יומיים לסגירת ההסכם הקואליציוני – אנחנו יוצאים בקמפיין הדורש מימינה ותקווה חדשה: "רשות הסדרת הבדואים חייבת להיות בידי מפלגות הימין"

ארבעים ושמונה שעות לפני סגירת ההסכמים הקואליציוניים באופן סופי, אנחנו יוצאים בקמפיין בדרישה מבנט, שקד, סער ואלקין להציל את עתידו של הנגב ולדרוש לקבל את השליטה ברשות להסדרת הבדואים.

בסרטון נראים עוד ועוד כפרים בדואים בלתי חוקיים ה'מולבנים' תחת השמות אבו אלקין, ניר הדאג', אל שקדאווי, ביר יועז, אום אל סילמאן, סעראוויה, השכליה אל-שרן ועוד.

"הלבנה סיטונאית של הכפרים הלא חוקיים היא הבעיה. לא הפתרון. אל תתנו למהלך הזה, להיות חתום על שמכם!", נאמר בקמפיין. "הכשרת הכפרים הלא חוקיים תהיה חתומה על שמם של מי שנתן את ידו לכך".

על פי טיוטות ההסכמים שפורסמו בתחילת השבוע, הרשות להסדרת הבדואים האמונה על מדיניות התכנון, האכיפה וההסדרה בנגב, שהייתה אמורה להיות תחת אחריותה של איילת שקד במשרד הפנים, עברה לאחריות יש עתיד השבויה בפועל בידיה של רע"מ. גם ועדת הפנים, שאחראית כל היבטי החקיקה הרלוונטיים לשמירת אדמות המדינה, נמסרה לידיו של מנסור עבאס.

בנוסף קיבלה רע"מ אישור להלבנת שלושה ישובים באופן מיידי, וחמור מכך, ההכרעה לגבי הטיפול ביתר הפזורה הבדואית בנגב, נדחתה ולמעשה נותרה כקלף מיקוח בידי רע"מ, הדורשת להלבין אלפי מבנים לא חוקיים על עשרות אלפי דונמים בנגב.

כלל הערים והיישובים היהודים שבמרכז הנגב, בהם מתגוררים 330,000 נפש – מתפרשים על 55,000 דונם, ואילו ביישובים הבדואים החוקיים, בהם מתגוררים כ190,000 נפש, מתפרשים כיום על פני 130,000 דונם – זאת בנוסף לפזורה הבלתי חוקית הפרושה על פני מאות אלפי דונמים נוספים.

רע"מ דורשת עוד ועוד יישובים עצומים על פני עשרות אלפי דונמים מעבר ל-130,000 דונם שכבר הוקצו ליישובים הבדואים. מדינת ישראל כבר יודעת מניסיונה, שהדבר הזה לא יפתור את הבעיה, אלא רק יחמיר אותה. הכשרה שכזו היא למעשה הבעיה ולא הפתרון. המהלך המסוכן יעודד את המשך הבנייה הלא חוקית, יקבע את האחיזה הבדואית במרחבי הנגב ויחסל כל סיכוי להחזרת המשילות הישראלית בדרום הארץ.

צפו בכתבה בנושא שהתפרסמה בחדשות ערוץ 12:

המשא ומתן הקואליציוני בשעות האחרונות, נע בין השאר סביב דרישת מפלגת רע"מ להקמת יישובים חדשים לבדואים בנגב. פרסמנו היום סרטון שצולם בפזורה הבדואית בנגב, בו מסביר מאיר דויטש מנכ"ל התנועה, מהם בדיוק אותם "יישובים חדשים".

"כשאתם מדמיינים הקמת יישובים חדשים ודאי אתם חושבים על אדריכלים ומהנדסים שיושבים בכובד ראש ומתכננים לפרטי פרוטות את תוואי ותשתיות היישוב החדש. אבל העסק בנגב עובד אחרת. ישראבלוף מכירים? או בעצם רע"מבלוף. לוקחים בעצם תאי שטח עצומים שיש עליהם פזורה לא חוקית עם מאות ואלפי בתים, ומציירים מסביבם קו כחול דימיוני – ומעכשיו, הרי לכם יישוב חוקי.

האם זה יפתור את בעיות המים, בעיות החשמל והבניה? האם זה ניצול נכון של הקרקע? ברור שלא. האם זה יחזיר את הקרקע שהמדינה איבדה בגלל הפזורה הבלתי חוקית? לא. הפוך. המשמעות היא שנאבד עוד ועוד שטחים בנגב לטובת "ישובים" בדואים".

