תגית: נגב

הצלחה: לאחר החשיפה בערוץ 2 על תופעת פרוטקשן 'שמירת הרכבים' שנאלצו לשלם המטיילים בנחל קינה, וערעור שהגישנו לפרקליטות כנגד גניזת תיק החקירה בפרשה, נהנו מאות המטיילים בחג הפסח האחרון מהנוף המיוחד ו.. מחניה חופשית

נחל קינה ליד ערד מושך אליו מאות מטיילים בעיקר בחופשת הפסח ובראשית הקיץ. במהלך חג הפסח בשנה שעברה חשפנו בחדשות ערוץ 2 את תופעת הפרוטקשן הקיימת במקום. בסרטון שצולם במצלמה נסתרת נחשף כי בחניון הבלתי חוקי וחסר הזיכיון שפתחו בדואים בכניסה לנחל נדרשים המטיילים לשלם עבור החנייה 15 שקלים, תוך איומים לא מרומזים על גורל רכבו של מי שיחנה מחוץ למתחם.

באופן תמוה ומקומם, גם באתר הרשמי של משרד החינוך ובאתר החברה להגנת הטבע המליצו באופן גלוי לשתף פעולה עם שירותי הפרוטקשן של מפעילי 'מגרש החניה', שאף אחד לא מעז לחנות מחוצה לו.

בתגובתה לתחקיר הודתה המשטרה כי המקרה לא היה מוכר לה, וכי מעתה תקיים במקום פעילות אכיפה גלויה וסמויה. בעקבות התחקיר ותלונה שהגשנו במשטרה, נפתחה חקירה ואף נעצר חשוד המתגורר במאהל הבדואי הסמוך, אולם תוך זמן קצר נסגר התיק באופן תמוה, וללא כל נימוק.

באוקטובר 2014 פנינו למחלקת העררים בפרקליטות המדינה, בדרישה לפתוח מחדש את תיק החקירה ולהעמיד לדין את העבריינים. "נבקש לערור על עצם סגירת התיק ללא נימוק שבדין – די בכך בכדי לקבל את הערר. אין ספק כי תופעה של "פרוטקשיין" כפי שעולה מן הכתבה היא תופעה פסולה ובעייתית אשר אין להתעלם ממנה ואסור לעבור עליה לסדר היום. העניין לציבור במקרה זה הוא גדול – והעובדה המכריעה לכך היא התעניינותה של התקשורת ושידור הכתבה הנזכרת לעיל. בכל הכבוד, סגירת התיק איננה יכולה ליפול לאף לא אחת מעילות הסגירה שבדין שכן העבריין, לכאורה, צולם במצלמות הטלוויזיה, זהותו ידועה וגם זהות שותפיו האפשריים יכולה להתברר בקלות די רבה", ציינו בפניה.

בפברואר 2015 השיבה הפרקליטות כי ערר רגבים התקבל, וכי התיק יוחזר לצורך המשך השלמת החקירה.

מסתבר כי חידוש החקירה הניבה באופן מיידי תוצאות חיוביות למאות המטיילים שפקדו את המקום במהלך ימי הפסח האחרון. אף אחד מהם לא נאלץ להיפרד בניגוד לרצונו מ'דמי שמירה' מיותרים, וכל שנותר להם היה להינות באופן חופשי מנופיו המיוחדים של הנחל, ומבלי לחשוש שרכבם ייפגע.

מערכה עיקשת שהובלנו נגד ועדת התכנון אבו בסמה הסתיימה בהצלחה תקדימית חרף חלקיותה: הריסת חומה באמצעותה השתלט עבריין בניה על תשע (!) חלקות שהכשירה המדינה כפתרון נדיב עבור תושבי הפזורה

הבניה הבלתי חוקית הנפוצה בנגב היא כבר לא ענין חדש, אך עזות מצחם של עברייני הבניה מגיעה בכל פעם לשיאים חדשים וחסרי תקדים. הבעיה איננה קיימת רק בפזורה הבלתי חוקית, אלא גם בתוך תחומי היישובים הבדואים המוסדרים. חוסר התגובה של רשויות התכנון והבניה מעניקות רוח גבית ברורה להפרות החוק. דוגמה בולטת לכך היא טירה מפוארת ורחבת ידיים אותה התחיל לבנות לפני כשנתיים, בניגוד לחוק, תושב בדואי בכפר אל סייד שבנגב.

