הכירו את מחבלי הרשות הפלסטינית>>
תגית: יהודה ושומרון
סרטון מטלטל שצולם בכפר רמאדין מספר על המחדל המתמשך שמסכן את תושבי יישובי קו התפר.
את האמירה הזאת חייבים לצעוק- הקונספציה חיה וקיימת ביהודה ושומרון!
עשרות אלפי מבנים ובתים לא חוקיים הצמודים בטווח קילומטר אחד בלבד לישובים ישראלים נבנים כל העת. אותם מבנים עלולים לשמש באחת כבסיסי טרור ונקודת יציאה לפיגועים ולמסע רצח.
מערכת הביטחון חייבת להתעורר עכשיו מעצימת העיניים ביחס לשטחי יהודה ושומרון. כפר סבא לא תהיה כפר עזה.
הפקרת השטח= הדרך לטבח
למרות שהקונספציה הביטחונית התפוצצה בפרצוף לאזרחי מדינת ישראל ולעם היהודי כולו, יש עדיין כאלו שמנסים להחיות אותה בכח.
אז מה יקרה ביום שאחרי?
יש מי שמשמעים קולות על הצורך להעביר את השליטה ברצועת עזה מידי חמאס לרש"פ, ואנחנו אומרים בקול ברור: אסור אפילו לחשוב על זה מהסיבה הפשוטה
רש"פ = חמאס
וכעת קיבלנו לכך הוכחה ברורה מתגובת בכירי הרש"פ לטבח הנורא בעוטף.
אם חיפשתם לשמוע גינוי לטבח מפי בכירי הרשות הפלסטינית ולא מצאתם, זה לא סתם, בזמן שאתם חיפשתם גינוי הם בדיוק כתבו שיר הלל על הטבח הנורא שהם הפכו ליום חג.
צפו, ואל תפספסו את המסר החשוב בסוף>>
שתפו!
ביחד ננצח,
רגבים
בשבוע שעבר יצאנו לסיור שטח עם חברת הכנסת לימור סון הר-מלך. הסיור בשיתוף עם מחלקת הקרקעות של מועצה אזורית גוש עציון, התמקד באיזורים הבלתי מוכרים של גוש עציון ומדבר יהודה ונגע בהכל מהכל: מבניה והשתלטות ערבית בלתי חוקית, דרך תעשיית המזבלות והמחצבות הפיראטיות ועד פגיעה בטבע ובארכיאולוגיה.
המחשנו את הסכנה הגדולה בבניה בלתי חוקית צמודה לצירי התנועה (זו שבגללה סוללים כבישים עוקפים) , נסענו ל'שמורה ההסכמית' במדבר יהודה, וראינו את העיר הערבית הנבנית במדבר תוך רמיסת הטבע. צפינו בלייב בעשרות כלים העובדים בשטח, משאיות שופכות פסולת בלב השמורה, במשרפת הפסולת האלקטרונית, וזיהום נחל דרגה שהוסיפו ניחוח "מרנין" לסיור.
לפני סיום, יצאנו לתצפית פנורמית על מחצבת בית פג'אר העצומה – המחצבה הפיראטית הגדולה בארץ, ובה עובדים 70 כלים שמחריבים את האדמה ואת ההיסטוריה שטמונה בה ותחתיה.
חברת הכנסת סון הר-מלך עומדת בראשות שדולת ארץ ישראל בכנסת. הסיור יעמיק את מעורבותה של השדולה בעבודה הפרלמנטרית ובהבאת הסוגיות בהן אנו עוסקים – מהשטח אל הכנסת.
התפרסם תחקיר שערכנו עם חנן גרינווד כתב ישראל היום- בואו לגלות כמה עולה קרקע בלב מדבר יהודה
זהו סיפור על שמורת טבע ייחודית בלב מדבר יהודה. בשמורה היו מצויים עד לפני כמה חודשים צמחים נדירים ובעלי חיים מדבריים. לצערנו, היום מדובר בפרויקט נדל"ני פלסטיני רחב היקף שפלסטינים בונים בו במרץ, בלי ששום דבר עומד בדרכם.
