תגית: היסטוריה

עתרנו נגד עיריית ירושלים בדרישה לאכוף את החוק נגד מנהרה תת קרקעית בלתי חוקית שנחפרה בלב הר ציון שבעיר העתיקה על ידי כנסיית 'דורמציון' באיזור רווי עתיקות

עתרנו הבוקר (שני) לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד עיריית ירושלים שהסתירה את קיומה של מנהרה תת קרקעית שפרצה כנסיית 'דורמציון' הקתולית בהר ציון בתוך מתחם השימור 'סובב חומות העיר העתיקה'. בעקבות לחץ משפטי שהפעלנו מזה כשנתיים, נאלצה העירייה לבצע מיפוי של תוואי המנהרה הפולשת בניגוד לחוק לקרקעות ציבוריות באיזור רווי שרידים ארכיאולוגיים, אך מאז התעלמה מדרשתנו לשחרר את תיעוד המנהרה ולאכוף את החוק במקום.

הר ציון שבפאתי ירושלים העתיקה, מוכר כאתר בעל חשיבות היסטורית וארכיאולוגית ראשונה במעלה לשלושת הדתות המונותאיסטיות. על אזור ההר המיועד לשימור במסגרת תכנית "סובב חומות ירושלים", קיימים ממצאים ארכיאולוגיים רבים, כשהמפורסמים שבהם הם זיהוי קברו של דוד המלך, חומת העיר מתקופת החשמונאים וחומה מימי הבית הראשון.

עובדה זו לא הפריעה לכנסיית הדורמציון, לפרוץ ולחפור מנהרה תת קרקעית באורך של יותר ממאה מטרים, המחברת בין הכנסיה למתחם כנסייתי נוסף המכונה "בית יוסף".

בנוסף, הכנסייה הציבה שער מאסיבי אשר מונע גישה לאזור מעל פני השטח בין הכנסיה ל״בית יוסף״, על אף שזה מוגדר כשטח לשימוש ציבורי.

קיומה של המנהרה היה בגדר שמועה שהסתובבה בקרב תושבים ומוסדות יהודיים הפועלים בהר ציון, ובמהלך שנת 2019 פנינו לעיריית ירושלים בדרישה לאמת את קיומה של המנהרה ולבצע מדידה של תוואי המנהרה, וזאת על מנת לוודא את היקפי הפלישה לאדמות ציבוריות, והחשש מפני פגיעה בעתיקות הרבות הממוקמות בתא השטח שערכו ההיסטורי לא יסולא בפז.

בשנה שעברה, רק בבעקבות דרישתנו, ולאחר שעיריית ירושלים נאלצה להודות בדבר קיומה של "מנהרה ישנה", ביצעה העירייה לראשונה מדידה תת קרקעית של המנהרה הבלתי חוקית, שאורכה המצטבר הינו כ-150 מטרים.

המיפוי העלה כי לאורך תוואי המנהרה ישנם אולמות תת קרקעיים המכילים שרידים עתיקים שונים, וכי היא פולשת באופן נרחב לאדמות ציבוריות. המנהרה הבלתי חוקית נחפרה ללא היתר בניגוד לתכניות החלות במקום, בניגוד לחוק העתיקות וללא פיקוח הנדסי וארכיאולוגי כנדרש, תוך שיכול וגרמו לפגיעה בעתיקות ובממצאים היסטוריים.

חרף הממצאים, נמנעה העיריה לגבות מיסי ארנונה מאת הכנסיה בגין השימוש במנהרה הבלתי חוקית, בשעה שיתר תושבי העיר נדרשים לשלם תשלומי ארנונה, אגרות והיטלי בניה ומס כדין.

לאחר שפרטי התמונה החלו להתבהר, דרשנו פעם אחר פעם מעיריית ירושלים לפרסם את תיעוד הממצאים בהתאם לחוק חופש המידע, ולנקוט בהליכי פיקוח ואכיפה כנגד המנהרה והשבת המצב בשטח לקדמותו, באמצעות אטימה או הריסה. העתירה הוגשה רק לאחר שהפניות מטעמנו לא זכו כלל למענה מצד העירייה.

