בניגוד להצהרות קודמות שנתן בבג"ץ, המנהל האזרחי לא הרס מבנים בלתי חוקיים שבנתה הרשות הפלסטינית בשטחי C, והעניק להם הלבנה בחסות פרשנות מרחיקת לכת שהעניק לחוק ההסדרה. "כך מתנהל שלטון פקידים"

מבנה בית ספר לא חוקי שנבנה על ידי הרשות הפלסטינית על אדמות פרטיות בסמוך לכפר סמוע שבדרום הר חברון, זוכה להגנה משפטית בחסות פרשנות מעוותת לחוק ההסדרה.

בשנת 2017 הגשנו עתירה ראשונה בדרישה להרוס את המבנה שהוקם בניגוד לחוק. המנהל האזרחי הצהיר בבג"ץ, כי המבנה נמצא בסדר עדיפות גבוה לאכיפה, ובעקבות כך דחה בית המשפט את העתירה, בקביעה שאין בה צורך.

כעשרה חודשים לאחר מכן, עם המשך הבניה במקום, הוציא בית המשפט צו ביניים שאסר את המשך העבודות. חרף הצו, נמשכה הבניה במקום. עתרנו בשנית לבית המשפט, גם כאן דחה בית המשפט את העתירה בטענה שהוגשה מוקדם מדי ובסמיכות לעתירה הקודמת.

במהלך פברואר האחרון, שנה וחצי לאחר דחיית העתירה השניה, עדיין לא בוצעה שום אכיפה ובית הספר לא נהרס, פנינו אל המנהל האזרחי בבקשה לקבל סטטוס אכיפה. הפעם נענתה כי אין בכוונת המנהל האזרחי להרוס את המבנה מכיוון שהוא נמצא תחת חוק ההסדרה ועל המדינה להסדירו.


כזכור, חוק ההסדרה קובע כי במקרים בהם הוקמו מבנים על קרקעות פרטיות בתמיכת המדינה, או במקרים מובהקים של תום לב, הקרקע תיחכר על ידי המדינה והסכום ישולם לבעל הקרקע מבלי להרוס את המבנים שעליו. בסעיפי החוק מצוין כי כדי שהוא יתממש על המדינה לקחת חלק בפעיל בהקמת המבנה הנ"ל "לרבות סיוע בהנחת תשתיות, תכנון תוכניות", או במידה אם "מצאו רשויות האזור כי בתקופה שקדמה ליום פרסומו של חוק זה נבנתה בתום לב התיישבות במקרקעין הטעונים הסדרה".

כזכור, בעקבות עתירות של ארגוני שמאל לבג"ץ נגד חוק ההסדרה, הוקפא יישום החוק עד להכרעת בג"ץ בעניינו, תוך קביעה כי עד אז לא תיאכף בניה העומדת במסגרת החוק, אלא שבמקרה דנן, מקימי המתחם המשיכו לבנותו למרות צווי הפסקת עבודה, דחיית עררים, ואפילו לאחר צו ביניים בבג"ץ.

טענת המנהל האזרחי, לפיה המבנה חוסה תחת חוק ההסדרה, תוך התעלמות מלשון החוק, מהווה מניפולציה משפטית. זהו לא המקרה היחיד שהמדינה נתלית בצורה לא הגיונית בחוק ההסדרה, בתיקים דומים של בניה ערבית בלתי חוקית.

יש פה מקרה מובהק של "שלטון הפקידים". המנהל האזרחי התנגד לחוק ההסדרה, וכעת נתלה בו תוך פרשנות מעוותת, באופן שנראה כמו ניסיון מחושב להימנע מביצוע תפקידו.

בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל תביעת נזיקין אזרחית שהגשנו – במהלך אסטרטגי שהותנע במקביל לחוק ההסדרה. "אם לא יידחו העתירות הקנטרניות, נגיש אלפי תביעות דומות"

בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל תביעת נזיקין אזרחית שהגשנו, והחיל באופן תקדימי סעיף משפטי בצו צבאי המקביל לחוק ההסדרה. בית המשפט קיבל את עמדת התובעים כי עסקת המקרקעין בנוגע למגרש ביישוב נילי נעשתה כדת וכדין.