השמורה נמצאת בשטחי B, בשטח בעל מעמד מיוחד של שמורת טבע. במסגרת ההסכמים נמסרו לפלסטינים שטחי ענק במדבר יהודה, תוך התחייבות מצדם לשמור ולהגן על ערכי הטבע. אך, המציאות בשטח רחוקה מכך.
קרוב לשלושה עשורים חלפו מחתימת ההסכם, בהם הפלסטינים בסיוע ותמיכה של האיחוד האירופי, רומסים את הטבע ללא היכר: סלילת כבישים, פריצת דרכים, בניית מבנים ופיתוח מגרשים. בשנים האחרונות ישנה תנופת בניה מואצת ולנגד עינינו מוקמת עיר חדשה, בלב שמורת הטבע.
שיגרנו מכתבים לשר הביטחון ולמינהל האזרחי ופנינו לחברי כנסת ושרים כדי שיעצרו את הטירוף הזה, אך לצערנו המחדל ממשיך ואין שומר לשמורה.
לכתבה המלאה >> https://did.li/rmyTY
הפעם, לכבוד חג הפורים נביא דוגמה שחושפת את המסכות שעוטים שופטי בג"ץ:
במקרה של חוק "איסור מכירת קרקע לזרים" – פרקטיקה שהמדינה משמרת ביהודה ושומרון מימי טרום הקמת המדינה, הקובע שליהודי אסור לרכוש קרקע ביו"ש – שופטי בג"ץ טענו שאין עילה מוצדקת להתערבות ושלחו אותנו לרשות המחוקקת. (קראו עוד על חוק 40 כאן)
לעומת זאת, בשני מקרים אחרים בג"ץ דווקא כן התערב: במקרה בו יישוב יהודי סרב לקבל תושב ערבי ובג"ץ קבע שזוהי אפליה כלפי הערבי ופסק לאפשר לו (קראו על בג"ץ קעדאן כאן) ובג"ץ אביטן, בו יהודי ביקש להשתתף במכרז ביישוב בדואי ובג"ץ אסר עליו (קראו עוד על בג"ץ אביטן כאן)
בית המשפט מתערב בהחלטת מדינה רק אם היא נראית לו לא סבירה, אך ברור שהוא עושה זאת מבעד ל"מסיכה", כלומר – השקפה ותפיסת עולם. אם *סביר* לבטל חוק משפחות מחבלים וחוק מסתננים ו *לא סביר* לבטל חוק גזעני של מכירת קרקע ליהודי, מה זה אומר על תפיסת העולם של "מהי סבירות" בעיני השופט?
*חייבים להסיר את המסכות ולהשיב את האיזון למערכת המשפט.*
בתגובה למאבק בהחלטת בג"ץ, אותו מנהלים ארגוני השמאל על ידי הפצת פייק ניוז, אנחנו דואגים להתראיין ולפרסם את כל העובדות ואת כל האמת על הפולשים שפלשו בעשרים השנה האחרונות, בניגוד לחוק, לשטח אש 918 שבדרום הר חברון.
צפו באברהם בנימין, מנהל אגף מדיניות בתנועת רגבים:
שטח האש 918 משתרע על פני כ-33,000 דונם בהר חברון, מזרחית לעיירה יאטה. מדרום למושב מעון ועד ל'קו הירוק' בואכה בקעת ערד. הוא הוכרז כשטח אימונים של צה"ל בתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת (להלן: "צו ההכרזה").
במשך שנות ה-80 וה-90 של המאה הקודמת, שימש שטח האש לאימוני יחידות שונות של צה"ל, לרבות חיל האוויר. בתקופה זו המינהל האזרחי פעל בשטח האש לאכיפה וסילוק מבני קבע בלתי חוקיים שהפרו את צו ההכרזה. בצד האכיפה הותרה כניסת חקלאים ורועי צאן לשטח, כאשר לא מתקיימים בו אימונים (בעיקר בסופי שבוע ובחגי ישראל). מדינת ישראל אף הסכימה להימנע מאימונים במשך שתי תקופות של חודש מדי שנה, כדי לאפשר זריעה וקציר בשטח ולצרכי מרעה.
