תגית: תנועת רגבים

לאחר חשיפה שלנו, כוחות צה"ל הרסו שוב את ביתו של המחבל איסלאם יוסף אבו חמיד, שרצח את לוחם דובדבן, סמ"ר רונן לוברסקי הי"ד.

לפני מספר שבועות, בעקבות תחקיר ומעקב שביצענו על מקורות ערביים שהוכיחו כי הבית נבנה מחדש במימון הרשות הפלסטינית, יצאנו לתעד את הבניה המתרחשת בסמטאות הצפופות של מחנה הפליטים אל עמארי ברמאללה.

את התיעוד הזה, שאותו אנחנו מפרסמים כעת לראשונה עם סיומה של האכיפה, שלחנו באופן בהול לראש הממשלה נתניהו ולפיקוד צה"ל, בדרישה להרוס מחדש את המבנה, תוך קביעה כי בנייה מחדש של המבנה פוגעת באינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל ומסכלת הרתעת מחבלים מביצוע פעולות טרור.

במכתב דרשנו לשוב ולהרוס כל בינוי שבוצע במקום, לוודא כי לא ייעשה שימוש במקרקעין והמבנה לא ייבנה בעתיד. אנו מברכים על הריסתו המחודשת של הבית. נמשיך לעקוב כדי לוודא שההרתעה נשמרת, ולעשות הכל כדי שמשפחות המחבלים לא יוכלו להינות מפירות הטרור.

לאחר שחשפנו בפני בג"ץ כי המסגד בשער הרחמים ממשיך לפעול – בניגוד להצהרות המדינה, המשטרה החרימה ציוד במקום – דווקא במהלך יום כיפור

מקורות ערבים מדווחים שבמהלך יום כיפור, נכנסו שוטרי מחוז ירושלים למתחם שער הרחמים בהר הבית, והחרימו משם שטיחי תפילה, פרגוד, וילונות ורהיטים.

כניסת המשטרה למתחם נעשתה, לאחר שעדכנו את בג"ץ, כי בניגוד להצהרות המדינה שניתנו באופן חסוי במהלך דיון שנערך בבג"ץ לפני שבועיים בלבד, הרי שהרי שהוואקף ממשיך להפעיל במקום מסגד, תוך קיום תפילות, שיעוריים אסלאמיים, ופעילות דתית נוספת.

בדיון שהתקיים, נציגי משרד ראש הממשלה ומשטרת ישראל, עדכנו את בג"ץ באופן חסוי, ובמעמד צד אחד בלבד, בפעולות בהן נוקטת המדינה כביכול בשער הרחמים.

הנשיאה חיות שישבה בראש ההרכב יחד עם השופטים מני מזוז וענת ברון, אמרה בתום ההצהרה החסויה של המדינה: "ביקשנו וקיבלנו הסברים על מה שנעשה. מטבע הדברים, לא ניתן לפרט במעמד שני הצדדים, אבל מה שנרצה לומר ואין מניעה לומר, שנעשית על פי התרשמותנו פעילות ממשית בכל הערוצים, להגיע לפתרון מושכל למצב שנוצר במקום. ככל שהעתירה נועדה לדרבן את המשיבים לפעול, התרשמנו שנעשית פעילות".

אלא שחרף ההצהרות, הגשנו הודעה מעדכנת לבג"ץ ובה תיעוד מקיף שהעלו פעילים אסלאמיים לרשתות החברתיות במהלך השבועות האחרונים, המלמדת כי המקום מתנהל כמסגד, הכולל שטיחי תפילה, קיום תפילות, שיעורים איסלאמיים ופעילות דתית נוספת.

כאמור, בעקבות הודעתנו לבג"ץ, הגיעו שוטרים במהלך יום כיפור למתחם שער הרחמים, והחרימו משם שטיחי תפילה, פרגוד, וילונות ורהיטים – אלו שהיו שם לאורך כל התקופה האחרונה.