ההסדר הדיוני שהשיגו הצדדים, ואושר על ידי היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, קבע כי ניתן להחיל את סעיף 5 לצו בדבר רכוש ממשלתי (יהודה ושומרון), ובכך יעמדו בעינן הסמכויות המוניציפאליות, התכנוניות ויתר הסמכויות הרלוונטיות, כפי שהיו טרם ההודעה בדבר העדכון שבוצע ע"י צוות קו כחול, כמו גם זכותם של התובעים במגרש. בהתאם לכך נקבע, כי התובעים רשאים להעביר במגרש זכויות ולעשות בו כל פעולה בהתאם לכל דין, ובכפוף לקבלת האישורים הנדרשים.

מדובר במהלך משפטי אותו יזמנו, באמצעות עורך הדין ד"ר הראל ארנון. במקביל לבג"ץ של ארגוני השמאל נגד חוק ההסדרה, הוגשה תביעה אזרחית תקדימית על סך מיליון ₪, מטעם משפחה שביתה נגרע משטח היישוב נילי והפך באחת לבלתי חוקי.

בני הזוג עברו מתל אביב אל היישוב נילי, הנחשב כהתנחלות בורגנית וחילונית. בשנת 2013 הם קיבלו זכויות שימוש במגרש הנמצא בתוך גבולות משבצת היישוב על פי תב"ע מאושרת, ובנו באמצעות קבלן, בית מגורים בעלות של כ-2 מיליון שקלים.

אלא שבמהלך מרץ 2015, ללא כל הודעה מוקדמת, וללא שעדכן את המשפחות, החליט "צוות קו כחול" במנהל האזרחי המתחם את אדמות המדינה ביו"ש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים מאלו שהיו בעבר, להוציא רחוב שלם אל מחוץ לתחום אדמות המדינה. במחי קו, הפכו כל הבתים ברחוב לבלתי חוקיים, וערכם צנח בהתאם.

כזכור, לידתו של חוק ההסדרה החלה בתהליך מיפוי שערכנו בכל יישובי יהודה ושומרון במהלך השנים 2014-2015.

רוב ככל היישובים הישראליים ביו"ש, הוקמו על אדמות שהוכרזו על ידי מדינת ישראל כאדמות מדינה. עו"ד פליאה אלבק ז"ל מהמחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, היתה אחראית על תהליך ההכרזה והגדרת תחומי היישובים שסומנו על המפות בקו כחול.

השתכללות הדיגיטציה והאמצעים הטכנולוגיים, גרמה לשכלול ודיוק של המפות הישנות. המנהל האזרחי הקים בשנת 1999 צוות שנקרא 'צוות קו כחול', שהחל לעבור על המפות הישנות כדי לדייק את ההכרזה שביצעה אלבק שנים קודם לכן.

עקב פעולות המיפוי החדשות, כמעט בכל יישוב בו עבד הצוות, קוצץ ונגרע הקו הכחול התוחם את שטח היישוב וכך הפכו מבנים שהוקמו לפני שנים רבות – ללא חוקיים בן לילה. בישובים מסוימים מדובר רק בקומץ בתים, אולם ביישובים אחרים ישנם עשרות יחידות דיור שנגרעו למעשה משטח היישוב. רובם של הבתים שנגרעו, אותרו על אדמות מדינה שהוצאו למפרע מתחומי היישוב, וחלקם האחר ככאלה שהתגלו כבנויים על קרקע פרטית.

המיפוי העלה כי בסך הכל, למעלה מ-4,000 בתים נגרעו מתוך תחומי היישובים ביו"ש – כמחציתם בעיר החרדית מודיעין עילית, ויתרם ביתר היישובים. ההתייחסות העכשווית של המנהל האזרחי לאלפי בתים אלו, הנמצאים כעת במעמד זהה לזה המתואר בכתב התביעה, היא כאילו הם בנויים על קרקע פלשתינית פרטית. אם חוק ההסדרה ייפסל בבג"ץ בגלל עתירת ארגוני השמאל – המדינה עלולה לשלם מילארדי שקלים כפיצויים לכל אלו שניזוקו מהמהלך הפוגעני של המנהל האזרחי.