אל סייד הוא יישוב בדואי מוסדר וחוקי בתחומי המועצה האזורית אבו בסמה, בעל תכנית מפורטת. במשך שנים ארוכות מנסה מדינת ישראל לקדם את הסדרת ההתיישבות הבדואית הבלתי חוקית ולהעתיק את תושבי הפזורה לתחומי היישובים המוסדרים. לשם כך הושקעו מאות מיליוני שקלים בתכנון היישובים, בהקמת תשתיות ציבוריות ובפיתוח מגרשים לבניה עבור תושבי הפזורה.

הפולש הקים את ביתו הענק מבלי להתחשב בדרישות החוק ובתכניות המתאר, אך לא הסתפק בכך והחליט גם לספח לעצמו תשע (!) חלקות קרקע סמוכות עליהן השתלט בעזרת נטיעת עצים וגידור השטח בחומת מתכת ופח, שהפכה את המתחם לאחוזת ענק.

בקיץ שעבר שלחנו פניה דחופה לוועדת התכנון המקומית בדרישה להוציא צו הריסה מנהלי למבנה ולגידור החלקות שנועדו לצרכי תושבי הפזורה. הוועדה השיבה כי כנגד הפולש הוגש כתב אישום על בניה בלתי חוקית שעצרה את התקדמות הבניה אולם "מאחר ובעל המבנה הגיש בקשה לקבלת היתר, וישנו אופק תכנוני למבנה", לא תתבצע נגדו אכיפה מנהלית. את הצעד הבסיסי ביותר בעבודתה של ועדת התכנון המקומית- הוצאת צו הפסקת עבודה למבנה – ביצעה הוועדה רק לאחר פניית רגבים.

הוועדה הוסיפה כי בניית הגדר הושלמה זה מכבר ולכן לא ניתן להרסה בהליך מזורז של צו מנהלי. זמן קצר לאחר מכן, תיעד רכז מחוז דרום שלנו בחודשים אוקטובר-נובמבר 2014 את המשך עבודות הבניה בבית, שהתקיימו על מי מנוחות חרף צו הפסקת העבודה שהוציאה הוועדה בעקבות פניית רגבים.

חרף קיומם של מבנים בלתי חוקיים רבים בתחומה, נתוני חופש מידע שחשפנו מלמדים כי לאורך שנת 2013 כולה, לא ביצעה הוועדה המקומית אבו-בסמה ולו צו הריסה שיפוטי אחד. ברחבי המועצה, כולל ביישובים המוסדרים, קיימים עשרות אלפי מבנים בלתי חוקיים. סך ההריסות בשנת 2013 הסתכם בשישה מבנים בלבד, מתוכם ארבעה נהרסו בהריסה עצמית.

התנהלות זו של הוועדה המקומית לתכנון ובניה מאפיינת את פעילותה, או כפי שמתברר – את חוסר פעילותה. הוועדה נמנעת מכל פעילות אכיפה כנגד בניה בלתי חוקית – אשר בדיוק לשם כך הסמיך אותה החוק, והיא מתמקדת בהלבנת בניה בלתי חוקית ובהגשת כתבי אישום שנמרחים לאורך שנים והדרך עד למימושם כמעט אין סופית.

לאחר פניה נוספת שלנו בינואר האחרון בה התריע עו"ד עמיר פישר כי נעתור בנידון לבית המשפט, הרסו בימים האחרונים פקחי המועצה את החומה. בכל מקום אחר צעד אכיפה שכזה הוא עניין יומיומי וזניח. על אף שהדבר מהווה הצלחה חלקית בלבד, באופן אבסורדי מדובר כאן בתקדים חשוב של מימוש שלטון החוק והמשילות של מדינת ישראל בנגב.

בתגובה לחשיפת תושבי חבל לכיש לאוויר רעיל במיוחד פנינו למנהל האזרחי בדרישה לעצור את שריפת הפסולת האלקטרונית סמוך לגדר ההפרדה.

מזה תקופה ארוכה סובלים תושבי אזור מזרח לכיש (ובהם היישובים חרוב, בני דקלים, שקף ועוד) ממפגע סביבתי חמור ומסוכן, בשל תופעת שריפת הפסולת האלקטרונית, מעבר לגדר ההפרדה.

השריפה הבלתי מבוקרת במזבלות הבלתי חוקיות הסמוכות לגדר ההפרדה שבמרחב חברון, משמשת להפרדת המתכות הנמצאות בפסולת מכשירי חשמל ואלקטרוניקה, והיא מלווה בשריפת כימיקלים מסוכנים ויצירת מפגעי נשימה, עשן וריח קשים.

כתוצאה משריפת פסולת האלקטרוניקה והרכיבים החשמליים, משתחררים לחלל האוויר כימיקלים מזיקים כגון ארסן, בנזן, עופרת, קדמיום, דיאוקסינים ועוד.