עתירה ראשונה – בג"ץ 517/00
בשנת 2000 עתרו לבג"ץ כ-85 תושבים ערבים (אליהם הצטרפו בהמשך עוד 112) כנגד צווי הפינוי וההריסה למבנים הבלתי חוקיים בשטח האש 918 . צו ביניים שהוצא בתיק הקפיא את המצב בשטח נכון לזמן הגשת העתירה – כלומר מנע הריסת מבנים קיימים, אסר הקמת מבנים חדשים ואיפשר את כניסת העותרים לצורך מרעה ו'מגורים לצורך מרעה' בחלק מהשטח.
בתגובה לעתירה עמד שר הביטחון על הצורך הביטחוני בשימוש בשטח האש לצורך אימונים, על השימוש החקלאי והארעי שנעשה בשטח על ידי חלק מהעותרים, ועל היעדרה של התיישבות קבע בתחומי שטח האש. בירורה של עתירה זו נמשכה כ- 12 שנים (!). באוגוסט 2012 ניתן פסק דין שקבע כי צווי הביניים והסכמות הצדדים (בעניין הקפאת המצב, הסכמה לרעיה, שהייה בשטח כחודשיים בשנה לצרכי חקלאות, ושהיית קבע בחלקו הצפוני מערבי של שטח האש, אשר יתקיימו בו אימונים "יבשים" בלבד) יוותרו בתוקף למשך מספר חודשים נוספים.
בחסות צו הביניים שאמור היה להקפיא את המצב בשטח ובחסות התמהמהות פרקליטות המדינה בניהול התיק, האכיפה אמנם הוקפאה, אך עבריינות הבניה המשיכה במלוא עוזה.
עתירה שניה – בג"ץ 413/13
בינואר 2013 הוגשה עתירה חדשה. נכון לזמן זה שטח האש כבר היה זרוע בבניה בלתי חוקית ופלישה מאסיבית ששיבשה ומנעה את המשך האימונים והשימוש בשטח כשטח אש על פי ייעודו, וגרמה לצה"ל לצמצם את היקף פעילותו בשטח ולשנות את מתכונת האימונים.
בעתירה החדשה דרשו העותרים– השוהים הבלתי חוקיים בשטח האש והאגודה לזכויות האזרח– לא רק למנוע את הריסת המבנים הבלתי חוקיים, אלא אף להסדרת מגוריהם בשטח האש וביטול צו ההכרזה. זאת בטענה כי הם התגוררו באיזור באורח קבע שנים רבות לפני צו ההכרזה, באופן המחייב על פי דין את בטלות צו ההכרזה.
בג"ץ הוציא שוב צו ביניים, ושלח את העותרים ואת המדינה אל השופט בדימוס יצחק זמיר להליך גישור, שלאחר פרק זמן נוסף הסתיים בכישלון. המדינה מצידה הקפיאה את הליכי האכיפה, ואילו העותרים כהרגלם, הרחיבו בתקופת הגישור את הפלישה והבניה הבלתי חוקית.
בחסות ההליכים המשפטיים שנמשכו מעל שני עשורים, הוקמו בשטח אש 918 כ-12 מאחזים וכפרים ערבים בלתי חוקיים (לצד מספר מאחזי לוויין נוספים) בהובלת הרשות הפלשתינית ובמימון ובסיוע אירופי מאסיבי ובכלל זה של האיחוד האירופאי. בכניסה ל"כפרים", שחלקם בנויים על אדמות מדינה, מתנוססים שלטים המכריזים על היותם חלק "ממדינת פלסטין". שטח האש המדברי אשר עד תחילת שנות האלפיים היה ריק לחלוטין התמלא במאות מבנים בלתי חוקיים: בתי מגורים ומבני חקלאות, מסגדים בתי ספר ומבני ציבור, פריצת דרכים מאסיבית והקמת תשתיות מים וחשמל, לצד פלישה חקלאית מאסיבית לאלפי דונמים.