רכז יו"ש בתנועה הפתיע פולשים מהכפר א דיק שבשומרון במהלך פריצת דרכים ופגיעה בעתיקות ליד צרדה המקראית – מבצר ישראלי מהמאה העשירית לפנה"ס

כפר נולד: בחודשים האחרונים אנחנו מתעדים השתלטות ערבית נרחבת במערב השומרון – בין היישוב פדואל לכביש 5. מדובר באיזור טרשי שלא עובד בעבר, ולפיכך מוגדר ברובו כאדמות סקר השייכות למדינה. הפולשים המגיעים מהכפר הסמוך א דיק, החלו בתפיסת השטח על ידי עיבוד הקרקע ושתילת כרמים, סלילת צירים חדשים, הקמת מבני מגורים ולמעשה מקימים כפר חדש לכל דבר.

חלק מהעבודות מתבצעות בסמוך לאתר צְרֵדָה המקראית (ח'ירבת בינת-בר) – מבצר עתיק מהמאה ה-10 לפנה"ס החולש על אפיק נחל שילה והירידה לשפלה. צרדה מוזכרת בתנ"ך, כעירו של מלך ישראל הראשון, ירבעם בן נבט בן שבט אפרים – "וירבעם בן נבט אפרתי מן הצרדה".

במקרים רבים נראה שהרשות הפלסטינית מנכסת לעצמה אתרים בעלי זיקה היסטורית יהודית, ובונה בסמוך אליהם בצורה מכוונת ומתוכננת מראש, על מנת לשנות את ההיסטוריה באופן חד צדדי. גם במקרה זה, קיים חשש כי עבודות ההשתלטות על המרחב יובילו גם לפגיעה ישירה באתר עצמו.

ישי חמו, רכז יו"ש של התנועה סייר באיזור לאחרונה, ותפס את הפולשים "על חם", תוך תיעוד של פגיעה במבנה עתיק, ככל הנראה אף הוא מהתקופה הישראלית.

הדוגמה הזו ממחישה היטב כי מדובר בתופעה מכוונת וממומנת. אף פלאח פשוט לא יכול להרשות לעצמו להשקיע מאות אלפי שקלים בהפיכת תא שטח הררי לאיזור חקלאי, כאשר ברור שההשקעה הכספית איננה ריווחית. הרשות הפלסטינית פועלת ללא הרף כדי לייצר עובדות בשטח וממשיכה כל העת בפרויקטים שונים בדרך למטרה זו. האכיפה בכל הנקודות היא קריטית, וכאן במיוחד. על המדינה לשמור על האדמות וההיסטוריה שלה לפני שיהיה מאוחר מדי.

ערבים מהכפר נבי סמואל, פלשו למתחם הארכיאולוגי של קבר שמואל הנביא, והחלו בהכשרת חניון חדש ולא חוקי לגביית תשלום מהמבקרים במקום. "זהו גן לאומי ומקום קדוש, העבודות צריכות להיעצר בדחיפות".

קבר שמואל הנביא הממוקם סמוך לגבעת זאב, הוא אחד מהאתרים המקודשים לשלוש הדתות, ובכל שנה מבקרים בו מאות אלפי מתפללים ומבקרים. מתחם נבי סמואל הוא גן לאומי, המכיל עתיקות רבות מתקופת הבית השני, וכן שמורת עצי אלון קדומים.

בתקופה האחרונה פרצו תושבים מהכפר נבי סמואל לתוך תחומי הגן הארכיאולוגי, ובאמצעות טרקטור הכשירו מגרש, ככל הנראה לצורך הקמת חניון באמצעותו יגבו כסף מהמתפללים המגיעים למקום. המקום נמצא בשליטה מלאה של מדינת ישראל ובסמוך לגבעת זאב מצד אחד ולשכונת רמות בירושלים מהצד השני. ממקומו על פסגת ההר אפשר לצפות על כל ירושלים. בכל מהלך ההיסטוריה אפשר למצוא ממצאים שיצביעו על התיישבות יהודית במקום, מבית ראשון והתקופה החשמונאית ועד העת החדשה.

תיעדנו את העבודות שנעשו במקום ללא כל היתר ובניגוד לכל דין, והוצאנו פניה בהולה למנהל האזרחי הממונה על אכיפת החוק במקום, על מנת שיעצור את העבודות לאלתר. "על המנהל והמדינה לעשות ככל שהם יכולים כדי לעצור את בניית החניון", כתב עו"ד אבי סגל בפנייה. "אזלת היד של הרשויות בנושא גורמת לפגיעה גדולה בממצאים הארכיאולוגיים ומאפשרת זילות בחוק הישראלי החל במקום".

