תגית: אכיפה

תושבת 'מצפה אילן' סיפרה בדמעות בדיון בוועדת הפנים על העשן והזיהום מהמפחמות בצפון השומרון. "עובדים עליכם בעיניים, החקיקה קיימת כבר מזמן – האכיפה היא זו שחסרה" 

עשן המפחמות הפועלות בצפון השומרון, מזהם כבר שנים ארוכות את האוויר של מאות אלפי תושבים באיזור חדרה, חריש, פרדס חנה, ויישובי קו התפר באיזור צפון שומרון ומועצה איזורית מנשה.

המפחמות מייצרות פחם בתהליך שריפה מזהם המיוחד, המופק בעיקר מפסולת גזם של חקלאים מתחומי הקו הירוק. בעקבות עתירה שהגשנו לבג"ץ בעניין בשנת 2012, המפחמות שפעלו בשטחי C שבשליטה ישראלית מלאה נסגרו, אולם המפחמות הממוקמות בשטחים שבשליטת הרשות הפלשתינית, ממשיכות לעבוד וזיהום האוויר נמשך כשהיה.

בדיון שהתקיים אתמול (שלישי) בוועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, ציין יו"ר הוועדה, חבר הכנסת דודי אמסלם כי התכנס צוות בינמשרדי בראשות משרד החקלאות שנועד לפתור את בעיית העשן מהמפחמות, וכי בעוד שבועיים ייחתם צו שיאסור העברת גזם עצים ללא היתר העברה. וכי יוכשרו 15 פקחים לאכיפת הצו במעברים. במשרד לאיכות הסביבה הודיעו כי יקצו תקציב לרכישת מרסקות גזם שיתנו פתרון לחקלאים וימנעו את שריפתו.

מאיר דויטש, מנהל מחלקת המדיניות בתנועה הטיח בפני חברי הוועדה נתונים ומספרים. "עובדים עליכם בעיניים. אנחנו כבר בדיון החמישי, וכבר כיום יש צו אלוף האוסר את העברת הגזם עם עונש בצידו של חמש שנות מאסר", אמר דויטש. "הבעיה היא לא החקיקה אלא האכיפה. כיום הרשויות מחרימות את המשאיות לימים ספורים ומשחררות אותן לידי העבריינים לעיתים עם הגזם. למיטב ידיעתנו הוגשו אפס כתבי אישום עד היום. ללא הגשת כתבי אישום פליליים והטלת עונשים כבדים, הזיהום יימשך. העשן לא מתחשב בקו הירוק".

רוחה שער, ממקימי היישוב מצפה אילן, סיפרה על התמודדותה עם מחלת הסרטן בדרכי הנשימה. "הסרטן לא מחכה, כשהטיפול בבעיה עובר מוועדה לוועדה וממגירה למגירה, הסרטן מתקדם. אפשר ללמוד ממנו מהירות ויעילות", אמרה שער בדמעות. "הבן שלי מתמודד עם קשיים בדרכי הנשימה. אי אפשר להשאיר את המצב בלי פתרון. אם אין פתרון – תגידו לנו רשמית שעלינו לעזוב את היישוב".

אנו מברכים על ההצעות לפעולה שעלו בדיון, אך אחרי לא מעט שנים שאנו עוסקים בסוגיה אנו כבר למודי הבטחות ואכזבות. נמשיך במעקב הדוק וללחוץ את הרשויות עד ליישום הפתרונות. מאות אלפי אזרחים לא צריכים לנשום אוויר מזוהם.

המועצות הבדואיות אל-קסום ונווה מדבר שבנגב, אינן גובות ארנונה מהתושבים ובעלי העסקים. בעקבות עתירה שהגשנו לבית המשפט, הורה בג"ץ למועצות להחל בתהליך הגביה, אך אלו טענו כי לא הצליחו לאתר את בעלי העסקים, וכי "טרם בשלה העת" לגבות ארנונה למגורים

שיעור גביית הארנונה במגזר הערבי בכלל וביישובים הבדואיים בפרט, הוא נמוך באופן ניכר מאשר במגזר היהודי, אולם בשתי מועצות אזוריות בנגב, אל-קסום ונווה מדבר, המועצות מעולם לא גבו ארנונה מתושביהן ומבעלי העסקים הפועלים בשטחיהן, ואף לא הקימו מערך מוניציפלי לשם כך.

על פי נתוני הלמ"ס, כ50% בממוצע מתקציבן השנתי של עיירות הפיתוח בנגב, הסתמך על תקציבי ממשלה, בעוד שברשויות הבדואיות בנגב היווה התקציב הממשלתי כ-80% מהכנסותיהם. הבולטת מכולן היתה המועצה האיזורית אבו-בסמה שבנגב (שפוצלה מאוחר יותר לשתי מועצות) תקציבי הממשלה השונים היוו 98.2% (!) מתקציביה בשנת 2011.

בשנת 2011 התריע מבקר המדינה כי חרף תקציבים גבוהים של הממשלה, הציגה המועצה שנה לאחר שנה גירעון של מיליוני שקלים, וציין כי המועצה כלל לא התאמצה להגדיל הכנסות עצמיות באמצעות גביית ארנונה ממגורים ועסקים של תושביה. המבקר המליץ כי המועצה תקיים בהקדם סקר נכסים בקרב תושביה, מתקציב מיוחד שהקצתה הממשלה לשם כך.