על פי מידע שהגיע לידינו, חלק גדול מהפסולת מועברת לשטחי יו"ש מתוך תחומי מדינת ישראל – דבר האסור על פי חוק, בפרט כאשר בפסולת זו נעשה שימוש בלתי חוקי אשר גורם לזיהום סביבתי חמור.

פנינו בפניה דחופה למנהל האזרחי ולאלוף פיקוד המרכז, בדרישה לפעול לעצירה מיידית של פעילות השלכת הפסולת ושריפתה במרחב, ובנוסף לאתר את האחראים, לנקוט כנגדם באמצעים פליליים ולחייבם לשקם את המרחב שנפגע כתוצאה מהפעלת המזבלות.

המשך המצב המסוכן מתאפשר הודות למעבר של עשרות משאיות עמוסות בפסולת אלקטרונית מעבר לגדר ההפרדה. לפיכך יש לפעול לעצירה מוחלטת של העברת הפסולת מתחומי מדינת ישראל לתוך איו"ש, באמצעות אכיפת החוק במחסומים, החרמת רכבים המשנעים פסולת והטלת קנסות על העבריינים.

התבטאות השר שמיר בדבר הצורך לטפל בתופעת ריבוי הנשים במגזר הבדואי, מעידה על הבנה כי הדרך לנורמליזציה של יחסי הבדואים ומדינת ישראל עוברת דרך שיפור רמת חייהם לצד החלה ואכיפה של חוקי המדינה

התבטאות זהירה של שר החקלאות, יאיר שמיר, הממונה על יישום חוק הסדרת התיישבות הבדואים  גררה בעקבותיה, כצפוי, גשם של גידופים משמאל, תוך עיוות הדברים והוצאתם מהקשר בו נאמרו. במהלך סיור שקיים בדרום ציין השר שמיר כי קידום החוק כרוך במספר היבטים הקשורים לאורח החיים הבדואי. "אנחנו קודם כול צריכים לקחת את כל הבדואים, להתחיל להוציא אותם מהמדבר, לקרב אותם למדינה נורמלית מבחינת חקיקה, אורח החיים, רמה סוציו-אקונומית, לימוד, השכלה, מקומות פרנסה, סוגי פרנסה, אולי אפילו לטפל בתופעה של ריבוי נשים וצמצום הילודה כדי להעלות את רמת החיים. לכן אנחנו כרגע ממוקדים בפתרונות כלכליים, כמובן תוך כדי הסדרה".

כפי שלא יעלה על הדעת לקרוא לצמצום הילודה בציבור הדתי והחרדי, כך אין בדברי השר שמיר כל קריאת כיוון פסולה לצמצום ילודה במגזר הבדואי, כי אם לצמצום אפליית נשים והפרה שיטתית של החוק הישראלי האוסר פוליגמיה (שכמעט ואיננו נאכף – כולל בכנסת ישראל…). ריבוי נשים כרוך כמובן גם בריבוי בלתי טבעי של מספר הנפשות בכל בית אב. לא צריך תואר מתקדם בכלכלה כדי להבין שהדבר גורר מיידית גם קושי כלכלי, המהווה כר פורה לבערות ועבריינות, ובהוצאה גוברת והולכת של המדינה על הקצבאות השונות. 

אולם מעבר לכך, החלוקה הטבעית בין גברים לנשים עומדת בכל מקום על פני הגלובוס על כ-50/50. הנשים הנוספות שמגיעות בדרכים-לא דרכים מרצועת עזה, חברון וג'נין, מבצעות למעשה מימוש שקט של 'זכות השיבה'. עשרות אלפי נשים מקבלות, הלכה למעשה, אזרחות ישראלית על כל ההטבות הכספיות והאישיות הכרוכות בכך – והכל על חשבון משלם המיסים. וזאת מבלי שדיברנו על השקפות העולם הלאומניות האנטי-ישראליות שהנשים הללו מביאות מהבית ומנחילות לדור הבא של הבדווים באופן שמעצים את הקונפליקט בין הבדווים לחברה הישראלית.

דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת משנת 2013, מלמד כי לפי הערכת רשויות הרווחה בדרום, כ-30 אחוז מהמשפחות הבדואיות בנגב מקיימות אורח חיים פוליגמי. לפי המחקרים לא ניכרת ירידה בתופעה בעשורים האחרונים, והיא נפוצה גם בקרב צעירים ומשכילים. חוק העונשין מתייחס לאיסור על נישואים לאשה נוספת, אך בפועל גברים רבים חיים עם יותר מאשה אחת, לא בהכרח כנשואים.