דרישות רע"מ הן גזר דין מוות לנגב!!
כבר לא מדובר בנושאים של ימין ושמאל, מדובר בנושא של ציונות אל מול סכנה לקיומה של מדינת ישראל. אסור להיכנע לדרישות המסוכנות של רע"מ.

סקר קרקע שערכנו מלמד – הפזורה הבדואית במבואות העיר ערד לכיוון מצדה וים המלח צמחה ב-1200% בתוך 15 שנים. "מגמה של יציאה ממשולש באר שבע-ערד-דימונה לשטחים חדשים בנגב"

הפזורה הבדואית המכונסת בין שלושת הערים באר שבע, דימונה וערד פולשת בשנים האחרונות לשטחים חדשים במרחבי הנגב. מאחז בדואי חדש הוקם לאחרונה במבואות העיר ערד לכיוון מצדה וים המלח, הכולל 17 מבנים בלתי חוקיים.

לאחר שנים של מעקב צמוד אחר הבניה הבלתי חוקית בנגב גילינו כי היקף הבניה בפזורה הבדואית הבלתי חוקית שמצפון מזרח לעיר ערד, עלה בשנים האחרונות בכ- 1200%.

קפיצה של 1200 אחוז

בשנת 2005 נספרו באיזור 78 מבנים בלתי חוקיים, ובשנת 2010 97 מבנים. בשנים שלאחר מכן זינק היקף הבניה הבלתי חוקית: בשנת 2015 אותרו כבר 511 מבנים, ובשנת 2020 הספירה הגיעה כבר ל961 מבנים בלתי חוקיים בשטח.

מקובל לחשוב כי הפזורה הבדואית מכונסת לשטח שבין שלושת הערים באר שבע, דימונה וערד בלבד, אלא שבשנים האחרונות המציאות הזו מתחילה להתערער והמאחז החדש לכיוון מצדה וים המלח, כמו גם הצמיחה העצומה בשיעור הבניה הבלתי חוקית באיזור זה, הוא דוגמה בולטת לכך.

פנינו ליחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה ולסיירת הירוקה בדרישה לנקוט בהליכי פיקוח ואכיפה כנגד המקבץ החדש ולהשיב את המצב בשטח לקדמותו. מיחידת האכיפה נמסר כי הנושא בבדיקה והסיירת הירוקה טרם השיבה, על אף שעבר חודש ימים מאז התקבלה הפניה.

ההתרחבות המואצת של הפזורה הבדואית בשנים האחרונות חייבת להדליק נורת אזהרה אדומה ובולטת אצל כלל רשויות המדינה ולא פחות גם אצל האזרחים – במיוחד עכשיו – ערב הבחירות לכנסת. על המדינה לעצור עוד עכשיו את הקמת המקבצים החדשים ולכנס את התושבים ליישובי הקבע עם תשתיות, חשמל, כבישים ומוסדות חינוך. אם לא תעשה זאת, בעוד מספר שנים כשהיא תיזכר שהאדמות האלו שלה, אולי כבר יהיה מאוחר מדי.

צפו:

מזה מספר חדשים בודקת מדינת ישראל פעם נוספת את הסדרת המאחז "חאן אל אחמר 2" – מקבץ בלתי חוקי הסמוך לחאן אל אחמר וזאת למרות שהפולשים לא עמדו בהסכם הקודם

בשנת 2018 עתרנו לראשונה לבג"ץ נגד המאחז שישב בחלקו על אדמות הישוב נופי פרת ובחלקו השני על אדמות מדינה. לאחר הגשת העתירה טענה המדינה כי הגיעה להסכם הפולשים ותבחן את האפשרות להסדרת המאחז בתנאי שיוגשו תוכניות בניה לא יותר מ45 יום, ובנתאי שלא יבוצעו שום שינויים בשטח.

לאחר ששמענו את עמדת המדינה התרענו בבית המשפט כי אין כל אפשרות לבחון את הסדרת המאחז מכיוון שהוא ממוקם על תוכניות מאושרות לכביש אזורי, אך בית המשפט התעלם וההסכם בין המדינה לפולשים – אושר.