בשנת 2012 פוצלה אבו בסמה לשתי מועצות איזוריות: נווה מדבר ואל-קסום. פנינו למשרד הפנים בדרישה לאכיפת המלצות מבקר המדינה, ובמשרד הפנים השיבו כי "עד לסוף שנת 2013 יקבעו המנגנונים, התקציב ושילוב המערכות, לשם השתת ארנונה על תושבי המועצות כבר בשנת 2014".

חרף ההתחייבות, ב-2014 טרם בוצע סקר הנכסים, ולא נשלחו שומות ארנונה לתושבים, ותנועת רגבים עתרה לבג"ץ (5663/14) בדרישה לשים קץ לסחבת. "הפיכת המועצה לאקס טריטוריה פוגעת בבסיס עליו עומד הליך ההסדרה", נכתב בעתירה.

בעקבות העתירה שהגשנו הנחו שופטי בג"ץ במהלך חודש ינואר, כי עד סוף פברואר 2016 יישלחו הודעות שומה ותשלום לנכסים העסקיים הפועלים בתחומי המועצות, וכי עד סוף חודש מרץ יגישו המועצות לו"ז ברור לביצוע סקר הנכסים למגורים.

חרף ההנחיה הברורה, הודיעו לאחרונה המועצות לבג"ץ כי במסגרת איתור הנכסים, איתרה מועצת נווה מדבר 51 עסקים אולם הצליחה לשלוח שומות רק לשלושה מהם. לגבי 49 עסקים שאותרו במועצה האזורית אל קאסום, טענה המועצה כי לא הצליחה לשלוח שומה לאף אחד מהעסקים (!).

הנימוק האבסורדי לחוסר מילוי הוראות בג"ץ היתה הטענה כי מיפוי הנכסים היה מורכב בשל היעדר כתובת מדוייקת עם רחוב ומספר בית. "לדאבון הלב, משימת זיהוי המחזיק ביישובי המועצות אינה פשוטה, שכן בעלי הנכסים מסרבים לשתף פעולה ומסרבים להזדהות בשמם או למסור מידע אודות כתובתם למשלוח השומה". זאת, למרות שניתן לזהות בבירור שם ומספר טלפון בשלטים המתנוססים על רבים מאותם בתי העסק.

בנוגע לחוסר קידום סקר נכסי המגורים העלו המועצות את הטענה, כי הן סבורות "שטרם בשלה העת למשלוח שומות לנכסי המגורים", בנימוק כי בחלק ניכר מהיישובים בתחומן, שהיו בלתי חוקיים והולבנו למפרע, התושבים מקבלים שירות מינימלי בלבד, וחסרים בהם תשתיות של חשמל, ביוב מים וכבישים.

טענה זו עומדת בניגוד גמור לצו הארנונה הקובע מפורשות כי אין קשר בין חוקיות הנכס לגביית הארנונה וכי גם עברייני בניה ופולשים בלתי חוקיים נדרשים לשלם ארנונה. בנוסף, היקף השירותים שמספקת הרשות המקומית לא מהווה תנאי לחובת התושב בתשלומי הארנונה.

ההתנערות של המועצות מחובתן הבסיסית, והאמירה האומללה ש"טרם בשלה השעה" לגבות ארנונה מהתושבים מלמדת על חוסר הרצון להתמודד עם האוכלוסיה הבדואית. המועצות עושות הכל כדי לא "להרגיז" את התושבים, גם אם זה אומר שאין במועצות מחלקות מתפקדות לרישוי עסקים ולגביית ארנונה ואין אכיפה מינימלית של חוקי תכנון ובניה.

התושבים ובעלי העסקים במועצה צריכים לשלם מיסים ולכבד את חוקי המדינה כמו כל אזרח אחר. העובדה שבמשך יותר מעשור לאחר הקמת המועצה עדיין לא הוקמה התשתית לגביית הארנונה איננה מתקבלת על הדעת, בפרט לאור העובדה כי בעקבות העתירה שהגשנו בעניין, בג"ץ קבע לוח זמנים ברור לעניין.

המשרד להגנת הסביבה הורה על סגירת מזבלה פיראטית הפועלת בגליל תוך סיכון הנהגים בכביש הסמוך. מפעיל האתר, תושב דיר אל-אסד פרץ שוב ושוב את גדר הבטיחות והמשיך להשליך אשפה במקום. התלוננו והובלנו למעצרו.

מזבלה פיראטית שפעלה סמוך לצומת פלך שבגליל נסגרה בחודשים האחרונים בעקבות פניה של 'רגבים', אך הגדר שחסמה את הגישה למקום נפרצה בחודשים האחרונים שוב ושוב על ידי מפעיל המזבלה, עבריין תושב דיר אל אסד.

לפני כשנתיים ביצעה המועצה המקומית דיר אל אסד שבגליל, מכרז לפינוי אשפה מתחומי המועצה. הזכיינית במכרז, חברת "העוף המובחר" בבעלות אחמד ומוחמד ג'מאל מדיר אל אסד, פתחה מזבלה בניגוד לחוק וללא רישיון בכביש המוביל ליישוב פלך שבמועצה האיזורית משגב. האתר נועד לשמש לאחסנת האשפה עד להצטברות כמות גדולה ופינויה לאתר לסילוק פסולת.