מדובר בתעודת עניות לממשלת ישראל ולמשרד לבטחון פנים. המדינה הצהירה בבג"ץ הצהרות סודיות על פעילות ממשית כביכול, אך הראינו באופן מיידי שהאמירות האלו לא עולות בקנה אחד עם האמת. במקום שהמדינה תפגין ריבונות במקום, ותסגור את המתחם לחלוטין, היא נכנעת לאלימות הוואקף. אם לא העתירה שלנו לבג"ץ – הרי שהמקום היה נכבש לחלוטין על ידי הוואקף.

לאחר שנקבע מותו של שאדי אבו אלקיעאן בן 28 מחורה, שנהרג כתוצאה מהתנגשות רכבו בגמל משוטט על כביש מרכזי בסמוך ליישובו, אנחנו יוצאים בחריפות נגד השירותים הווטרינרים של משרד החקלאות. במקביל לתאונה הקטלנית, נפצעו שני בני אדם בתאונת גמל נוספת, בסמוך לעבדת.

השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות לא קיימו את הוראות "חוק הגמלים", הקובע כי יש לשבב את כלל הגמלים בנגב בשבב אלקטרוני תת עורי, ולחייב "העברת בעלות" במקרה של מכירה, על מנת שניתן יהיה להטיל אחריות פלילית ועונשים מרתיעים על בעלי הגמלים המשחררים אותם למרעה פתוח האסור על פי חוק.

כזכור, "חוק הגמלים" הותנע בעקבות מותו של דוד כהן ז"ל מכפר רתמים בתאונת גמל בחנוכה 2014. בעקבות התאונה, התנענו יחד עם תושבי כפר רתמים ששכלו את חברם ליישוב מהלך חקיקה בנושא, אליו נרתמו חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ' ואיתן כבל.

לפני תקופה אף חשפנו בכנסת את נתוני המשטרה, לפיהם מדי שנה מתקבלות כ-1000 תלונות של אזרחים על גמלים משוטטים בכבישי הדרום, אולם פעם אחר פעם לא ניתן היה להגיע לבעליהם ולהטיל עליהם עונש מרתיע.

החוק עבר בכנסת בקריאה שלישית בחודש יוני 2018, ולרשות השירותים הווטרינריים עמד פרק זמן של שישה חודשים ליישום החוק בטרם כניסתו לתוקף בפברואר 2019. בניגוד לעמדת שר החקלאות, אורי אריאל, שתמך בחוק, השירותים הווטרינריים התנגדו כבר אז לתהליך החקיקה והשיבוב.

שוב מחיר דמים מיותר ובלתי נתפס, כאשר הכתובת היתה כתובה על הכביש. מדובר בעדר גמלים שהתרענו לגביו יותר מפעם אחת. צריך לומר שיחידת הפיצו"ח במשרד החקלאות והסיירת הירוקה מלאות במוטיבציה ונכונות לפעול, אך ללא שיבוב הגמלים, מבצעי האכיפה לא יכולים להשיג את מטרתם. דמו של אבואלקיען זועק נגד השירותים הווטרינריים, והוא מצטרף לשורה ארוכה של קרבנות דמים מהשנים האחרונות. נמשיך להילחם במחדל הזה כדי לחסוך עוד קרבנות. אי אפשר לתת לקטל הזה להימשך.

הארץ המ(א)ובטחת • עתירה שהגשנו חשפה: המועצות הבדואיות בדרום מעבירות מדי שנה תקציבים מנופחים של מיליוני שקלים ל"אבטחת מוסדות חינוך" – כשבתי הספר כלל לא מאובטחים

מעקב משפטי סבוך שהובלנו והסתיים בבית המשפט, אילץ את המועצות הבדואיות בדרום לחשוף כי מדי שנה 'נעלמים' מיליוני שקלים המוגדרים כ"אבטחת מוסדות חינוך" – כאשר השמירה איננה מתרחשת בפועל, ולמעשה, הכסף עובר לידיים פרטיות כתשלום 'פרוטקשן' – דמי חסות. כך פרסם לראשונה יוסי מזרחי בכתבת תחקיר במהדורת חדשות 12.

