תגית: נייר עמדה

תנועת רגבים הגישה לשר אורי אריאל את "מבחן הנגב" – הצעת תכנית עבודה להסדרת התיישבות הבדואים בנגב: תקציבים יוקצו לצמצום פערים חברתיים, פיתוח אזורי תעשיה ושכונות לתושבי הפזורה. פרק זמן קצר יאפשר לתובעי הבעלות לקבל פיצוי כספי נדיב, ללא תמורות בקרקע, ובמקביל תפעיל המדינה סנקציות משפטיות נוקשות ותזרז את ההליכים לפינוי הפזורה 

השבוע השקנו את "מבחן הנגב" – תכנית רגבים להסדרת התיישבות הבדואים בנגב. החוברת סוקרת את ההיסטוריה של הסוגיות השונות הנוגעות לבדואים בנגב, המלוות את המדינה מיום הקמתה, וביתר שאת בעשרות השנים האחרונות: סוגיית הסדרת ההתיישבות – הנוגעת לעשרות אלפי אזרחים בדואים המתגוררים בפזורה הבלתי חוקית ללא תנאים הולמים, ושל סוגיית תביעות הבעלות – בה רק אחוזים בודדים מקרב האוכלוסיה הבדואית טוענים לבעלות על למעלה מ-550,000 אלפי דונמים, שטח המשתווה לתחום השיפוט של עשרת הערים הגדולות בישראל גם יחד.

תכנית העבודה שלנו שהוגשה בימים אלו לשר אורי אריאל, הממונה על הרשות הממשלתית להסדרת התיישבות הבדואים, שמה את הדגש על מתן הפתרונות עבור עשרות אלפי האזרחים הבדואים המתגוררים בפזורה הבלתי חוקית ללא תשתיות הולמות, והסדרתם ביישובי הקבע, ללא תלות בפתרון סוגיית התביעות, וזאת באמצעות פיתוח ושיווק של עשרות אלפי מגרשים עבור תושבי הפזורה על אדמות מדינה פנויות ביישובים הקיימים ובסמוך להם, תוך הרחבת היישובים בהתאם לצורך.

פרק מרכזי נוסף בתכנית, מתווה קווים לקידום תכנית לאומית לפיתוח הישובים החוקיים, הכוללת תכנית הבראה לצמצום הפערים עם שאר היישובים במרחב בתחומי חינוך, תעסוקה ופיתוח והענקת הטבות ליישובים המוכיחים התנהלות תקינה, ומתן "סל קליטה" שיעודד רשויות קולטות ותסייע להן בנטל הכלכלי של קליטת הפזורה.

העתקת מגורי תושבי הפזורה ליישובים הקיימים, אמורה להתקיים בעזרת שיפור החוקים והכלים הקיימים העומדים לרשות גופי האכיפה ומערכת המשפט, וללא צורך בחקיקת חוק כולל ומסורבל כדוגמת חוק בגין, שצפוי להיתקל במשוכות פוליטיות.

בנוגע לתביעות הבעלות גורסת תכנית רגבים כי יש לקבוע בחוק לוחות זמנים קצרים שיהוו חלון הזדמנויות בו ניתן יהיה להגיע למתווי פשרה, הכוללים פיצוי כספי גבוה מאוד, אך ללא כל תמורה בקרקע. במקרים בהם יכשלו ניסיונות הפשרה, סכום הפיצוי ילך ויפחת, והמדינה תתבע ותוכיח בבתי המשפט את בעלותה על הקרקעות, ותרשום אותן על שמה.

נייר עמדה חדש שהוצאנו חושף ומפריך את שקרי ארגוני השמאל הטוענים כי ישראל ביצעה הפקעה ונישול קרקעות ערביות בגוש עציון, כאשר למעשה, אדמות אלו היו מאז ומעולם בבעלות המדינה. ההכרזה הרשמית נועדה לשמור על זכויות בעלי הקרקע

בימים האחרונים הכריז המנהל האזרחי ביהודה ושומרון על 3,799 דונם באזור גוש עציון כעל "אדמות מדינה". ההליך בוצע כחוק בהתאם להחלטת הקבינט המדיני-ביטחוני בעקבות חטיפת ורציחת שלושת הנעריםגיל-עד שאער, אייל יפרח ונפתלי פרנקל  לפני כשלושה חודשים בגוש עציון.

בהמשך ההחלטה נכתב, כי מי מהתושבים הפלשתינים שטוענים לבעלות על הקרקע המוכרזת, יכול להגיש את השגותיו בפני המנהל האזרחי.

ארגוני השמאל הקיצוני ו'שלום עכשיו' בראשם, מיהרו להגדיר את המהלך כ'הפקעת קרקעות הגדולה ביותר מאז שנות ה-80', כדי להכפיש את פניה של ישראל במרחב הבינלאומי. השלמת ההליך הפורמלי של 'הכרזת אדמות מדינה', הוצג במזיד כצעד של הפקעת קרקעות,הנתפס כצעד של כיבוש, הלאמה, נישול וגזל. כצפוי, הצעד המניפולטיבי של ארגוני השמאל גרר בעקבותיו גינוי מצד ארה"ב ומדינות אירופאיות, ודרישה לבטל את ההכרזה על אדמות המדינה.