כדי להגיע אל המזבלה הסמוכה לכביש במרחק של מטרים ספורים, נפרצה גדר הבטיחות שהותקנה בשולי הכביש, והמשאיות שפורקות את הזבל במקום אף פנו למתחם בצורה לא חוקית תוך חציית קו לבן ובכך הגבירו את הסכנה.

לפני מספר חודשים, לאחר פניה שלנו אל הוועדה לתכנון ובנייה של בקעת בית הכרם, הוציאה הוועדה צו הפסקת בנייה וערכה במקום סיור משותף עם יחידת הפיצוח במשרד החקלאות, משטרת ישראל ונציגים מהיחידה הארצית לפיקוח במשרד הפנים במחוז הצפון.

הוועדה המקומית לתכנון ובניה הצהירה כי תגבש תשתית ראייתית לשם הגשת כתב אישום נגד החשודים. רגבים הוסיפה ולחצה על מנת שמחלקת התברואה של מועצת דיר אל אסד, הלקוחה המרכזית של המזבלה – תפסיק את חוזה ההתקשרות עם האחים ג'מאל וכך אכן נעשה.

על מנת להשבית את פעילות המזבלה, חברת נתיבי ישראל הקימה מחדש את מעקה הבטיחות, אך זה נפרץ במהלך החודשים האחרונים שוב ושוב על ידי העבריינים. רכז צפון שלנו שסייר לאחרונה במקום גילה כי המזבלה חידשה את פעילותה – מעקה הבטיחות נעקר בשלישית וחלקיו נלקחו מהמקום.

בעקבות פניה נוספת מטעמנו המשטרה עצרה את החשוד בשבוע שעבר. ברשותו נמצאו מעקות הבטיחות שנעקרו מהכניסה למזבלה.

לאחר הפעם הקודמת בה נעקר מעקה הבטיחות, הבטיחו הרשויות לנקוט בצעדים חריפים כנגד העבריינים. העבריינים הוכיחו שהם מצפצפים על החוק, ועקרו את גדר הבטיחות בפעם השלישית. דרשנו ממשטרת ישראל ומהמשרד להגנת הסביבה להראות שהתגובה החריפה שהם הבטיחו אכן מתממשת,  תוך נקיטת צעדים לסגירת העסק והחרמת המשאיות המשמשות לפינוי האשפה. העניין פה הוא לא רק הפרת החוק הנקודתית, אלא גם עזות המצח והחוצפה של העבריינים שמהווים סימפטום נוסף לאובדן הריבונות של מדינת ישראל באיזורים שלמים. זה סיפורמסריח וצריך לשים לו סוף.

אנחנו חושפים: טיפול משטרתי לקוי בתופעה המסוכנת שגבתה הרוגים ופצועים. כך עובדת השיטה: התגים נתלשים במזיד מאוזני הגמל לאחר התאונה למנוע את זיהוי הבעלים 

פניית חופש מידע שהפננו למשטרת ישראל, חושפת את היקפי תופעת הגמלים המשוטטים ללא השגחה במרחב הנגב ואזלת היד של רשויות האכיפה: מול אלפי תלונות מתועדות על גמלים משוטטים מודה המשטרה: "פרטי הבעלים ידועים למשטרת ישראל במקרה אחד מכלל התיקים".

לפני כשנה נהרגו שני תושבי הדרום כתוצאה מהתנגשות עם גמל ששוטט על הכביש בו נסעו. דוד כהן ז"ל, בן כפר רתמים נהרג סמוך ליישובו בחג חנוכה בשנה שעברה, וחודש לאחר מכן נהרג בתאונה דומה יעקב בוזגלו ממושב יכיני.

אנחנו, הפועלים לקידום מדיניות מקרקעין יהודית וציונית לצד פעילות לחיזוק המנהל התקין, ומייצגים את משפחתו של כהן, פנינו לאחר התאונה למשטרת ישראל בבקשה לקבלת מידע בדבר מעורבות גמלים בתאונות דרכים במרחב הדרום. במלאות שנה לתאונות הדרכים הקטלניות נחשפות תשובות המשטרה המתארות תמונת מצב מטרידה של התופעה המסוכנת. מתשובת משטרת ישראל עולה כי מדי שנה מתקבלות כ- 1,000 (!) תלונות בדבר שוטטות גמלים בנתיבי תחבורה במרחב הדרום (ובסה"כ 7,151 מקרים בין ינואר 2008 ועד יוני 2015.

עוד עולה מתשובת המשטרה, כי במהלך התקופה שנבדקה התרחשו לפחות 73 תאונות דרכים כתוצאה מפגיעה בבעלי חיים משוטטים, נפצעו לפחות 19 בני אדם ונהרג לפחות בן אדם אחד (הואיל והנתונים שנמסרו היו חלקיים, המספרים הנ"ל עשויים להתברר כנמוכים מהנתונים האמיתיים).