אז לאיפה הולך הכסף? אחוז קטן מהמגזר הבדואי טוען לבעלות עתיקת יומין על מאות אלפי דונמים בדרום. טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט העליון ובית המשפט המחוזי פעמים רבות לאורך השנים, אך שטחים נרחבים המיועדים לבנייה בתוך תחומי היישובים הבדואים, נשארים שוממים במשך שנים רבות, מחשש לפגיעה פיזית מצד תובעי הבעלות.

בדיקה שלנו העלתה חשד, כי למרות שהמדינה איננה מכירה רשמית בטענות הבעלות, כאשר הרשויות המקומיות מעוניינות להקים מבני ציבור כגון בתי ספר, גני ילדים ומרפאות, הן עושות זאת על גבי שטחים של תביעות בעלות, תוך העברת סכומי כסף גדולים לטוען במסווה של "שירותי שמירה", וזאת על מנת למנוע מצב של פגיעה במבנים.

בעקבות החשד, דרשנו מהמועצות הבדואיות, את פירוט תקציב אבטחת מוסדות החינוך. לשם השוואת הנתונים, ביקשנו במקביל נתונים אלו גם מרשויות יהודיות באיזור עוטף עזה – המוגדר איזור סיכון.

מועצת נווה מדבר בה פועלים 21 בתי ספר, שילמה כ-6.8 מיליון שקלים בשנת 2016 וסכום דומה בשנת 2017. בשנת 2018 זינק הסכום ל7.3 מיליון שקלים.

המועצה האזורית אל קאסום, העבירה את הנתונים רק לאחר עתירת חופש מידע שהגישה כנגדה תנועת רגבים. במועצה זו פועלים 22 בתי ספר, ותקציב השמירה בתחומיה בשנת 2016 עמד על כ-9 מיליון שקלים, בשנת 2017 טיפס הסכום לכ-10.5 מיליון שקלים, ובשנת 2018 עלה הסכום ל-11.7 מיליון שקלים.

לשם ההשוואה, עלות השמירה במועצה אזורית מרחבים בשנת 2016, בה פועלים כ-10 בתי ספר, עמדה על כ-965 אלף שקלים בלבד, ובסכום דומה גם בשנת 2017.

במועצה האזורית בני שמעון, בה מאובטחים שבעה בתי ספר, עמד תקציב השמירה בשנת 2016 על 690 אלף שקלים בלבד, ובשנת 2017 על 665 אלף שקלים בלבד.

משרד החינוך, איננו מתקצב את אבטחת מוסדות החינוך ברשויות המקומיות, אלא משטרת ישראל. משטרת ישראל מצידה הבהירה כי במועצות נווה מדבר ואל קאסום, כלל אין תקני אבטחה במימון המשרד לבטחון פנים. עוד עלה מתשובת המשטרה, כי השתתפותה בתקני האבטחה במוסדות החינוך בעיירות הבדואיות הוותיקות חורה ולקיה עומדת על מאות אלפי שקלים בשנה, וכי בכל מקרה – לא מדובר בסכומי העתק ששולמו בנווה מדבר ובאל קאסום.

אלא שבכך, לא תמה הסאגה. ביקורים בבתי הספר של נווה מדבר ואל קאסום העלו, כי כלל לא קיימת שמירה במוסדות, השערים פתוחים לרווחה ואפשר להכנס ולצאת באופן חופשי לחלוטין.

חישוב פשוט מעלה, כי תקציב השמירה הממוצע בכל מוסד כזה, הינו כ-30000 בחודש, בין אם יש בו 1000 תלמידים ובין יש בו 80 תלמידים. גורמים במועצות טענו כי הכסף משמש ל"שמירת לילה", אלא שהגדרה זו קיימת רק בפנימיות.

