ראש ממשלת הרשות הפלסטינית, מוחמד שתאיה, האשים השבוע בועידת האקלים את ישראל בזיהום "הטבע הפלסטיני".
כמו שתראו בסרטון, המצב בשטח, הפוך לחלוטין.
אבל אף אחד לא קם.
לא השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג, לא שר החוץ יאיר לפיד, וגם לא ראש הממשלה נפתלי בנט, שנאם מיד אחרי נאום ההסתה של שתאיה.
צפו בסם וויטפילד, מהמחלקה הבינלאומית שמסביר, מי פשוט לא מפסיק לשקר:
מגרטת רכבים פיראטית פועלת בשנים האחרונות בלב שמורת הטבע "יער ריחן" בסמוך ליישוב ריחן שבצפון השומרון ומגלגלת בתוכה תעשייה שלמה ומשומנת של סחר ושיווק חלפי רכב בשוק השחור. המגרטה המכילה אלפי גרוטאות ישנות פולשת אל תוך אדמות מדינה מוכרזות ומנוהלת בצורה עבריינית, רשלנית ואנטי סביבתית.
שמורת הטבע "יער ריחן" מהווה את אחת השמורות החשובות ביותר במרחב השומרון חסר היערות. ההכרזה על השמורה נעשתה כבר בתקופת המנדט הבריטי. השמירה על היער נאכפה בצורה קפדנית, הוקם בית שומר בלב היער ונאסרה רעיית צאן וכריתת עצים.
אלא שכשבעים שנה לאחר מכן, הטבע הולך ונפגע, ושמירתו מוטלת בספק.
עברייני המגרטה משליכים ומפרקים בשטח כלי רכב רבים לצורך הפקת מתכות יקרות וחלפי רכב, באופן בלתי מבוקר וללא כל היתר ובכך מסכנים את חיי האדם ויוצרים מפגע סביבתי ותברואתי חמור. פגיעה קשה זו משפיעה על פני הקרקע, על המרחב הנופי, הצמחייה ובעלי החיים באזור.
ממעקב מתמשך שניהלנו אחר מצבה של המגרטה ניתן לראות, כי במהלך השנים ישנה התפתחות דרמטית בשטחה והיא פולשת לאזורים נוספים בשמורת הטבע. בארגון פנו בתכתובות רבות למנהל האזרחי בכדי שינקוט בצעדים מחמירים כנגד העבריינים. אולם, לא ננקטו בכל העת הזו אף פעולות משמעותיות כנגדם וכנגד המגרטה.
בישראל לא חסרים גופים שאמורים לטפל בבעיה הזו. לא יכול להיות שבשנת 2021, שנים אחרי שהנושא הירוק עומד לנגד עינינו, הרשויות עוצמות עיניים ומחכות שהבעיה תיפטר מעצמה.
תעשיית המזבלות הפכה משומנת ונמרצת. קבלני פינוי חוסכים את העלויות של אתרי ההטמנה החוקיים ומתווכים דואגים להטמין את הפסולת בלב הטבע. מיליוני שקלים מועברים מיד ליד, ולעיתים אף משרתים פעולות עברייניות נוספות. כולם יוצאים מורווחים. חוץ מהתושבים הגרים בסמוך למזבלות וכמובן, הסביבה.
בכל ואדי, מחצבה ישנה, שדה נטוש, תוכלו למצוא פסולת מושלכת על פני הקרקע. לעיתים זו תהיה פסולת רגילה, פסולת בניין או פסולת אלקטרונית ולעיתים אף פגרים של כבשים ופרות ושלדי חיות נוספות. כידוע, השלכת הפסולת על פני הקרקע, כל פסולת באשר היא, מהווה מפגע חמור למרחב הטבעי, לפני הקרקע, למי התהום ולאוויר.
החומרים הרעילים הנפלטים מכמויות הפסולת מחלחלים אל מי התהום, מזהמים את חלל האוויר ומביאים לפגיעה אנושה בטבע, כזו שתיערך לאורך שנים. המזבלות הפיראטיות פועלות בכל רחבי הארץ אך מי שמקבל את עיקר הפסולת הם מרחב יו"ש והדרום- אותם המקומות שבהם החוק הוא עניין של המלצה בלבד והמשילות? ממזמן איננה.