קשה לאמוד כעת את עוצמת הנזק שנגרם לאתר הארכיאולוגי, כמו גם פגיעה אפשרית בממצאים קדומים. אנחנו נחשפים לפגיעה במקומות חשובים בכל רחבי יהודה ושומרון, כגון בניה במקומות בעלי משמעות היסטורית, הרס עתיקות, וצפצוף על החוק. כבר אמרנו בעבר, מי שהארץ חשובה לו, לא פוגע בה, המדינה חייבת לעצור את ההרס.

הרשות הפלשתינית ממשיכה להשתלט על תחנת הרכבת ההיסטורית סבסטיה בשומרון. איתרנו בימים האחרונים כלים הנדסיים כבדים שהחלו לסלול כביש על תוואי מסילת הרכבת הטורקית, לצד הקמת מבנים חדשים בסמוך לתחנה העתיקה 

הרשות הפלשתינית מגבירה את הפעילות הבלתי חוקית בתחומי תחנת הרכבת מסעודיה (סבסטיה) שבשומרון, אחד משרידיה המרכזיים של מסילת הרכבת שסלל השלטון העות'מאני לפני כמאה שנים, אשר חיברה את מרחבי האימפריה העות'מאנית.

תחנת הרכבת העתיקה, ממוקמת על אדמות שהוכרזו כאדמות מדינה כבר בימי השלטון הטורקי, ובאיזור הנמצא תחת שליטה ישראלית מלאה. שיפולי המתחם נמצאים בשטח שסמכויות הבניה בו הועברו לרשות הפלשתינית במסגרת הסכמי אוסלו.

כזכור, התחנה אף הפכה לאחד מסמליה הבולטים של ההתיישבות, כאשר לפני כארבעה עשורים צעדו אליה אלפי תומכי 'גוש אמונים' שנותרו במקום עד החלטת הממשלה על הקמת היישוב קדומים הסמוך.

בימים האחרונים איתרנו מספר רב של כלים כבדים שהחלו בסלילת כביש על תוואי המסילה הטורקית – באיזור הנמצא בשליטה ישראלית. בנוסף אנו בודקים האם מבנה חדש שהוקם במקום בימים האחרונים, הוצב אף הוא בשטח בשליטה ישראלית ובניגוד לחוק.

אין זו הפעם הראשונה בה מקיימת הרשות הפלשתינית פעילות בלתי חוקית במקום. לפני כשנה וחצי התרענוס בפני המנהל האזרחי על בסיס מידע מקדים, כי בכוונת הרשות הפלשתינית מתכננת לסלול כביש אספלט בלתי חוקי בתוך מתחם התחנה לעבר הכפר בורקא. חרף ההתראה המוקדמת, ביחידת הפיקוח של המנהל האזרחי לא מנעו את ביצוע הסלילה. בשנת 2013 הוקמו במתחם מבנים בלתי חוקיים, אולם צווי ההריסה כנגדם לא בוצעו עד היום.

מדובר במגמה ברורה של השתלטות מכוונת מצד הרשות הפלשתינית, שמנסה לדחוק את הנוכחות הישראלית במקום הזה. במהלך השנה האחרונה התקיימו מספר רב של עבודות בלתי חוקיות בכל רחבי המתחם, וחוסר האכיפה במקום כה חשוב, כושלת ומקוממת.

איתרנו בניה וסלילת כביש בלתי חוקיים בתחנת הרכבת ההיסטורית שהפכה לאחד מסמליה הבולטים של ההתיישבות בשומרון, הממוקמת על אדמות מדינה מוכרזות. הסלילה התבצעה חרף פניה מוקדמת שלנו למנהל האזרחי

לפני כחודש איתרנו עבודות הכנות לקראת סלילת כביש אספלט בלתי חוקי בתוך תחומי תחנת הרכבת מסעודיה (סבסטיה) שבשומרון. לתחנה זו, המהווה שריד לרכבת שסלל השלטון העות'מאני לפני כמאה שנים, צעדו אלפי תומכי 'גוש אמונים' לפני ארבעה עשורים בדרישה מהממשלה להקים יישובים בשומרון, והיא הפכה לאחד מסמליה הבולטים של ההתיישבות.

תחנת הרכבת העתיקה ממוקמת על אדמות שהוכרזו כאדמות מדינה כבר בימי השלטון הטורקי, אך בדפי הפייסבוק של ערביי הכפר בורקא שהעלו תמונות המתעדות את ההכנות לסלילה נכתב כי קיימת ועדה מיוחדת לשיפוץ האתר ההיסטורי, וכי העבודות הבלתי חוקיות התבצעו על ידי מועצת הכפר וראש הכפר סמי דע'לס.