בנוסף ביקשנו לדעת, בכמה מתאונות הגמלים שבהן היו נפגעים – האם ידועה זהות בעלי הגמל למשטרה. במשטרה השיבו כי רק באירוע אחד (אחד!) הצליחה משטרת ישראל לאתר את בעל הגמל המעורב בתאונה. "בוחני תאונות הדרכים תרים אחר תגי הזיהוי שעל הגמלים מיד בהגיעם אל זירות תאונות הדרכים", נאמר בתשובת המשטרה. "התגים מחוברים לאוזני הגמלים וברוב המקרים, נתלשים טרם הגעת המשטרה בכדי למנוע את זיהוי בעלי הגמלים".

חשוב לנו לציין כי באירוע הבודד בו כן אותר בעל הגמל המעורב בתאונה – נעשה הדבר רק בזכות תושייתו של נהג מזדמן אשר השכיל לאסוף את תג הזיהוי של הגמל בטרם תושמד הראיה על ידי בעל הגמל או מי מחבריו.

הנתונים המדהימים שהצלחנו לחשוף, ממחישים עד הריבונות הישראלית איננה נראית לעין באיזורים כה נרחבים. תושבי הנגב מכירים הרבה מאוד היבטים של חוסר המשילות – כמו בניה בלתי חוקית ועבריינות פלילית שלא מקבלת מספיק התייחסות ואכיפה. לצערנו אווירת ההפקרות חוגגת, אבל הסאגה של הגמלים המשוטטים היא כבר ברובד אחר. מדובר בדיני נפשות ובהתנהלות שגובה מחיר דמים יקר ומיותר.

כדי להתמודד עם התופעה והשלכותיה אנחנו מגבשים בחודשים האחרונים הצעת חוק שתתמודד עם הכשלים הנוכחיים, ואשר תאפשר להעמיד לדין את בעלי הגמלים המשוטטים.

שנה חלפה מאז מותו הטראגי של דוד כהן ז"ל שנהרג מפגיעת גמל משוטט. לאחר פניות רבות שלא נענו לאורך השנה, תנועת רגבים פרסמה מידע מוסמך שהגיע לידה, כי בכוונת הפרקליטות לסגור את תיק החקירה, ובעקבות החשיפה התקשורתית בפרקליטות מיהרו להכחיש || האזינו לריאיון ברדיו דרום

בשבוע האחרון ציינו משפחת כהן ותושבי כפר רתמים בנגב, שנה למותו הטראגי של דוד כהן ז"ל. כהן שהיה מנהל המכינה הקדם-צבאית "עוצם" נהרג בתאונת דרכים לאחר שהתנגש בגמל משוטט בשעת לילה בכביש בנגב.

לאורך השנה החולפת פנינו מספר פעמים לפרקליטות המדינה בשם משפחתו של כהן ז"ל, בבקשה להתעדכן כנפגעי עבירה – היכן עומד תיק החקירה וההתקדמות בעניינו. לא זו בלבד שפניות אלו כלל לא נענו למרות הוראות החוק המחייבות, הרי שלאחרונה נודע לרגבים ממקור מוסמך כי הפרקליטות התעתדה לסגור את תיק החקירה כנגד החשודים שנחקרו בפרשה.

מחומר החקירה עלה כי הבעלים אליו הגמל היה משוייך לפי השבב הקבוע באוזנו טען שהגמל שייך לאביו. אביו טען שהגמל אכן היה שלו אבל הוא מכר אותו למישהו אחר, אך לא ידע בדיוק להצביע על זהות הקונה, וגם לא המציא שום ראיה או מסמך שהמכירה אכן בוצעה.

בעקבות פרסום תקשורתי של הדברים וחשיפה בדף הפייסבוק שלנו, בפרקליטות מיהרו להוציא הודעת הכחשה, לפיה הפרקליטות סבורה כי יש למצות את החקירה עד תום ודווקא בשל כך, ובניגוד גמור לפרסום, כאמור המשטרה תונחה להמשיך החקירה.

מהסיפור עולה תחושה בלתי נוחה כי במקרים אחרים ובאישים אחרים ההתנהלות והחתירה למיצוי הדין היתה חזקה יותר. אנחנו פועלים לחקיקה שתגביר את האכיפה והענישה בנושא זה, אבל דמו של דוד כבר נשפך – ומצער שגורמים בפרקליטות המדינה החליטו "לא להתאמץ" באופן מקומם בחקירה הזאת. אנו שמחים כי כעת הפרקליטות מחליטה להמשיך בחקירה ובמיצוי הדין. יש להצר כי רק פרסום תקשורתי הוא שמוביל לראשונה לעדכון המשפחה השכולה שדורשת כי הצדק ייעשה וייראה.

שלוש טירות-ענק שנבנו בכפר ראמה בניגוד לחוק לא נהרסו, חרף הצהרות רבות שהעניקה ועדת התכנון והבניה המקומית בתגובה לפניות שלנו. לאחרונה, לאחר שנות סחבת ותכתובת, המבנים אוכלסו על ידי עברייני הבניה. עתרנו לבית המשפט המחוזי בחיפה כנגד הועדה המועלת בתפקידה ובדרישה לאכיפת החוק

לפני כארבע שנים פנינו לועדה המרחבית לתכנון ובניה בקעת בית הכרם, האחראית על מרחב הכפר ראמה שבגליל, בדרישה לנקוט הליכי אכיפה נגד שלושה מבני-ענק שהוקמו בניגוד לחוק, מחוץ לתכנית המתאר של הכפר.