בכל שנות הפעילות שלנו בתנועה, התעסקנו, והננו עדיין מתעסקים, עם עשרות מקרים של מזבלות פיראטיות המזהמות את הסביבה. עם חלקן הגענו לידי עתירות של ממש בבתי המשפט, חלקן אכן נסגרו ועם חלקן אנחנו עדיין במאבק עיקש מול הרשויות. בכל מקרה מחדש אנו דורשים מהמדינה והרשויות להבין שמדובר בתעשיה עבריינית ממוסדת, ממש כמו כל פעילות עבריינית אחרת. עליהן להגביר את אמצעי האכיפה והענישה של אותם גורמים עבריינים ולהביא לסגירתן של מאות המזבלות ברחבי הארץ עוד היום. רק כך הטבע יוכל (אולי…) להתאושש ולחזור לייעודו.
צפו בכתבה המלאה שהתפרסמה בווינט – https://bit.ly/3eqzpZh
המחצבה הפיראטית "מחצבות בית פג'אר" אשר פועלת במזרח גוש עציון משתרעת על פני שטח של יותר מ-1,500 דונמים, תוך שפלשה למאות דונמים של אדמות מדינה, וגרמה לנזק סביבתי כבד ובלתי הפיך. עתרנו לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד המשך פעילותה.
כשליש משטח המחצבה ממוקם באיזור הנמצא בשליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית, ומשכך, נמנעה ישראל מאכיפת דיני הגנת הסביבה במקום. מאידך, רוב שטח המחצבה נמצא תחת שליטה מלאה של מדינת ישראל, ומאות דונמים ממנה אף רשומים כאדמות מדינה ישראליות, וגם שם נמשכת החציבה באין מפריע.
בכתב העתירה שהגישו עורכי הדין אבי סגל ויעל סינמון, מתואר כיצד יצרו עבודות החציבה "פצע" נופי וחזותי בלתי הפיך, וגרמו למפגע אקולוגי בלתי הפיך, שהרס בתי גידול של חיות בר וצמחייה ייחודית שהתפתחו במקום במשך אלפי שנים.
לפני כעשור עתרנו לבג"ץ בעניינה של אותה מחצבה, שמימדיה דאז היו קטנים באופן ניכר. המדינה הצהירה אז בפני בג"ץ כי נקטה במספר פעולות אכיפה במקום, וכי היא פועלת לקידום תכנית מתאר בשטח המחצבה, אשר במסגרתה ניתן יהיה לקבוע ייעודי קרקע מתאימים לחציבה.
על בסיס הצהרות המדינה, בג"ץ דחה בזמנו את העתירה. הנשיאה בדימוס דורית בייניש שישבה בראש ההרכב הדגישה, כי "אנו יוצאים מההנחה שפעולות המשיבים הן לאכיפה והן להסדרה תכנונית יימשכו, וכי יישום המדיניות שהוחל בה לא ייפסק".
אלא שבעשור שחלף, לא רק שהרשויות לא פעלו לבלימת פעילותה של המחצבה, אלא שהיא אף הגדילה את שטחה ב33%, והעמיקה את הפלישה לעוד כ-200 דונמים נוספים של אדמות מדינה. לאחר ששיגרנו פניות עדכניות לרשויות והן לא נענו, הוגשה עתירה מחודשת, כנגד שר הביטחון, בני גנץ, השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל, אלוף פיקוד המרכז, המנהל האזרחי ומשטרת ישראל.
הנזק הסביבתי שנגרם כאן בחסות חוסר המעש של רשויות האכיפה, הוא עצום בהיקפו, ולצערנו גם בלתי הפיך. מדינת ישראל מקיימת מדיניות קפדנית בנוגע למתן אישורי חציבה, ובעלי המחצבות נדרשים לממן את שיקום המחצבות לאחר גמר פעילותן כדי לצמצם את הנזק הסביבתי, אבל המדיניות הזו מתאדה ביהודה ושומרון. גם פעילויות השיקום המזעריות במחצבות הבלתי חוקיות ממומנות מכספי משלם המיסים הישראלי. הגורמים העברייניים שעושים הון ממשאבי הטבע, לא רק שאינם נותנים את הדין, אלא גם חומקים מלשאת בעלויות שיקום הנזק שעשו.
