זוכרים שאתם פראיירים שמשלמים ארנונה, כשבחלק מהישובים הבדואים בנגב אף אחד לא שם שקל? זוכרים שבזמן שאתם משלמים על הניקיון והאחזקה בעיר שלכם, אתם מממנים גם את ישובי אל קסום?
אתמול בית המשפט החליט שתמשיכו לעשות את זה גם בחודשים הקרובים. למרות התחייבות לבג"ץ, ודוח חריף של מבקר המדינה, במועצה האזורית אל קסום עדיין לא ממש זזים, וגם לא מוכנים להעביר לידינו את הנתונים המלאים (או החסרים, ליתר דיוק) בדבר הפעילות שלהם לגביית ארנונה מהתושבים. זאת למרות פסק דין נוסף של בית המשפט בעניין.
אחרי כמעט שנה של סחבת, וים של תירוצים בלתי נגמרים, בית המשפט נותן למועצת אל קסום זמן נוסף, וזה אומר עוד זמן שבו אזרחים ישראלים לא ישלמו ארנונה, סתם כי לא בא להם.
אם מועצה אזורית מתעלמת באופן שיטתי מהחוק ומבזה באופן עיקבי את בית המשפט המחוזי ואת בג"צ, ובית המשפט מחליט שוב ושוב "לוותר" לה, למה שהיא תפסיק לעבור על החוק? למה שהאזרח הפשוט יכבד את החוק?
רוצים להבין איך הוקמה בנגב מדינה בתוך מדינה? צפו בסרטון.
כ"א שבט התשע"ט - 27 ינואר 2019
:שתפו
בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את עתירת שהגשנו כנגד המשרד להגנת הסביבה, שחשפה היקף פעילות דל במיוחד כנגד עברייני סביבתית בדרום – כחמישים דו"חות בלבד בשנה, וכמחציתם כלל לא נגבו
בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את העתירה שהגשנו כנגד המשרד להגנת הסביבה שסירב למסור מידע במסגרת חופש מידע לגבי היקף הקנסות שהטיל המשרד על עברייני סביבה במחוז הדרום.
מחוז הדרום במשרד להגנת הסביבה משתרע מאשדוד ועד אילת, ומתגוררים בו מעל מיליון תושבים. בדרום ישנה כמות גדולה של מזבלות פיראטיות.
באוקטובר 2017 שיגרנו בקשת חופש מידע, לקבל את מספר הקנסות שהוטלו על ידי פקחי המשרד, וכן את סכום הקנסות ששולמו בפועל בין השנים 2015-2017, מאחר והיקף הקנסות מהווה כלי למדידת פעילות האכיפה. במשרד דחו שוב ושוב את מועד התשובה, ולאחר שהפסיקו להגיב לפניות, עתרנו לבית המשפט המחוזי בירושלים. בית המשפט הורה למדינה להעביר את מלוא המידע, ומשזה הועבר התברר כי למשרד להגנת הסביבה כנראה היה מה להסתיר.
לאורך 3 שנים הוטלו 160 קנסות בלבד על סעיפי שמירת ניקיון (כ-50 בשנה!) בכל איזור הדרום, בסכום מצטבר של כ-400 אלף שקלים בלבד, אולם בפועל נגבו רק 107 קנסות בסך כ200 אלף שקלים בלבד.
שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, אמנון דראל קבע כי התנהלות המשרד להגנת הסביבה היתה לקויה, והטיל הוצאות משפט בסך 7000 שקלים. "לאחר עיון בעמדות הצדדים מדובר בעתירה שלא היה מנוס מהגשתה בשל התנהלותה של המשיבה", כתב השופט דראל. "הסכום שהוציאה העותרת בעין אינו בלתי סביר ואיני רואה סיבה שלא יושב לה".
הנתונים שנחשפו מסבירים היטב מדוע המשרד רצה להסתיר את התשובות. מספר זעום של הטלת קנסות על פגיעה סביבתית, זיהומי קרקע והשלכת פסולת פיראטית שמתוכם נגבו בפועל כ-50% בלבד. הרווח הכספי שגורף העבריין מול חוסר ההרתעה ואוזלת היד של הרשויות מהווה גורם משמעותי לפריחת העבריינות הסביבתית.
לא יתכן שבכל מחוז דרום מאשדוד עד אילת ישנם רק 5 פקחים של המשטרה הירוקה. אנו דורשים מהמשרד להגנת הסביבה להגדיל את כמות התקנים של הפקחים במחוז דרום בכדי לשמור על מרחבי הנגב כולו באופן אפקטיבי.
היועץ המשפטי לממשלה שוב מתיימר לקבוע מדיניות בנושאים מדיניים וערער על דעת עצמו לבית המשפט העליון נגד פסק הדין אותו קיבלנו שמאפשר קבלת מידע ממרשם המקרקעין ביהודה ושומרון
היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, ערער לבית המשפט העליון על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים שקבע כי יש לאפשר ליהודים לעיין במסמכי טאבו ביהודה ושומרון כפי שכל אזרח רשאי לעשות על פי חוק חופש המידע. בשונה מהמקובל בתחומי מדינת ישראל, ביהודה ושומרון מרשם המקרקעין חסוי, מה שמביא לזיופים ומעשי מרמה רבים.
פסיקתו החשובה של השופט מרזל התקבלה בעקבות עתירה שהגשנו יחד עם תושבי פסגות. בנימוקי פסק הדין צוין בין היתר כי מידע ממרשמי המקרקעין מועבר לפלשתינים המבקשים זאת, אך לא ליהודים. הגשת הערעור נוסעת ממניעים פוליטיים והיא נועדה להקשות על יהודים לבצע רכישות של מקרקעין באזור ולמנוע את פיתוח ההתיישבות.
שוב מתברר כי משפטנים ופקידים נאבקים בחוקי המדינה וביסוד הדמוקרטי של חופש המידע, כאשר הדבר נוגד את השקפתם הפוליטית. במכתב חריף שהוצאנו לשר הביטחון, דרשנו ממנו להורות לפרקליטות המדינה למשוך את הערעור.
אין זה ראוי כי את מדיניות העיון במרשמי המקרקעין, כמו מרכיבי מדיניות נוספים הנוגעים ליהודה ושומרון, יקבע הדרג המשפטי על יסוד תפיסות מעוותות כלפי ההתיישבות היהודית. הדעת אינה נותנת כי הדרג המדיני יופתע ע"י צו חתום שיסדיר את מדיניות העיון במרשמי המקרקעין מבלי שתינתן לו האפשרות ליתן דעתו למדיניות הראויה ולהכתיב אותה