במאי 2022 ניתן פסק הדין בבג"ץ 413/13. בג"ץ דחה את העתירה, תוך שהוא מותח ביקורת חריפה על העותרים שניצלו לרעה את ההליך השיפוטי וצווי הביניים וקבע כי היה ראוי לדחות את העתירה על הסף ולו מחמת חוסר נקיון כפיים של העותרים.
בית המשפט קבע כי לחלק ניכר מהעותרים יש בתי קבע בכפר יאטה. אשר לשאלת התיישבותם "ההיסטורית" בשטח, ציין בית המשפט כי עתירה לבג"ץ, ככלל, אינה המסגרת המתאימה לבירור מעמיק של שאלות עובדתיות מורכבות, אולם במקרה זה שאלת התיישבות הקבע קודם לצו ההכרזה אינה שאלה עובדתית סבוכה, וכי עיון בצילומי האוויר (חלקם החל משנת 1967) שהגישו הצדדים להליך ובכלל זה העותרים עצמם, מגלה אף בעין בלתי מיומנת מסקנה ברורה וחד משמעית: עד שנת 1980 לא ניתן לזהות בכל השטח סימנים למגורים בכלל ולמגורי קבע בפרט, אולם במהלך שנות ה-90 ובעיקר החל משנת 2000 והלאה, ניכרת מהצילומים תנופת בניה בשטח.
הראיות שעלו מתצלומי האוויר, בדבר העדר מבני קבע לפני שנת 1980 בצד תנופת בניה בחסות ההליכים וצווי הביניים בבג"ץ, קיבלו שני חיזוקים נוספים: האחד, מעצם קיומם של אימוני תקיפה מהאוויר של חיל האוויר עובר למועד ההכרזה על שטח האש ועד לשנת 1993. והשני, מדיווחי פעילות יחידת הפיקוח וגורמים נוספים בין השנים 1980-2000 . טענת העותרים למגורי קבע באזור קודם להכרזה הוכחה כשקרית.
באוקטובר 2022 דחה הרכב שופטים, בראשות הנשיאה אסתר חיות, את הבקשה לקיום דיון נוסף בפסק הדין. לבג"ץ נדרשו יותר שני עשורים כדי לתת למדינה אור ירוק לפנות את הפולשים משטח האש. לאחר שנכשלו במערכה המשפטית, פתחו ארגוני השמאל הקיצוני בקמפיין הכפשה בינלאומי, המציף מחדש את שלל הטענות השקריות שנדחו ופורקו לגורמים בפסק הדין.
לסיכום: לאחר שאיבדה זמן ומשאבים רבים, על מדינת ישראל להשיב את המשילות בשטח, לפנות את הפולשים ולאפשר לצה"ל לשוב ולהתאמן בו אימונים חיוניים לביטחון המדינה ואזרחיה.
המינהל האזרחי עקר הבוקר כרם יהודי סמוך ליישוב יצהר, במרחק 300 מטר בלבד ממסגד לא חוקי.
משרד הבטחון מתכנן לעקור הבוקר כרם בבעלות יהודית בסמוך לישוב יצהר בעקבות עתירה פלסטינית לבג"ץ וזאת למרות שלא הוכחה כל בעלות בקרקע. לבעלי הכרם, הנמצא במקום קרוב לארבע שנים, הוצא "צו שימוש מפריע" המאפשר לפנות חקלאות גם ללא הוכחת בעלות, צו אותו מוציא המינהל האזרחי כנגד ישראלים בלבד.
במרחק 300 מטר בלבד מהכרם המדובר, בפאתי הכפר בורין הסמוך, עומד מסגד לא חוקי שהוצא נגדו צו הריסה כבר לפני כ-15 שנה. בעתירה שהגישה תנועת רגבים נגד המסגד הבלתי חוקי לבג"ץ, התחייבה המדינה להרוס אותו אך עד היום הוא עומד על תילו וסביבו עוד עשרות מבנים פלסטיניים בלתי חוקיים שנבנו במרחב.