אלא שלמעשה, אדמות אלו היו מאז ומעולם אדמות מדינה, וכעת רק הוכרזו ככאלה באופן רשמי. הנחת המוצא בחוק הישראלי, כמו גם בחוק הטורקי והירדני התקף ביהודה ושומרון כי אדמת מדינה היא כל קרקע שאיננה בבעלות פרטית.

מנייר העמדה החדש שהוצאנו עולה כי הגדרה זו של אדמות מדינה ראשיתה עוד מימי ממשלת מנחם בגין הראשונה. זאת לאחר קביעת היועץ המשפטי לממשלה באותה תקופה ומי שיהיה לימים נשיא בית המשפט העליון – פרופ' אהרן ברק  כי "הנחת המוצא לקביעת בעלות הקרקע, שכל קרקע היא בבעלות המדינה, אלא אם כן נרכשה על ידי מישהו אחר. לפיכך סתם קרקע שוממה בפועל ושאין לגביה כל רישומים במסמכים רשמיים – יש להניח שהיא אדמת מדינה".

כלומר, אין צורך "להפקיע" אדמות מדינה, מאחר וכל קרקע שאיננה בבעלות פרטית – הרי היא אדמה בבעלות המדינה. מדינת ישראל נטלה על עצמה חומרה יתירה, וביצעה במשך שנים ארוכות 'הליך סקר' שבחן בשבע עיניים את כל אדמות המדינה ביהודה ושומרון, על מנת לוודא שההתיישבות הישראלית תוקם אך ורק על אדמות ששייכות באופן מובהק ועל פי הדין הבינלאומילריבון ולא לתושב פרטי.

עיון פשוט בהודעת המנהל האזרחי מעלה את העובדה הברורה טה כי ההכרזה כאדמות מדינה נועדה להבטיח שימור זכויות בעלי הקרקע ואין מדובר בנישול או בסיפוח. אולם העובדות לא מעניינות את ארגוני השמאל אלא השחרת פני ישראל בעולם והפעלת לחץ בינ"ל על הממשלה.

בנייר העמדה שפרסמנו ניתן להיווכח כי הליך ההכרזה על אדמות מדינה התקבל עוד בשנות ה-70 מימי ממשלת מנחם בגין הראשונה, ומהווה נדבך משמעותי להמשך ההתיישבות החוקית ביהודה ושומרון. מכאן החשיבות בהליך והצורך לחדש את הליכי הסקר במלא המרץ בכדי לאפשר את פיתוח ההתיישבות.

דו"ח חדש שכתבנו חושף: בג"צ מעניק, באופן קיצוני, עדיפות לעתירות המוגשות ע"י ארגוני השמאל הקיצוני.

 דו"ח חדש שהפקנו מבסס מדעית את מה שרובינו חשנו מזמן: בית המשפט העליון, ובפרט הנשיאה דורית בינייש, מעניקים עדיפות בולטת לארגוני השמאל הקיצוני. העדיפות מתבטאת בזירוז ההליכים בצורה משמעותית ובולטת, בהוצאת צווי ביניים, בהשתתפות הנשיאה בייניש בהרכב הדן בתיק, בהוצאת צווים על תנאי כנגד המדינה, בהתערבות בהחלטות של רשויות ממשלתיות, ועוד.

התייחסותו של בג"צ לַעתירות נבחנת בדו"ח על בסיס פרמטרים זהים, אובייקטיביים ומדידים, ומן הממצאים ניתן לראות בבירור כי בעוד שעתירות השמאל זוכות להתייחסות רצינית ומחמירה, הרי שעתירות זהות המוגשות על ידי ארגונים המזוהים עם הימין זוכות להתייחסות מזלזלת ולא רצינית.

בדו"ח נבחנים מדעית פרמטרים קבועים, ובהם: משך הזמן שניתן לתגובה, מספר דיונים שהתקיימו ופרקי הזמן שחלפו בין דיון לדיון, ההרכב אשר מונה לדון בהן וכן הוצאת צווי ביניים וצווים על תנאי.

הדו"ח מתמקד במרכיבים הפרוצדוראליים של ההליך. זאת, כיוון שהליכים אלו מתבצעים עוד לפני שהתיק נדון לגופו. בשלב זה החלטות השופטים משקפות את נקודת המוצא ואת העמדה הבסיסית שלהם אל הסוגיה. משום כך, את ההבדלים התהומיים בין עתירות הימין והשמאל, כפי שהם משתקפים בדו"ח, לא ניתן לתלות בדקויות משפטיות מלומדות.

אין המדובר בעתירה אחת, לא בשתיים וגם לא בשלוש. בדו"ח מוצבות אחת מול האחת כ"תמונות ראי" כלל העתירות שהוגשו משני צידי המתרס הפוליטי כנגד בניה בלתי חוקית בשטחי יהודה ושומרון בין השנים 2005 ל- 2009 ומצביעות כולן על אותה מגמה מפלה, שנראה כי כבר אין איש מן השופטים עושה ולו מאמץ קטן להסתירה.