בניגוד למקהלת המגנים והמשמיצים שנטפלו לפרט אחד שהוא משמעותי אך רגיש, אנו מברכים את השר שמיר שהציג בהתבטאות הזו הבנה לעובדה שהתפיסה שהסדרת תביעות הבעלות של הבדואים על הקרקע תפתור את הבעיה היא שגויה מיסודה. יש כאן צורך בשינוי עמוק יותר בהתנהלות ובתפיסה.

הדרך להסדרה ונורמליזציה של הבדואים עוברת דרך שיפור רמת החיים יחד עם החלה ואכיפה של חוקי המדינה ביישוביהם.

רק דאגה לחינוך, למעמד הנשים לרווחה ולפרנסה יחד עם אכיפת חוקי התכנון והבניה, חוקי התחבורה, המשפחה, המיסים וכדו' תפתורנה את הבעיה ותשפר את חייהם של הבדואים..אנו מקווים שהשר יבטא את שינוי התפיסה גם בהחלטות ובביצוען.

מאות מיליוני ₪ מועברים מדי שנה למועצות האיזוריות הבדואיות, אך תושביהן כלל לא נדרשים לשלם ארנונה. עתירה חדשה שהגשנו לבג"ץ חושפת התחמקות שערורייתית של משרד הפנים || איפה הכסף

תקציביה השנתיים של כל רשות מקומית בישראל – עיר, מועצה איזורית או מקומית – נסמכים על שני מקורות עיקריים: הכנסות עצמיות של הרשות ותקציבים ייעודיים ממשרדי ממשלה. מטבע הדברים, ברשויות אמידות, מצטמצם היקף הסיוע הממשלתי, וברשויות עניות הוא מהווה חלק משמעותי יותר בתקציב השנתי.

על מנת לתמרץ את הרשויות להפוך לרווחיות יותר, מותנים חלק מתקציבי הממשלה בהוכחות לייעול ההכנסות העצמיות כדוגמת גביית הארנונה, הכנסות תאגיד המים המקומי, תשלומי מתנ"סים וכדומה.

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כ50% בממוצע מתקציבן השנתי של עיירות הפיתוח בנגב, הסתמך על תקציבי ממשלה, בעוד שברשויות הבדואיות בנגב היווה התקציב הממשלתי כ-80% מהכנסותיהם.

הבולטת מכולן היתה המועצה האיזורית אבו-בסמה שבנגב שתקציבי הממשלה השונים היוו 98.2% (!) מתקציביה לשנת 2011. המועצה נתמכת בתקציבי ממשלה בסך של קרוב ל-180 מיליון ₪ מדי שנה.

מבקר המדינה מתריע

בסוף שנת 2011 פרסם מבקר המדינה דו"ח על הביקורת בשלטון המקומי. בפרק שדן במועצת אבו בסמה תיאר המבקר כיצד שנה אחר שנה, חרף התקציבים הגבוהים שמעבירה הממשלה, מסיימת המועצה את שנת הכספים בגירעון של מיליוני שקלים, אולם חמורה מכך היא העובדה, כי באופן שערורייתי, המועצה כלל לא התאמצה להגדיל את הכנסותיה העצמיות.

"נמצא כי המועצה אינה מחייבת את התושבים בארנונה בעד שטחי מגורים, אינה מנהלת מערך חייבים וגבייה ואין ברשותה נתונים בדבר שטחי הבניינים והנכסים שבתחום שיפוטה לרבות נתונים על הבעלים של אותם נכסים. בשנת 2008 גבתה המועצה ארנונה בסך 1.63 מיליון ש"ח, ובשנת 2009 גבתה ארנונה בסך 1.98 מיליון ש"ח. את רובה גבתה בעד מחצבה שבשטח שיפוטה ואת היתרה בעד מתקנים שונים", ציין המבקר.

משמעות הדבר כי בעוד מדינת ישראל משקיעהמאותמיליוני שקלים לממן את השירותים הניתנים לתושבי המועצה, התושבים עצמם כלל לא נדרשים לשלם תשלומי ארנונה עבור התושבים הניתנים להם.

בדו"ח המבקר צויין כי "המועצה מסרה בתשובתה למבקר המדינה, כי היא קיבלה ממשרד הפנים תקציב מיוחד לקידום ביצועו של סקר נכסים ביישובי המועצה, שיאפשר, בין השאר, את גביית הארנונה, וכי היא נמצאת בשלב אפיון צורכי הסקר".

בנוסף נכתב בדו"ח המבקר כי "משרד הפנים מסר בתשובתו למשרד מבקר המדינה מאוגוסט 2011 כי המועצה פנתה אליו בבקשה לקבלת סיוע כספי לביצוע הסקר, לאחר שהשלימה את האפיון לביצוע הסקר כולל אומדן העלויות".

