תגית: בניה בלתי חוקית

פנינו הבוקר (שלישי) לשר הבטחון משה יעלון בדרישה שלא למנות את השופט (בדימוס) יצחק זמיר למגשר בעתירת שטח אש 918. זמיר קיבל בעבר פרס מטעם האגודה לזכויות האזרח והדבר מביא לניגוד עניינים מכיוון שהאגודה עצמה היא אחד העותרים בתיק הנדון.

במהלך הדיון שהתקיים אמש (שני) בעתירת האגודה לזכויות האזרח על עתיד שטח אש 918, הפתיע נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, כשהציע לצדדים לפנות לגישור באמצעות השופט (בדימוס) יצחק זמיר.

אולם בטרם מסרו נציגי פרקליטות המדינה את תשובתם להצעה, תנועת רגבים הביעה התנגדות מהעלאתו של פרופ' יצחק זמיר כמגשר. הסיבה להתנגדות, כפי שעולה ממכתבו של עו"ד בועז ארזי מתנועת רגבים, היא קבלת פרס "אביר זכויות אדם" בשנת 1986 מטעם האגודה לזכויות האזרח, שהיא צד בעתירה דנן.

פנינו במכתב לנשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס, לשר הבטחון משה יעלון, כן לפרופסור זמיר עצמו, כי לאור קבלת הפרס על ידי השופט (בדימוס) זמיר, "טוב יעשה כב' הנשיא אם ישקול מחדש את ההצעה ויוריד אותה מסדר היום".

כזכור, העתירה על שטח אש 918 הוגשה ע"י האגודה לזכויות האזרח ומספר פלסטינים תושבי האזור, בדרישה כי שטח האש לא יוכשר מכיוון שיצריך את פינויים של הפלסטינים המתגוררים במקום.

הפלסטינים טוענים כי הם גרים במקום כבר "עשרות שנים". אולם המדינה מכחישה זאת מכל וכול ומגבה את עמדתה בתצלומי אוויר, בעדויות של פקחי המנהל האזרחי ובחוות הדעת של חוקרים שונים.

בעתירה דנו הנשיא, אשר גרוניס, והשופטים חנן מלצר ודפנה ברק ארז, כשבאמצע הדיון, בטרם שטחו נציגי המדינה את טענותיהם, הציע השופט גרוניס לפנות לגישור באמצעות השופט (בדימוס) יצחק זמיר. נציגי העותרים ופעילי השמאל הביעו שביעות רצון מהצעת הגישור והסכימו לה. אולם נציגי הפרקליטות ביקשו ארכה למתן תשובה עד ל-7 באוקטובר 2013.

אנחנו סבורים, כי מלבד זהותו של המגשר המוצע, עצם ההליכה למסלול של גישור הוא לא ראוי. הפניה לגישור בהליך מנהלי בבג"צ היא צעד חריג ולא מקובל, בוודאי לא כאשר העובדות כל כך ברורות והמדינה נחרצת בעמדתה.

בית המשפט העליון לא הפנה לגישור את הורי הבנות האשכנזיות והמזרחיות בבית הספר בעמנואל, הוא לא הפנה את משפחות נפגעי הטרור לגישור מול המדינה בטרם אישר את שחרור המחבלים והוא גם לא הפנה לגישור את מגורשי גוש קטיף לפני שאישר את גירושם מביתם.

קשה לברוח מהתחושה שבית המשפט חשש היום לקבל החלטות רק בשל קמפיין קטן מבית היוצר של ארגוני השמאל ועיתון הארץ ובשל נוכחותם של "אנשי רוח" מהשמאל הקיצוני באולם במהלך דיון.

אנו קוראים לשר הביטחון להתנגד בכל תוקף להליך הגישור. למי שלא מגיע כלום אין אף פעם מה להפסיד מהליך גישור וזו הסיבה שעברייני הבניה הפלסטינים הסכימו לכך מיד. לצד הצודק אין כל סיבה להסכים להתפשר ובמקרה הזה המדינה היא הצד הצודק ללא כל ספק. על המדינה להשיב בשלילה להצעת הגישור ולדרוש את דחיית העתירה באופן מיידי.