שנתיים וחצי לאחר מכן, התוכניות לא הוגשו ועשרות בתים בלתי חוקיים נוספו למקבץ ההולך ומתרחב

לפנ כארבעה חודשים הגשנו עתירה נוספת לבית המשפט בדרישה שיאכוף את החוק ויפנה את המאחז אך המדינה טענה כי הפולשים כן הגישו את התוכניות (לאחר כשנתיים וחצי, ולא 45 יום כפי שחייב בית המשפט) ולכן היא מבקשת לדחות את העתירה שהגשנו.

מדינת ישראל בוחרת שוב להעלים עין ולבוא לקראת פולשים הגוזלים את אדמתם. לא רק שהפולשים לא עמדו בהסכם שנקבע אז, ולא רק שהם הוסיפו לבנות ופלשו והתרחבו לאדמות נוספות, הם כעת מקבלים מהמדינה גיבוי משפטי. במקום שהמדינה תעמוד על שלטון החוק ועל החוזה שהיא עצמה העמידה להם היא נתלית בעזות המצב של פולשי המאחז ומתנערת מאחריותה לאכוף את החוק.

אחרי עשור של הליכים שיפוטיים דחה אתמול (שני) בית המשפט העליון עתירת בעלי קרקע פרטית שביקשו לקצוב זמן לפינוי אדמתם עליה הוקמו מאות מבנים בפזורת ביר הדאג' – בירת הפשע בנגב. "עוולה משפטית זועקת לשמים"

בית המשפט העליון דחה אתמול (שני) ערעור שהגישו בעלי הקרקע עליה הוקמה הפזורה הבלתי חוקית באזור ביר הדאג'. יותר מאלף משפחות בדואיות פלשו מאז שנות ה-2000 לאדמות מדינה ולקרקעות פרטיות באיזור קיבוץ רביבים, ומסרבים להסדרי הפשרה הנדיבים שהציעה המדינה. בעלי הקרקע מנהלים מזה כעשור הליך משפטי המבקש לקצוב למדינה לוח זמנים קצוב לפינוי הקרקע.

בניגוד גמור לפסקי דין רבים של בג"ץ, שהורה למדינה לפנות בתוך זמן קצוב בניה יהודית על קרקעות בבעלות ערבית פרטית, קבעו השופטים גרוסקופף, מזוז ווילנר כי "זכות הקניין של המערערים בחלקה הפרטית אינה מוחלטת ואינה עומדת לבדה", וכי הפרשה אינה נמנית "עם אותם מקרים חריגים וקיצוניים המצדיקים התערבות שיפוטית במדיניות הרשויות האמונות על אכיפת דיני התכנון והבנייה".

פזורת ביר הדאג' החלה להתפתח בשנות ה-2000, לאחר שהמדינה העבירה 15 משפחות מאזור רמת בקע ויישבה אותם באופן זמני על אדמות מדינה ליד קיבוץ רביבים. בתוך זמן קצר, מאות משפחות משבט אל עזאזמה השתלטו על כאלפיים דונם בבעלות פרטית ואלפי דונמים נוספים בבעלות המדינה, ובנו מאות מבנים לא חוקיים.

פזורה זו מוכרת כאחד ממעוזי הפשע בדרום, ונחשבת כבר שנים רבות לאקס טריטוריה עבור רשויות החוק, שנכנסות למקום לעיתים רחוקות. הנאשם בפרשת המעשה המגונה בילדה בת ה-10 הינו תושב ביר הדאג', ותושביה קשורים לתעשיית הסמים בשטחי האש של בסיס צאלים הסמוך, כמו גם לתופעת גניבות התחמושת מצאלים ומלוחמי צה"ל.

בשנת 2003 החליטה המדינה להקים לפולשים יישוב חוקי ומוסדר על אדמות מדינה. לכל משפחה הוצע מענק של מאות אלפי שקלים ומגרש בגודל חמישה דונם (!), אך אלו לא הסכימו להתפנות.

יחד עם בעלי הקרקע עתרנו בשנת 2013 לבית המשפט המחוזי בדרישה לקצוב למדינה לוח זמנים לפינוי, אך לאחר הצהרת המדינה כי מתנהלים מגעים לפינוי בהסכמה דחה בית המשפט את העתירה, וערעור שהוגש לעליון בשנת 2015 נדחה אף הוא ללא כל נימוק.

עתירה נוספת הוגשה לאחר שמנכ"ל רשות הבדואים, יאיר מעיין, הצהיר במכתב רשמי כי כשלו כל מאמצי ההידברות לפינוי בהסכמה.

