תגית: המנהל האזרחי

עתירה שהגשנו כנגד מאחז בדואי שנבנה תוך פלישה לקרקע ערבית פרטית, תוך העלמת עין וסיוע מהמנהל האזרחי, נדחתה על ידי בג"ץ. השופטים: "יש להפעיל שכל ישר"

לא פעם ולא פעמיים הצהירה המדינה בפני בג"ץ, כי בניה בלתי חוקית שבוצעה על קרקע פרטית, עומדת בראש סדרי העדיפויות של גופי האכיפה ביהודה ושומרון.

הצהרה זו הולידה את פסקי הדין השנויים במחלוקת, בהם הורה בג"ץ להרוס את היישובים מגרון ועמונה בהם מתגוררים מאות תושבים, וכן חלק מגבעת אסף ויישובים אחרים, ולא לאפשר את הסדרתם באמצעות פיצוי לבעלי הקרקע.

אלא מסתבר, שפלישה ובניה בלתי חוקית על גבי קרקע פרטית מתקבלת בסלחנות על ידי בג"ץ, כאשר מדובר בפלישה של בדואים לקרקע ערבית פרטית.

לא הרחק מהיישוב מעלה מכמש שבבנימין נמצא המאחז הבדואי של משפחת 'אבו סכימן' משבט כעבנה. המאחז הוקם לפני קרוב לשלושים שנה.

לפני שלוש שנים הבחנו, כי מקבץ זה, המונה עשרות מבנים נעדר משכבת המידע הדיגיטלית המתעדת את כל תיקי הפיקוח שמקיים המנהל האזרחי נגד עבירות בניה. במכתב שנשלח למנהל האזרחי תהינו מדוע זוכה המאחז הפלשתיני "לחסינות" מצד גורמי האכיפה, וכיצד לא נפתח תיק פיקוח כנגד אף מבנה מאלו המצויים במקום.

בתחילה השיבו במנהל האזרחי כי בני השבט יושבו במקום באישור הדרג המדיני, לאחר שפונו משטחי אש של צה"ל, ובמסגרת ההסכם שנכרת עם ראשי השבט ניתנו רק אישורים ספציפיים להקמת מבנים ללא היתר בשטח המאחז. במנהל הוסיפו וטענו כי נציגיו מקיימים מעקב כנגד חריגות בניה שלא אושרו במסגרת אותו הסכם, וכי אף נהרסו מבנים והוחרמו כלים שונים.

בעקבות תגובה זו, ביצענו בדיקה בה התברר לתדהמתה כי המאחז הוקם על אדמות פרטיות של פלשתינים. שנו ופנינו למנהל בבקשה לקבל על פי חוק חופש המידע, את ההסכם שנכרת לכאורה עם ראשי השבט וכן לדעת אם הקמת המאחז נעשתה לאחר קבלת הרשאה מבעלי הקרקע.

במנהל האזרחי השיבו כי ההסכמות בין המדינה וראשי השבט עוגנו במסגרת ההליכים בבג"ץ 7912/96 (געלה נגד מפקד כוחות צה"ל). במנהל הוסיפו כי אכן "לא הוצאו היתרי בניה בעבור המבנים במקבץ". ביחס לשאלה העקרונית כיצד אפשר המנהל לאנשי השבט לפלוש ולבנות על אדמות בבעלות פרטית, הסתפקו במנהל בתשובה כי "אין בידינו כל מידע על תלונות בעלי הקרקע".

תגובת המדינה מלמדת – מהעלמת עין עבר המנהל להשתתפות פעילה בפלישה

במרץ 2013, לאחר שבמנהל האזרחי התעלמו שוב ושוב מדרישתנו לעיין בפרטי ההסכם, עתרנו לבג"ץ (2031/13). רק באוגוסט דאשתקד, לאחר סדרת בקשות אורכה חוזרות ונשנות, הגיש המנהל את תגובתו המקדמית לעתירה. בתגובה צויין כי העובדות שפורטו בתכתובת שקדמה לעתירה, התייחסה למעשה למאחז בדואי אחר שהוקם ליד היישוב רימונים.

