כבר לפני שנתיים התרענו על פריצת "דרכים חקלאיות" בבקעה, שהפכו אמש לנתיב המילוט למחבלים. צה"ל חסם בעקבות הפיגוע את הכניסה לנתיב – אך הציר וכניסות נוספות נותרו פתוחות.

זה היה רק אתמול. שלושה מחבלים פתחו בירי לעבר אוטובוס שהסיע חיילים בבקעת הירדן ולאחר מכן ניסו להציתו, שישה לוחמים נפצעו בפיגוע. המחבלים נמלטו בכביש פיראטי לכיוון הכפר ח'ירבת עאטוף. שניים מהם נלכדו לאחר שרכבם עלה באש, והשלישי הצליח להימלט.

נתיב המילוט מהווה חלק מרשת צירים שנסללו באופן לא חוקי בשנים האחרונות בכל המרחב, המחברים בין הכפרים בשטחי B לרשת מקבצים בדואיים ומאחזים בלתי חוקיים של הרשות הפלסטינית בשטחי C, במטרה ליצור רצף טריטוריאלי פלסטיני ולבודד את ההתיישבות היהודית.

עוד בראשית העבודות בשטח, פנינו לרשויות האכיפה בדרישה לעצור את סלילת הכביש ורק לאחר פניות חוזרות ונשנות ולחץ רב ומשסלילת הציר הושלמה, ביצע המינהל האזרחי אכיפה חלקית והרס קטע קצר ממנו, אך תוך זמן קצר הושמש מחדש, וכאמור, אתמול שימש כנתיב המילוט של המחבלים.

מדיניות ההכלה של שר הביטחון ואפס אכיפה על בניה לא חוקית ועל השתלטות חקלאית מצד הרשות הפלסטינית העושה בשטח כבתוך שלה, משרתים את הטרור ומאפשרים למחבלים לנוע בחופשיות בשטח ולפגוע בביטחון.

אנו מתריעים שוב ושוב מול ההשתלטות החקלאית ופריצות הדרכים הבלתי חוקיות, כי מעבר ליצירת הרצף הטריטוריאלי הפלשתיני ובידוד ההתיישבות היהודית, הם גם מהווים סכנה אסטרטגית ומשמשים כנתיבי הברחות ומילוט למחבלים. חוסר המעש של גנץ ויתרה מכך – חוסר ההבנה שלו את המצב בשטח, פוגעת באופן אקוטי בביטחון ישראל.

צפו בסרטון שצילמנו הבוקר:

הבוקר הרסה הרשות לאכיפה במקרקעין את המתחם של חמולת אבו עסא בגדרה, מתחם שפנינו עליו לפני חמש שנים לאחר שהוקם בצורה לא חוקית על ידי ערבים ובדואים, תוך השתלטות אגרסיבית על קרקעות פרטיות הנמצאת בבעלות משותפת של חקלאים יהודיים באיזור גדרה, רחובות, בסיס תל נוף והמושבים הסמוכים.

קרדיט תמונה: הרשות לאכיפה במקרקעין

מאז הגשת הפניות הגבירו גופי האכיפה את פעולתם באזור. לאורך השנים אף נקנסה משפחת אבו-עסא וחלק מהמבנים נהרסו, אך לאחר זמן קצר שבו ונבנו מחדש. היום סוף סוף נהרס ופונה המתחם כולו.

קרדיט תמונה: הרשות לאכיפה במקרקעין

בית המשפט ביטל את הצו ארעי שנתן לבית הספר הבלתי חוקי מצפון למחצבות כוכב השחר. עכשיו כל שצריך הוא שהמדינה אכן תרצה לאכוף את החוק במקום ותהרוס את המבנה לאלתר. 

בחודשים האחרונים עתרנו לבית המשפט בדרישה להרוס את מבנה בית הספר הבלתי חוקי בכוכב השחר אלא שבמקביל עברייני הבניה עתרו גם הם בכדי למנוע את הריסתו של המבנה.

לאחר שבית המשפט נתן צו ארעי המקפיא הן את הבנייה והן את האכיפה במקום, המשיכו עברייני הבניה במלאכתם ואף הציבו גג חדש למבנה ובכך הפרו את הצו.

בית הספר בכוכב השחר
בית הספר בכוכב השחר

במסגרת העתירה, חשפנו בפני בית המשפט את ה'שיטה' הברורה של עברייני הבניה.