בעלי הקרקע הוכיחו שוב לבית המשפט, כי מאז העתירה הראשונה הוקמו מאות מבנים נוספים על אדמתם, ואילו האכיפה הדלה שביצעו הרשויות, התמקדה באדמות המדינה, שהצליחה לחתום על 6 הסכמי פינוי בלבד מתוך יותר מ-1000 משפחות.

גם עתירה זו נדחתה, חרף הודאת המדינה כי אין באפשרותה לצפות מתי יושלמו הליכי האכיפה במתחם כולו ובחלקה הפרטית בפרט.

אתמול (שני) דחה בית המשפט את הערעור השני שהגישו בעלי הקרקע. "מצב הדברים במתחם ביר הדאג' בכלל, ובחלקה הפרטית במיוחד, אינו מתקבל על הדעת", כתב השופט גרוסקופף בפתח פסק הדין. "המדינה אינה יכולה להסכין למצב דברים לפיו יתקיימו בתחומה אזורים בהם "איש הישר בעיניו יעשה"", וכי גם בחלוף עשור "היום בו יוכלו לממש את זכויותיהם בחלקה הפרטית לוט בערפל".

עם זאת, סירבו השופטים לקצוב למדינה מועד סופי לפינוי. "זכות הקניין של המערערים בחלקה הפרטית, אשר על הפגיעה בה אין חולק, אינה מוחלטת ואינה עומדת לבדה. מולה ניצבת מדיניות המדינה להסדיר באופן ראוי את ההתיישבות הבלתי חוקית במתחם ביר הדאג', כחלק מהמאמצים הכוללים להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב".

מעבר לעוולה המשפטית הזועקת לשמיים מול מקרים הפוכים בהם בג"ץ הורה למדינה לפנות התיישבות יהודית באופן סיטונאי, הרי שברור כיצד המדינה במו ידיה יוצרת פה אקס-טריטוריה שמתפוצצת לכולנו בפנים. הסיפור המחריד של אונס הילדה וסדרת הפריצות לבסיסי צה"ל על ידי תושבי ביר הדאג' מדברים בעד עצמם.

הקשיבו לכתבה שהתפרסמה בכאן ב:

צפו בסרטון: מדוע מדינת ישראל מסתבכת שנים כה רבות עם הסדרת הפזורה הבדואית בנגב, ומי בסופו של דבר יוצא פה הפראייר?

"תכירו זה עאבד. עאבד הוא בדואי בן 18 מהפזורה. ספונטני, רגיש, ולא פראייר". סרטון חדש שלנו, ממחיש מדוע למרות מאמצי המדינה להסדיר את הפזורה הבדואית ביישובי קבע עם תשתיות ושירותים מוניציפליים מלאים, היא פשוט לא מצליחה בכך, מי בסופו של דבר יוצא פה הפראייר, ומהן ההשלכות החמורות שיש בכך על עתיד הנגב ומדינת ישראל כולה.

הפזורה הבדואית הבלתי חוקית בנגב, מונה כיום עשרות אלפי מבנים בלתי חוקיים, ובמשך שנים רבות מדינת ישראל גוררת רגליים בניסיונותיה להעתקת הפזורה הבדואית ליישובי הקבע.

כדי שיעברו ליישוב מסודר עם תשתיות ראויות, שירותים מוניציפליים, חינוך ובריאות, המדינה מעניקה לכל תושב מהפזורה מגרש מפותח בחינם ופיצוי של מאות אלפי שקלים – אך בהיעדר לוחות זמנים, השיטה לא עובדת והפזורה רק הולכת וגדלה באלפי מבנים מדי שנה.

הסרטון ממחיש כיצד עם השנים המדינה רק הרחיבה את היקף המענקים והפיצויים, ולמעשה בכך רק מעודדת את התושבים להישאר בשטח, להמשיך לבנות באופן בלתי חוקי ו'לעשות קופה' על חשבון הציבור.

בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל תביעת נזיקין אזרחית שהגשנו – במהלך אסטרטגי שהותנע במקביל לחוק ההסדרה. "אם לא יידחו העתירות הקנטרניות, נגיש אלפי תביעות דומות"

בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל תביעת נזיקין אזרחית שהגשנו, והחיל באופן תקדימי סעיף משפטי בצו צבאי המקביל לחוק ההסדרה.