לסיכום, הורה מבקר המדינה למועצה כי "עליה לפעול לכך שביצוע הסקר יושלם בהקדם האפשרי,לשם הסדרת גביית המסים והאגרות והגדלת הכנסותיה העצמיות, שכן הגבייה המצומצמת שמבצעת המועצה פוגעת ביכולתה לספק שירותים בסיסיים לתושבים".

איפה הכסף?

בראשית פברואר 2012, כשלושה חודשים לאחר פרסום דו"ח המבקר, פנינו לשר הפנים דאז, אלי ישי, הממונה על מחוז דרום במשרדו בדרישה לממש את סמכותכם ולפעול לאלתר להקמת מערך לגביית ארנונה מנכסי המגורים בשטח אבו בסמה.

לאחר כחצי שנה בה נשלחו למשרד הפנים תזכורות חוזרות ונשנות שלא נענו, פנינו במהלך יולי 2012 למועצת אבו בסמה בדרישה כי תקים מערך לגביית ארנונה. בתשובת המועצה נטען בין השאר, כי היא אינה גובה ארנונה מאחר ומשרד הפנים טרם אישר לה את העברת התקציב לביצוע סקר הנכסים.

דברים אלו עמדו בסתירה גמורה לתשובת המועצה למבקר המדינה שהובאו לעיל, לפיהם התקציב המיוחד לביצועו של סקר הנכסים התקבל ממשרד הפנים. פניית 'חופש מידע' נוספת מטעם רגבים למועצת אבו בסמה העלתה, כי המועצה העניקה רשיונות עסק ל21 עסקים, אולם גבתה ארנונה רק ממחציתם.

בשלהי 2012 פוצלה מועצת אבו בסמה לשתי מועצות איזוריות; נווה מדבר ואל-קאסום, וזמן קצר לאחר מכן מונה גדעון סער לשר הפנים החדש. רק בחלוף כ-15 חודשים מפנייתנו למשרד הפנים, ולאחר תזכורות חוזרות ונשנות, התקבלה במאי 2013 תגובה עניינית מטעם הממונה על המחוז הדרומי במשרד הפנים.

"כידוע, 11 היישובים של המועצות הינם בעלי מאפיינים ייחודיים שיש בהם כדי להקשות ולעכב הליכים, לרבות קשיים באיתור וזיהוי תושבים… אין מדובר בביצוע סקר נכסים רגיל כי אם בהליך מורכב יותר", ציין הממונה. לדבריו, עד לסוף שנת 2013 יקבעו המנגנונים, התקציב ושילוב המערכות, "לשם השתת ארנונה על תושבי המועצות כבר בשנת 2014".

המניעים הנסתרים נחשפים

חרף ההתחייבות הברורה, בשנת 2014 טרם בוצע סקר הנכסים, ולא נשלחו שומות ארנונה לתושבים. התרעת 'קדם עתירה' נשלחה למשרד הפנים, שנאלץ, לבסוף, להסגיר את הסיבה האמיתית לחוסר ביצוע סקר הנכסים וגרירת הרגלים הנמשכת על פני שנים ארוכות.

"ביצוע הסקר באמצעות התקציב הרגיל של המועצות אינו יכול לקבל ביטוי, היות שכלל הפעילות השוטפת של המועצות מבוססת על מענקים של משרדי הממשלה השונים" ציין אבי הלר, הממונה על מחוז דרום, במכתב מחודש אפריל 2014.

"סקר הנכסים האמור ידרוש להתייחס לבניה הקיימת בשטח תוך איתור בעלי המבנים. ביצוע האמור מחייב סריקה פיזית בשטח תוך התעמתות עם האוכלוסיה, כאשר ברור לכולנו שקבלת שיתוף פעולה מצד האוכלוסיה שואף לאפס", הודה הממונה.

את ההתנהלות הבלתי מתקבלת בעליל ניתן לסכם בקצרה: בשנת 2014 המועצות לא החלו בגביית ארנונה מהתשובים ומרוב העסקים הפועלים בתחומיהן, ובמשרד הפנים טוענים כי המועצות אינן גובות ארנונה בשל הצורך לביצוע סקר נכסים. זאת כאשר בשנת 2011 טענה המועצה בפני מבקר המדינה כי קיבלה ממשרד הפנים את המימון הנדרש לביצוע סקר הנכסים, ומשרד הפנים טען כי המועצה "השלימה את האפיון לביצוע הסקר כולל אומדן עלויות".

