתיימו הליכי התכנון המקצועיים לשם אישור סופי. אולם להחלטה הקונקרטית ביחס ליישובים חדשים לאוכלוסיה הבדואית נודעת חשיבות יתרה: היישובים החדשים אמורים להוות אלטרנטיבה מוסדרת לאלפי הכפרים ומקבצי המגורים שנבנו שלא כחוק. אין טעם להקים יישוב חדש בטרם הוסרו הכפרים הבלתי חוקיים שנבנו על אדמות המדינה, שמא יצא חוטא נשכר – היישוב החדש יוקם והבניה הבלתי חוקית תישאר על כנה. יתרה מכך, מאחר והסדרת ההתיישבות הבדווית היא נושא סבוך ומורכב לכל צעד שנעשה בעניין עלולות להיות השלכות על המהלך כולו. משום כך חיוני שהחלטה על הקמת ישוב תובא כבר בשלב הראשון להחלטת הממשלה אשר היא הגורם המוסמך לקבוע ולתכלל את מדיניות ההסדרה, והיא, ורק היא, שיכולה לשקול את המכלול כולו ולקבל החלטה מושכלת.

אולם מתברר, כי ישנם גורמים שעוקפים את החלטת הממשלה ואת ההיגיון הכרוך בה, באופן הנוגד בצורה בוטה את כללי המנהל התקין. לרגבים נודע כי ועדת המשנה לנושאים תכנונים עקרוניים (ולנת"ע), הממונה מטעם משרד הפנים לתכנון יישובים חדשים מקדמת בתקופה האחרונה תכנון מקיף להקמת יישוב בדואי חדש בשם רח'מה, בסמוך לעיר ירוחם. זאת, עוד בטרם התקבלה החלטת ממשלה כלשהי בנידון. החלטת הולנת"ע מתאריך 17.06.2014 אומצה ע"י המועצה הארצית שהמליצה לממשלה על הקמת הישוב.

 הממשלה כחותמת גומי לגורמי התכנון

מדובר בצעד חמור לפחות משלוש בחינות: ראשית, החלטת המועצה הארצית כובלת את ידיה של הממשלה הנבחרת וכופה עליה דה-פקטו להקים את הישוב. ברור שלאחר ש'גורמי התכנון האובייקטיבים' יחליטו שהקמת הישוב במיקומו הנוכחי היא צעד נכון 'מקצועית' לא תוכל הממשלה להחליט אחרת, ואם היא כן תחליט אחרת הרי שהבדווים ילכו עם זה לבג"ץ מצוידים ב'המלצת' הולנת"ע ויטענו שהממשלה מקבלת החלטות משיקולים לא מקצועיים.

שנית, לגופה של החלטה – מדובר בהחלטה אומללה שתפגע קשות במאמצי ההסדרה. תושבי האזור שבו מתוכננת הקמת הישוב פלשו לאדמות מדינה המשמשות את צה"ל לשטחי אש. אין להם תביעות בעלות על הקרקע, וזה שנים רבות שתלויים ועומדים כנגדם צווי פינוי שיפוטיים שעברו כבר את כל הערכאות. איך ניתן יהיה לסרב לדרישותיהם של שבטים רבים שיושבים על תביעות בעלות שלהם להקים להם ישוב על תביעות הבעלות אם לתושבי הפזורה של ירוחם הקימו ישוב למרות שאין להם תביעות בעלות במקום?! אם בכלל יש היגיון כל שהוא בהקמת ישוב בדווי חדש ליד ירוחם, הרי שצעד כזה צריך להיעשות בשלבים הרבה יותר מתקדמים של הליכי ההסדרה ולא בשלב כה מוקדם בו יהווה הדבר תקדים שלילי ומסוכן למקומות רבים נוספים.

שלישית, הניסיון מלמד כי השיטה הנוכחית של המדינה בהקמת יישובים בדואים חדשים, לא משיגה את מטרתה המוצהרת – העברת הפזורה הבלתי חוקית לתחום היישוב המוסדר.

סכסוכי השבטים הבדואים גורמים לכך שתושבי היישוב שזכה להסדרה מסרבים לאפשר לבני שבטים אחרים המתגוררים בפזורה שמסביב ליישוב להיכנס לתחומיו, ובמקרים רבים הסירוב הוא הדדי. יתירה מכך, לא מעט מאלו שבנו את ביתם בניגוד לחוק בתוך השטח הצפוי להסדרה – סירבו לשתף פעולה עם מוסדות התכנון.

כך קרה שאלפי מגרשים, שווקו לתושבי רהט ולא לפזורה שסביבה, בניגוד לתכנון, מהסיבה שעיריית רהט רצתה את המגרשים לעצמה. גם היום, בגלל סכסוך בין-שבטי, עיריית רהט נלחמת שלא יכנסו אליה תושבי פזורה. כך גם קרה ביישובים שהוסדרו בתחומי מועצת אבו בסמה כמו אל סייד ומולדה.