בית המשפט קיבל את עמדת התובעים כי עסקת המקרקעין בנוגע למגרש ביישוב נילי נעשתה כדת וכדין.

ההסדר הדיוני שהשיגו הצדדים, ואושר על ידי היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, קבע כי ניתן להחיל את סעיף 5 לצו בדבר רכוש ממשלתי (יהודה ושומרון), ובכך יעמדו בעינן הסמכויות המוניציפאליות, התכנוניות ויתר הסמכויות הרלוונטיות, כפי שהיו טרם ההודעה בדבר העדכון שבוצע ע"י צוות קו כחול, כמו גם זכותם של התובעים במגרש. בהתאם לכך נקבע, כי התובעים רשאים להעביר במגרש זכויות ולעשות בו כל פעולה בהתאם לכל דין, ובכפוף לקבלת האישורים הנדרשים.

מדובר במהלך משפטי אותו יזמנו, באמצעות עורך הדין ד"ר הראל ארנון. במקביל לבג"ץ של ארגוני השמאל נגד חוק ההסדרה, הוגשה תביעה אזרחית תקדימית על סך מיליון ₪, מטעם משפחה שביתה נגרע משטח היישוב נילי והפך באחת לבלתי חוקי.

בני הזוג עברו מתל אביב אל היישוב נילי, הנחשב כהתנחלות בורגנית וחילונית. בשנת 2013 הם קיבלו זכויות שימוש במגרש הנמצא בתוך גבולות משבצת היישוב על פי תב"ע מאושרת, ובנו באמצעות קבלן, בית מגורים בעלות של כ-2 מיליון שקלים.

אלא שבמהלך מרץ 2015, ללא כל הודעה מוקדמת, וללא שעדכן את המשפחות, החליט "צוות קו כחול" במנהל האזרחי המתחם את אדמות המדינה ביו"ש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים מאלו שהיו בעבר, להוציא רחוב שלם אל מחוץ לתחום אדמות המדינה. במחי קו, הפכו כל הבתים ברחוב לבלתי חוקיים, וערכם צנח בהתאם.

כזכור, לידתו של חוק ההסדרה החלה בתהליך מיפוי שערכנו בכל יישובי יהודה ושומרון במהלך השנים 2014-2015.

רוב ככל היישובים הישראליים ביו"ש, הוקמו על אדמות שהוכרזו על ידי מדינת ישראל כאדמות מדינה. עו"ד פליאה אלבק ז"ל מהמחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, היתה אחראית על תהליך ההכרזה והגדרת תחומי היישובים שסומנו על המפות בקו כחול.

השתכללות הדיגיטציה והאמצעים הטכנולוגיים, גרמה לשכלול ודיוק של המפות הישנות. המנהל האזרחי הקים בשנת 1999 צוות שנקרא 'צוות קו כחול', שהחל לעבור על המפות הישנות כדי לדייק את ההכרזה שביצעה אלבק שנים קודם לכן.

עקב פעולות המיפוי החדשות, כמעט בכל יישוב בו עבד הצוות, קוצץ ונגרע הקו הכחול התוחם את שטח היישוב וכך הפכו מבנים שהוקמו לפני שנים רבות – ללא חוקיים בן לילה. בישובים מסוימים מדובר רק בקומץ בתים, אולם ביישובים אחרים ישנם עשרות יחידות דיור שנגרעו למעשה משטח היישוב.
רובם של הבתים שנגרעו, אותרו על אדמות מדינה שהוצאו למפרע מתחומי היישוב, וחלקם האחר ככאלה שהתגלו כבנויים על קרקע פרטית.

המיפוי העלה כי בסך הכל, למעלה מ-4,000 בתים נגרעו מתוך תחומי היישובים ביו"ש – כמחציתם בעיר החרדית מודיעין עילית, ויתרם ביתר היישובים. ההתייחסות העכשווית של המנהל האזרחי לאלפי בתים אלו, הנמצאים כעת במעמד זהה לזה המתואר בכתב התביעה, היא כאילו הם בנויים על קרקע פלשתינית פרטית. אם חוק ההסדרה ייפסל בבג"ץ בגלל עתירת ארגוני השמאל – המדינה עלולה לשלם מילארדי שקלים כפיצויים לכל אלו שניזוקו מהמהלך הפוגעני של המנהל האזרחי.