עו"ד הראל ארנון, בא כוחם של בני הזוג ותנועת רגבים: "מדובר בהצלחה משפטית גדולה, אך העובדה שמשפחה שקנתה את ביתה כדת וכדין, נאלצת לנהל מאבק משפטי מול המדינה כדי לקבל את מה שמגיע לה בזכות ולא בחסד, היא פשוט מחפירה".

פסק הדין מלמד כי חוק ההסדרה שהוקפא בעקבות העתירה לבג"ץ, נותן מענה הגיוני, מוסרי ומתבקש לכל אותן משפחות, ולבעלי הקרקע. אנו מקווים שבג"ץ ידחה את העתירות הקנטרניות נגד חוק ההסדרה, ובכך יחסוך מאלפי משפחות את נתיב הייסורים המיותר. אם לא, נוביל עוד אלפי תביעות כמו זו שזכינו בה.

בעקבות עתירה שהגשנו, בג"ץ הורה למדינה לקבוע לוח זמנים להריסת בניה ערבית בלתי חוקית שמתעכבת מעל חמש שנים. "ההליכים מתנהלים בעצלתיים. מצב הדברים אינו מניח את הדעת"

אחרי חמש שנים של חוסר אכיפה מצד המנהל האזרחי מול בניה ערבית בלתי חוקית, סבלנותו של בג"ץ פוקעת. השופט נועם סולברג הורה למדינה לעדכן את בית המשפט בתוך שבועיים בתאריך להריסת בניה ערבית בלתי חוקית על אדמות מדינה בגוש עציון, שצווי ההריסה הוצאו בעניינם לפני חמש שנים תמימות.

משפחת שלאלדה מהכפר סעיר פלשה לפני כחמש שנים לקרקעות בסמוך ליישוב פני קדם שבגוש עציון, השתלטה על ציר הגישה לישוב ובנתה עליו מקבץ שלם של מבנים בלתי חוקיים, תוך חציבה בהר, הקמת טרסות ועיבוד אדמות לצרכי חקלאות.

בעקבות פניה שלנו לרשויות הוצא צו הריסה לחלק מהמבנים אך חמש שנים לאחר מכן, הצווים לא נאכפו. בשנת 2016 עתרנו לבג"ץ. המדינה נדרשה לעדכן היכן עומדים הליכי האכיפה במקום, ודחתה שוב ושוב את תגובתה, עד שבשלב מסוים אף הצהירה, כי חלק מתיקי הפיקוח הנמצאים במשרדי המנהל האזרחי, נאבדו ולא ניתן לאתרם.

רק לאחרונה עדכנה המדינה כי התיקים נמצאו, וכי העררים שהגישו הפולשים נדחו ולכן אין מניעה לבצע אכיפה, אך עם זאת, לא נקטה בזמן בו ימומשו הצווים.

השופט סולברג קבע כי המדינה התעכבה די עם מימוש הצו ועליה לעדכן את בית המשפט בתוך שבועיים על מועד בו תהרוס את המבנים ותאכוף את החוק. "ההליכים מתנהלים בעצלתיים. מאז ועד היום, אין התקדמות של ממש. מצב הדברים אינו מניח את הדעת", כתב סולברג. "בחלוף כ-5 שנים ממועד הוצאת צו ההריסה על המשיבים להודיע בתוך שבועיים על המועד למימוש הצו".

החלטת השופט סולברג היא החלטה ראויה וממחישה היטב את הכשל המערכתי נוכח עשרות אלפי מבנים לא חוקיים שהוקמו בעשור האחרון בשטחי C. לאחר 5 שנים של סחבת משפטית על צו הריסה למבנה אחד, הגיע הזמן שהמדינה תנקוט צעדים משמעותיים ותממש אותו. אם המדינה תמשיך לגרור כל צו הריסה במשך שנים, במקום לבצע אותו ביעילות, המצב רק ילך ויחמיר.

