גם אנחנו לקחנו חלק בכתבתו של כתב ynet, אסף קמר, שיצא למסע בעקבות גל הפשיעה בנגב.
צפו בכתבה המלאה והמרתקת והקשיבו לעדויות התושבים המספרים על המציאות היומיומית הקשה שאיתה הם נאלצים להתמודד. תושבים תמימים שבסך הכל רוצים לחיות בשקט, כמו כולם.
הפזורה הבדואית המכונסת בין שלושת הערים באר שבע, דימונה וערד פולשת בשנים האחרונות לשטחים חדשים במרחבי הנגב. מאחז בדואי חדש הוקם לאחרונה במבואות העיר ערד לכיוון מצדה וים המלח, הכולל 17 מבנים בלתי חוקיים.
לאחר שנים של מעקב צמוד אחר הבניה הבלתי חוקית בנגב גילינו כי היקף הבניה בפזורה הבדואית הבלתי חוקית שמצפון מזרח לעיר ערד, עלה בשנים האחרונות בכ- 1200%.
בשנת 2005 נספרו באיזור 78 מבנים בלתי חוקיים, ובשנת 2010 97 מבנים. בשנים שלאחר מכן זינק היקף הבניה הבלתי חוקית: בשנת 2015 אותרו כבר 511 מבנים, ובשנת 2020 הספירה הגיעה כבר ל961 מבנים בלתי חוקיים בשטח.
מקובל לחשוב כי הפזורה הבדואית מכונסת לשטח שבין שלושת הערים באר שבע, דימונה וערד בלבד, אלא שבשנים האחרונות המציאות הזו מתחילה להתערער והמאחז החדש לכיוון מצדה וים המלח, כמו גם הצמיחה העצומה בשיעור הבניה הבלתי חוקית באיזור זה, הוא דוגמה בולטת לכך.
פנינו ליחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה ולסיירת הירוקה בדרישה לנקוט בהליכי פיקוח ואכיפה כנגד המקבץ החדש ולהשיב את המצב בשטח לקדמותו. מיחידת האכיפה נמסר כי הנושא בבדיקה והסיירת הירוקה טרם השיבה, על אף שעבר חודש ימים מאז התקבלה הפניה.
ההתרחבות המואצת של הפזורה הבדואית בשנים האחרונות חייבת להדליק נורת אזהרה אדומה ובולטת אצל כלל רשויות המדינה ולא פחות גם אצל האזרחים – במיוחד עכשיו – ערב הבחירות לכנסת. על המדינה לעצור עוד עכשיו את הקמת המקבצים החדשים ולכנס את התושבים ליישובי הקבע עם תשתיות, חשמל, כבישים ומוסדות חינוך. אם לא תעשה זאת, בעוד מספר שנים כשהיא תיזכר שהאדמות האלו שלה, אולי כבר יהיה מאוחר מדי.
צפו:
בית המשפט העליון דחה אתמול (שני) ערעור שהגישו בעלי הקרקע עליה הוקמה הפזורה הבלתי חוקית באזור ביר הדאג'. יותר מאלף משפחות בדואיות פלשו מאז שנות ה-2000 לאדמות מדינה ולקרקעות פרטיות באיזור קיבוץ רביבים, ומסרבים להסדרי הפשרה הנדיבים שהציעה המדינה. בעלי הקרקע מנהלים מזה כעשור הליך משפטי המבקש לקצוב למדינה לוח זמנים קצוב לפינוי הקרקע.
בניגוד גמור לפסקי דין רבים של בג"ץ, שהורה למדינה לפנות בתוך זמן קצוב בניה יהודית על קרקעות בבעלות ערבית פרטית, קבעו השופטים גרוסקופף, מזוז ווילנר כי "זכות הקניין של המערערים בחלקה הפרטית אינה מוחלטת ואינה עומדת לבדה", וכי הפרשה אינה נמנית "עם אותם מקרים חריגים וקיצוניים המצדיקים התערבות שיפוטית במדיניות הרשויות האמונות על אכיפת דיני התכנון והבנייה".