עו"ד הראל ארנון, בא כוחם של בני הזוג ותנועת רגבים: "מדובר בהצלחה משפטית גדולה, אך העובדה שמשפחה שקנתה את ביתה כדת וכדין, נאלצת לנהל מאבק משפטי מול המדינה כדי לקבל את מה שמגיע לה בזכות ולא בחסד, היא פשוט מחפירה".

פסק הדין מלמד כי חוק ההסדרה שהוקפא בעקבות העתירה לבג"ץ, נותן מענה הגיוני, מוסרי ומתבקש לכל אותן משפחות, ולבעלי הקרקע. אנו מקווים שבג"ץ ידחה את העתירות הקנטרניות נגד חוק ההסדרה, ובכך יחסוך מאלפי משפחות את נתיב הייסורים המיותר. אם לא, נוביל עוד אלפי תביעות כמו זו שזכינו בה.

משרד הביטחון בחוות דעת מהפכנית ממליץ לבטל את הגבלת מכירת קרקע ליהודים ביהודה ושומרון, זאת בעקבות הצעת חוק שהגשנו אשתקד יחד עם חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'.

משרד הביטחון מפרסם חוות דעת משפטית מהפכנית, הממליצה לבטל את המצב המשפטי הקיים ביהודה ושומרון, לפיו אזרח יהודי איננו יכול לרכוש קרקע באזור באופן פרטי. מצב משפטי זה הינו המשך לחוק הירדני משנות ה-50 שקבע כי רק ירדנים, פלסטינים או "זרים ממוצא ערבי" רשאים לרכוש קרקעות ביהודה ושומרון.

לאחר שחרור יהודה ושומרון שימרה מדינת ישראל את החוק הקיים, ובמהלך שנות ה-70 תיקנה את הסעיף המדובר, כך שניתן לרכשו קרקע באמצעות חברה ישראלית הרשומה ביהודה ושומרון, ובאישור ראש המנהל האזרחי.

היועצים המשפטיים בצה"ל ובמשרד הביטחון התבקשו לבחון את האפשרות החוקית ואת ההשלכות הצפויות עם ביטול ההגבלה על רכישת קרקע בידי יהודים, כמו גם בדבר הצורך בהתניית אישורו של ראש המינהל האזרחי לרכישה.

בשנה שעברה הגיש חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' הצעת חוק שגובשה בסיוע המחלקה המשפטית שלנו. הצעת החוק, נדרשה חוות הדעת של משרד הביטחון וצה"ל, וזו מונחת כעת על שולחנם של המשנה ליועמ"ש ארז קמניץ, והיועמ"ש מנדלבליט.

רב־סרן צבי מינץ, ראש מדור מקרקעין בייעוץ המשפטי באיו"ש כתב בחוות הדעת, כי "אנו סבורים כי ניתן לפעול לביטולה בפועל של ההבחנה הקיימת בדין הירדני בין אדם ממוצא ערבי למי שאינו ממוצא ערבי. איסור לבצע עסקאות במקרקעין על בסיס שיוך לאומי מעורר חוסר נוחות מסוים".

מינץ ציין כי לפי דיני ה'תפיסה הלוחמתית' שמדינת ישראל פועלת באמצעותם ביו"ש, החקיקה המקומית באמצעות צה"ל נועדה להיטיב עם האוכלוסיה המקומית. "לאורך השנים נהוג היה להתייחס אך לאוכלוסייה הפלסטינית באזור כאוכלוסייה המקומית. התבססות על צרכי המתיישבים הישראליים כצורכי האוכלוסיה המקומית, גם אם אפשרית היא, תצריך את אישור הדרגים המשפטיים הבכירים ביותר בשירות המדינה".

לפי חוות הדעת, הצדקה נוספת לביטול הסעיף, היא "האפשרות לביטול חקיקה בעלת מאפיינים גזעניים ומפלים", בהתאם לאמנת ז'נבה, הקובעת איסור בסיסי להפלות על בסיס גזעי, דתי או פוליטי".

עורכי הדין חנה וינגוט וחנן ארבל ממחלקת הייעוץ המשפטי במשרד הביטחון, מביעים אף הם תמיכה במהלך, ודוחים את החשש מפני ביקורת בינלאומית, שכן "האפשרות לרכישת קרקעות באזור כבר קיימת על דרך של הקמת חברה מאז שנות ה–70. תיקון החקיקה בדרך שנותנת מענה לאפליה קיימת אין בו כדי לחדש או לשנות את המציאות הקיימת".