הממצאים הללו מאששים את ההנחה, כי המועצות מעבירות "פרוטקשן פנימי" לאותם תושבים שטוענים לבעלות על הקרקעות שעליהן נבנו בתי הספר. המסמכים הרשמיים של המועצות לא עונות על השאלה לאיפה זורם כל הכסף הזה, אבל מלמדים מעבר לכל ספק שיש פה שחיתות ותקציבים מנופחים באופן חסר תקדים.

לאחר שעתרנו לבג"ץ נגד רשות מקרקעי ישראל, התחייבה המדינה לפנות פולשים שהקימו חווה חקלאית בלתי חוקית על אדמות מדינה בצפון. התאריך חלף – והמתחם לא פונה

רשות מקרקעי ישראל התחייבה בפני בג"ץ לפנות עד חודש אוגוסט, חווה חקלאית בלתי חוקית שהוקמה לפני מספר שנים תוך פלישה לאדמות מדינה ליד היישוב רומת אל הייב שבגליל. בעקבות עתירה שהגשנו לבג"ץ, התחייבה המדינה לאכוף את החוק במקום, אך התאריך חלף זה מכבר, והמתחם לא פונה.

המתחם המדובר נבנה על ידי בני משפחת עודה, אשר השתלטה בשנת 2012 על אדמות השייכות לרשות מקרקעי ישראל באזור רומת אל הייב והקימה עליהן מתחם חקלאי הכולל מספר רפתות וסככות. פנינו שוב ושוב לרשות מקרקעי ישראל בדרישה לאכוף את החוק ולקבל מידע על סטטוס פעילות האכיפה במתחם הפלישה. בשנת 2018, לאחר שהפניות לא נענו, עתרנו לבג"ץ.

בחודש אפריל האחרון הצהירה המדינה בבג"ץ, כי תתניע מחדש את הליכי האכיפה, וכי רשות ההוצאה לפועל תממש את צווי ההריסה במהלך חודש אוגוסט 2019. בעקבות כך ניאותנו למשוך את העתירה כשהצהרת המדינה קיבלה תוקף של פסק דין.

עם זאת, הצהרות לחוד ומעשים לחוד. הזמן חלף זה מכבר, אך סיור שביצענו בשטח העלה כי המתחם לא פונה, ואף לא נראה בשטח מהלך המעיד על כוונה לבצע זאת בעתיד הקרוב.

למרבה הצער, נדמה כי רשות מקרקעי ישראל מועלת בחובתה לשמור על אדמות המדינה. בראש ובראשונה היא הייתה זו שצריכה לפעול לפינוי מיידי של הפולשים. אותן שנים של סחבת מצד הרשויות, אפשרו למתחם להתפתח ללא הפרעה. ואם לא די בכך, הרי שעל רשות מקרקעי ישראל היה לתפוס בשתי ידיים את פסק בית המשפט, וסוף סוף לפנות את האדמות ולהחזירן לבעלותה. הבחירה לא לממש את צו בית המשפט תמוהה עד מאוד.

יצאנו לאירופה במטרה להפסיק את המימון שהאיחוד האירופי מעביר לרשות הפלסטינית במסווה של סיוע הומניטרי. "עד היום בפרלמנט שמעו רק צד אחד, הגיע הזמן שישמעו גם את הצד שלנו"

קיימנו סדרת פגישות עם חברי הפרלמנט האירופי במטרה לעצור את הסיוע המאסיבי של האיחוד לבניה הבלתי חוקית ולהשתלטות הרשות הפלסטינית על שטחי C בניסיונות להקמת מדינה פלסטינית דה פקטו בשטח.

סדרת הפגישות הראשונה, שהתקיימה בעזרתה של ג׳ני אהרון – הלוביסטית הפרו ישראלית היחידה בפרלמנט האירופאי – כללה מפגשים, שיחות ותדרוכים עם כ-15 חברי פרלמנט, מהם חברי ועדת חוץ, חברי הוועדה לפיקוח תקציבי, חברי הועדה לענייני ישראל, חברי פרלמנט וממשלה במדינות החברות באיחוד, לצד פגישות עם עיתונאים.