פזורת ביר הדאג' החלה להתפתח בשנות ה-2000, לאחר שהמדינה העבירה 15 משפחות מאזור רמת בקע ויישבה אותם באופן זמני על אדמות מדינה ליד קיבוץ רביבים. בתוך זמן קצר, מאות משפחות משבט אל עזאזמה השתלטו על כאלפיים דונם בבעלות פרטית ואלפי דונמים נוספים בבעלות המדינה, ובנו מאות מבנים לא חוקיים.
פזורה זו מוכרת כאחד ממעוזי הפשע בדרום, ונחשבת כבר שנים רבות לאקס טריטוריה עבור רשויות החוק, שנכנסות למקום לעיתים רחוקות. הנאשם בפרשת המעשה המגונה בילדה בת ה-10 הינו תושב ביר הדאג', ותושביה קשורים לתעשיית הסמים בשטחי האש של בסיס צאלים הסמוך, כמו גם לתופעת גניבות התחמושת מצאלים ומלוחמי צה"ל.
בשנת 2003 החליטה המדינה להקים לפולשים יישוב חוקי ומוסדר על אדמות מדינה. לכל משפחה הוצע מענק של מאות אלפי שקלים ומגרש בגודל חמישה דונם (!), אך אלו לא הסכימו להתפנות.
יחד עם בעלי הקרקע עתרנו בשנת 2013 לבית המשפט המחוזי בדרישה לקצוב למדינה לוח זמנים לפינוי, אך לאחר הצהרת המדינה כי מתנהלים מגעים לפינוי בהסכמה דחה בית המשפט את העתירה, וערעור שהוגש לעליון בשנת 2015 נדחה אף הוא ללא כל נימוק.
עתירה נוספת הוגשה לאחר שמנכ"ל רשות הבדואים, יאיר מעיין, הצהיר במכתב רשמי כי כשלו כל מאמצי ההידברות לפינוי בהסכמה.
בעלי הקרקע הוכיחו שוב לבית המשפט, כי מאז העתירה הראשונה הוקמו מאות מבנים נוספים על אדמתם, ואילו האכיפה הדלה שביצעו הרשויות, התמקדה באדמות המדינה, שהצליחה לחתום על 6 הסכמי פינוי בלבד מתוך יותר מ-1000 משפחות.
גם עתירה זו נדחתה, חרף הודאת המדינה כי אין באפשרותה לצפות מתי יושלמו הליכי האכיפה במתחם כולו ובחלקה הפרטית בפרט.
אתמול (שני) דחה בית המשפט את הערעור השני שהגישו בעלי הקרקע. "מצב הדברים במתחם ביר הדאג' בכלל, ובחלקה הפרטית במיוחד, אינו מתקבל על הדעת", כתב השופט גרוסקופף בפתח פסק הדין. "המדינה אינה יכולה להסכין למצב דברים לפיו יתקיימו בתחומה אזורים בהם "איש הישר בעיניו יעשה"", וכי גם בחלוף עשור "היום בו יוכלו לממש את זכויותיהם בחלקה הפרטית לוט בערפל".
עם זאת, סירבו השופטים לקצוב למדינה מועד סופי לפינוי. "זכות הקניין של המערערים בחלקה הפרטית, אשר על הפגיעה בה אין חולק, אינה מוחלטת ואינה עומדת לבדה. מולה ניצבת מדיניות המדינה להסדיר באופן ראוי את ההתיישבות הבלתי חוקית במתחם ביר הדאג', כחלק מהמאמצים הכוללים להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב".
מעבר לעוולה המשפטית הזועקת לשמיים מול מקרים הפוכים בהם בג"ץ הורה למדינה לפנות התיישבות יהודית באופן סיטונאי, הרי שברור כיצד המדינה במו ידיה יוצרת פה אקס-טריטוריה שמתפוצצת לכולנו בפנים. הסיפור המחריד של אונס הילדה וסדרת הפריצות לבסיסי צה"ל על ידי תושבי ביר הדאג' מדברים בעד עצמם.