הועדה השיבה כי הוציאה כנגד הבניה כתב תביעה משפטי וכן צווי הפסקת עבודות וצווים מנהליים להריסה (שמימושם מוגבל לשלושים יום בלבד), אך אלו לא בוצעו עקב אי מתן סיוע משטרתי ליחידת הפיקוח.

השבנו וביקשה לקבל את העתקי הפניות שהועדה הוציאה לכאורה למשטרת ישראל, על מנת לקבל את הסיוע המבוקש, אך הועדה התעלמה מפניות רגבים במשך קרוב לשנתיים. פניה דומה שביצעה רגבים באופן ישיר מול משטרת ישראל נתקלה אף היא בהתעלמות.

במהלך חודש מרץ 2013 הסתבר לנו כי הבניה במקום נמשכת ומתרחבת ופנתה בתלונה לוועדה.

במאי 2014 השיבה הועדה במכתב תשובה מפורט בו נכתב, כי בעקבות הגשת כתב אישום כנגד בונה המבנים והרשעתו בדין, הושת עליו קנס של למעלה מ- 160,000 ₪. עוד נאמר במכתב כי ניתן צו הריסה שיפוטי כנגד המבנים, אשר ייכנס לתוקף תוך 12 חודשים וכי בנוסף אסר בית המשפט את השימוש במבנים.

הועדה הוסיפה כי לאור הפרת הצווים השיפוטיים שהוצאו בעבר כנגד עבריין הבנייה, נקבע על ידי בית המשפט כי יש להרוס את הקומה השניה (ומעלה) של המבנים, וזאת עוד בטרם ביצוע צו ההריסה הכולל של המבנים. הועדה הדגישה כי הבתים אינם מאוכלסים וכי הבניה במקום הופסקה.

ממכתב התשובה של ועדת התכנון והבניה ניתן היה להתרשם לכאורה כי היא נוקטת אמצעים של ממש כנגד טירות-הענק הבלתי חוקיות, אלא שהצהרות לחוד ומעשים לחוד.

המשכנו לעקוב אחר המבנים המדוברים. בחלוף שנתיים עלה כי לא רק שהמבנים עדיין עומדים על מכונם, אלא שבנייתם גם הולכת ונשלמת. באפריל 2015 שוב פנינו לוועדה בדרישה לפעול למימוש הצווים, מתשובת הועדה עלה כי לטעמה לא חל שום שינוי המצדיק את אי ההריסה של המבנים. זו אף הוסיפה כי ניכר שבמקום בוצעו עבודות נוספות ועל כן היא נערכת להגשת כתב אישום בגין הפרת צו בית המשפט.

מספר חודשים נוספים חלפו, ומבדיקה שביצענו לפני כחודש התברר כי המבנים אוכלסו!

בעקבות הסאגה המתמשכת, עתרנו לבית המשפט בחיפה, בבקשה כי יורה לועדה לאכוף את החוק ולהרוס את שלושת הבניינים בתוך זמן קצוב.

"בשורה התחתונה, המשיבה נכשלת בעבודתה", נכתב בדברי הסיכום לעתירה. "העובדה כי כנגד העבריינים מוצאים על ידי בית המשפט צווים אין בה כל תועלת – כל עוד צווים אלו אינם ממומשים, בבחינת "להגיע אל הבאר אך לא לשתות ממנה". מה תועלת יש בצו שיפוטי אם הוא איננו נאכף?".

"ברור, אם כן, כי הועדה, במקרה דנן, מועלת בתפקידה ומועלת בחובתה כשלוחתו של בית המשפט בכך שהיא מעלימה עין מהפרת הצווים השיפוטיים וגורמת לבזיון בית המשפט וזילות של המערכת המשפטית ושלטון החוק במרחב. לא מדובר רק בחובה המנהלית המוטלת על המשיבה אלא גם בכבודו הרמוס של בית המשפט ובהשלכות על שלטון החוק".

ההשתלטות של ראש מועצת פוריידיס על קרקע ציבורית הסמוכה לביתו נמשכת כבר שנים ארוכות, אולם הפעם נעשה הדבר בחסות המועצה שבראשה הוא עומד || צפו בחשיפה שלנו בערוץ 2:

כבר שנים ארוכות מנסה ראש מועצת פרדיס, יונס מרעי, להשתלט על קרקע ציבורית הסמוכה לביתו. היתר הבניה המקורי על המבנה עומד על 95 מטרים רבועים בלבד, אולם עם השנים צמח הבית לחמש קומות ולמימדים מפלצתיים של 550 מ"ר.

ראש המועצה, הגורם האחראי בין השאר על חוקי התכנון והבנייה ביישובו, לא הסתפק בתוספות הבניה הבלתי חוקית, אלא אף הוסיף ופלש למגרש הסמוך – קרקע ציבורית בבעלות מנהל מקרקעי ישראל.