מהרגע שעברייני הבניה מבינים כי ישנו צו הריסה למבנה הם רצים לבית המשפט במטרה להוציא צו ביניים אשר יקפיא את ההריסה במקום. במקביל להקפאת ההריסה, על עברייני הבניה להפסיק גם הם את עבודתם במבנה. אלא שעל פי שיטתם, הם מפרים את הצו, ממשיכים בבניה, מביאים את המבנה לשלמותו וכך קובעים עובדות בשטח.

ביטול הצו על ידי בית המשפט מאפשר למדינה להרוס את מבנה בית הספר באופן מיידי. כל שנותר הוא לקוות שהמדינה אכן תרצה לאכוף את החוק במקום ושבג"ץ לא יתערב הפעם במקרה של ערעור מצד עברייני הבניה.

בית הספר בכוכב השחר

בית המשפט העליון דחה את הערעור של השבט הבדואי אלעוקבי, וקבע כי לא הוכחה שום ראיה לבעלותם על הקרקעות בכפר הלא-חוקי אל עראקיב. בפס"ד נמתחה ביקורת חריפה על חוות הדעת של פרופ' יפתחאל, המומחה  מטעמם של הבדואים: "אינו נסמך בחוות דעתו על ראייה אובייקטיבית"

שופטי בית המשפט העליון דחו לאחרונה את ערעורם (ע"א  4220/12) של תושבי הכפר הלא חוקי אל ערקיב שבנגב אשר דרשו כי המדינה תכיר בבעלותם על אדמות בנגב הצפוני. תושבי הכפר, בני שבט אלעוקבי טענו כי השלטון העות'מני והמנדט הבריטי הכיר באוטונומיה השיפוטית שלהם באותן אדמות ולכן גם על מדינת ישראל להכיר בכך.

פסק הדין ניתן פה אחד על ידי השופטים חיות, רובינשטיין וג'ובראן, אשר קבעו שלא הוכח כי אותן חלקות היו בבעלות הבדואים לא בתקופת המנדט הבריטי ולא בשלטון העות'מאני. בכך למעשה מצטרפים שופטי העליון לפסק הדין של השופטת שרה דברת מבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

מקריאת פסק הדין עולה כי ביהמ"ש העליון קיבל את עמדת המדינה ודחה את כל טענות הבדואים שיוצגו ע"י עו"ד מיכאל ספרד. השופטים נסמכו בפסיקה, בין השאר, על חוות דעתה של פרופ' רות קרק ושללו כמעט לחלוטין את חוות דעתו הנגדית של פרופ' אורן יפתחאל.

אל עראקיב 2010 (צילום: תנועת רגבים)

השופטת חיות שכתבה את פסק הדין לא חסכה ביקורת על יפתחאל. כך למשל כתבה על הממצאים שהציג: "המסמכים והתעודות ההיסטוריות עליהם מבקש פרופ' יפתחאל לסמוך את חוות דעתו באשר לקיומו של ישוב בדואי קדום בתחומי החלקות, הם צילומים בלתי קריאים של מפות אשר לא ברור מה מקורן והיכן, אם בכלל, מופיעות בהן חלקות התביעה".

כדי לבסס את הטענה על כך בכפר שהיתה התיישבות קבע נטען ע"י יפתחאל כי בכפר נבנה  בית ספר עבור ילדי הכפר, אלא שעדויות זקני הכפר היו שונות. "עוד יש לציין" נכתב בפס"ד, "כי בניגוד לטענתו של פרופ' יפתחאל לפיה היה קיים בחלקות ערקיב מבנה בית ספר בו למדו ילדי השבט, מעדויותיהם של זקני השבט עולה כי לא היה בית ספר בחלקות אלה".

"מניתוח הראיות המפורט" מסכמת השופטת חיות, "עולה כי פרופ' יפתחאל אינו נסמך בחוות דעתו על ראייה אובייקטיבית כלשהי המלמדת על כך שהחלקות עובדו על ידי משפחת המערערים לפני שנת 1945."

שלא במקרה, הכפר אל-ערקיב הפך לסמל של המאבק הבדואי מול מדינת ישראל בכל נושא ההסדרה של ההשתלטות הלא חוקית. עשרות פעמים המדינה הרסה את המבנים והבדואים, מלווים בארגונים בינ״ל,  בנו אותם מחדש.