הקשיבו לכתבה שהתפרסמה בכאן ב:
לפני מספר חודשים אירע מקרה מזעזע וחמור מאין כמותו בנגב. צעירים בדואים הסתננו לבית הקברות היהודי של המושב נבטים, ניפצו, השחיתו וחיללו את המצבות במקום. את המעשה הנבזי הם וודאי לא שמרו לעצמם, אלא דאגו לתעד ולהעלות אותו לרשת החברתית טיק טוק
מושב נבטים שליד באר שבע מוקף במקבצים של פזורה בדואית בלתי חוקית, והוא סובל שנים ארוכות מפשיעה, וונדליזם, פריצות ושוד חקלאי. המושב עצמו מוקף בגדר ובתעלה נגד טנקים (!) אך בית העלמין ממוקם מחוץ לתחומי המושב, והוא סובל שוב ושוב מפגיעה, ונדליזם, ואף מחילול מצבות כמו באירוע האחרון. לאחר שהגשנו תלונה במשטרה בדרישה למצות את הדין עם העבריינים ולהענישם בחומרה, חשוד אחד במעשה כבר נעצר.
לא עברו מספר שבועות ותושב בדואי פלש לאדמות החקלאיות של המושב, ניכס לעצמו את השטח והקים בו סככה באופן בלתי חוקי. הסככה אמנם נראית קטנה אך הפולש שנמצא בתוכה החליט למנוע מחקלאי המושב להיכנס לשדות שלהם ולעבד את אדמתם. ולא רק זה אלא אוסיף איומים בגרימת נזק לכל חקלאי שיתקרב אל שדותיו.
לאחר שהחקלאים פנו אלינו בבקשקה לעזרה פנינו ליחידה הארצית לאכיפה, למשטרת ישראל ולמנהל מרחב שמירה דרום ברשות מקרקעי ישראל, בדרישה לעצור את האיום ולעשות ככל שביכולתם כדי שהפלישות והוונדליזם מהם סובלים תושבי נבטים יעצרו לחלוטין.
לאחרונה הסתבר לנו כי הפולשים סולקו, הסככה שהוקמה בשטח נהרסה והאיום סוף סוף הוסר. כעת חקלאי המושב חזרו לעבד ולחרוש את אדמתם. אלו תמונות שבהחלט משמחות אותנו ומוכיחות לנו כמה העשיה שלנו חשובה ומשנה מציאות. אנחנו מקווים שחקלאי המושב, זה ומושבים אחרים בנגב, לא יעמדו יותר תחת איומים ופלישות משום גורם זר שיחליט ביום בהיר אחד לנכס לעצמו את השטח. ואם כן – שידעו שאנחנו כאן בשבילם.
תעוזת העבריינים הבדואים בנגב חייבת להיפסק. שנים של חוסר משילות בדרום וחוסר בהרתעה הובילו למצב בו הנגב שרוי בכאוס מוחלט, אין אכיפה ואין מדינה, ואדם עושה כרצונו מבלי לתת את הדעת על עונש. המצב חייב להשתנות ובהקדם.
שר הכלכלה עמיר פרץ הורה על איסוף הנשקים שסופקו לעובדי הרשות להסדרת התיישבות הבדואים. אלו נדרשו להגיע באופן מיידי למשרד החקלאות בבית דגן, ולהפקיד את האקדחים שסופקו להם בעבר במטרה להגביר את תחושת הביטחון בעת עבודתם במקומות ואתרים, אליהם אף משטרת ישראל נמנעת מלהיכנס בתקופות מסוימות.
במכתב חריף ששיגר ועד עובדי הרשות, למנכ"ל רשות הבדואים יאיר מעיין נכתב כי "שלילת האפשרות לנשיאת נשק היא הפקרות מוחלטת שמשמעותה, הלכה למעשה, חבלה בעבודת אנשי ההסדרה בשטחים מרוחקים ותוך ביצוע עבודה רגישה, במיוחד בעת הזו בה חלה הקצנה משמעותית בשיח כנגד הרשות ועובדיה, בבשטח וברשתות החברתיות".