לאחר חודשים של מאבק משפטי הודיע המנהל האזרחי כי הוא פועל לסגירת "מזבלת הקורונה" שפתחה הרשות הפלסטינית בזמן הקורונה בשטחי מחצבת טריפי שעל ציר 60 . אלפי מטרים מעוקבים של אשפה שנשלחה מהערים הערביות הסמוכות, רמאללה ואל בירה הפכו ל'הר זבל' עצום.
המאבק התחיל לאחר שאלפי משאיות ניצלו את תקופת סגר הקורונה, ואת הירידה באיכות ובהקף העבודה של הרשויות ושפכו כמויות אדירות של אשפה מראש הצוק לתוך המחצבה. בעזרת עזרים טכנולוגים חדשים הוכיחה רגבים שבאתר נשפכו מעל 10,000 מטרים מעוקבים של פסולת. לאחר תקופת הסגר אף הובערו במקום ערימות אשפה נוספות שרק הוסיפו לזיהום הסביבה האדיר.
לאחר פניות חוזרות ונשנות שלנו אל הרשויות ופרסומים בתקשורת, הודיע המנהל האזרחי כי הוא פועל לאכיפת החוק במקום, וכי המזבלה תיסגר. בהודעת המנהל נאמר כי בחודש מאי בוצעו מאמצים לתפוס את שופכי הפסולת במקום יחד עם חטמ"ר בנימין ומת"ק עוטף, נתפסו מספר משאיות וטרקטור אחד.
מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. לאחר תקופה ארוכה של שפיכת זבל במקום המנהל האזרחי נקט סוף סוף בפעולות אכיפה והודיע כי יוודא שהערים הערביות לא ממשיכות להזרים אל המחצבה את הזבל של העיר. כמו בכל סיטואציה של עבירה על החוק, מכיוון שהשלכת הזבל לא נמנעה מלכתחילה אלא נאכפת רק בדיעבד, עדיין יש במקום אלפי טונות של זבל שצריך לפנות מהמקום.
הר הזבל העצום שנותר במקום נמצא בפתח אגן ההיקוות של נחל מכוך הנשפך לנחל פרת. יותר משהוא מזהם את האדמה עליה הוא יושב, הוא גורם לזיהום תת קרקעי ולזיהום הנחל, על כל המשתמע מכך. אנחנו דורשים לבצע פעולה מהירה ומשמעותית של ניקוי המחצבה. הגיע הזמן שהמזהם ישלם, גם ביהודה ושומרון.
המשרד להגנת הסביבה איננו ממהר לפעול כנגד מפגעים סביבתיים חמורים בנחל אלכסנדר, ואף מגלגל את האחריות בטיפול לגופים אחרים. כך עולה מתגובה רשמית של המשרד במענה לתלונה של תנועת רגבים.
נחל אלכסנדר, שאפיקו יוצא מהשומרון, ועובר דרך איזור השרון עד הים התיכון, סובל כבר שנים ארוכות מאסון אקולוגי, בעיקר בשל הזרמת שפכים מתחומי הרשות הפלסטינית.
מזה מספר שנים אנחנו מנהלים מעקב אחר זיהום הנחל, ובשבועות האחרונים הגשנו תלונה למשרד להגנת הסביבה כנגד מפגעים סביבתיים חדשים שאיתרו באיזור טייבה: הזרמת ביוב, חסימת תוואי הנחל באמצעות עבודות עפר, והקמת גשר בלתי חוקי המוביל למתחם בתי עסק פיראטיים. מעבר לאפיק הנחל.
במכתב התגובה שקיבלנו, טענה הנציגה לתלונות הציבור של המשרד להגנת הסביבה, כי אין בסמכות המשרד לאכוף את החוק מול מפגעים אלו. "חסימת תוואי הנחל והגשר על גבי הנחל שייכים לתחום התכנון והבניה, אשר בו אין למשרדנו סמכויות" נאמר בתשובה לפנייה. גם מהטיפול בזרימת מי הביוב התנערו, בטענה כי הטיפול בכך הינו באחריות תאגיד המים והביוב 'מי עירון'.
התשובה כמובן מקוממת. לא מובן איך המשרד להגנת הסביבה מתחמק מטיפול בבעיה ומאפשר לזיהום הנחל להמשיך.
