תגית: ישראל

בעקבות פניות חוזרות ונשנות שלנו למדינה, הרסה הועדה המחוזית שני מבנים בלתי חוקיים בנגב, כנגד מבנה שלישי נפתחו הליכים משפטיים.

סגן מנהל תחום פיקוח מחוזי ביחידה הארצית לפיקוח על הבנייה במשרד הפנים, יוסף יונה, הודיע לנו כי לאור פניותינו בחודשים האחרונים כנגד שלושה מבנים שנבנו ללא היתר ובניגוד לחוק בשטחים פתוחים שבנגב, הוציאה הוועדה המחוזית צווי הריסה כנגד שניים מהמבנים. מהמכתב עולה כי שני הצווים בוצעו בשטח, והמבנים המדוברים נהרסו בימים האחרונים בידי פקחי משרד הפנים.

לדברי יונה, כנגד המבנה השלישי, אשר עליו דיווחנו שנבנה בניגוד לחוק, נפתחו הליכים משפטיים, כמקובל במקרים של בנייה ללא היתר. משרד הפנים אף העביר למחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה את תיק החקירה, בצירוף המלצה להגשת כתבי אישום כנגד העבריינים.

כאמור, החלטת המדינה לפעול בנושא התקבלה בעקבות הלחץ שהפעלנו במהלך החודשים האחרונים ובעקבות העבר כל החומר שאספנו לגורמים הרלוונטים, בצירוף תמונות, מסמכים ונקודות ציון מדויקות של המבנים המדוברים.

בימים האחרונים פורסמה באתר YNET טיוטת תכנית ממשלתית להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב. הטיוטה שפורסמה נכתבה על ידי צוות יישום שפעל במשרד רה"מ בשנה וחצי האחרונות ועמל על הפיכת דו"ח גולדברג לתכנית עבודה ממשלתית. עמדת רגבים היא שיש למנוע את הבאת התוכנית, במתכונתה הנוכחית, לממשלה

כמי שעוסקים רבות בסוגיה, על צדדיה השונים, למדנו ברגבים את המתווה שהציע כב' השופט אליעזר גולדברג ואת עבודת צוות היישום. ניהלנו דיאלוג מעמיק עם גורמים המעורבים בגיבוש התכנית ועם אישים רבים הנוגעים לעניין.

מהיכרותנו המעמיקה עם המתווה שמציע צוות היישום אנחנו יכולים לקבוע לצערנו כי התכנית כפי שהיא היא תכנית רעה שתצמיח יותר נזק מתועלת.

בראש ובראשונה התוכנית לא יוצרת מאזן של רווח והפסד מול הבדואים, כך שרבים מהם גם יקבלו קרקעות מדינה וגם יקבלו כספים רבים, אך הם ימשיכו להתיישב באופן לא חוקי ולהשתלט על אדמות המדינה. אין בתוכנית שום מרכיב הקובע סנקציות או אכיפה משמעותית כלפי מי שלא ישתף איתה פעולה או כלפי מי שימשיך לאחר קבלתה לבנות באופן המנוגד לחוק.

לוח הזמנים שנקבע ליישום התכנית לא יפחת מעשר שנים. בשיטה הפוליטית הנהוגה כיום בישראל, שבמסגרתה אין רציפות שלטונית וממשלות מתחלפות מידי כמה שנים, טרנדים פוליטיים עולים ויורדים, כוכבים וראשי ממשלה מפציעים בשמי הפוליטיקה לרגע, ורגע אחרי נעלמים – היכולת ליישם תוכנית כזו היא מועטה. במקרה כזה מדינת ישראל תחל בביצוע התוכנית, תעניק לבדואים את ההטבות האמורות, אך לאחר מכן, כאשר הבדואים יידרשו למלא את חלקם, לא תמצא הממשלה שתהיה מספיק אמיצה ונחושה כדי לפעול לקידום מהלך הפינוי המורכב.

מבחינה מהותית, המתווה לוקה בעמימות באשר לעקרונות התכנון והמודל התכנוני ולא נקבעה בו מפת אינטרסים מחייבת. מרחב התמרון התכנוני הרב מידי ינוצל, לאור ניסיון החיים והדינאמיקה בישראל, לרעה ולא לטובה. התוצאה תהיה רצף בדווי בכל מרכז הנגב – מסירת כל המרחב של משולש באר שבע-ערד-דימונה לידי הבדווים. זו מציאות שהנגב אינו יכול לחיות איתה.

בנוסף, מבוסס התכנון של ישובי הקבע על קרקעות שיתפנו במסגרת הליכי הפשרות על תביעות הבעלות. התבססות על קרקעות שיתפנו במסגרת הליכי הפשרה משקפת כשל בהבנת המנטאליות הבדווית. התנהלות הבדווים עד כה בסוגיה זו מלמדת שגם לאחר שנחתם הסכם הוא לא מכובד בפועל והקרקע שהתפנתה לא ניתנת לניצול.