עד שהסוגיה לא תיפתר, שוקל וועד העובדים לאסור על אנשי ההסדרה לצאת אל השטח, שכן "אין מקלים ראש בדיני נפשות".
איסוף הנשקים הינה החלטה ישירה של פרץ, שכן במסגרת ההסכמים הקואליציוניים, הוכפפה הסמכות על רשות הבדואים ממשרד החקלאות לידי משרד הכלכלה.
אנו בתנועה תוקפים בחריפות את התנהלות השר פרץ, וקובעים כי משמעותה היא פגיעה מיידית בפעילות המשולבת של משרדי הממשלה לשמירה על אדמות המדינה בנגב. בעתירות שאנו מנהלים בבתי המשפט בדרישה לאכיפת החוק במקומות שונים בנגב, המדינה מנמקת שוב ושוב את קוצר ידה ומיעוט האכיפה, בכך שפעילות אכיפה דורשת ליווי משטרתי של כח מיוחד המונה מספר לוחמים. גם השר פרץ עצמו לא מסתובב בנגב ללא אבטחה צמודה, אז איך הוא יכול לוותר על בטחונם של אחרים?
בדומה לתקיפת פקחי רשות הטבע והגנים ליד בית ג'אן לפני כחודשיים בעת שבאו לבצע את עבודתם, גם עובדי רשות הבדואים הותקפו מספר פעמים במהלך החודשים האחרונים. על אף שאיננו מסכימים עם כלל התנהלותה של רשות הבדואים, הרי שההחלטה של פרץ מחבלת ביכולת הבסיסית ביותר של המדינה לפעול בכלל בשטח, ומעלה את התהיה – מה מנסה פרץ להרוויח מהמהלך הזה
אנחנו מצטרפים לעתירת ארגון השמאל 'עדאלה' ומציעים לחלק טלפונים חכמים לתלמידים מעוטי יכולת המתגוררים בפזורה הבדואית, על מנת שיוכלו להתחבר למערכת הלמידה מרחוק שהקים משרד החינוך לימי הקורונה.
הפזורה הבדואית הבלתי חוקית בנגב, מונה מעל אלפיים מקבצים קטנים המפוזרים על שטח של כ-600,000 דונם – שטח המשתווה לשטחן של תל אביב, ירושלים, חיפה ובאר שבע גם יחד. בתחומי הפזורה מתגוררים כ-20 אלף תלמידים הלומדים במוסדות החינוך ביישובי הקבע ובערים הבדואיות בנגב.
תושבי הפזורה הבלתי חוקית אמורים על פי החוק והחלטות הממשלה לעבור ליישובי הקבע, ומאחר והמבנים בנויים שלא כחוק, הם אינם מחוברים לתשתיות חשמל ובזק.
עתירת עדאלה לבג"ץ דורשת כי המדינה תחבר את עשרות אלפי הבתים לרשת האינטרנט, או לחילופין תחלק ראוטרים אלחוטיים לכל בית, וזאת על מנת לאפשר לתלמידים המתגוררים בפזורה, להתחבר למערך ה'למידה מרחוק' שמפעיל משרד החינוך.
עוד דרשו בעדאלה לחלק מחשב לכל תלמיד המתגורר בפזורה הבלתי חוקית, בטענה כי כ-80% ממשקי הבית היהודים בישראל מחוברים לאינטרנט ביתי, לעומת כ50% ממשקי הבית הערבים, תוך התעלמות תמוהה ממחקרים עדכניים רבים, המשקפים תמונת מצב שונה לחלוטין.
פנינו לבג"ץ על מנת להצטרף לעתירה כ'ידידי בית המשפט', תוך הסכמה לטענות העתירה כי לכלל הילדים במדינת ישראל מגיעה הזדמנות דומה ליהנות משירותי הלמידה מרחוק המופעלים על ידי המשיבים במסגרת המשבר הנוכחי. אנו סבורים כי העתירה מבקשת לשפר את תשתיות החשמל והתקשורת תחת "משבר הקורונה" וזאת תוך מינוף מצוקת החינוך של הילדים והנוער המתגוררים בפזורה.