לגבי הצורך בהתניית אישור המנהל האזרחי לכל עיסקאות נדל"ן המבוצעות בידי יהודים, סבור היועץ המשפטי לאיו"ש כי יש להמשיך במצב הקיים, אולם במשרד הביטחון מציעים לקבוע פטור מדרישה זו בחלק ניכר מהמקרים, מאחר וקשה לומר כי במצב בו הריבון הוא ישראלי, ישנה עוד הצדקה להגדיר את התושבים הישראלים כ"גורמים עוינים". המשנה ליועץ המשפטי לממשלה קמיניץ צפוי להכריע במחלוקת זו.

למעלה מחמישים שנה אחרי שמדינת ישראל חזרה ליהודה ושומרון, היא פועלת כדי לבטל את החוק הירדני הגזעני שאסר מכירת קרקע ליהודים. הסרת החסמים הארכאיים והגזעניים הללו, מהווה עמדה ציונית ומוסרית, ותשובה ישראלית מינימלית לפשע של הרשות הפלסטינית שרודפת מי שמוכר קרקע ליהודים.

בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל תביעת נזיקין אזרחית שהגשנו – במהלך אסטרטגי שהותנע במקביל לחוק ההסדרה. "אם לא יידחו העתירות הקנטרניות, נגיש אלפי תביעות דומות"

בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל תביעת נזיקין אזרחית שהגשנו, והחיל באופן תקדימי סעיף משפטי בצו צבאי המקביל לחוק ההסדרה. בית המשפט קיבל את עמדת התובעים כי עסקת המקרקעין בנוגע למגרש ביישוב נילי נעשתה כדת וכדין.

ההסדר הדיוני שהשיגו הצדדים, ואושר על ידי היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, קבע כי ניתן להחיל את סעיף 5 לצו בדבר רכוש ממשלתי (יהודה ושומרון), ובכך יעמדו בעינן הסמכויות המוניציפאליות, התכנוניות ויתר הסמכויות הרלוונטיות, כפי שהיו טרם ההודעה בדבר העדכון שבוצע ע"י צוות קו כחול, כמו גם זכותם של התובעים במגרש. בהתאם לכך נקבע, כי התובעים רשאים להעביר במגרש זכויות ולעשות בו כל פעולה בהתאם לכל דין, ובכפוף לקבלת האישורים הנדרשים.

מדובר במהלך משפטי אותו יזמנו, באמצעות עורך הדין ד"ר הראל ארנון. במקביל לבג"ץ של ארגוני השמאל נגד חוק ההסדרה, הוגשה תביעה אזרחית תקדימית על סך מיליון ₪, מטעם משפחה שביתה נגרע משטח היישוב נילי והפך באחת לבלתי חוקי.

בני הזוג עברו מתל אביב אל היישוב נילי, הנחשב כהתנחלות בורגנית וחילונית. בשנת 2013 הם קיבלו זכויות שימוש במגרש הנמצא בתוך גבולות משבצת היישוב על פי תב"ע מאושרת, ובנו באמצעות קבלן, בית מגורים בעלות של כ-2 מיליון שקלים.

אלא שבמהלך מרץ 2015, ללא כל הודעה מוקדמת, וללא שעדכן את המשפחות, החליט "צוות קו כחול" במנהל האזרחי המתחם את אדמות המדינה ביו"ש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים מאלו שהיו בעבר, להוציא רחוב שלם אל מחוץ לתחום אדמות המדינה. במחי קו, הפכו כל הבתים ברחוב לבלתי חוקיים, וערכם צנח בהתאם.

כזכור, לידתו של חוק ההסדרה החלה בתהליך מיפוי שערכנו בכל יישובי יהודה ושומרון במהלך השנים 2014-2015.

רוב ככל היישובים הישראליים ביו"ש, הוקמו על אדמות שהוכרזו על ידי מדינת ישראל כאדמות מדינה. עו"ד פליאה אלבק ז"ל מהמחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, היתה אחראית על תהליך ההכרזה והגדרת תחומי היישובים שסומנו על המפות בקו כחול.