תנועת רגבים מגישה עתירה ראשונה מסוגה נגד הרשות הפלסטינית – לאחר שהקימה בית ספר לא חוקי בתוך שמורת טבע בשליטה ישראלית

לראשונה תידרש הרשות הפלסטינית להתייצב בבית המשפט ולהתגונן משפטית לאחר שהקימה בית ספר לא חוקי בתוך שמורת הטבע נחל מכוך, על אדמות מדינה. השמורה משתרעת על פני כ-18,000 דונם בצפון מדבר יהודה. מאזור הר בעל חצור בואכה הירדן וים המלח. צומחים בה צמחים נדירים כמו אירוס שחום וצבעוני ההרים, ומקננים בה דורסי יום רבים.

השלט שהוצב על גבי בית הספר, שנבנה בעזרת מימון של האיחוד האירופי וקרנות זרות נוספות, מציין כי המבנה הינו בבעלות ובחזקת "מדינת פלסטין- משרד החינוך וההשכלה הגבוהה". לעתירה צורף צילום מתוך אתר מיפוי רשמי של הרשות הפלסטינית, המוכיח כי היא מודעת היטב למעמד הקרקע: אדמות מדינה ישראליות בלב שמורת טבע.

כזכור, הרשות הפלסטינית פועלת כבר שנים ארוכות לבסס את אחיזתה ביו"ש, דווקא באזורים הנמצאים בשליטת מדינת ישראל. על פי דו"ח מיוחד שחיבר קובי אלירז, לשעבר עוזר שר הביטחון, מאז 2009 הרשות הקימה ועיבתה מאות מאחזים בלתי חוקיים באזורים אלו.

אחד מהכלים המרכזיים להשתלטות על השטח, הינו הקמת בתי ספר בתחומי המאחזים, בהנחה שמדינת ישראל תחשוש להרוס אותם. כזכור, בעקבות מאבק משפטי ממושך של תנועת רגבים, בג"ץ נתן בשנה שעברה אור ירוק לפינויו של המאחז הפלסטיני המפורסם "חאן אל אחמר" ובית הספר הפועל בו. חרף הצהרת נתניהו לפני כשנה כי המתחם יפונה בתוך "שבועות ספורים", הדבר לא נעשה עד היום.

הרשות הפלסטינית נתבעת על הפרת חוקי הגנת הסביבה, פלישה לאדמות מדינה, והפרת חוקי התכנון והבניה. העתירה הוגשה לאחר פניות קודמות למשרד הביטחון, למנהל האזרחי ולמשטרת ישראל בדרישה כי ינקטו באופן מיידי בהליכי פיקוח ואכיפה במקום, ויפתחו בחקירה פלילית כנגד העבריינים, אלא שבמנהל האזרחי הסתפקו במענה לקוני, לפיו "במידת הצורך ינקטו הליכי פיקוח ואכיפה בהתאם לנהלים ולסדרי העדיפויות".

בכתב העתירה מתארים עו"ד אבי סגל ויעל סינמון, כיצד משרד הביטחון, המנהל האזרחי ומשטרת ישראל התפרקו מחובתם לאכוף את החוק במרחב. "המשיבים משדרים לציבור כולו כי ניתן לקחת את החוק לידיים, שהרי העבריינים ממשיכים בפלישתם ובהפעלת בית הספר הבלתי חוקי, בתחומי שמורת טבע מוכרזת, חרף הצווים אשר נמסרו לידיהם, ככל ואלו אכן נמסרו, והכל תוך גרימת נזקים סביבתיים ראשונים במעלה, מתוך זלזול בוטה וחד משמעי בשלטון החוק, מתוך ידיעה ברורה כי המשיבים לא יעשו דבר כדי למנוע זאת".

האיחוד האירופי העביר לרשות הפלסטינית מימון רשמי לצורך פרויקט השתלטות חקלאית על אדמות מדינה רשומות בלב גוש עציון. בתגובה לעתירה שהגישה תנועת רגבים לבג"ץ, טוען האיחוד האירופי לחסינות דיפלומטית

האיחוד האירופי ממשיך במימון פעילות בלתי חוקית של הרשות הפלסטינית, תוך טענה כי מעשיו חוסים תחת החסינות הדיפלומטית. אחרי שבמשך שנים ארוכות היה מעורב בבניה בלתי חוקית בשטח C, כדוגמת עשרות המאחזים על כביש מספר 1 שהמוכר שבהם הוא חאן אל אחמר, ממשיך האיחוד האירופי להעביר כספים לפעילות בלתי חוקית של הרשות הפלסטינית.