במנהל תיקנו את תשובתם וציינו כי העובדות בנוגע למאחז בשטח נשוא העתירה הן כי בני השבט החלו להתגורר במקום בקביעות בשנת 1985 ובראשית שנות ה-90 התגבש הסכם בין ראש המנהל לבני השבט לפיה בני השבט ימשיכו להתגורר במקום. בהמשך לכך פעל שר הביטחון להצבת מבנה חינוכי במאחז, אשר הוצב אף הוא כמובן ללא היתר בתוך שטח האדמות הפלשתיניות הפרטיות.

במנהל הוסיפו כי "בהתאם למידע שבידי יחידת הפיקוח תושבי המקבץ נוהגים לשלם לבעלי הקרקע דמי שכירות וזאת תוך הסכמת הבעלים לשהותם במקום".

לאחר קבלת תגובת המדינה המקדמית פנינו וביקשנו לעיין בפרטי המחזיקים הנכונים, וכן לקבל סימוכין לטענת יחידת הפיקוח כי תושבי המקום מחזיקים במקום בהסכמת בעלי הקרקע ומשלמים להם דמי שכירות.

בהמשך חזר בו המנהל מהטיעון המהותי, לפיו משלמים התושבים דמי שכירות לבעל הקרקע, וציין כי מקורו אינו מבוסס אלא בטענות שאמר אחד מהפולשים המתגוררים במאחז לפקח המנהל האזרחי…

לאחר דיון נוסף, הציג בא כוחם של שבט כעבנה את שטרי הטאבו של שתי חלקות קרקע, ומכתב  מטעם מועצת הכפר דיר דיבוואן, המציין שבעלי הקרקע מסכימים לישיבת המחזיקים במקום.

דא עקא, שהשמות שהיו חתומים על מכתב ההסכמה, לא היו זהים לשמות בעלי הקרקע הכתובים בשטרי הטאבו, ומכאן שהשאלות חזרו לנקודת ההתחלה: מיהו בעל הקרקע שהתיר את הפלישה למקום, והיכן ההסכם המגבה זאת, וכיצד אישרו הרשויות מעשה שכזה?

פסק הדין: 'העותרת צודקת, אך מתעברת על ריב לא-לה'

בפסק דין תמוה ומפותל שניתן השבוע, קבעו השופטים רובינשטיין, נאור וחיות, כי למרות העובדה שמדובר במבנים שנבנו ללא היתר על קרקע פרטית, אין סיבה להתערב בסדרי העדיפויות של המנהל האזרחי, שהתיר את ישיבתם במקום לפני כשלושים שנה.

המשנה לנשיאה, השופט אליקים רובינשטיין כתב כי "אין חולק, ובכך צודקת העותרת, כי בניה שלא כדין בקרקע פרטית היא – כעניין של הגינות בסיסית – נושא שבראש סדרי העדיפויות לטיפול הרשויות".

"בשונה מעתירות בהקשר של קרקע פרטית פלסטינאית, שבהן גם אם בעלי הקרקע לא יזמו את העתירה אלא "גויסו" על- ידי עמותות פוליטיות, הם רואים בחיוב את העתירה. לעומת זאת, עתירה זו היא מן הסוג של "מתעבר על ריב לא לו", שכן אין אינדיקציה או רמז לכך שבעלי הקרקע מעוניינים בשפע הטוב שמשפיעה עליהם העותרת", הוסיף רובינשטיין.

השופטים התעלמו גם מחוסר ההוכחות המשפטיות לאישור בעלי הקרקע לנוכחות המאחז. "המועצה המקומית של הכפר, גם אם אינה מייצגת באופן מוכח פורמלית את הבעלים, מאותתת אי-התנגדות מצדם באופן זה או אחר. בנסיבות אלה, איננו רואים מקום להתערבות מצדנו בסדרי העדיפויות הקונקרטיים של המדינה, שבגדרי השכל הישר, ואין רע מהפעלתו מדי פעם, יהא בה במקרה הנדון משום מלאכותיות".

בסופו של יום דחו השופטים את העתירה. מעניין לגלות כי בהיכל בית המשפט הגבוה לצדק, צריך להפעיל את השכל הישר רק אצל ערבים ולא אצל יהודים.