לדברי עדאלה, בפזורה הבדואית בנגב קיימים 37 כפרים "לא מוכרים". טענה זו איננה נכונה, שכן מדובר על כאלפיים(!) נקודות התיישבות שונות, ויצירת תשתיות לכלל האוכלוסייה המתגוררת בשטח כה עצום – מהווה פגיעה כלכלית עצומה במשאבי הציבור והמדינה.
בנוגע לטענת עדאלה על "הפער הדיגיטלי", מצטטת רגבים בהרחבה את מחקרה המקיף של ד"ר אסמאא נ. גנאים, מומחית בתחום היבטי הדיגיטציה בחברה הערבית בישראל, לפיו הפער הדיגיטלי הכללי בין החברה הערבית לחברה הכללית הולך ומצטמצם בצעדי ענק. מחקרה של גנאים העלה כי כ-93% מהצעירים במגזר הערבי הינם בעלי גישה לאינטרנט, כאשר כ-97% (!) הינם בעלי טלפונים ניידים חכמים, וכי כ-80% מהם הינם בעלי נגישות למחשב עם חיבור אינטרנט מהבית.
גנאים אף קובעת כי בקרב המגזר הערבי גופא, שיעור המחזיקים במחשבים ניידים בדרום, ולצרכי למידה בפרט, הוא הגבוה ביותר במגזר.
על אף שעל המדינה אין כל חובה משפטית הנובעת מ'הזכות לחינוך', ממליצה רגבים כי משרד החינוך יבחן את האפשרות לחלק טלפונים חכמים / טאבלטים לתלמידים מעוטי יכולת, וכי משרד התקשורת יורה לרשתות הסלולר לפעול לשיפור זרימת הנתונים הדיגיטליים על גבי רשתות התקשורת הסלולרית במרחב הפזורה ובכך לשפר את איכות הגלישה עבור התלמידים.
"אנו מצטרפים לדרישה המוצדקת לצמצום הפער הדיגיטלי בקרב כל שכבות האוכלוסיה בישראל", אומר עורך הדין שלנו, בועז ארזי. "אך הנתונים המוצגים על ידי עדאלה נועדו ליצור מצג שווא של היעדר תשתיות מתאימות או נגישות מתאימה- על מנת לצור אמפתיה מזויפת כלפיהם, לשם קידום הסדרה במקום של אלפי המקבצים הבלתי חוקיים".
"יש מקום לשיפור הנגישות לרשת האינטרנט ולקבלת שירותי התקשוב מהמדינה, ולא רק בסוגיית משבר הקורונה. אך יש להקפיד ולוודא כי הפתרונות הניתנים אינם כוללים אלמנטים של קיבוע האוכלוסיה למקומה ומתן היתר שבשתיקה להמשך הבניה הבלתי חוקית וההשתלטות על הקרקע הציבורית".
בשבועות האחרונים התחילה מועצת נווה מדבר שבדרום, בעבודות אינטנסיביות לבניית בית ספר תיכון במתחם בדואי לא חוקי שעל פי הצהרת המדינה בבג"ץ, מיועד לעבור בזמן הקרוב לשכונה חדשה שרשות הבדואים מקימה עבורם בעיר רהט.
העבודות כוללות הכשרת שטח גדול, הצבת מבני כיתות, מבני שירות ועוד.
בעקבות פנייתנו לרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב, הגיבו ברשות כי הרשות מתנגדת להקמת בית הספר, "שכן לשיטתה אין מקום להקמת בית ספר זמן לא רב לפני מעבר התושבים לשכונת הקבע".
בעקבות פנייתנו ליחידה הארצית לפיקוח על הבניה, הוצאו צווי הפסקת עבודה למועצת נווה מדבר, ובמקביל עתרה רגבים לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, כנגד משרד החינוך ומועצת נווה מדבר.