המאבק שלנו להפסקת ההתערבות הזרה של מדינות אירופה בכל הנעשה במדינת ישראל עולה מדרגה, לאחר שבחודשים האחרונים חשפנו את היקף הבניה הבלתי חוקית המתרחשת מדי יום ביהודה ושומרון, לאור חזונו של סלאם פיאד, ראש הרשות הפלסטינית לשעבר, שקידם הקמה בשטח של מדינה פלסטינית באופן לא חוקי. בעשר השנים האחרונות נבנו בשטחי C כ-30,000 מבנים בלתי חוקיים ובוצעה "השתלטות חקלאית" בחסות הרשות הפלסטינית על מאות אלפי דונמים באזורים אסטרטגיים.

הכספים הזרים המוזרמים לרשות הפלסטינית על ידי האיחוד האירופי וממשלות זרות, קובעים עובדות בלתי הפיכות בשטח ומאפשרים להשתלטות להתקיים על ידי תשלום לחקלאים הפלסטינים, מימון השתילים וחומרי הבניין ועוד.

"חברי הפרלמנט, מכל רחבי אירופה, הופתעו לראות מה קורה בשטח, לאחר ששנים הכירו את הסיפור מצד אחד בלבד", מספרת נעמי קאהן, מנהלת המחלקה הבינלאומית. "לאחר שקיבלו את המידע מזווית אחרת הם התפלאו לגלות עד כמה עמוקה וקשה התערבותו של האיחוד האירופי בכל הנעשה בשטחי C ביהודה ושומרון. הם הבטיחו לפעול בעניין ולדרוש מהאיחוד האירופי שקיפות מלאה לגבי הכסף שמועבר לרשות הפלסטינית במסווה של סיוע הומניטרי".

"ממשלת ישראל חייבת לפעול בצורה נחושה מול ממשלות זרות בדרישה לסגירת ברז הכספים שמנסה לשנות את המציאות ולקבוע עובדות בשטח".

בניגוד להצהרות קודמות שנתן בבג"ץ, המנהל האזרחי לא הרס מבנים בלתי חוקיים שבנתה הרשות הפלסטינית בשטחי C, והעניק להם הלבנה בחסות פרשנות מרחיקת לכת שהעניק לחוק ההסדרה. "כך מתנהל שלטון פקידים"

מבנה בית ספר לא חוקי שנבנה על ידי הרשות הפלסטינית על אדמות פרטיות בסמוך לכפר סמוע שבדרום הר חברון, זוכה להגנה משפטית בחסות פרשנות מעוותת לחוק ההסדרה.

בשנת 2017 הגשנו עתירה ראשונה בדרישה להרוס את המבנה שהוקם בניגוד לחוק. המנהל האזרחי הצהיר בבג"ץ, כי המבנה נמצא בסדר עדיפות גבוה לאכיפה, ובעקבות כך דחה בית המשפט את העתירה, בקביעה שאין בה צורך.

כעשרה חודשים לאחר מכן, עם המשך הבניה במקום, הוציא בית המשפט צו ביניים שאסר את המשך העבודות. חרף הצו, נמשכה הבניה במקום. עתרנו בשנית לבית המשפט, גם כאן דחה בית המשפט את העתירה בטענה שהוגשה מוקדם מדי ובסמיכות לעתירה הקודמת.

במהלך פברואר האחרון, שנה וחצי לאחר דחיית העתירה השניה, עדיין לא בוצעה שום אכיפה ובית הספר לא נהרס, פנינו אל המנהל האזרחי בבקשה לקבל סטטוס אכיפה. הפעם נענתה כי אין בכוונת המנהל האזרחי להרוס את המבנה מכיוון שהוא נמצא תחת חוק ההסדרה ועל המדינה להסדירו.