בדיון שהתקיים היום (שני) בעתירת פלסטינים והאגודה לזכויות האזרח על עתיד שטח אש 918, דחקו השופטים במדינה ללכת להליך של גישור. הנשיא גרוניס הציע את פרופ' יצחק זמיר, שופט עליון בדימוס, כמגשר.

המאבק על עתיד שטח אש 918 הגיע (שוב) לבית המשפט העליון. שופטי בג"צ דנו היום (שני) בעתידם של מאות הפלסטינים השוהים באופן בלתי חוקי בשטח אש בדרום הר חברון.

במהלך הדיון הפתיע נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, והציע לצדדים לפנות להליך גישור אצל השופט בדימוס יצחק זמיר. העותרים קיבלו את ההצעה בו במקום, אך נציגי הפרקליטות ביקשו להמתין עם ההחלטה עד אחרי החגים.

בעתירה דנו הנשיא, אשר גרוניס, והשופטים חנן מלצר ודפנה ברק ארז. בכל מהלך הדיון נכחו באולם עשרות  פלסטינים ופעילים מארגוני שמאל שונים. שלא במפתיע, בתום הדיון, נציגי העותרים ופעילי השמאל הביעו שביעות רצון מהצעת הגישור של הנשיא גרוניס.

כזכור, העתירה הוגשה ע"י האגודה לזכויות אזרח ומספר פלסטינים, תושבי שטח אש 918, בדרישה כי צה"ל לא יתאמן בשטח האש, צעד שיאלץ את פינויים של הפלסטינים המתגוררים במקום. הפלסטינים טוענים כי הם מתגוררים במקום כבר "עשרות שנים". אולם המדינה מכחישה זאת מכל וכול ומגבה את עמדתה בתצלומי אוויר, בעדויות של פקחי המנהל האזרחי ובחוות הדעת של חוקרים שונים. 

גם אנחנו בתנועת רגבים נכנסנו לתמונה, ובדקנו את תצלומי האוויר. כפי שניתן לראות שחור על גבי לבן, צהוב על גבי אדום, הפלסטינים הגבירו באופן "מקרי למדי" את קצב הבניה בשטח האש לאחר העתירה הראשונה שלהם בשנת 2000. וזה הסיפור כולו. פלישה לשטח האש ובניה בלתי חוקית, הגשת עתירה לבג"צ נגד צווי ההריסה, קבלת צו בינים נגד הפינוי וגרירת רגליים מצד המדינה במשך 12 שנה. כך מוקם כפר בלתי חוקי בחסות בג"צ, שכעת נמנע, בשל חשש מתגובת ארגוני השמאל, מלקבל את ההחלטה המתבקשת ולהורות על פינוי הפולשים לשטח האש, כמתחייב מעקרון שלטון החוק.

הפלסטינים וארגוני השמאל יכולים להיות מרוצים. הקמפיין התקשורתי צלח. שופטי העליון קיבלו את המסר והניחו לפלישה והעבריינות הפלסטינית להמשיך ולהתפשט.

בית המשפט העליון לא הפנה לגישור את הורי הבנות האשכנזיות והספרדיות בבית הספר בעמנואל, הוא לא הפנה את משפחות נפגעי הטרור לגישור מול המדינה בטרם אישר את שחרור המחבלים והוא גם לא הפנה לגישור את מגורשי גוש קטיף לפני שאישר את גירושם מביתם. הפניה לגישור בהליך מנהלי בבג"צ היא צעד חריג ולא מקובל, בוודאי לא כאשר העובדות כל כך ברורות והמדינה נחרצת בעמדתה.