גם במקרה של רח'מה קיימת בעיה זהה. השטח אותו מבקשת ועדת התכנון להקצות עבורו משתרע על פני כ-1,500 דונמים, שייגרעו כאמור משטחי האימונים של צה"ל. מסביב לשטח זה קיימת הפזורה המתפרשת על פני כ-6,500 דונם של אדמות מדינה ואשר אמורה ל'התנקז' לתחומי היישוב החדש. מהיכרותנו את מפת תתי הקבוצות באזור הסיכוי שהן כולן תיכנסנה לתחומי הישוב שיוקם הינו נמוך ביותר. מה שיקרה בסוף שהישוב באזור יתפרס על פני כל 6500  הדונמים הנוכחיים. כלל הגורמים העוסקים בעניין יודעים את זה היטב. הם גם יודעים שאין שום סיכוי בעולם שהממשלה תאשר את הקמת הישוב על פני שטח עצום כזה ולכן, בשיטת הסלאמי המוכרת, הם מבקשים להעביר כעת החלטה על הקמת הישוב 'רק' על שטח של 1,500 דונם מתוך ידיעה ברורה שהרחבת תחום השיפוט לאחר האישור בממשלה כבר אינה זוקקת את אישור הממשלה.

לאחר שנודע לרגבים על המחטף, נשלחה פנייה למנהל התכנון במשרד הפנים וליועץ המשפטי לממשלה בדרישה למנוע את הדיון ואת קבלת ההחלטה בטרם תתקבל החלטה עקרונית של הממשלה על הקמת ישוב במקום. במשרד המשפטים, שבדרך כלל מתהדר במבט עקרוני ומהותי, הסתפקו הפעם בתשובה טכנית, יבשה ומיתממת לפיה "הדיון המתקיים נוגע להיבט התכנוני-מקצועי בלבד, ואין בדיון זה כדי לגרוע מסמכותה של הממשלה ביחס להחלטה על הקמת היישוב".

במשרד המשפטים הוסיפו כי "המלצת הגורם התכנוני יש בה כדי לתרום לדיון שעתיד להתקיים בממשלה, באשר היא תביא את עמדתה המקצועית, ויש בכך כדי לייעל את הדיון שיתקיים בפני הממשלה".

מאחורי מילים אלו מסתתרת המשמעות האמיתית של הדברים שהובאה לעיל: כשגורמי התכנון יציגו  בפני הממשלה את תכנון היישוב בו הושקעו משאבים כה רבים, הממשלה תשמש כמעט כחותמת גומי לצורך אישורו.

לאחר תגובת משרד המשפטים, ומאחר ובמשרד טענו שההליך הזה תואם את החוק ואת הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, פנינו למשרד הפנים בבקשה על פי החוק לחופש המידע, כדי ללמוד בכמה יישובים הקדים הדיון במועצת התכנון את החלטת הממשלה הראשונית. תגובת משרד הפנים שהתקבלה אצלינו לאחרונה הודתה כי בשבע השנים האחרונות "לא קיימים יישובים שהתקיים בעניינם דיון בולנת"ע או במועצה הארצית, עוד בטרם התקבלה החלטת ממשלה עקרונית על הקמתם". תשובה זו אישרה את החשש כי סאגת התכנון של רח'מה היא מחטף מתוכנן, שתוצאותיו המזיקות ידועות מראש.

אנחנו בדרך לבג"צ בדרישה לבטל את ההחלטה ולאסור על קיום דיונים תכנוניים נוספים בטרם תתקבל החלטת הממשלה. נמשיך לעדכן אתכם בהמשך.

המשך הדיון בעתירה שהגשנו נגד עשרות בתים שבנו בדואים מביר האדאג' על חלקה בבעלות יהודית, יתקיים בעוד מספר חודשים. במהלכם יעקוב בית המשפט אחרי התקדמות הסדר 'פינוי-פיצוי' נדיב שהציעה המדינה לפולשים

בשנה שעברה הגשנו עתירה בשם יהודים שעשרות מבתי היישוב הבדואי ביר-האדאג' נבנו על אדמתם הפרטית ללא היתר. ביר-האדאג' הינו יישוב בדואי שהוכר על ידי המדינה, שהשקיעה במקום מיליוני שקלים בפיתוח מגרשים לבנייה, תכנון מסודר של היישוב ובהכנת תשתיות עבור תושביו.

למרות שלרשות התושבים הבדואים קיימים פתרונות זמינים ביישוב המוסדר, נבנו עשרות בתים ללא היתר בחלקה הפרטית הנמצאת בבעלות יהודית – הרחק מתכנית המתאר של היישוב.