זוהי התנהלות שערורייתית של גופים רשמיים במדינת ישראל שהחליטו על דעת עצמה לבנות בית ספר בלתי חוקי, ללא היתרי בניה כחוק, ואף בניגוד חריף לעמדת רשות הבדואים. התושבים אמורים לעבור למגורי קבע בעיר רהט בהתאם להחלטת המדינה ובג"ץ, ובינתיים יש עבורם בית ספר חוקי במרחק 5 דקות נסיעה. לא מן הנמנע שהקמת בית הספר הבלתי חוקי, היא לא רק צורך חינוכי, אלא כרוכה באינטרסים פסולים מאחורי הקלעים.
כפי שפורסם בישראל היום, במתחם המכונה 'אל זרנוג' ממוקם סמוך לכביש באר שבע-דימונה, מתגוררת משפחה משבט אבו קווידר שהתיישבה בניגוד לחוק על קרקע פרטית של יהודים, ובית המשפט הורה לפנותה, לשכונה חדשה שרשות הבדואים מקימה עבורם בעיר רהט.
המשפחה עצמה ביקשה מרצונה לעבור לרהט, וכבר בשנת 1998 עתרה בעצמה לבג"ץ בדרישה לקדם את הסדרתה ביישוב קבע. בשנת 2012, לאחר שהמהלך לא יצא לפועל, עתרו בעלי הקרקע יחד עם תנועת רגבים לבג"ץ נגד המדינה, בדרישה שתפנה את הבניה הלא חוקית במתחם ותשיב את הקרקע לבעליה החוקיים.
המדינה טענה בבית המשפט, כי הליכי התכנון לשכונה החדשה ברהט נמצאים בעיצומם, ולפיכך יש להמתין ולא לפעול כלפיהם באמצעות אכיפה והריסת בתים.
בפסק הדין שניתן בינואר 2013 קיבל בית המשפט את הערכת המדינה כי השלמת התכנון, הבניה וההעברה יארכו כשש שנים, אולם התכנית להקמת השכונה החדשה אושרה סופית רק בנובמבר 2018, כשלוש שנים לאחר הערכות המדינה. בחודש יוני האחרון נדחו העתירות והערעורים שהוגשו נגד הקמת השכונה.
מאחר ואין כל חסמים העומדים בפני הקמת השכונה, ממילא אין הצדקה להקמת בית ספר קבוע עבור תושבי המקום, שאמורים להתפנות במהלך השנים הקרובות לרהט.
בנוסף, לתושבי המקום ישנו כיום בית ספר תיכון בכפר אבו תלול, המצוי מרחק של 5 דקות נסיעה מהמקום. כך שלמעשה יש כבר כעת פתרון מעשי לתלמידים המתגוררים בפזורת 'אל זרנוג'.
בימים האחרונים שלחנו יחד עם בעלי הקרקע פניה למשרד החינוך ולרשויות האכיפה, ממנה עולה כי למבני בית הספר המוקמים על אדמות מדינה הצמודות לחלקה הגזולה, ככל הנראה כלל לא הוצאו היתרי בניה כדין, ולפיכך דורשים בעלי הקרקע לעצור את הבינוי באופן מיידי.
במקום להפנות את המשאבים להקמת השכונה החדשה ומוסדות החינוך שייבנו בה עבור בני השבט, המדינה מבצעת מהלך שמשדר מסר הפוך לחלוטין מההסכמות שהושגו ומהצהרות המדינה לאורך השנים, ונותן תחושה לתושבים שאפשר להמשיך ולהשתקע במקום.
לפני מספר שבועות איתרנו מתחמי ענק לגידול קנאביס שכללו עשרות אלפי שתילים, שהוסוו באופן מתוחכם במיוחד בתוך אפיק נחל באר שבע. בניגוד לחממות הקנאביס הנחשפות מעת לעת באיזור צאלים, באמצעות מטוס או רחפן, אפיק הנחל ירוק לאורך השנה כולה, בשל הביוב של העיר חברון המוזרם אליו. עובדה זו מקשה על זיהוי הפעילות ומסווה את אלפי השתילים בין עצי הצאלים הצומחים בצפיפות לאורך הנחל. בין העצים הוקמה מעבדת ייבוש מאולתרת, והקנאביס נארז למשלוח בשקי ענק, ששווי כל אחד מהם נאמד בכ-200,000 שקלים.