פעילות הבניה הבלתי חוקית של האיחוד האירופי ביהודה ושומרון מגיעה לשולחנו של בג"ץ, בעתירה נגד מבנים שהציב האיחוד האירופי במאחז בדואי לא חוקי ליד כיכר אדם שבבנימין. המבנים שהוגדרו לצרכי 'בית ספר' – ממוקמים במרחק אבסורדי של 250 מטר מבית ספר הפועל במבנה קבע מסודר

לפני כחודש חשפנו בדו"ח "הקולוניה האחרונה" כי האיחוד האירופי הקים בשנתיים האחרונות מאות מבנים בלתי חוקיים ברחבי שטח C. מהדו"ח עלה כי בשנים האחרונות השקיע האיחוד האירופי עשרות מיליוני יורו בהקמת מאות מבני מגורים במאחזים הבדואיים הפזורים ברחבי שטח C.

אזורים אלו נמצאים בשליטה מלאה של מדינת ישראל, אולם הרשות הפלשתינית מבקשת להקים שם את המדינה העתידית ופועלת לספח אותם לשליטתה בנגיסה מתמשכת של השטח בעזרת  מיזמי בניה שונים.

הדו"ח שתיעד מאות מבני מגורים שבנה האיחוד האירופי, מלמד כי בשנים האחרונות עברה התמיכה האירופאית בהקמת מדינה פלשתינית, מסיוע דיפלומטי-כלכלי פסיבי גרידא, למצב של שותפות אקטיבית בפעילות בניה בלתי חוקית, באיצטלה של 'סיוע הומניטרי'.

על אף שפעילות זו מהווה הפרה הבוטה של החוק הישראלי והבינלאומי, מבכרות רשויות החוק להתחמק מפעילות אכיפה כנגד מבנים אלו ומהעמדתם לדין של הגורמים האחראים לכך.

אחד המקרים הבולטים להתנהלות זו, היא הצבת ארבעה מבנים יבילים במתחם המשמש כבית ספר בסמוך לכיכר אדם במרחב בנימין. המבנים שהוצבו במקום בראשית אוקטובר 2014 נמצאים במרחק אבסורדי של 250 מטרים בלבד מקמפוס בית ספר של הרשות הפלשתינית הפועל במבנה קבע מסודר. קיומה של אלטרנטיבה זו במרחק כה זעום מלמדת כי הקמת המבנים לצורך "בית ספר" כלל איננה נחוצה, ומטרתה נראית כחיזוק וביסוס הבניה הבלתי חוקית במרחב, תוך ציפייה כי עיבוי הבניה הבלתי חוקית יקשה על הטיפול בה.

חרף פנייה מיידית שלנו למנהל האזרחי, לא בוצעו פעילות אכיפה כנגד המבנים הבלתי חוקיים. גם תלונה שהגישה רגבים למשטרת ישראל בדרישה לחקור את האחראים למעשה, לא נענתה.

השבוע עתרנו לבג"ץ בבקשה לקבלת צו על תנאי וצו ביניים נגד האיחוד האירופי, ונגד מערכת הביטחון ורשויות האכיפה הנמנעים מהריסת הבניה הבלתי חוקית.

בדברי ההסבר לעתירה הודגש כי מבנים אלו נבנו בתוך מתחם שלם של בניה בלתי חוקית, אולם הבניה החדשה חמורה שבעתיים. מדובר בהתערבות גסה של גורם רשמי המתארח במדינת ישראל ופועל בתחומי מדינת ישראל ויהודה שומרון מתוך מעמד של אורח רשמי ובעילות של "סיוע הומניטרי" – תוך שהוא מנסה לקבוע עובדות בשטח ולהשפיע על הסדרים עתידיים בין ישראל לשכניה ומתוך תמיכה באינטרסים הנוגדים את אלו של מדינת ישראל.

בעקבות עתירה שלנו לבג"ץ הרסו פקחי המנהל האזרחי מבנה תעשיה שבנו פלשתינים שלא כחוק בכניסה לישוב גבעון החדשה. בעל המבנה התחייב לבצע הריסה עצמית, אך המשיך להפעיל במקום מוסך במשך חודשים ארוכים

לאחר מאבק משפטי ממושך שניהלנו, הגיעו השבוע פקחי המנהל האזרחי לאזור התעשייה הפיראטי שהקימו ערבים על כביש הגישה לגבעון החדשה והרסו מבנה תעשיה שנבנה בניגוד לחוק. המתחם הוקם באזור שבו הבניה אסורה ומסכנת את הנוסעים על הכביש.