במקום לגלגל את האחריות הלאה ולבקש מרגבים לפנות לגופים אחרים, מוטב שהמשרד יפעיל לחץ על הוועדה המקומית לתכנון ובניה שתטפל בבעיה. אנחנו מקווים כי השרה גילה גמליאל, שנכנסה זה עתה לעמוד בראש המשרד, תפעל ביתר תקיפות מול תופעות חמורות כאלה ותנחה את אנשיה לנקוט בפעולה ממשית, ולא לגלגל הלאה את האחריות באמצעות בירוקרטיה מתישה.
בזמן שכל העולם עצר את נשימתו בהמתנה לרגיעה מנגיף הקורונה, מיליוני אזרחים בישראל נכנסו להסגר, ורשויות האכיפה צמצמו את פעילותן, ברשות הפלסטינית ניצלו את ההזדמנות להיפטר מאלפי קובים של אשפה באופן בלתי חוקי.
במשך שבועות מעטים בלבד הושלכו במחצבה נטושה הסמוכה לאזור התעשייה שער בנימין, אלפי מטרים מעוקבים של אשפה שהגיעה הישר מהערים הערביות הסמוכות, רמאללה ואל בירה. אלפי משאיות שניצלו את עצימת העיניים הזמנית שפכו את תכולתן מראש הצוק היישר לתוך המחצבה. באין אכיפה, אלפי טונות האשפה יועלו באש במדורות ענק הבוערות יומם ולילה, שימררו לתושבי האזור את החיים, וייצרו נזק סביבתי עצום לאוויר ולקרקע.
במטרה לגלות עד כמה המצב עגום השתמשנו באמצעים טכנולוגיים מתקדמים אשר אפשרו לנו למדוד את כמות האשפה בעזרת צילומי רחפן שאספנו. שיעור האשפה, שהצטברה לשלוש ערימות בגובה עשרות מטרים, מגיע לשיעור של כ-10,000 מטר מעוקב.
אין ספק שהטכנולוגיה של היום מאפשרת לנו לדייק ולהבין בדיוק מול מה אנחנו מתמודדים בשטח. אם פעם היינו צריכים לנחש, או לנסות לאמוד בערך את כמות הזבל והזוהמה הנמצאת במזבלות פיראטיות ברחבי יו"ש, היום אנחנו יכולים לדבר ולעסוק במספרים מדויקים.
המזבלות הפיראטיות ברחבי יהודה ושומרון הן אתגר שצץ כל קיץ מחדש, אך המזבלה הזאת היא משהו שטרם נתקלנו בו.כמויות של זבל שנערמו במשך שבועות ספורים בלבד ומבלי שאף אחד טרח לעצור ולבדוק מה מתרחש שם. כמות כזו גדולה של משאיות זבל שנוסעות לאותו הכיוון זה משהו שלא יכול לעבור מתחת לרדאר ובמציאות אחרת היה חייב להדליק כמה נורות אדומות לאנשים בשטח.
"הוועדה בראשות חברת הכנסת גרמן, עשתה עבודה מקיפה וראויה לשבח, מול המפגע הסביבתי הפוגע אנושות בסביבה ובבריאותם של אזרחי ישראל.
הוועדה לא הספיקה להעמיק בסוגיית הטיפול בשריפות הפסולת ביו"ש, בשל פיזורה המוקדם של הכנסת, ואף הנתונים שהופיעו בדו"ח בנוגע ליו"ש לקו בחסר, אך ציינה כי המשרד להגנת הסביבה מבין את חשיבות הסוגיה ואף הכניס את הטיפול בה לתכניות העבודה שלו לשנת 2019.
מפגעי הסביבה אינם מכירים את הקו הירוק ופוגעים בבריאות כלל האזרחים בלי להתחשב בשאלה מי גורם האכיפה הרלוונטי. אנחנו ברגבים נמשיך להיות עם אצבע על הדופק כדי לוודא שמסקנות הוועדה ייושמו וכי הטיפול בסוגיית שריפת הפסולת תטופל כראוי בכל הארץ".
מחריפים את המאבק בתופעת מגרטות הרכב הפיראטיות בצפון הארץ. מאות דונמים שהיו פעם מטעים וכרמים הפכו להיות משחטות רכב ואתרי סחר בחלקי חילוף. בצידי הכבישים ניתן לראות עשרות אלפי שלדי רכב הרוסים ואכולי חלודה ההורסים את הנוף ומהווים מפגע בטיחותי וסביבתי כמו זיהום הקרקע ומי התהום ומכירת חלפים בלתי תקינים.