לאחר שהובהר מעבר לכל ספק כי משרד הפנים והמועצות הציגו בפני מבקר המדינה מצג שווא לפיהם משרד הפנים יממן את הכנת הסקר, והמועצה תחל לגבות את הארנונה, מבלי להציג את המניעים הסמויים לחוסר המעש, הגשנו עתירה לבג"ץ (5663-14) המפרטת את העובדות דלעיל, ומצביעה על חוסר הסבירות הקיצוני בהתנהלות משרד הפנים.

"ככל שמאחורי אי הקמת מערך הגביה עומדים מניעים סמויים שהוסתרו ממבקר המדינה, ובעיקרם הרצון שלא לפגוע בהגירה מהפזורה לשטחי המועצות – הרי שמדובר בטעות קשה בשיקול הדעת", מציין עורך הדין שלנו, עמיר פישר, בדברי הסיכום לעתירה. "הפיכת המועצת לאקס-טריטוריה פוגעת בבסיס עליו עומד הליך ההסדרה. ככל שהמדינה מעוניינת לקדם את ההגירה למועצות, הרי שיש לעשות זאת על ידי תוספת תקציבים ושיפור השירותים הניתנים לתושב, ולא ע"י מתן פטור גורף מחובת תשלום מיסי ארנונה".

בניגוד למקובל ולעקרונות הדמוקרטיה והמנהל התקין, עוסקים גורמים במנהל התכנון במשרד הפנים בתכנון יישוב בדואי חדש, בטרם קיבלה הממשלה החלטה עקרונית על הקמתו. במענה לפנייתנו הודו במשרד, כי אף יישוב לא הוקם בדרך זו בישראל בשבע השנים האחרונות

החוק להסדרת ההתיישבות הבדואית תקוע כבר חודשים רבים והממשלה מדשדשת בלימוד, כתיבת תכניות, עדכונם, וחוזר חלילה.. בנושא אחד התקבלה החלטת ממשלה חד משמעית – לפיה כל הקמת יישוב בדואי חדש, מותנית באישור ממשלה פרטני.

החלטה זו תואמת  את העיקרון הכללי לפיו כל הקמת יישוב חדש בישראל, טעונה החלטה עקרונית של הממשלה כמהלך ראשון שמתניע את הליכי התכנון. הישוב חוזר שוב לממשלה לאחר שהסתיימו הליכי התכנון המקצועיים לשם אישור סופי. אולם להחלטה הקונקרטית ביחס ליישובים חדשים לאוכלוסיה הבדואית נודעת חשיבות יתרה: היישובים החדשים אמורים להוות אלטרנטיבה מוסדרת לאלפי הכפרים ומקבצי המגורים שנבנו שלא כחוק. אין טעם להקים יישוב חדש בטרם הוסרו הכפרים הבלתי חוקיים שנבנו על אדמות המדינה, שמא יצא חוטא נשכר – היישוב החדש יוקם והבניה הבלתי חוקית תישאר על כנה. יתרה מכך, מאחר והסדרת ההתיישבות הבדווית היא נושא סבוך ומורכב לכל צעד שנעשה בעניין עלולות להיות השלכות על המהלך כולו. משום כך חיוני שהחלטה על הקמת ישוב תובא כבר בשלב הראשון להחלטת הממשלה אשר היא הגורם המוסמך לקבוע ולתכלל את מדיניות ההסדרה, והיא, ורק היא, שיכולה לשקול את המכלול כולו ולקבל החלטה מושכלת.

אולם מתברר, כי ישנם גורמים שעוקפים את החלטת הממשלה ואת ההיגיון הכרוך בה, באופן הנוגד בצורה בוטה את כללי המנהל התקין. לרגבים נודע כי ועדת המשנה לנושאים תכנונים עקרוניים (ולנת"ע), הממונה מטעם משרד הפנים לתכנון יישובים חדשים מקדמת בתקופה האחרונה תכנון מקיף להקמת יישוב בדואי חדש בשם רח'מה, בסמוך לעיר ירוחם. זאת, עוד בטרם התקבלה החלטת ממשלה כלשהי בנידון. החלטת הולנת"ע מתאריך 17.06.2014 אומצה ע"י המועצה הארצית שהמליצה לממשלה על הקמת הישוב.

 הממשלה כחותמת גומי לגורמי התכנון

מדובר בצעד חמור לפחות משלוש בחינות: ראשית, החלטת המועצה הארצית כובלת את ידיה של הממשלה הנבחרת וכופה עליה דה-פקטו להקים את הישוב. ברור שלאחר ש'גורמי התכנון האובייקטיבים' יחליטו שהקמת הישוב במיקומו הנוכחי היא צעד נכון 'מקצועית' לא תוכל הממשלה להחליט אחרת, ואם היא כן תחליט אחרת הרי שהבדווים ילכו עם זה לבג"ץ מצוידים ב'המלצת' הולנת"ע ויטענו שהממשלה מקבלת החלטות משיקולים לא מקצועיים.