השתכללות הדיגיטציה והאמצעים הטכנולוגיים, גרמה לשכלול ודיוק של המפות הישנות. המנהל האזרחי הקים בשנת 1999 צוות שנקרא 'צוות קו כחול', שהחל לעבור על המפות הישנות כדי לדייק את ההכרזה שביצעה אלבק שנים קודם לכן.

עקב פעולות המיפוי החדשות, כמעט בכל יישוב בו עבד הצוות, קוצץ ונגרע הקו הכחול התוחם את שטח היישוב וכך הפכו מבנים שהוקמו לפני שנים רבות – ללא חוקיים בן לילה. בישובים מסוימים מדובר רק בקומץ בתים, אולם ביישובים אחרים ישנם עשרות יחידות דיור שנגרעו למעשה משטח היישוב. רובם של הבתים שנגרעו, אותרו על אדמות מדינה שהוצאו למפרע מתחומי היישוב, וחלקם האחר ככאלה שהתגלו כבנויים על קרקע פרטית.

המיפוי העלה כי בסך הכל, למעלה מ-4,000 בתים נגרעו מתוך תחומי היישובים ביו"ש – כמחציתם בעיר החרדית מודיעין עילית, ויתרם ביתר היישובים. ההתייחסות העכשווית של המנהל האזרחי לאלפי בתים אלו, הנמצאים כעת במעמד זהה לזה המתואר בכתב התביעה, היא כאילו הם בנויים על קרקע פלשתינית פרטית. אם חוק ההסדרה ייפסל בבג"ץ בגלל עתירת ארגוני השמאל – המדינה עלולה לשלם מילארדי שקלים כפיצויים לכל אלו שניזוקו מהמהלך הפוגעני של המנהל האזרחי.

עו"ד הראל ארנון, בא כוחם של בני הזוג ותנועת רגבים: "מדובר בהצלחה משפטית גדולה, אך העובדה שמשפחה שקנתה את ביתה כדת וכדין, נאלצת לנהל מאבק משפטי מול המדינה כדי לקבל את מה שמגיע לה בזכות ולא בחסד, היא פשוט מחפירה".

פסק הדין מלמד כי חוק ההסדרה שהוקפא בעקבות העתירה לבג"ץ, נותן מענה הגיוני, מוסרי ומתבקש לכל אותן משפחות, ולבעלי הקרקע. אנו מקווים שבג"ץ ידחה את העתירות הקנטרניות נגד חוק ההסדרה, ובכך יחסוך מאלפי משפחות את נתיב הייסורים המיותר. אם לא, נוביל עוד אלפי תביעות כמו זו שזכינו בה.

עתרנו לבית המשפט בבאר שבע נגד משרד החינוך ומועצת נווה מדבר שמקימים בית ספר לא חוקי במתחם המיועד בקרוב להעתקה לרהט. "אינטרסים פסולים מאחורי הקלעים"

בשבועות האחרונים התחילה מועצת נווה מדבר שבדרום, בעבודות אינטנסיביות לבניית בית ספר תיכון במתחם בדואי לא חוקי שעל פי הצהרת המדינה בבג"ץ, מיועד לעבור בזמן הקרוב לשכונה חדשה שרשות הבדואים מקימה עבורם בעיר רהט.

העבודות כוללות הכשרת שטח גדול, הצבת מבני כיתות, מבני שירות ועוד.

בעקבות פנייתנו לרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב, הגיבו ברשות כי הרשות מתנגדת להקמת בית הספר, "שכן לשיטתה אין מקום להקמת בית ספר זמן לא רב לפני מעבר התושבים לשכונת הקבע".

בעקבות פנייתנו ליחידה הארצית לפיקוח על הבניה, הוצאו צווי הפסקת עבודה למועצת נווה מדבר, ובמקביל עתרה רגבים לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, כנגד משרד החינוך ומועצת נווה מדבר.

זוהי התנהלות שערורייתית של גופים רשמיים במדינת ישראל שהחליטו על דעת עצמה לבנות בית ספר בלתי חוקי, ללא היתרי בניה כחוק, ואף בניגוד חריף לעמדת רשות הבדואים. התושבים אמורים לעבור למגורי קבע בעיר רהט בהתאם להחלטת המדינה ובג"ץ, ובינתיים יש עבורם בית ספר חוקי במרחק 5 דקות נסיעה. לא מן הנמנע שהקמת בית הספר הבלתי חוקי, היא לא רק צורך חינוכי, אלא כרוכה באינטרסים פסולים מאחורי הקלעים.