הפעם מדובר בפרויקט ההשתלטות חקלאית שמובילה הרשות הפלסטינית בשטחי C . במקרה המדובר – השתלטה הרשות הפלסטינית על אדמות מדינה הממוקמות בלב גוש עציון, באמצעות גידור ונטיעה של אלפי עצים. מאחר וסמל האיחוד האירופי התנוסס באופן מופגן על השלט המכריז על מימון העבודות, צורף האיחוד האירופי כמשיב לעתירה שהגשנו לבג"ץ כנגד חוסר האכיפה במקום.

בתגובת המדינה לעתירה צוין, כי האיחוד האירופי שצורף כמשיב פורמלי לעתירה, שיגר לאחרונה מכתב למשרד החוץ בו צוין, כי לשיטתו, צירופו לעתירה נוגד את החסינות של האיחוד האירופי בישראל, בהתאם להסכם בין מדינת ישראל ובין נציבות הקהיליות האירופאיות משנת 1980, בו נכתב כי "נציגות הנציבות תהנה בשטח ישראל מזכויות וחסינויות המקבילות לאלו המוענקות בהתאם לאמנת וינה בדבר יחסים דיפלומטיים".

עוד צוין באגרת, כי לשיטתו של האיחוד האירופי, העתירה נוגדת את החסינות של האיחוד האירופי מפני סמכות שיפוט, ועל כן גם לא ניתן להמציאה לידיו.

כזכור, האיחוד האירופי חתום כאחד מהעדים על הסכמי אוסלו, הקובעים מפורשות כי למדינת ישראל יש אחריות וסמכות מינהלית מלאה על הקרקעות שבשטח C. בעקרונות האיחוד האירופי למדיניות חוץ נכתב כי "פעולתו של האיחוד בזירה הבינלאומית תונחה על ידי העקרונות אשר העניקו השראה ליצירה שלו… דמוקרטיה, שלטון החוק, וכבוד לעקרונות המשפט הבינלאומי".

סעיף 41 לאמנת וינה קובע, כי "חובתם של כל מי שמקבל זכויות וחסינות כאלה לכבד את החוקים והתקנות של המדינה המתקבלת. כמו כן מוטלת עליהם חובה שלא להתערב בענייניה הפנימיים של אותה מדינה. גם אלמלא הסכמי אוסלו, על-פי אמנת האג משנת 1907, למדינת ישראל בתור המחזיקה/כובשת יש סמכות בלעדית להנפיק אישורי בניה, וממילא לאיחוד האירופי אסור להשתתף בפעילות של בניה בלתי חוקית.

משרד החוץ חייב לשים סוף לפעילות הזו, בין אם באפיקים דיפלומטיים ובין אם באפיקים משפטיים.

לאחר עתירה שהגשנו נגד רשות מקרקעי ישראל, פסק בית המשפט לשלם לנו הוצאות משפט בסך עשרת אלפים שקלים. "המשיבה התעלמה מפניות העותרת והחלה לפעול רק בעקבות העתירה" נכתב בהחלטה

בית המשפט העליון הורה לרשות מקרקעי ישראל לשלם לנו 10,000 ₪ הוצאות משפט, לאחר שהתעלמה באופן עקבי מפניותנו.

העתירה הוגשה לבג"ץ בשנת 2017, בדרישה לפנות מתחם חקלאי שהוקם באופן בלתי חוקי תוך פלישה לאדמות מדינה בסמוך שבצפון הארץ. המתחם נבנה על ידי משפחה ידועה לשמצה בקרב חקלאי הגליל התחתון, אשר השתלטה בשנת 2012 על אדמות השייכות לרשות מקרקעי ישראל והקימה עליהן מתחם חקלאי הכולל מספר רפתות וסככות.