העתירה הוגשה נגד ראש הממשלה, שר הפנים, יחידת הפיקוח של משרד הפנים והועדה המחוזית לתכנון ובניה של מחוז דרום, בדרישה כי יפעלו להריסת הבניה הבלתי חוקית, ויורו על תבחין שיעניק עדיפות לאכיפה בחלקה המדוברת, מאחר והיא בבעלות פרטית.

יצוין, כי ביקשנו מהמדינה לקבל כח משטרה שיאבטח את כניסת נציגיה למקום, על מנת לצרף לעתירה כמשיבים גם את הפולשים עצמם – אך המדינה סירבה לכך.

.בדיון שהתקיים בבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע, הזכיר עורך הדין שלנו עמיר פישר כי נושא דיני תכנון ובניה בשילוב פלישה לקרקע פרטית, בא לידי ביטוי פעם אחר פעם בשנים האחרונות בפני בית המשפט העליון בעתירות שהגיעו לפתחו בענייני יהודה ושומרון. "הוגשו עתירות גם כנגד יישובים שהוקמו על אדמות מדינה, וגם על יישובים שנבנו על אדמות פרטיות. בית המשפט העליון בסדרה של החלטות קבע כי כשמדובר באדמות מדינה, למדינה יש את הזכות לקבוע את סדרי העדיפויות – ובית המשפט לא בנקל יתערב בכך, אבל כשמדובר בבניה בקרקע פרטית, בית המשפט מגלה אפס סובלנות ומורה למדינה לנקוב במועדים ברורים וקצרים כדי לפנות את המקרקעין".

נציגי הפרקליטות טענו כי "האכיפה קיימת כל הזמן בשטח", וציינו כי קרוב למאתיים בתי אב בדואים, הצטרפו בחודשים האחרונים להסדר פינוי-פיצוי נדיב שמציעה המדינה לתושבים הבדואים, ולפיכך יש לדחות את העתירה, משום שהליכים כאלה אורכים זמן רב.

סגנית הנשיא, השופטת שרה דברת הורתה לדחות את הדיון בחמישה חודשים, על מנת לעקוב במהלך התקופה אחר מידת התקדמות ההסדר המוצע לתושבים הבדואים הפולשים, "שמא יהיה בכך כדי לייתר את המשך הדיון בעתירה".

כוחות משטרה ומנהל מקרקעי ישראל פינו והרסו מבנים לא חוקיים בכפר הבדואי אל-ערקיב. במהלך העשור האחרון פלשו התושבים שוב ושוב לאדמות מדינה, תוך הפרה חוזרת ונשנית של החוק והוראות בתי המשפט

כוחות משטרה ופקחים של מנהל מקרקעי ישראל פינו והרסו מבנים לא חוקיים שבכפר הבדואי אל-ערקיב שבצפון הנגב. ביצוע הפינוי עוכב על ידי בית המשפט בשעות הלילה בשל בקשה של התושבים הבדואים לעכב את הפינוי. אולם השופטת בית המשפט השלום ברמלה הסירה את הצו ונתנה אור ירוק לכוחות המשטרה לאכוף את החוק.

על אף שהמבנים בכפר הבדואי אל-ערקיב אינם חוקיים וערכאות שיפוטיות שונות החליטו שיש לפנות את המקום, נמנעו עד כה משטרת ישראל וגורמי אכיפת החוק מלבצע את הפינוי.

תחילת השתלטות הבדואים על המקום בשנת 2002 כשהקימו לראשונה אוהלים. המשטרה פינתה אותם לאחר מכן אולם התעקשות הבדואים נמשכה ואלו המשיכו לתפוס את השטח באמצעות בניה ונטיעות לא חוקיות.

לאורך כל התקופה השתמשו הפולשים הבדואים בבתי המשפט על מנת לדחות ולמנוע את פינוי המבנים הלא חוקיים. חלק מהעתירות הגיעו אף לבית המשפט העליון, אך כולם נדחו. כך למשל נכתב בפס"ד משנת 2007 של שופטת בית המשפט השלום:

"התנהגותם של המבקשים, בפרשה הנדונה, נגועה בחוסר תום לב, נקבע כי הם פלשו למקרקעין …, פונו מהם ע"י המשטרה וחזרו ופלשו אליהם פעמים נוספות.  חוסר תום ליבם של המבקשים בהליך זה, בא לידי ביטוי גם בבקשות שהוגשו בעיתוי הנוכחי, דהיינו 3 שנים לאחר שניתנה ההחלטה בבית המשפט העליון, אשר דחתה את ערעורם של המבקשים וקבעה כי צווי הסילוק שהוצאו כנגדם, מכח חוק מקרקעי ציבור סילוק פולשים, תשמ"א – 1981, הוצאו כדין.".