זאת ועוד, אף שהתכנית מתיימרת להציג פתרון כולל היא לא עוסקת בסוגיות 'הליבה' (נאמנות למדינה מול השפעת הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, ריבוי נישואין, פשיעה, כלכלה שחורה וכד') והמעטפת (חינוך, השכלה, תעסוקה, תרבות וכד'). כל תכנית שלא תיתן מענה גם לסוגיות אלו תיכשל, כזו היא גם התכנית הזו.
ולסיום, ניסיון העבר מול בג"צ כמו גם העמדות המסורתיות של משרד המשפטים בסוגיות הנוגעות לאיזון בין אינטרסים לאומיים לזכויות הפרט 'מבטיחות' התערבות שיפוטית שלילית, עיכובים, דחיות, ושינויים כפויים נוספים בתכנית.

עמדת רגבים היא כי במצב זה אין להביא בשום אופן את התכנית לממשלה ויש לערוך בה שינויים רבים הנדרשים כדי שהיא תהיה טובה לנגב וראויה לכותרת של "תוכנית לאומית".
רגבים פועלת ותמשיך לפעול בעניין מול שרי הממשלה וחברי הכנסת בכדי לשמור על עתידו היהודי של הנגב.

אם חשבנו לתומנו שעוד יש גבול לחוצפה ולזלזול בשלטון החוק, באו אנשי שבט אבו-כף והוכיחו לנו כי לא עוד. צפצוף כה ארוך, בדציבלים כה גבוהים לא נשמע בכל יום, אפילו באזור הנגב שהציות לחוק אינו ממאפייניו הבולטים, בלשון המעטה.

על הציר הראשי ממיתר לבאר שבע ומתחת לקו מתח גבוה, מאות מטרים ספורים מתחנת משטרת העיירות, הוקם לו מתחם שלם בלתי חוקי הכולל שש ווילות אדירות ומעוררות קנאה ולצידם מתחמי מסחר גדולים. נו, הרי גם להתפרנס צריכים אנשי שבט אבו-כף…

במקרים רבים של בניה בלתי חוקית במגזר הבדווי בנגב טוענות רשויות האכיפה כי מלאכת האכיפה קשה עליהן בשל ביצוען של עבירות הבניה במקומות מרוחקים, עם קשיי גישה ואיתור. נוסף לכך, טוענות הרשויות, לפקחים נשקף סיכון ביטחוני בכניסתם לריכוזים מרוחקים לשם ביצוע פעולות אכיפה ועל כן נקיטת הליכי פיקוח והריסה הינה סבוכה ומורכבת.

במקרה אבו-כף התירוץ הזה לא מחזיק מים. באבו-כף הכל קרוב ומתחת לאף ואין שום מניעה לגורמי האכיפה מלבצע את מלאכתן, לו רק רצו בכך. המתחם הענק שנבנה, וממשיך להיבנות, בניגוד לחוק ובהתרסה מכוונת כלפיו באבו-כף מצוי ממש על הכביש, במקום מרכזי וללא שום בעיית נגישות והתמצאות בשטח. באותה קלות בה נכנסו פקחי רגבים למתחם, צילמו ותיעדו את המתרחש בו, יכולים גם פקחי משרד הפנים ושאר גורמי האכיפה לעשות זאת. התעלמותן של רשויות האכיפה מהפרת חוק כה גדולה, כה בוטה וכה מתריסה המבוצעת לאור יום, במימדים כה גדולים ובמקום כה מרכזי מלמדת על ייאוש כמעט מוחלט מהיכולת לאכוף את חוקי המדינה בנגב.

לאחרונה איתרו פקחי רגבים את תחילתן של עבודות לבניית ווילה חדשה ונוספת במתחם, ובעצם, למה לא? אם את ששת הווילות הקיימות לא חולם מישהו להרוס מדוע שלא ימשיכו העבריינים ויבנו בניין נוסף?!

רכז דרום של רגבים, שאיתר את העבודות בראשיתן, פנה בבהילות לגורמי האכיפה ודרש כי ינקטו לכל הפחות את המינימום המתבקש ויפסיקו את הבניה בטרם תסתיים ובטרם תאוכלס.

חודשים רבים עוקב רכז דרום בדאגה אחר התקדמות הבניה, מבזבז נייר וזמן על משלוח מכתבים והתראות לגורמי האכיפה, אולם לא הועיל.

בשעה טובה יכולים אנו לבשר כי בחסותן של מערכות האכיפה הבניה הושלמה. הבית ניצב על תילו בגאווה, ואנו, אזרחים נאמנים ושומרי חוק, אנא נוליך את עלבוננו, עלבונו של שלטון החוק, עלבונה של המדינה.

תנועת רגבים רואה בחומרה רבה את אזלת היד המתמשכת של רשויות האכיפה כפי שהיא באה לידי ביטוי במלא חומרתה במקרה אבו-כף. אנו מצפים מהגורמים האחראים על כך לבצע בדק בית פנימי במערכות עליהן הם אמונים ולהסיק את המסקנות המתבקשות.