פניות חוזרות ונשנות שלנו לרשות מקרקעי ישראל החל משנת 2012 בדרישה לאכוף את החוק ולקבל את סטטוס פעילות האכיפה במתחם הפלישה לא נענו. לאחר שנים בהן המתחם הלך וגדל באין מפריע, עתרה רגבים לבג"ץ.

בעקבות העתירה, לאחר הצהרת המדינה כי רשות ההוצאה לפועל תממש את צווי ההריסה בחודש אוגוסט 2019, משכנו את העתירה. בית המשפט קבע כי על רשות מקרקעי ישראל לשלם הוצאות משפט  בסך עשרת אלפים שקלים. "מן החומר שלפני עולה כי בטרם הגשת העתירה שלחה העותרת למשיבה ארבעה מכתבים שונים בנוגע למושא העתירה, אף לא אחת מפניות אלו נענו על ידי המשיבה", כתב רשם בית המשפט העליון רון גולדשטיין. "המשיבה בחרה להתעלם מפניות העותרת. רק בדיעבד, לאחר הגשת העתירה, התברר כי המשיבה החלה לנקוט פעולות אכיפה שונות וזאת בעקבות הפניות הנזכרות של העותרת".

אנחנו מחכים ליום בו הרשויות יצעדו איתנו יד ביד, יפעלו תחילה ויאכפו את החוק נגד בניה בלתי חוקית על אדמות המדינה, ללא צורך שנגיע לבית המשפט. העתירה לבג"ץ הוגשה רק לאחר שהפניות שלנו לא נענו באופן עקבי. פסיקת ההוצאות שקבע בג"ץ מדברת בעד עצמה. בית המשפט הביע את מורת רוחו מכך שרשות מקרקעי ישראל לא עמדה בסטנדרטים הבסיסיים של חופש מידע ודרישה לאכיפת החוק.

בתגובה לעתירה שהגשנו בבג"ץ המדינה טענה כי "נמנעה מהכנסת סממני תפילה" למתחם שער הרחמים, אך המשטרה מפרטת מנגד כי הוואקף התקין רמקול למואזין והכניס שטיחי תפילה למתחם למד פעולות שיפוץ נוספות

המדינה הגישה לבג"ץ את תגובתה לבקשת צו ביניים בעתירה שהגשנו, בדרישה לסגור באופן מיידי את המסגד שנוסד בחודשים האחרונים במתחם שער הרחמים שבהר הבית, חרף צו סגירה שבית המשפט הוציא למקום.

המדינה ביקשה לדחות את הדרישה לצו ביניים שימנע את המשך העבודות במתחם, בטענה שבמקום בוצעו בידי הוואקף עד כה רק "מספר עבודות מינוריות", וכי "נמנעה הכנסת סממני תפילה למקום".

המשטרה פירטה כי העבודות כללו "החלפת רמקול במקום, התקנת מספר גופי תאורה, החלפת ארון חשמל, החלפת שטיחים וכן תיקון מספר סדקים במבנה. העבודות התבצעו עת התקיימו תפילות המוניות במתחם ובהעדר נוכחות משטרתית במקום. ככל הידוע לא הותקנו במקום מאווררי תקרה. משטרת ישראל כמו גם הדרג המדיני עוקבים באופן שוטף אחר כל שינוי שחל במתחם תוך הפעלת מדיניות של אכיפה מושכלת".

בחודש מרץ האחרון הוציא בית משפט השלום בירושלים, לבקשת המדינה, צו המורה על סגירת המתחם אשר אוסר על הוואקף לפעול במבנה, אולם המשטרה לא אוכפת את הצו, והוואקף ממשיך לשפץ את המתחם ולהפוך אותו דה פקטו למסגד קבע נוסף בהר הבית, החמישי במספר.

"לצערי המדינה פשוט איננה אומרת אמת. אי אפשר לייפות זאת בשום צורה", אומר עו"ד אבי סגל מהתנועה. המדינה טוענת ש'נמנעה הכנסת סממני תפילה למקום', אבל המשטרה מתארת במפורט בעמדתה עבודות שאי אפשר לכנותן מינוריות. יש סממני תפילה מובהקים יותר מהתקנת רמקול למואזין ופריסת שטיחים חדשים?! הוואקף איננו משתמש ברמזים, הוא הופך את המקום למסגד, חד וחלק".