לפני 3 שנים הורה בית המשפט למרעי לפנות את הקרקע ולהרוס את הבניה שעליה, וכך אכן נעשה, אלא שלאחרונה השטח 'נכבש' מחדש. על גבי הקרקע הציבורית נבנו חניה מקורה ושני צימרים, אלא שהפעם נעשה הדבר בחסות המועצה שבראשה הוא עומד.

תכנית שהופקדה לאחרונה מטעם ועדה המקומית לתכנון ובניה (שכלל עובדיה כפופים לראש המועצה) אמורה לאפשר את הפלישה ולתת לה גושפנקה חוקית, במידה והיא תאושר.

בדרך כלל יש תכנון ואחר כך בניה, ופה יש בניה ואחר כך תכנון. בן אדם עושה כל מה שהוא רוצה בניגוד לחוק, ואר כך מנסה להלבין בדיעבד את הדברים. ככה לא מתנהלת מדינה נורמלית. היוזמה של המועצה להלבין את הבניה הלא חוקית היא ביזוי שלטון החוק והמנהל התקין.

עתרנו לבג"ץ נגד בתים הנבנים בחודשים האחרונים על ידי ערבים צמוד ליישוב בית אל. לאחרונה הורה בג"ץ על הריסת 24 דירות שנבנו ללא היתר בתוך בית אל, למרות החלטה עדכנית מטעם המנהל האזרחי להעניק למקום היתר בניה

כמאה וחמישים מטרים מבתי היישוב בית אל שבבנימין, מוקמים בחודשים האחרונים שני מבני קבע, ללא היתרי בניה וללא תכנית מתאר או תב"ע. מיד לאחר זיהוי התחלת הבניה, פנתה 'רגבים' למנהל האזרחי בדרישה להקדים תרופה למכה, ולבצע הליכי אכיפה כנגד המבנים, לאור הנסיון המלמד כי במידה והם יאוכלסו, ברור שלא תתבצע כל אכיפה כנגד העבריינים.

כידוע, ביהודה ושומרון ישנם עשרות אלפי מבנים בלתי חוקיים שהוקמו באין מפריע על ידי ערבים בשטחי C,  בהם גם האחריות האזרחית וגם הבטחונית מוטלת על צה"ל והמנהל האזרחי. לעיתים רחוקות בלבד רשויות האכיפה מוציאות לפועל צו הריסה, כדי ליצור מצג של אכיפה במגזר הערבי ביהודה ושומרון, והיא מכוונת כלפי מבני פח או אוהלים ולא כלפי מבני קבע.

בד בבד עם המשך הבניה, הוסיף המנהל האזרחי להתעלם מפניותנו. לאחר התעלמות ממושכת מצד המנהל עתרנו לבג"ץ.

בעתירה הודגש כי למרות שבשורת פסקי דין קודמים קבעו השופטים כי אין בכוונתם להתערב בשיקול הדעת ובסדרי העדיפויות לאכיפה מטעם המנהל האזרחי, הרי שלאחרונה ניכרת מגמת שינוי בכך, ועל כן מתבקש בג"ץ להורות על צעדי אכיפה כנגד המבנים.

במספר מקרים בשנים האחרונות הרחיב בג"ץ את הביקורת מטעמו על תפקוד רשויות האכיפה, גם בסיטואציות שבעבר הצהיר בהן כי אין בכוונתו להתערב, ובמקרים שהוגדרו על ידי רשויות האכיפה ככאלה הנמצאים בתחתית סדר העדיפויות  (בתוך תחומי יישובים ועל גבי אדמות מדינה). כך קרה שבג"ץ הוציא צווי ביניים ופסקי דין בעתירות שונות שהגישו ערבים וארגוני שמאל נגד בניה בתוך תחומי היישובים היהודים – כאשר רשויות האכיפה מצהירות כי מדובר במבנים הנמצאים בתחתית סדרי העדיפויות.

המקרה הבולט מכולם הוא פסק הדין שניתן בשנת 2014 בבג"ץ 9669/10. עתירה זו הוגשה כנגד בתים שהוקמו בתוך תחומי היישוב בית אל ("מתחם דריינוף"). המבנים הכוללים 24 דירות מגורים נבנו ללא היתר על קרקע שנתפסה על ידי מדינת ישראל לפני עשרות שנים בצו צבאי.

הסוגיה שנדונה בבית המשפט בעתירה זו, נגעה אך ורק לשאלה התכנונית ולהיעדרו של היתר בניה, ולא לסוגיית הקרקע, מאחר ומעמדה נחשב כ'אדמות מדינה' לכל דבר.

בפסק הדין החליט הנשיא לשעבר, השופט אשר גרוניס, להתערב בסדר פעולות האכיפה של המינהל האזרחי, תוך שהוא מחייב את הריסת המבנים תוך שישה חודשים מיום פסק הדין. זאת למרות העובדה כי בתים אלו נבנו על קרקע המוחזקת על ידי המדינה, ולמרות הצהרת המנהל האזרחי כי נפתחו כבר הליכי תכנון ואישור לבתים אלו, וישנה סבירות גבוהה מאוד להסדרתם.