רגבים תמשיך לעקוב אחר הנעשה במתחם אבו-כף ולא תניח לסיפור עד שהחוק ייאכף במקום

בקרב הבדואים בנגב התפתחה כלכלה שחורה ממוסדת ומסודרת. מאות ואלפי בתי עסק לא יודעים כלל מהו ניהול ספרים ואיך נראים דו"חות מס. על קופה רושמת לא שמעו שם בכלל, ובעצם – שמעו והחליטו לצפצף.

כאזרחים פשוטים החפצים להתפרנס בכבוד מיגיע כפיהם, כולנו בוודאי מכירים את מסכת הייסורים וההיתרים הנדרשים בדרך להקמת עסק משפחתי פשוט. יהיה זה מוסך, חנות מכולת או עסק למתן שירותים, בדרך להקמתו נידרש לעבור מסלול רישוי לא פשוט וגם לא זול. היתרי בניה, רישיון עסק, תעודות ביטוח, אישורים על ניהול ספרים ותשלומי מיסים, אלו רק חלק מן האישורים שיהיה עלינו להנפיק בטרם נקבל לידינו את רישיון העסק המיוחל. וכמובן, איך שכחנו, תשלומי אגרה, ועוד אגרה, ועוד אגרה… העיסוק הבירוקראטי ימשיך ללוות אותנו במשך כל חייו של העסק – קופה רושמת, דיווחים חודשיים לרשויות המס ולמע"מ, דו"ח של רו"ח, וכמובן, תשלומי המס, המקדמות, שומות קדימה ושומות אחורה, אגרה שנתית לרשם החברות ועוד ועוד.

אין ספק, לא פשוט להתפרנס היום במדינה היהודית. לא פשוט? אלא אם כן אתה בדואוי.

בעוד מיליוני אזרחי המדינה נאנקים תחת עולן של המערכות הבירוקראטיות ומפרישים חלק נכבד מהכנסתם לתשלומי מיסים נהנים תושבי הפזורה הבדווית מחיים קלים ונוחים בהרבה. בשביל לפתוח עסק בפזורה כל שנדרש הוא מיקום מתאים, מעט חומרי בניה וידיים עובדות, והופ, בתוך ימים יש לך עסק פורח ומשגשג. אצל הבדווים בנגב אין צורך בניירת, זה פשוט מיותר. רוצים לחסוך שם כנראה בכריתת העצים לייצור נייר ולכן לא יודעים שם מהו רישיון ואך נראה טופס. מיסים? אגרות? מה זה בכלל?! מה פתאום שמישהו בנגב יתחלק איתנו, כלל אזרחי המדינה, ברווחיו?! בישראל, יודע כל בעל עסק מתחיל כי אם יש רשות שלא כדאי להתעסק איתה, הלא זו רשות המיסים. איך אומרים אצלנו – "מי שמתחיל איתם לא גומר". אז זהו, שהגיבורים הגדולים האלה נאלמים דום לנוכח עבירות מיסוי בקנה מידה חסר תקדים המבוצעות בנגב.

בקרב הבדווים בנגב התפתחה כלכלה שחורה ממוסדת ומסודרת. מאות ואלפי בתי עסק לא יודעים כלל מהו ניהול ספרים ואיך נראים דו"חות מס. על קופה רושמת לא שמעו שם בכלל, ובעצם – שמעו והחליטו לצפצף. ובעצם, מדוע לא? אם אין אכיפה מדוע לשלם? אם אין פיקוח ואין חקירות מדוע להיות פראייר ולוותר על מחצית ההכנסה?

הבעיה והנזק הכלכלי למדינה לא מסתיימים באי תשלום מיסים. כשהעסק לא רשום וכך גם לא הכנסותיו הרי שעל פי רישומי המדינה בעליו לא מתפרנס. במדינת הרווחה הישראלית מי שאינו מתפרנס נחשב עני ומי שנחשב עני מקבל קצבאות, והרבה. הבנתם את זה?!

אנחנו הבנו את זה ולכן החליטו פקחי הדרום של התנועה לעזור לרשויות המס לבצע את מלאכתן. בתוך ימים מופו ללא כל קושי 77 בתי עסק מדגמיים הפועלים בניגוד לחוק בפזורה הבדווית בנגב. בתי העסק צולמו והעסקים בהם תועדו בפרוטרוט. המיפוי הועבר לרשויות המס, המע"מ והביטוח הלאומי בצירוף תמונות תקריב ונתונים נוספים. כעת, סברנו לתומנו, יזדרזו הרשויות, יפשטו על בתי העסק, יחקרו, יפתחו תיקים, יגבו מיסים ויסגרו את בתי העסק.

האמת שכאן ובשונה מהבניה הבלתי חוקית הרבה שאנחנו מטפלים בה באמת האמנו שהרשויות יפעלו. חשבנו שכשמדובר בכסף, והרבה כסף, הרשויות יעשו את המוטל עליהן ויחסכו לקופת המדינה ולמשלם המיסים הישראלי הפראייר מאות מיליוני שקלים בשנה. אבל גם כאן, למרבה ההפתעה עד כה לא בוצע דבר. חודשים שוכבות הפניות על שולחנם של הממונים ומעש אַין.