אחת מהמגרטות הגדולות בצפון פועלת סמוך לכפר ראמה, ובה מאות כלי רכב מושבתים, גרוטאות ועוד מיני מזהמים אחרים. מספר פניות ששלחנו לועדה המקומית לתכנון ובניה ולרשות המקומית לא נענו. לאחר כשנתיים דרשנו לקיים אכיפה במקום, ולאחר שלא נעשתה שום פעולת אכיפה כנגד המגרטה, עתרנו לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד המועצה המקומית ראמה. בעתירה ביקשנו מבית המשפט להוציא צו לסגירת המגרטה שפועלת ללא היתר בניה, ללא רישיון עסק וללא שאר ההיתרים הנדרשים להפעלת עסק מסוג זה.
בניגוד לתקנים המחמירים שדורש המשרד להגנת הסביבה מהעסקים החוקיים לגריטת כלי רכב, הרי שבמגרטות הפיראטיות אין זכר לכל הדרישות הסביבתיות המחמירות, ואין מי שיפקח כי עסקים אלו שומרים על החוק ואינם פוגעים בסביבה. ההפקרות בצפון חוגגת ואין מי שיאכוף את החוק.
מאות דונמים ירוקים הפכו לבתי קברות לעשרות אלפי רכבים, וכל אדם המעוניין להקים עסק מקים את העסק איפה שהוא רוצה ובאיזו דרך שנראית לו. בלי אישורים, בלי עמידה בתקנים ובטח בלי פיקוח בסיסי. אנחנו בעד הקמת עסקים כשרים שיפתחו את הצפון ויעסיקו עוד עובדים אך אי אפשר לקבל את המצב הנוכחי בו הם עובדים בניגוד לחוק תוך פגיעה סביבתית אדירה.
מתקן טיהור השפכים של העיר אל-בירה, משרת את אוכלוסיית אל-בירה, פסגות, כוכב יעקב ותל ציון, ממוקם בסמוך לציר המוביל ליישוב פסגות במעלה אגן הניקוז של נחל מכמש שהינו מיובליו העיקריים של וואדי קלט.
מזה מספר שנים מתקן הטיהור, המופעל על ידי גורמים מטעם הרשות הפלשתינאית, איננו עובד בצורה תקינה וכתוצאה מכך מוזרמים שפכים לנחל מכמש הגורמים לזיהום חסר תקדים של הנחל ולפגיעה אנושה בערכי שמורת הטבע בנחל פרת, חיות הבר והצומח ומקורות המים העיליים והתחתיים במרחב.
על פי דו"ח חודשי של המנהל האזרחי משנת 2014, מייצרים ערביי יו"ש 62 מליון קוב שפכים מדי שנה, אשר מתוכם מטופלים רק כ-5 מיליון קוב!
יחד עם ארגונים סביבתיים נוספים כדוגמת 'ירוק עכשיו', התרענו רבות בשנים האחרונות כנגד הפגיעה האקולוגית שמייצר המתקן באופן תקופתי, אך עד היום טרם בוצע בדק בית בעניין, ולא ננקטו צעדי אכיפה מרתיעים, שיביאו קץ לזיהום הסביבתי שמייצרת עיריית אל בירה.
לאחר שבשבוע האחרון חזר הביוב לזרום לתוך הנחל, שיגרנו פניה חריפה לשר הבטחון ליברמן ולשר להגנת הסביבה זאב אלקין, לרשות הטבע והגנים ולמנהל האזרחי, בדרישה לנקוט באמצעים פליליים כנגד האחראים על הזיהום ולחייבם בעלויות שיקום המרחב, וזאת בטרם תוגש עתירה לבג"ץ.
לצערנו, התופעה הזו הפכה כבר מזמן לשיטה. מדי כמה חודשים, הביוב של אל בירה מוזרם אל הנחל, וגורם מידי יום ביומו לנזק עצום ובלתי הפיך למרחב הטבעי ולשמורת הטבע. בשנים האחרונות שלחנו למנהל האזרחי פניות רבות מספור, אך המנהל האזרחי לא נקט בצעדים ממשיים שימנעו את האסון האקולוגי הזה. מאחר והרשות הפלשתינית עצמה לא פועלת למנוע את התקלות המתמשכות בפעילות מתקן טיהור השפכים של אל בירה, מדינת ישראל חייבת ליטול לידיה את הפעלת המתקן.