כזכור, חוק ההסדרה קובע כי במקרים בהם הוקמו מבנים על קרקעות פרטיות בתמיכת המדינה, או במקרים מובהקים של תום לב, הקרקע תיחכר על ידי המדינה והסכום ישולם לבעל הקרקע מבלי להרוס את המבנים שעליו. בסעיפי החוק מצוין כי כדי שהוא יתממש על המדינה לקחת חלק בפעיל בהקמת המבנה הנ"ל "לרבות סיוע בהנחת תשתיות, תכנון תוכניות", או במידה אם "מצאו רשויות האזור כי בתקופה שקדמה ליום פרסומו של חוק זה נבנתה בתום לב התיישבות במקרקעין הטעונים הסדרה".

כזכור, בעקבות עתירות של ארגוני שמאל לבג"ץ נגד חוק ההסדרה, הוקפא יישום החוק עד להכרעת בג"ץ בעניינו, תוך קביעה כי עד אז לא תיאכף בניה העומדת במסגרת החוק, אלא שבמקרה דנן, מקימי המתחם המשיכו לבנותו למרות צווי הפסקת עבודה, דחיית עררים, ואפילו לאחר צו ביניים בבג"ץ.

טענת המנהל האזרחי, לפיה המבנה חוסה תחת חוק ההסדרה, תוך התעלמות מלשון החוק, מהווה מניפולציה משפטית. זהו לא המקרה היחיד שהמדינה נתלית בצורה לא הגיונית בחוק ההסדרה, בתיקים דומים של בניה ערבית בלתי חוקית.

יש פה מקרה מובהק של "שלטון הפקידים". המנהל האזרחי התנגד לחוק ההסדרה, וכעת נתלה בו תוך פרשנות מעוותת, באופן שנראה כמו ניסיון מחושב להימנע מביצוע תפקידו.

משרד הביטחון בחוות דעת מהפכנית ממליץ לבטל את הגבלת מכירת קרקע ליהודים ביהודה ושומרון, זאת בעקבות הצעת חוק שהגשנו אשתקד יחד עם חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'.

משרד הביטחון מפרסם חוות דעת משפטית מהפכנית, הממליצה לבטל את המצב המשפטי הקיים ביהודה ושומרון, לפיו אזרח יהודי איננו יכול לרכוש קרקע באזור באופן פרטי. מצב משפטי זה הינו המשך לחוק הירדני משנות ה-50 שקבע כי רק ירדנים, פלסטינים או "זרים ממוצא ערבי" רשאים לרכוש קרקעות ביהודה ושומרון.

לאחר שחרור יהודה ושומרון שימרה מדינת ישראל את החוק הקיים, ובמהלך שנות ה-70 תיקנה את הסעיף המדובר, כך שניתן לרכשו קרקע באמצעות חברה ישראלית הרשומה ביהודה ושומרון, ובאישור ראש המנהל האזרחי.

היועצים המשפטיים בצה"ל ובמשרד הביטחון התבקשו לבחון את האפשרות החוקית ואת ההשלכות הצפויות עם ביטול ההגבלה על רכישת קרקע בידי יהודים, כמו גם בדבר הצורך בהתניית אישורו של ראש המינהל האזרחי לרכישה.

בשנה שעברה הגיש חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' הצעת חוק שגובשה בסיוע המחלקה המשפטית שלנו. הצעת החוק, נדרשה חוות הדעת של משרד הביטחון וצה"ל, וזו מונחת כעת על שולחנם של המשנה ליועמ"ש ארז קמניץ, והיועמ"ש מנדלבליט.

רב־סרן צבי מינץ, ראש מדור מקרקעין בייעוץ המשפטי באיו"ש כתב בחוות הדעת, כי "אנו סבורים כי ניתן לפעול לביטולה בפועל של ההבחנה הקיימת בדין הירדני בין אדם ממוצא ערבי למי שאינו ממוצא ערבי. איסור לבצע עסקאות במקרקעין על בסיס שיוך לאומי מעורר חוסר נוחות מסוים".