בדיון נוסף שהתקיים לאחרונה בעתירה זו בהרכב של השופטים נאור, רובינשטיין וחיות ביקש הקבלן דריינוף שבנה את המבנים, להימנע מהריסת הבתים עקב שינוי נסיבות מהותי, מאחר וועדת המשנה להתיישבות של מועצת התכנון העליונה במנהל האזרחי החליטה להעניק היתרי בנייה למקום, וכי מיצוי האפיק התכנוני יסתיים תוך ימים ספורים במתן היתר.

חרף השינוי המהותי הורו השופטים כי יש לקיים את פסק הדין בשל עקרון 'מעשה בית דין' ו'סופיות הדיון', ועל אף כי מבנים אלו ייבנו מחדש בהיתר לאחר שייהרסו.

בהתאם לאימוץ 'גישת הרחבת ההתערבות' על ידי בג"ץ בתיק דריינוף, מצפה 'תנועת רגבים' כי גם בעתירה שהגישה יפעל בג"ץ באופן דומה, ויורה למנהל האזרחי למנוע את אכלוסם של המבנים הערבים שהוקמו ליד בית אל – מעבר לגדר. בנוסף התבקש בג"ץ להוציא צו ביניים שיאסור את המשך בניית המבנים ועשיית כל שימוש בהם עד למתן פסק דין בעתירה.

מעניין יהיה לעקוב אחר התנהלות בג"ץ בעתירה שלנו, בהשוואה לפסק הדין מעורר המחלוקת בפרשת בתי דריינוף.

 בית המשפט העליון הסיר את המכשולים המשפטיים כנגד הקמת היישוב חירן בצפון הנגב שהקמתו תקועה מעל עשור. השופטים קבעו: לתושבי הפזורה המתגוררים בתחומי היישוב המיועד אין כל זיקה לקרקע, ודחה בשתי ידיים את טענתם כי הקמת חירן מהווה צעד גזעני || כל סיפור חירן בעובדות מתומצתות

בשנת 2002 החליטה הממשלה על הקמת 14 יישובים בנגב הצפוני, בהם היישוב העירוני חירן המתוכנן להקמה על אדמות מדינה מדרום ליער יתיר, והמיועד לקליטת 2000 משפחות. במקביל להחלטה זו, הקימה ממשלת ישראל בעשור האחרון, 11 יישובים המיועדים אך ורק למגזר הבדואי, המכונים 'יישובי אבו בסמה'.

מאז ההחלטה על הקמת חירן, פצחו בדואים בני שבט אבו אלגיען המתגוררים בפזורה בלתי חוקית המכונה על ידם 'אום אל חירן', שנמצאת בתחומי היישוב המיועד, במאבק משפטי וציבורי נגד הקמת חירן, המתנהל בארץ ומחוצה לה.

ארגוני שמאל רדיקלי כגון 'עדאלה' ו'במקום' המנצחים על המאבק, מתעקשים להצמיד לסוגיית חירן תווית של מאבק לאומי, ואינם בוחלים בהפצת מידע שקרי המציג את מדינת ישראל כבריון גזעני. ישראל מוכפשת ברחבי העולם כמי שמבקשת לנשל ולהחריב כפר בדואי עתיק יומין, על מנת להקים על חורבותיו יישוב יהודי. בתחילת מאי 2015, חתם בית המשפט העליון את ההליך המשפטי שנמשך למעלה מעשור, וקבע כי אין שום מניעה להקמת היישוב.

השופטים קבעו כי אין לעותרים כל בעלות או זיקה מחייבת לקרקע ודחו את טענת הקיפוח והגזענות בשתי ידיים. בית המשפט ציין כי בפני תושבי פזורת 'אום אל חירן' פתוחה הדרך לגור בכל מקום חוקי בו יחפצו. כיתר בני שבטם שבחרו בכך בעבר, באפשרותם של משפחות אלו ליהנות מהטבות מפליגות שמעניקה מדינת ישראל לכל תושב פזורה (מגרש למגורים בחינם ביישוב חוקי לצד מענק כספי נדיב כפיצוי על הבית הלא חוקי). השופטים הוסיפו כי בפני העותרים פתוחה הדרך לרכוש מגרשים ביישוב המיועד, ככל אזרח אחר.

למרות פסק הדין הברור, ממשיכים ארגוני השמאל בקמפיין הדה-לגיטימציה נגד היישוב חירן. את האמת הפשוטה לאשורה קל להבין על ידי הכרת העובדות ההיסטוריות על רצף הזמן.

 חירן לאורך ציר הזמן 1948-2015

1948-1956: שבט אבו אלגיען, המונה 200 נפש, התיישב באזור בית קמה והקים את אוהליו עד הגבול הירדני. בני השבט עסקו בהברחה מעבר לגבול ובמסירת ידיעות אודות תנועות צה"ל על כביש 40.

1956: בעקבות הפעילות העוינת, מעביר הממשל הצבאי את רוב בני השבט, בהסכמתם, לאזור עתיר, שם הם מקבלים אדמות בחכירה, לשימוש חקלאי, ומקימים את אוהליהם.

שנות ה-60: חלק ממשפחות השבט שהתיישבו בעתיר, יצאו מהתחום שהוקצה עבורם והתפרסו על שטחים נוספים מסביב, בהם גם האזור המיועד להקמת היישוב חירן.