בעקבות עתירה לבג"ץ שהוגשה על ידינו הוצא צו ביניים המחייב את בעלי המתחם, נור מטרי מהכפר אלג'יב, להפסיק את הבניה, אך למרות הצו, ולמרות ההתחייבות של מטרי, נמשכה הבנייה במקום בניגוד לחוק תוך הפרתו של צו הביניים.

במהלך דיון בעתירה שהתקיים בנובמבר 2014, הסכימו שופטי בית המשפט העליון, כי מדובר בהפרת חוק קיצונית תוך זלזול בצווי בית משפט. לאור התחייבותו של מטרי, קיבלו השופטים את בקשתו של מטרי לבצע הריסה עצמית של המתחם. השופטים נתנו לכך תוקף של פסק דין וחייבו את מטרי לממש את ההריסה תוך 60 יום, תוך שהם מורים למנהל האזרחי לבצע את ההריסה ככל שזו לא תבוצע ע"י מטרי.

אלא שהתחייבות לחוד ומעשים לחוד, ובמשך כארבעה חודשים מיום ההחלטה – לא הוסרה מהמתחם ולו אבן אחת. כאמור רק בעקבות פניות רגבים ואיום לעתור שוב לבג"ץ – הגיעו פקחי המינהל והרסו את המבנה.

יש בהריסה מסר חשוב – גם הפלשתינים אינם מעל החוק. לא ניתן להשלים עם בניה בלתי חוקית תוך זלזול בצווי בית משפט ופסקי דין. הגיעה השעה שמערכת אכיפת החוק תתמודד ברצינות עם היקפי הבניה הבלתי חוקית של הפלשתינים בשטחי C. זוהי תופעה חמורה שאם לא נתמודד איתה היום היא רק תלך ותחמיר.

המנהל האזרחי ובג"ץ בחרו לאמץ את טענות הפולש לאתר העתיקות 'חאן לובאן'. צו הביניים האוסר עליו לבנות במקום נותר על כנו, אך עתירת שהגשנו נמחקה

לפני כשנתיים השתלט חאלד דראגמה, תושב הכפר לובן א-שרקיה על פונדק הדרכים העתיק, ח'אן לובן, הניצב על אם הדרך בכביש 60 הישן ליד מעלה לבונה.

בסיוע ארגונים בינלאומיים, הוא החל לעשות במקום כבתוך שלו: הרס חלק מקירות החאן והוסיף למבנה העתיק בניה חדשה ובלתי חוקית, אטם את נביעת המעיין וגידר אותה, וגירש באלימות ואף תקף בגרזן יהודים שבאו לטייל במקום.

לאחר שהגשנו עתירה לבג"ץ בנידון, הוציאו השופטים צו ביניים האוסר על בניה במקום. בעקבות העתירה והפעילות המשפטית של רגבים, האתר הוכרז כאתר ארכיאולוגי על ידי המנהל האזרחי.

זמן קצר לפני הדיון הראשון בבג"ץ, הגביר דראגמה את הליך הפלישה וההרס, והביא לאתר כלים מכניים כבדים לביצוע עבודות עפר הנדסיות, הגורמות נזק רב ועשויות להביא לנזק בלתי הפיך לשרידים עתיקים

בדיון טען דראגמה כי יש לו בעלות חלקית (7.5% מזכויות הבעלות) במקום, למרות שהצגנו בפני בית המשפט תמונות מתקופת המנדט הבריטי המוכיחה כי המקום הינו אדמת מדינה במובהק, ומאחר ושימש כתחנת משטרה בריטית.

למרות הראיות ההיסטוריות, במינהל האזרחי מיהרו ליישר קו עם טענות הבעלות של הפולש, על אף שאלו הוצגו בצורה חסויה ולא ברורה, וללא בדיקה מעמיקה ויסודית של העניין.

בדיון שהתקיים לאחרונה בבג"ץ, בחרו השופטים לקבל את העמדה המפוקפקת של דראגמה והורו על מחיקת העתירה, תוך השארת צו הביניים האוסר עליו להמשיך בבניה בלתי חוקית ובהרס העתיקות. בנוסף נשמרה לרגבים הזכות להעלות בעתיד את כל הטענות המשפטיות שהועלו בעתירה.