מינץ ציין כי לפי דיני ה'תפיסה הלוחמתית' שמדינת ישראל פועלת באמצעותם ביו"ש, החקיקה המקומית באמצעות צה"ל נועדה להיטיב עם האוכלוסיה המקומית. "לאורך השנים נהוג היה להתייחס אך לאוכלוסייה הפלסטינית באזור כאוכלוסייה המקומית. התבססות על צרכי המתיישבים הישראליים כצורכי האוכלוסיה המקומית, גם אם אפשרית היא, תצריך את אישור הדרגים המשפטיים הבכירים ביותר בשירות המדינה".

לפי חוות הדעת, הצדקה נוספת לביטול הסעיף, היא "האפשרות לביטול חקיקה בעלת מאפיינים גזעניים ומפלים", בהתאם לאמנת ז'נבה, הקובעת איסור בסיסי להפלות על בסיס גזעי, דתי או פוליטי".

עורכי הדין חנה וינגוט וחנן ארבל ממחלקת הייעוץ המשפטי במשרד הביטחון, מביעים אף הם תמיכה במהלך, ודוחים את החשש מפני ביקורת בינלאומית, שכן "האפשרות לרכישת קרקעות באזור כבר קיימת על דרך של הקמת חברה מאז שנות ה–70. תיקון החקיקה בדרך שנותנת מענה לאפליה קיימת אין בו כדי לחדש או לשנות את המציאות הקיימת".

לגבי הצורך בהתניית אישור המנהל האזרחי לכל עיסקאות נדל"ן המבוצעות בידי יהודים, סבור היועץ המשפטי לאיו"ש כי יש להמשיך במצב הקיים, אולם במשרד הביטחון מציעים לקבוע פטור מדרישה זו בחלק ניכר מהמקרים, מאחר וקשה לומר כי במצב בו הריבון הוא ישראלי, ישנה עוד הצדקה להגדיר את התושבים הישראלים כ"גורמים עוינים". המשנה ליועץ המשפטי לממשלה קמיניץ צפוי להכריע במחלוקת זו.

למעלה מחמישים שנה אחרי שמדינת ישראל חזרה ליהודה ושומרון, היא פועלת כדי לבטל את החוק הירדני הגזעני שאסר מכירת קרקע ליהודים. הסרת החסמים הארכאיים והגזעניים הללו, מהווה עמדה ציונית ומוסרית, ותשובה ישראלית מינימלית לפשע של הרשות הפלסטינית שרודפת מי שמוכר קרקע ליהודים.

בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל תביעת נזיקין אזרחית שהגשנו – במהלך אסטרטגי שהותנע במקביל לחוק ההסדרה. "אם לא יידחו העתירות הקנטרניות, נגיש אלפי תביעות דומות"

בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל תביעת נזיקין אזרחית שהגשנו, והחיל באופן תקדימי סעיף משפטי בצו צבאי המקביל לחוק ההסדרה. בית המשפט קיבל את עמדת התובעים כי עסקת המקרקעין בנוגע למגרש ביישוב נילי נעשתה כדת וכדין.

ההסדר הדיוני שהשיגו הצדדים, ואושר על ידי היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, קבע כי ניתן להחיל את סעיף 5 לצו בדבר רכוש ממשלתי (יהודה ושומרון), ובכך יעמדו בעינן הסמכויות המוניציפאליות, התכנוניות ויתר הסמכויות הרלוונטיות, כפי שהיו טרם ההודעה בדבר העדכון שבוצע ע"י צוות קו כחול, כמו גם זכותם של התובעים במגרש. בהתאם לכך נקבע, כי התובעים רשאים להעביר במגרש זכויות ולעשות בו כל פעולה בהתאם לכל דין, ובכפוף לקבלת האישורים הנדרשים.

מדובר במהלך משפטי אותו יזמנו, באמצעות עורך הדין ד"ר הראל ארנון. במקביל לבג"ץ של ארגוני השמאל נגד חוק ההסדרה, הוגשה תביעה אזרחית תקדימית על סך מיליון ₪, מטעם משפחה שביתה נגרע משטח היישוב נילי והפך באחת לבלתי חוקי.