אחד הצעדים הראשונים שהשר סמוטריץ' חייב לנקוט, הוא ביטול אותו "צו שימוש מפריע" וכי מדובר בכלי דרקוני המופעל כנגד יהודים בלבד, כפי שקבע דו"ח אדמונד לוי לפני שנים.
המינהל האזרחי נמנע מאכיפת החוק נגד מסגד פלסטיני לא חוקי מעל 15 שנה למרות התחייבותו לבג"ץ לאכוף את החוק בעתירת רגבים ומנגד ממהר לפנות כרם יהודי בנזק של מאות אלפי שקלים. שלטון החוק צריך להיות שוויוני לכולם והמקרה הזה הוא עוד דוגמה להתנהלותו העקומה של המינהל האזרחי.
בג"ץ דחה עתירה שהגשנו לביטול החוק הירדני האוסר על מכירת קרקע ליהודי ביהודה ושומרון בטענה כי אין מקום להתערבות מדינית: "חרף הקושי להשלים עם לשונו של החוק, אין הצדקה להתערבותנו". בג"ץ מאפשר מציאות מפלה ומבזה. זהו מבחן מדיניות לממשלת הימין החדשה.
בסוף השבוע שעבר, דחה בית המשפט העליון עתירה שהגשנו שביקשה להורות למפקד הצבאי וראש המינהל האזרחי לבטל את החוק הירדני השורר עד היום, האוסר על מכירת קרקע ביהודה ושומרון ליהודים וזאת בשל היותו חוק גזעני. בדיון שהתקיים השבוע, בהמשך לצו על תנאי שהוציא בג"ץ בעתירה זו המורה למדינה להשיב בתוך 60 יום מדוע לא יבוטל החוק המפלה, טענו נציגי המינהל האזרחי כי לא הוכחה פגיעה ממשית במי שחפץ לרכוש קרקע.
עוד טענו נציגי המדינה כי ועדה מטעמם בראשות עוזר שר הבטחון בדקה את הנושא וכי ההגבלה על הרכישה היא מינורית, לעומת הרגישות המדינית המוגברת בסוגיות מקרקעין ביהודה ושומרון ולפיכך אין הצדקה להתערבות בית המשפט בהחלטות המפקד הצבאי. חבר ההרכב השופט גרוסקופף אמר: "החוק הוא גזעני, זה ברור. אך העלות עולה על התועלת. למעשה השאלה היא האם שיקול הדעת של המפקד הצבאי בעניין הוא סביר או לא סביר המצדיק התערבות של בית משפט." כאמור, הרכב השופטים קיבל את עמדת המדינה ודחה את העתירה.
החוק האוסר על מכירת קרקע ליהודים נחקק בתקופת הכיבוש הירדני, בשנות ה-50 של המאה הקודמת ונותר על כנו עד היום. רכישת הקרקעות שבוצעה לצרכי התיישבות מאז שחרור יהודה ושומרון, נעשתה באופן מסורבל ומצומצם באמצעות חברות מסחריות ולא באופן פרטי, הודות למעקף משפטי שתיקן המפקד הצבאי בשנת 1971 ונתן אפיק מעשי בדרך של התאגדות כישות משפטית. אך לטענת רגבים, מעבר לגזענות הטבועה בחוק הזה, המצב הקיים מהווה מגבלה חמורה וכמובן פגיעה בזכויות יסוד בסיסיות.
ביטול העתירה הוא בזיון בלתי נתפס. פעם ראשונה שבג"ץ מאפשר מציאות של אפלייה גזענית באצטלה של השלכות מדיניות. אף אפליה כנגד ערבים לא הייתה מתקבלת בצורה כזו, גם אם הממשלה הייתה טוענת שיש השלכות מדיניות כאלו ואחרות. להיתלות בטיעון "עלות מול תועלת" כפי שבג"ץ עושה, זה כמו לטעון שהשחורים בארה"ב יכלו לנסוע בתחבורה ציבורית, רק לעלות בדלת האחורית. אם השופטים האלו היו בארה"ב במאה הקודמת, כנראה שעד היום האפליה הייתה עומדת על כנה.