"לפי החוק אסור לתקוע אפילו מסמר במבנה עתיק בלי אישור של וועדת השרים", מדגיש סגל. "ואחרי כל הפירוט שנתנה המשטרה, המדינה טוענת באותה נשימה, כי אין מקום לתת צו ביניים לעצירת העבודות. המדינה צועקת שהמלך עירום אבל לא מוכנה להתלבש. זו פשוט שערוריה".

בעקבות לחץ שהפעלנו יחד עם מועצה אזורית שומרון פינה המנהל האזרחי מבנים בלתי חוקיים שהוקמו על אדמות היישוב לשם בשומרון. "מצפים לאכיפה יעילה ומהירה. מאות משפחות לא יכולות להיות בנות ערובה של בירוקרטיה" מסר ראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן

תייסר עבדאללה פלש לאדמות מדינה בתחומי היישוב לשם בשומרון, והתיישב על משבצת קרקע שהיתה מיועדת לסלילת כביש גישה ליישוב. כבר לפני 7 שנים הוא קיבל את צו ההריסה הראשון, אך בעקבות ניצול הבירוקרטיה והסחבת המשפטית, הצו לא מומש ומבנים חדשים נוספו במהלך השנים. בשל התמשכות התהליכים המשפטיים, לא ניתן היה להוציא לפועל את סלילת הכביש בשטח זה.

יחד איתנו הפעילה מועצה איזורית שומרון לחץ מתמשך על המנהל האזרחי, אך במנהל טענו כי האכיפה במקום אינה בראש סדרי העדיפויות לאכיפה, וזאת בשל העובדה כי כעת, לאחר שנים של חוסר אכיפה, מדובר בבניה ישנה, וישנם עוד מאות מבנים חדשים שהוקמו מאז, הנמצאים בסדר עדיפות גבוה יותר.

עתרנו לבג"ץ בדרישה לפנות את הפולש. עבדאללה טען כי הקרקע בבעלותו, אך בהליך המשפטי התברר כי המסמכים שהגיש מתייחסים לחלקת אדמה אחרת, ואף אינם מלמדים כלל על בעלות.

הבוקר המנהל האזרחי ביצע אכיפה משמעותית והרס חלק מהמבנים הבלתי חוקיים שעבדאללה הקים.

השיטה בה נהג עבדאללה היא דוגמה מייצגת לשיטה שלמה שמקיפה אלפי מבנים ערבים בלתי חוקיים. הגשת בקשות סרק, התשה של המערכת בערעורים וניצול לרעה של הליכים משפטיים. מדינת ישראל חייבת לפעול מול השיטה, אחרת יצא חוטא נשכר, ומערכת האכיפה היקרה תהיה חסרת משמעות. אלפי צווי הריסה לא מתממשים במשך שנים. על המנהל לאכוף את החוק ברגע שמתאפשר, ולמנוע סחבת מיותרת של שנים, כזו הפוגעת במדיניות תכנון מושכלת ובשלטון החוק.

ראש הממשלה נתניהו אמנם הצהיר כי הורה למנוע את פתיחת המסגד בשער הרחמים, אך הוואקף ממשיך בעבודות קדחתניות תוך פגיעה במבנה העתיק. פנינו לבג"ץ בערב יום ירושלים בדרישה מחודשת למנוע את פתיחת המסגד

הגשנו לבג"ץ בקשה דחופה לצו ביניים לסגירת מבנה שער הרחמים בהר הבית, על בסיס תיעוד מפעילות הוואקף המוסלמי בימים האחרונים, הפועל להפוך סופית את מבנה שער הרחמים למסגד, תוך פגיעה במבנה הקדום ובניגוד להצהרות נתניהו כי הורה לאכוף את סגירת המבנה.

העתירה לבג"ץ הוגשה כבר בחודש מרץ, אולם השופט מני מזוז קבע אז כי המדינה והוואקף יגישו תגובה מקדמית לעתירה רק לאחר 90 ימים (!), פרק זמן שבפועל מאפשר לוואקף לממש את תכניתו.