בני הזוג עברו מתל אביב אל היישוב נילי, הנחשב כהתנחלות בורגנית וחילונית. בשנת 2013 הם קיבלו זכויות שימוש במגרש הנמצא בתוך גבולות משבצת היישוב על פי תב"ע מאושרת, ובנו באמצעות קבלן, בית מגורים בעלות של כ-2 מיליון שקלים.

אלא שבמהלך מרץ 2015, ללא כל הודעה מוקדמת, וללא שעדכן את המשפחות, החליט "צוות קו כחול" במנהל האזרחי המתחם את אדמות המדינה ביו"ש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים מאלו שהיו בעבר, להוציא רחוב שלם אל מחוץ לתחום אדמות המדינה. במחי קו, הפכו כל הבתים ברחוב לבלתי חוקיים, וערכם צנח בהתאם.

כזכור, לידתו של חוק ההסדרה החלה בתהליך מיפוי שערכנו בכל יישובי יהודה ושומרון במהלך השנים 2014-2015.

רוב ככל היישובים הישראליים ביו"ש, הוקמו על אדמות שהוכרזו על ידי מדינת ישראל כאדמות מדינה. עו"ד פליאה אלבק ז"ל מהמחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, היתה אחראית על תהליך ההכרזה והגדרת תחומי היישובים שסומנו על המפות בקו כחול.

השתכללות הדיגיטציה והאמצעים הטכנולוגיים, גרמה לשכלול ודיוק של המפות הישנות. המנהל האזרחי הקים בשנת 1999 צוות שנקרא 'צוות קו כחול', שהחל לעבור על המפות הישנות כדי לדייק את ההכרזה שביצעה אלבק שנים קודם לכן.

עקב פעולות המיפוי החדשות, כמעט בכל יישוב בו עבד הצוות, קוצץ ונגרע הקו הכחול התוחם את שטח היישוב וכך הפכו מבנים שהוקמו לפני שנים רבות – ללא חוקיים בן לילה. בישובים מסוימים מדובר רק בקומץ בתים, אולם ביישובים אחרים ישנם עשרות יחידות דיור שנגרעו למעשה משטח היישוב. רובם של הבתים שנגרעו, אותרו על אדמות מדינה שהוצאו למפרע מתחומי היישוב, וחלקם האחר ככאלה שהתגלו כבנויים על קרקע פרטית.

המיפוי העלה כי בסך הכל, למעלה מ-4,000 בתים נגרעו מתוך תחומי היישובים ביו"ש – כמחציתם בעיר החרדית מודיעין עילית, ויתרם ביתר היישובים. ההתייחסות העכשווית של המנהל האזרחי לאלפי בתים אלו, הנמצאים כעת במעמד זהה לזה המתואר בכתב התביעה, היא כאילו הם בנויים על קרקע פלשתינית פרטית. אם חוק ההסדרה ייפסל בבג"ץ בגלל עתירת ארגוני השמאל – המדינה עלולה לשלם מילארדי שקלים כפיצויים לכל אלו שניזוקו מהמהלך הפוגעני של המנהל האזרחי.

עו"ד הראל ארנון, בא כוחם של בני הזוג ותנועת רגבים: "מדובר בהצלחה משפטית גדולה, אך העובדה שמשפחה שקנתה את ביתה כדת וכדין, נאלצת לנהל מאבק משפטי מול המדינה כדי לקבל את מה שמגיע לה בזכות ולא בחסד, היא פשוט מחפירה".

פסק הדין מלמד כי חוק ההסדרה שהוקפא בעקבות העתירה לבג"ץ, נותן מענה הגיוני, מוסרי ומתבקש לכל אותן משפחות, ולבעלי הקרקע. אנו מקווים שבג"ץ ידחה את העתירות הקנטרניות נגד חוק ההסדרה, ובכך יחסוך מאלפי משפחות את נתיב הייסורים המיותר. אם לא, נוביל עוד אלפי תביעות כמו זו שזכינו בה.