המתחמים בהם צמחו עשרות אלפי השתילים, בשווי כולל של מיליוני שקלים, חוברו למערכות השקיה ששאבו ישירות מאפיק הנחל. מגדלי הסמים, עבריינים מהיישובים הבדואים הסמוכים, אף הקימו לעצמם בריכת שחיה בין העצים, להנעים את המשמרות הארוכות בחום הכבד. ימים ספורים לפני האיתור, פתחו מגדלי סמים באש לעבר מתנדבי משטרה שזיהו פעילות חשודה במרחב, ונמלטו מהמקום כשהם מותירים מאחוריהם רובה ציד ואקדח.
זו לא פעם ראשונה שבה אנחנו מאתרים חממות סמים בצאלים, אבל גם אנחנו הופתענו מהתחכום המתגבר, מציוד ההשקיה המשוכלל ומההיקפים העצומים שלא ראינו כמותם בעבר. הנגב הפך להיות קולומביה, עם הפקרות שלא נגמרת והרבה עצימת עיניים של אוכפי החוק. אקס טריטוריה בתוך מדינת ישראל. תעשיית הסמים בצאלים פועלת באין מפריע לאורך השנה כולה, וקשורה לפשיעה רחבה של גניבת אמצעי לחימה ולארגוני פשיעה המאיימים על תושבים ומטיילים שמתקרבים לאזור.
אנחנו מברכים את המשטרה והסיירת הירוקה על פעילות האכיפה. המשטרה מכירה את הפעילות העבריינית לאורך השנה כולה, והאכיפה היום מוכיחה שאין צורך לחכות לכתבות בתקשורת כדי לפעול. חזון בן גוריון על הפרחת הנגב, ראוי שיתמקד בחקלאות חיובית וחוקית.
במהלך שנות ה80 התיישבו משפחות משבט עזאזמה בצמידות לעיר ירוחם והקימו מבנים בלתי חוקיים. ההתיישבות מעולם לא קיבלה אישור חוקי או הכרה ממדינת ישראל שקבעה כי תושבי המקבץ הבלתי חוקי יעברו ליישוב שגב שלום תוך קבלת פיצוי כספי ומגרש מפותח בחינם לכל בית אב.
תושבי המקבץ מנסים במשך שנים ארוכות להיאבק בהחלטת המדינה ולהישאר במקום על ידי קיבוע בפועל של היישוב לא חוקי במקום, אך הניסיונות עד היום נעצרו על ידי הדרג המדיני והממשלה.
בניסיונות נוספים לעקיפת החלטת הממשלה התברר לאחרונה כי גורמים בלשכת התכנון סימנו בתוכנית המתאר המחוזית של האזור נקודה לבניית בית ספר עתידי לתושבים. בית הספר יוקם בעומק השטח, ויסמן דה פקטו הקמת ישוב חדש למרות שהדרג המדיני התנגד בעבר להקמת ישוב חדש במקום, ולמרות שהמדינה מציעה מגוון פתרונות אחרים לתושבי הפזורה הבדואית היושבים בצורה בלתי חוקית על אדמות מדינה.
הכפר רחמה הוא לא הראשון להשתמש בבית ספר כנקודת אחיזה בקרקע. במקומות רבים בפזורה אפשר לראות בתי ספר בעומק השטח ובמרחק רב מיישובים חוקיים. לאחר בניית בתי הספר נבנים נקודות מאחז חדשות, כפרים וערים. כולם בצורה בלתי חוקית.
הקמת בית ספר הוא ניסיון עיקש לתפוס נקודת שטח בצורה בלתי חוקית למרות שהממשלה פסקה אחרת. המדינה הקצתה משאבים עצומים, ואדמות רבות בתוך ישובים קיימים ומוסדרים המיועדות לקלוט את תושבי הפזורה. אין שום סיבה להקים ישובים חדשים על אדמות מדינה נוספות ולא לנצל את המשאבים הקיימים כיום.