זו איננה הפעם הראשונה בה מתבצעות עבודות בלתי חוקיות באתר ההיסטורי. לפני כשנתיים פנינו למנהל האזרחי בדרישה להפסקת עבודות בינוי שבוצעו במקום. בנובמבר 2013 השיב המנהל האזרחי כי בעקבות פנית רגבים ננקטו על ידי המנהא"ז פעולות אכיפה וכי נמסרו צווי הריסה למבנים שנבנו באתר.

כאמור, מהתמונות שצילמנו במקום לפני כחודש התברר, כי לא רק שצווי ההריסה משנת 2013 לא בוצעו, אלא שבמקום נשפכו ערימות אספלט, כהכנה מיידית לסלילת כביש בלתי חוקי.

עורך הדין בועז ארזי מהמחלקה המשפטית שלנו הוציא בחודש הקודם מכתב דחוף למנהל האזרחי בדרישה לעצור לאלתר את עבודות הסלילה. "לאור ההיסטוריה של הפרת החוק באתר זה – הנכם נדרשים בזה לפעול בדחיפות לעצירת העבודות, מימוש צווי ההריסה והשבת האתר ההיסטורי למצבו קודם ביצוע העבודות. בנוסף הנכם נדרשים לפעול בהליך פלילי כנגד האחראים לביצוע העבודות".

אולם מתברר, כי חרף ההתראה המוקדמת, ביחידת הפיקוח של המנהל האזרחי לא מנעו את ביצוע הסלילה. בימים האחרונים הושלמה סלילת הכביש באמצעות כלים הנדסיים שכבשו את האספלט.

מדובר בהתנהלות כושלת ומקוממת של המנהל האזרח. כל הגורמים הרלוונטיים קיבלו הודעה מוקדמת על כוונת תושבי בורקא לסלול את הכביש בניגוד לחוק, ולהשתלט על האתר ההיסטורי. איש לא פעל למנוע זאת, ובעקבות המחדל אנו שוקלים לעתור לבג"ץ.

המנהל האזרחי ובג"ץ בחרו לאמץ את טענות הפולש לאתר העתיקות 'חאן לובאן'. צו הביניים האוסר עליו לבנות במקום נותר על כנו, אך עתירת שהגשנו נמחקה

לפני כשנתיים השתלט חאלד דראגמה, תושב הכפר לובן א-שרקיה על פונדק הדרכים העתיק, ח'אן לובן, הניצב על אם הדרך בכביש 60 הישן ליד מעלה לבונה.

בסיוע ארגונים בינלאומיים, הוא החל לעשות במקום כבתוך שלו: הרס חלק מקירות החאן והוסיף למבנה העתיק בניה חדשה ובלתי חוקית, אטם את נביעת המעיין וגידר אותה, וגירש באלימות ואף תקף בגרזן יהודים שבאו לטייל במקום.

לאחר שהגשנו עתירה לבג"ץ בנידון, הוציאו השופטים צו ביניים האוסר על בניה במקום. בעקבות העתירה והפעילות המשפטית של רגבים, האתר הוכרז כאתר ארכיאולוגי על ידי המנהל האזרחי.

זמן קצר לפני הדיון הראשון בבג"ץ, הגביר דראגמה את הליך הפלישה וההרס, והביא לאתר כלים מכניים כבדים לביצוע עבודות עפר הנדסיות, הגורמות נזק רב ועשויות להביא לנזק בלתי הפיך לשרידים עתיקים

בדיון טען דראגמה כי יש לו בעלות חלקית (7.5% מזכויות הבעלות) במקום, למרות שהצגנו בפני בית המשפט תמונות מתקופת המנדט הבריטי המוכיחה כי המקום הינו אדמת מדינה במובהק, ומאחר ושימש כתחנת משטרה בריטית.

למרות הראיות ההיסטוריות, במינהל האזרחי מיהרו ליישר קו עם טענות הבעלות של הפולש, על אף שאלו הוצגו בצורה חסויה ולא ברורה, וללא בדיקה מעמיקה ויסודית של העניין.

בדיון שהתקיים לאחרונה בבג"ץ, בחרו השופטים לקבל את העמדה המפוקפקת של דראגמה והורו על מחיקת העתירה, תוך השארת צו הביניים האוסר עליו להמשיך בבניה בלתי חוקית ובהרס העתיקות. בנוסף נשמרה לרגבים הזכות להעלות בעתיד את כל הטענות המשפטיות שהועלו בעתירה.