שנית, לגופה של החלטה – מדובר בהחלטה אומללה שתפגע קשות במאמצי ההסדרה. תושבי האזור שבו מתוכננת הקמת הישוב פלשו לאדמות מדינה המשמשות את צה"ל לשטחי אש. אין להם תביעות בעלות על הקרקע, וזה שנים רבות שתלויים ועומדים כנגדם צווי פינוי שיפוטיים שעברו כבר את כל הערכאות. איך ניתן יהיה לסרב לדרישותיהם של שבטים רבים שיושבים על תביעות בעלות שלהם להקים להם ישוב על תביעות הבעלות אם לתושבי הפזורה של ירוחם הקימו ישוב למרות שאין להם תביעות בעלות במקום?! אם בכלל יש היגיון כל שהוא בהקמת ישוב בדווי חדש ליד ירוחם, הרי שצעד כזה צריך להיעשות בשלבים הרבה יותר מתקדמים של הליכי ההסדרה ולא בשלב כה מוקדם בו יהווה הדבר תקדים שלילי ומסוכן למקומות רבים נוספים.

שלישית, הניסיון מלמד כי השיטה הנוכחית של המדינה בהקמת יישובים בדואים חדשים, לא משיגה את מטרתה המוצהרת – העברת הפזורה הבלתי חוקית לתחום היישוב המוסדר.

סכסוכי השבטים הבדואים גורמים לכך שתושבי היישוב שזכה להסדרה מסרבים לאפשר לבני שבטים אחרים המתגוררים בפזורה שמסביב ליישוב להיכנס לתחומיו, ובמקרים רבים הסירוב הוא הדדי. יתירה מכך, לא מעט מאלו שבנו את ביתם בניגוד לחוק בתוך השטח הצפוי להסדרה – סירבו לשתף פעולה עם מוסדות התכנון.

כך קרה שאלפי מגרשים, שווקו לתושבי רהט ולא לפזורה שסביבה, בניגוד לתכנון, מהסיבה שעיריית רהט רצתה את המגרשים לעצמה. גם היום, בגלל סכסוך בין-שבטי, עיריית רהט נלחמת שלא יכנסו אליה תושבי פזורה. כך גם קרה ביישובים שהוסדרו בתחומי מועצת אבו בסמה כמו אל סייד ומולדה.

גם במקרה של רח'מה קיימת בעיה זהה. השטח אותו מבקשת ועדת התכנון להקצות עבורו משתרע על פני כ-1,500 דונמים, שייגרעו כאמור משטחי האימונים של צה"ל. מסביב לשטח זה קיימת הפזורה המתפרשת על פני כ-6,500 דונם של אדמות מדינה ואשר אמורה ל'התנקז' לתחומי היישוב החדש. מהיכרותנו את מפת תתי הקבוצות באזור הסיכוי שהן כולן תיכנסנה לתחומי הישוב שיוקם הינו נמוך ביותר. מה שיקרה בסוף שהישוב באזור יתפרס על פני כל 6500  הדונמים הנוכחיים. כלל הגורמים העוסקים בעניין יודעים את זה היטב. הם גם יודעים שאין שום סיכוי בעולם שהממשלה תאשר את הקמת הישוב על פני שטח עצום כזה ולכן, בשיטת הסלאמי המוכרת, הם מבקשים להעביר כעת החלטה על הקמת הישוב 'רק' על שטח של 1,500 דונם מתוך ידיעה ברורה שהרחבת תחום השיפוט לאחר האישור בממשלה כבר אינה זוקקת את אישור הממשלה.

לאחר שנודע לרגבים על המחטף, נשלחה פנייה למנהל התכנון במשרד הפנים וליועץ המשפטי לממשלה בדרישה למנוע את הדיון ואת קבלת ההחלטה בטרם תתקבל החלטה עקרונית של הממשלה על הקמת ישוב במקום. במשרד המשפטים, שבדרך כלל מתהדר במבט עקרוני ומהותי, הסתפקו הפעם בתשובה טכנית, יבשה ומיתממת לפיה "הדיון המתקיים נוגע להיבט התכנוני-מקצועי בלבד, ואין בדיון זה כדי לגרוע מסמכותה של הממשלה ביחס להחלטה על הקמת היישוב".

במשרד המשפטים הוסיפו כי "המלצת הגורם התכנוני יש בה כדי לתרום לדיון שעתיד להתקיים בממשלה, באשר היא תביא את עמדתה המקצועית, ויש בכך כדי לייעל את הדיון שיתקיים בפני הממשלה".