במערכת הביטחון סימנו את הפעילות האיסלאמית הרדיקלית במקום, ככזו הנעשית בחסות החמאס, ולבשקת המדינה, הוציא בית משפט השלום בירושלים צו סגירה למקום, אולם הוואקף התעלם במופגן מהצו והמשיך לפעול במתחם.

לאור המשך הפעילות, והעובדה כי המדינה איננה אוכפת את צו הסגירה שהוצא לבקשתה, הגישה רגבים בקשה לקיצור לוחות הזמנים בעתירה, אולם המדינה טענה כי גורמי המדינה הנוגעים בדבר "פועלים לשם הסדרת הטיפול הכולל במתחם "שער הרחמים", ומשכך אין מקום בשלב זה להוציא צו ביניים".

השופט מזוז דחה את בקשתנו לצו ביניים, אולם בימים האחרונים ממשיך הוואקף בביצוע העבודות הבלתי חוקיות במבנה "שער הרחמים", ובכלל זה התקנת מאווררי תקרה, תאורה, ריהוט והתקנת מחיצות באופן הפוגע במבנה העתיק, וזאת ללא פיקוח של רשות העתיקות כנדרש על פי חוק.

השימוש הבלעדי של ציבור המתפללים המוסלמים במבנה, גורם להפיכתו למסגד בצורה רשמית, מהלך הגורם לסיכון ביטחוני ראשון במעלה עליו הצביעו במערכת הביטחון.

ראש הממשלה הצהיר כבר בסוף חודש פברואר, כי "ישראל לא הסכימה לפתיחת המסגד בהר". בהודעה שהפיצה לשכת ראש הממשלה נכתב כי נתניהו הורה "לאכוף את צו בית המשפט ללא פשרות ולשמור את המקום סגור", אולם בפועל נראה כי העבודות להפוך את המקום למסגד קבוע – הולכות ומגיעות לנקודת האל חזור.

אי אפשר להמעיט בנזק האדיר הנגרם לשלטון החוק מסיטואציה בה העבריינים עושים ככל העולה על רוחם במתחם מקודש, בעל חשיבות בל תתואר מבחינה דתית וארכיאולוגית, בניגוד לצו בית משפט. ללא הוצאת צו ביניים, הפלישה למתחם והעבודות הבלתי חוקיות יימשכו. המשמעות היא שבחסות ראש הממשלה נתניהו, הריבונות הישראלית בירושלים פשוט נרמסת.

במענה לעתירה השישית(!) שהגשנו לבג"ץ, מבקשת המדינה לדחות בשישה חודשים לפחות את יישום פסק הדין, עד לאחר הבחירות וכינון ממשלה חדשה.

העתירה הנוכחית, כמו קודמותיה, מופנית כלפי ראש הממשלה ושר הביטחון נתניהו.
זו הפעם השישית לאורך העשור האחרון, במסגרתה נדרש בג"ץ להתערב במחדלי המדינה שנמנעת מלמלא אחר פסקי דין והתחייבויות שניתנו על ידה במסגרת הליכים משפטיים קודמים ולאכוף את חוקי התכנון והבניה במאחז הבלתי חוקי "חאן אל אחמר".

אנחנו מזכירים כי עד למועד הבחירות הצפויות להתקיים בעוד כשלושה חודשים יושב על מקומו הדרג המדיני הנוכחי, אשר מקבל החלטות הרות גורל באופן שוטף גם בימים אלה ולו מסור מלוא שיקול הדעת להחליט בכל הנוגע למועד פינוי המאחז הבלתי חוקי, אשר בהתאם להתחייבות המדינה אשר קיבלה תוקף של פסק דין היה אמור להתפנות כבר לפני כשנה, בחודש יוני 2018.

ראש הממשלה נתניהו עמד לפני כמה חודשים והצהיר בקולו כי "חאן אל אחמר יפונה בשבועות הקרובים". לא מדובר רק במתחם בלתי חוקי, שהמדינה הצהירה כי "יש חשיבות אסטרטגית בפינויו", אלא גם מבחן למוכנותה של ממשלת ישראל לפעול מול תכניות הרשות הפלסטינית להשתלטות על השטחים הפתוחים ביהודה ושומרון.