כפי שניתן היה להבחין, במהלך הדיון המשפטי הושקע מאמץ רב אשר לווה בקמפיין תקשורתי לא מבוטל. שורה של חוקרים ומומחים סיפקו חוות דעת מקצועיות שנסמכו על מאמרים אקדמיים ותצלומי אוויר. במהלך הקמפיין, פרסמה הקרן החדשה לישראל כי היא "גאה לתמוך בתושבי הכפר במאבק למען זכויותיהם".

לא מדובר במאבק של ימין ושמאל אלא בין דוברי אמת למפיצי שקרים ובדיות. כל השופטים שדנו באלערקיב, הן במחוזי והן בעליון, שוכנעו כי לבדואים אין ולא הייתה בעלות על הקרקע. אותן חוות דעת של מומחים מטעם עצמם, ובדגש על זו של אורן יפתחאל התבררו כלא אמינות שנבעו מאינטרסים פוליטיים.

כעת, על המדינה ליישם את פסק הדין ולהתוות מדיניות חדשה להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב. המדיניות החדשה צריכה לנתק את שאלת הזכויות בקרקע של הבדואים, אשר התבררו כחסרות בסיס, מסוגית הסדרת ההתיישבות. מדיניות זו תביא לכך שתושבי הפזורה יזכו למגורים נאותים בישובים המוכרים, מה שיביא להפסקת ההשתלטות הבלתי חוקית על קרקעות הנגב.

לאחר חודשים רבים של עבודת מטה מאומצת השקנו את תוכנית 'יש פתרון'. התוכנית נועדה להוות קריאת כיוון לממשלת ישראל בבואה להסדיר את התיישבות הבדואים בנגב

בסוף שנת 2007 התקבלה החלטה ע"י ממשלת ישראל, בדבר הקמת וועדה ציבורית בראשות השופט בדימוס אליעזר גולדברג ('ועדת גולדברג'). במהלך שנת 2008 קיימה הועדה עשרות ישיבות ושמעה את עמדותיהם של נציגי משרדי הממשלה השונים, נציגי ציבור ועמותות הפועלות בעניין הבדואים בנגב. בין השאר הופיע בפני הועדה גם נציג משלנו.

בסוף שנת 2008 פרסם השופט גולדברג את מסקנות הוועדה. עיקרן של המסקנות עסקו בצורך המיידי למדיניות ברורה בכל הקשור בהתיישבות הבדואים, בצורך באכיפה נוקשה וחד משמעית ובצורך להסדרת נושא תביעות הבעלות. הוועדה גם המליצה לכנס את הבדואים לישובים חוקיים ובמקרים מסוימים המליצה הוועדה על הלבנה של כפרים לא חוקיים העונים לקריטריונים מוגדרים.

המלצות וועדת גולדברג הינן בגדר מדיניות עקרונית ואינן מהוות "תוכנית עבודה" המאפשרת הוצאה לפועל של מדיניות זו. ממשלת ישראל החליטה, עם פרסום המלצות וועדת גולדברג, על הקמת צוות ישום להמלצות הוועדה בראשותו של מר אודי פראוור, ראש אגף מדיניות במשרד ראש הממשלה. הממשלה הטילה על צוות היישום לגבש, על בסיס המלצות הוועדה, תוכנית עבודה אופרטיבית לפתרון בעיית הבדואים בנגב.

לאור האמור, גיבשנו ביחד עם אנשי אקדמיה, ביטחון, אנשי רוח ונבחרי ציבור, את תוכנית "יש פתרון".

מטרת התוכנית להסדיר באופן כולל וקבוע את סוגיית התיישבות הבדואים בנגב, תוך שמירה על האינטרסים הציוניים של מדינת ישראל. התוכנית מורכבת מארבעה שלבים התלויים ומשולבים זה בזה:

שלב הבלימה – בלימת הבנייה הבלתי חוקית וההשתלטות על קרקעות הנגב.
שלב ההיערכות – פתרון סוגיית תביעות הבעלות, פתרון בעיית המגורים ושיקום הישובים הוותיקים.
שלב הפינוי – מעבר של האוכלוסיה הבדואית מהישובים הבלתי חוקיים לתוך הישובים החוקיים.
דף חדש – מניעת הישנות עתידית של תופעת ההתיישבות הבלתי חוקית בנגב.

התוכנית הופצה לחברי כנסת, לחברי הממשלה ולמעצבי דעת הקהל בישראל ובעולם. נציגי התנועה מבצעים כל העת פגישות עם מקבלי ההחלטות במדינת ישראל, בכדי להציג את עיקרי התוכנית ובכך להשפיע על החלטות המדינה בנושא.