מאחורי מילים אלו מסתתרת המשמעות האמיתית של הדברים שהובאה לעיל: כשגורמי התכנון יציגו  בפני הממשלה את תכנון היישוב בו הושקעו משאבים כה רבים, הממשלה תשמש כמעט כחותמת גומי לצורך אישורו.

לאחר תגובת משרד המשפטים, ומאחר ובמשרד טענו שההליך הזה תואם את החוק ואת הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, פנינו למשרד הפנים בבקשה על פי החוק לחופש המידע, כדי ללמוד בכמה יישובים הקדים הדיון במועצת התכנון את החלטת הממשלה הראשונית. תגובת משרד הפנים שהתקבלה אצלינו לאחרונה הודתה כי בשבע השנים האחרונות "לא קיימים יישובים שהתקיים בעניינם דיון בולנת"ע או במועצה הארצית, עוד בטרם התקבלה החלטת ממשלה עקרונית על הקמתם". תשובה זו אישרה את החשש כי סאגת התכנון של רח'מה היא מחטף מתוכנן, שתוצאותיו המזיקות ידועות מראש.

אנחנו בדרך לבג"צ בדרישה לבטל את ההחלטה ולאסור על קיום דיונים תכנוניים נוספים בטרם תתקבל החלטת הממשלה. נמשיך לעדכן אתכם בהמשך.

המשך הדיון בעתירה שהגשנו נגד עשרות בתים שבנו בדואים מביר האדאג' על חלקה בבעלות יהודית, יתקיים בעוד מספר חודשים. במהלכם יעקוב בית המשפט אחרי התקדמות הסדר 'פינוי-פיצוי' נדיב שהציעה המדינה לפולשים

בשנה שעברה הגשנו עתירה בשם יהודים שעשרות מבתי היישוב הבדואי ביר-האדאג' נבנו על אדמתם הפרטית ללא היתר. ביר-האדאג' הינו יישוב בדואי שהוכר על ידי המדינה, שהשקיעה במקום מיליוני שקלים בפיתוח מגרשים לבנייה, תכנון מסודר של היישוב ובהכנת תשתיות עבור תושביו.

למרות שלרשות התושבים הבדואים קיימים פתרונות זמינים ביישוב המוסדר, נבנו עשרות בתים ללא היתר בחלקה הפרטית הנמצאת בבעלות יהודית – הרחק מתכנית המתאר של היישוב.

העתירה הוגשה נגד ראש הממשלה, שר הפנים, יחידת הפיקוח של משרד הפנים והועדה המחוזית לתכנון ובניה של מחוז דרום, בדרישה כי יפעלו להריסת הבניה הבלתי חוקית, ויורו על תבחין שיעניק עדיפות לאכיפה בחלקה המדוברת, מאחר והיא בבעלות פרטית.

יצוין, כי ביקשנו מהמדינה לקבל כח משטרה שיאבטח את כניסת נציגיה למקום, על מנת לצרף לעתירה כמשיבים גם את הפולשים עצמם – אך המדינה סירבה לכך.

.בדיון שהתקיים בבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע, הזכיר עורך הדין שלנו עמיר פישר כי נושא דיני תכנון ובניה בשילוב פלישה לקרקע פרטית, בא לידי ביטוי פעם אחר פעם בשנים האחרונות בפני בית המשפט העליון בעתירות שהגיעו לפתחו בענייני יהודה ושומרון. "הוגשו עתירות גם כנגד יישובים שהוקמו על אדמות מדינה, וגם על יישובים שנבנו על אדמות פרטיות. בית המשפט העליון בסדרה של החלטות קבע כי כשמדובר באדמות מדינה, למדינה יש את הזכות לקבוע את סדרי העדיפויות – ובית המשפט לא בנקל יתערב בכך, אבל כשמדובר בבניה בקרקע פרטית, בית המשפט מגלה אפס סובלנות ומורה למדינה לנקוב במועדים ברורים וקצרים כדי לפנות את המקרקעין".

נציגי הפרקליטות טענו כי "האכיפה קיימת כל הזמן בשטח", וציינו כי קרוב למאתיים בתי אב בדואים, הצטרפו בחודשים האחרונים להסדר פינוי-פיצוי נדיב שמציעה המדינה לתושבים הבדואים, ולפיכך יש לדחות את העתירה, משום שהליכים כאלה אורכים זמן רב.

סגנית הנשיא, השופטת שרה דברת הורתה לדחות את הדיון בחמישה חודשים, על מנת לעקוב במהלך התקופה אחר מידת התקדמות ההסדר המוצע לתושבים הבדואים הפולשים, "שמא יהיה בכך כדי לייתר את המשך הדיון בעתירה".