1980: המדינה מקימה ומפתחת יישובים עבור תושבי הפזורה, הכוללים שירותי בריאות, חינוך ותברואה. כל גבר מבני השבט זכאי לקבל חינם אין כסף, מגרש מפותח לבניה בגודל חצי דונם – זכות שאיננה ניתנת לאף אזרח ישראלי שאיננו בדואי.

שנות ה-80 ואילך: רוב שבט אבו אלגיען עוזב את הפזורה ועובר למגורי הקבע בעיירה חורה הסמוכה. מיעוטם נשאר באזור ההתיישבות בעתיר ומעמיקים את אחיזתם באזורים הנוספים עליהם השתלטו. במהלך השנים, המבנים הלא חוקיים בגבעה המכונה על ידי הפולשים 'אום אל חירן', הולכים ומתרבים בהדרגה: מ-22 מבנים בשנת 2000, ועד ל-36 מבנים בשנת 2010.

2002: ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מחליטה להקים 14 ישובים בנגב הצפוני, ביניהם חירן – יישוב עירוני. על חלק קטן מהאדמות שהוקצו ליישוב המתוכנן לקליטת אלפיים משפחות, נמצא המקבץ הלא חוקי 'אום אל חירן', המונה משפחות בודדות. תושביו נדרשים על ידי המדינה לעבור למגרשים שהוקצו עבורם בעיירה חורה, אך אלו מסרבים.

2004: נציגי הפולשים פונים לבית משפט השלום (ת"א 3326/04) כנגד ההחלטה להקמת היישוב חירן, בטענה כי המדינה היא זו שקבעה את ישיבתם במקום. הפולשים טוענים כי מדינת ישראל פועלת ממניעים גזעניים, וכי היא מבקשת להרוס כפר בדואי, כדי להקים במקום יישוב יהודי.

2009: בית משפט השלום קובע כי העותרים לא הוכיחו רכישת זכויות במקרקעין ודוחה את העתירה. הללו מערערים על פסק הדין בבית המשפט המחוזי (ע"א 1165/09).

2011: בית המשפט המחוזי מאמץ את מסקנותיו של בית משפט השלום. הפולשים שבים ומערערים לבית המשפט העליון (רע"א 3094/11).

2013: לאחר ערעורים חוזרים ונשנים של בני שבט אבו אלגיען, נשלם ההליך התכנוני של הישוב חירן בכל דרגי וועדות התכנון במשרד הפנים.

2015: בית המשפט העליון תומך אף הוא בפסיקות קודמיו ומורה כי על הפולשים לעזוב את השטח.

עבריין פלש לבית העלמין העתיק בפקיעין המכיל קברים יהודים מתקופת המשנה, ובנה במקום אורוות סוסים. שנה וחצי של תכתובת בירוקרטית לא הועילה. לאחר שאיימנו לעתור – האורווה נהרסה

בבית העלמין היהודי בכפר פקיעין שבגליל, נמצאים שרידי קברות יהודיים מתקופת המשנה, והוא נחשב לאחד מבתי העלמין העתיקים בישראל. עובדה זו לא הפריעה לעבריין מקומי לפלוש לאתר העתיק ולבנות במקום אורוות סוסים. בעקבות בקשתה של מרגלית זינאתי, הנצר האחרון למשפחה היהודית שהתגוררה במקום, פנינו לפני כשנה וחצי לועדה המקומית לתכנון ובניה מעלה נפתלי, בדרישה לנקוט הליכים כנגד העבריין ולהרוס את המבנה.

בראשית פברואר 2014 השיבה הוועדה כי המבנה נהרס בהליך הריסה עצמית, אולם ביקור נוסף של רכז מחוז צפון שלנו העלה, כי העבריין פירק את הסככה רק כדי להקימה מחדש במרחק מטרים ספורים ממיקומה המקורי.

פניה נוספת שהגשנו לוועדה דרשה לנקוט כנגד העבריין ביד תקיפה – הן לסילוק ולהריסה של המבנה והן לנקיטת צעדים פליליים כנגדו. בבוועדה המקומית נמנעו מלהשיב לפנית רגבים במשך חודשים ארוכים.

פנינו למחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה, בדרישה להתערב בפרשה ולהאיץ בהליכי האכיפה כנגד חילול בית הקברות. בפרקליטות השיבו כי סמכות הטיפול בתיק נמצאת בידיה של הוועדה המקומית.

לפני כחודשיים פנינו בשלישית לוועדה המקומית במכתב 'קדם עתירה', לפיו אם לא תנקוט הוועדה בהליכי אכיפה כנגד חילול בית העלמין, נעתור לבג"ץ.

הפניה התקיפה הוכיחה את עצמה, ובימים האחרונים הרס העבריין את האורווה ועזב את השטח.

הגעת המקרה לידי סיומו מהווה הצלחה חשובה ומשמעותית, אך גם ממחיש היטב את אזלת היד וגרירת הרגלים של רשויות האכיפה כנגד עבריינות בניה ברחבי הצפון. אזלת יד החמורה שבעתיים כשמדובר בחילול בית קברות, ובפרט כשמדובר באתר היסטורי בעל חשיבות כה רבה.