קשה לברוח מהתחושה שבית המשפט חשש היום לקבל החלטות רק בשל קמפיין קטן מבית היוצר של ארגוני השמאל ועיתון הארץ ובשל נוכחותם של אנשי רוח מהשמאל הקיצוני באולם במהלך דיון. אנו קוראים לשר הביטחון להתנגד בכל תוקף להליך הגישור. למי שלא מגיע כלום אין אף פעם מה להפסיד מהליך גישור וזו הסיבה שעברייני הבניה הפלסטינים הסכימו לכך מיד. לצד הצודק אין כל סיבה להסכים להתפשר ובמקרה הזה המדינה היא הצד הצודק ללא כל ספק. על המדינה להשיב בשלילה להצעת הגישור ולדרוש את דחיית העתירה באופן מיידי

שופטי בג"צ ידונו בעתירת פלסטינים והאגודה לזכויות האזרח על עתיד שטח אש 918. מדינת ישראל אומרת כי הם פלשו למקום ביודעין. תצלומי אוויר הנמצאים בידינו מגלים כי מאז הגשת העתירה, הואצה הבנייה במקום

המאבק על עתיד שטח אש 918 מגיע (שוב) לבית המשפט העליון. שופטי בג"צ ידונו מחר (שני) בעתירת פלסטינים והאגודה לזכויות אדם שלא לממש את ההחלטה להקמת שטח אש בדרום הר חברון, אשר יאלץ את פינויים של פלסטינים. על אף שאין הוכחות בידי הפלסטינים, הם טוענים כי הם מתגוררים בשטח המבוקש כבר "עשרות שנים".

הרקע לעתירה הוא הצורך הצבאי לשטח אימונים בתוואי קרקע דומה לזה בדרום הר חברון, ומכאן הדרישה עוד לפני עשרות שנים לשטח אש 918. למרות שמשרד הביטחון בדק את השטח ווידא שאין במקום התיישבות פלסטינית, כמה פלסטינים טענו כי הם מתגוררים במקום ועתרו לבג"צ עוד בשנת 2000 כנגד מימוש ההחלטה.

העתירה לבג"צ מחד והתמהמהות של פרקליטות המדינה מאידך הביאו למצב שבו שהדרישה לא מומשה, ורק לאחר שתים עשרה שנים המדינה נתנה את תשובתה הנחרצת כי באזור המבוקש לא שכנו פלסטינים דרך קבע ואין מניעה להשמיש את המקום לשטח אש.

בעקבות דיון שהתקיים בבית המשפט העליון באוגוסט 2012 ניתן פסק דין ובוטלו צווי הביניים, אחרי 12 שנה. בתחילת 2013 הוגשו שוב שתי עתירות חדשות כנגד הריסת אותם מבנים. עם אותם טענות, אך גם הפעם השופט הוציא שוב צווי ביניים.

הדיון שיתקיים מחר יעסוק בתשובת המדינה מיולי האחרון הטוענת שהפלסטינים לא הגיעו למקום לפני שנת 2000 וכן צירפה חוו"ד של אנתרופולוג ומזרחן מאוניברסיטת בן-גוריון, יעקב חבקוק, שהביא תצהיר שמדובר בעדות כוזבת והאנשים לא היו שם קודם ולא חיו במערות.

גם אנחנו בתנועת רגבים נכנסנו לתמונה, ובדקנו את תצלומי האוויר. כפי שניתן לראות שחור על גבי לבן, צהוב על גבי אדום, הפלסטינים הגבירו באופן "מקרי למדי" את קצב הבניה בשטח האש לאחר העתירה שלהם בשנת 2000.

סיפור זה מלמד כי ארגוני השמאל הקיצוני מעלים על הנס את קדושת החוק כאשר זה נוגע ליהודים אך כשמדובר בפלסטינים החוק זז הצידה לטובת "השיקולים המוסרים". אלא שבמקרה של שטח אש 918 המוסר והחוק הולכים יד ביד.

כבר הוכח בעבר שהאזור המדובר הוא בסה"כ שטח מרעה עונתי והפלסטינים, הטוענים להתיישבות "היסטורית" במקום, מעולם לא התיישבו שם דרך קבע. מה גם שלהם בתים בעיר יטא הסמוכה. בחסות צו בית המשפט והתמהמהות פרקליטות המדינה פלשו הפלסטינים לאזור, הקימו מבני קבע ועכשיו דורשים להלבין את הפרת החוק ולהכיר בהם רטרואקטיבית כישובים לגיטימיים, אם פרקליטות המדינה היתה פועלת באופן יעיל ונחרץ מייד לאחר הגשת העתירה בשנת 2000 לא היינו נמצאים כעת במצב זה.