למרות הפינוי האחרון משנת 2010 שבוצע בהוראת בית המשפט, חידשו הבדואים את ההשתלטות, אך הפעם נכנסו לבית הקברות הסמוך ושם בנו מספר מבנים ואוהלים, סגרו את הסככה המשמשת את מבקרי בית הקברות. לאחרונה הגדילו לעשות ובנו צריח שישמש מסגד. הכל בניגוד לחוק ולהוראות בתי המשפט.

לקראת הדיון שהתקיים בוועדת הפנים של הכנסת על החוק להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב הפצנו נייר עמדה המפריך את טענות ארגוני השמאל הקיצוני והנהגת הבדואים – "מעשה בחמישה בלונים"

הסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב מוגדרת על ידי ממשלת ישראל כיעד אסטרטגי. על כף המאזניים נמצאים כמאתיים אלף אזרחים בדואים אשר רובם מתגוררים בניגוד לחוק ומצד שני החלטת ממשלה על הסדרת ההתיישבות הכוללת פינוי של עשרות אלפי תושבים.

לצורך אישוש התנגדותם להסדרת ההתיישבות, מפיצים המנהיגים הבדואים ותומכיהם מהשמאל הקיצוני שלל טענות המוצגות לציבור כאמיתות מוחלטות. אולם לקראת הדיון שהתקיים היום (רביעי) בוועדת הפנים של הכנסת על החוק וסעיפיו, הוצאנו מסמך מפורט המפריך את עיקרי טענותיהם, תחת הכותרת "מעשה בחמישה בלונים".

המסמך מפרט חלק מהמיתוסים השקריים שהחדירו במשך שנים הנהגת הבדואים וארגוני השמאל הקיצוני לשיח הציבורי. כמו מרבית המיתוסים, קל מאוד לנפצם באמצעות הוכחות שאינן מתפרשות לשתי פנים: צילומי אוויר היסטוריים, מפות, תמונות ומסמכים.

כך למשל מופרך את המיתוס על הכפר אל-ערקיב. לטענת הבדואים הוקם הכפר ה'היסטורי' בתקופה העות'מאנית, אך בפועל, נבנו בתיו בשנות ה-90 ואילך, ובית הקברות הוקם בלב המדבר לפני כשלושים שנה בלבד. איך יודעים? פשוט מאוד, כי בתצלום האוויר משנת 1965 אין כל זכר לבית הקברות. צילום מוקדם יותר משנות ה-40, עוד לפני הקמת המדינה, מלמד כי האדמה במקום היתה שוממה לחלוטין ולא עובדה כלל בידי אדם.

ההצהרה הבדואית, כי הם דורשים שממשלת ישראל תכיר בקיומם של 45 כפרים 'היסטוריים' בלבד, מופרכת באמצעות שורת תצלומי אוויר המלמדים כי הנגב רצוף למעשה באלפי כפרים. ומה לגבי הטיעון כי הבדואים נחשבים ל'ילידים', הנהנים מזכויות שונות על הקרקע? בדיקה קטנה מעלה כי המקרה של הבדואים איננו עומד באף תבחין המקובל ברחבי העולם להגדרת הילידות. אגב, הטענות על מעמד הילידות החלו להישמע מפי הבדואים לפני כעשר שנים בלבד.

הטיעון הבדואי על כך שהם יושבים ב-5% מאדמות הנגב נשמט אף הוא לאחר בדיקה מתמטית. ההתיישבות הבדואית תופסת קרקעות בשיעור הגדול פי 17 מהיקף הקרקעות של העיר באר שבע, שמספר תושביה שווה לכלל האוכלוסיה הבדואית בנגב (כולל זו ביישובים המוסדרים).

מבדיקת הקרקעות הרלוונטיות להתיישבות עולה כי השיעור האמיתי של היקף הקרקעות עליו יושבת האוכלוסיה הבדואית, ושל תביעותיהם לבעלות פרטית, איננו רק 5% מאדמות הנגב, אלא כ21% מאדמות הנגב שהוקצו להתיישבות.

במהלך המחקר התגלה נתון מדהים נוסף, השולל את הטענות המסורתיות לקיפוח תקציבי. ניתוח נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, והשוואת תקציבי הרשויות הבדואיות לתקציבי עיירות הפיתוח, מגלה כי תמיכת הממשלה ברשויות הבדואיות גבוהה ב-36% מהתמיכה בעיירות הפיתוח, חרף תשלומי ארנונה נמוכים במיוחד במגזר הבדואי.

ראוי בהחלט שיתקיים שיח ציבורי על החוק והתכנית הראויים להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב, אבל חשוב לדעת מהי מסגרת הדיון. אפשר וצריך להתווכח על תוכן ומהות, על איך כמה ולמה, אבל כשמדברים על העובדות חשוב להיצמד לנתונים ולא לחיות בעולם דמיוני ולהישען על כל מיני סיפורים וססמאות שמופרחות לאוויר כמו בלונים.