בעשירי למאי 2021 פרצו פרעות שומר החומות ברחבי הארץ.
זה התחיל מירי טילים ביום ירושלים, נמשך ללינצ'ים ופרעות ביהודי הערים המעורבות, פגיעה בחפים מפשע, התפרעויות בכבישי הנגב, אלימות וטרור במשך שבוע ארוך וקשה, שגם גבה מחיר דמים של נרצחים ופצועים.
בימים הראשונים של הפרעות בלוד, הקמנו את החמ"ל האזרחי לטובת תושבי הערים המעורבות יחד עם תנועת ישראל שלי. סייענו בהבאת מאבטחים וציוד אבטחה, ובניתוב תרומות, ציוד, מזון ומאות מתנדבים שהגיעו מכל רחבי הארץ ורצו לסייע. אבל זה לא נגמר כאן.
שנה עברה. כבישי הנגב לא ממש נרגעו. גם הירי החי ברחובות הערים המעורבות לא פסק. משהו בתחושת הביטחון התערער וגם באמון הציבור במערכת וברשויות. למרות זאת, בתור כאלה שנאבקים על הנגב כבר יותר מעשור, אנחנו מרגישים שהציבור התעורר, ומבין את גודל האירוע. שהנגב הפך להיות חשוב ומשמעותי. מקום ששווה ונכון להלחם עליו. אזור שהפך להיות אקס טריטוריה של המדינה, אבל יכול לחזור למדינה אם רק תחליט שככה צריך.
בשנה האחרונה יזמנו והשתתפנו בדיונים בכנסת, רתמנו חברי כנסת לעשיה ולמעקב, והבאנו אותם לשטח. פתחנו עשרות תיקים חדשים שנגעו לאופי התנהלות הרשויות תוך כדי ולאחר פרעות שומר החומות. רצינו לדעת כמה פורעים נתפסו, כמה תיקים נפתחו וכמה תיקי אישום הוגשו. לא הופתענו לגלות שהבעיה האמיתית של מדינת ישראל היום היא מערכת המשפט.
גם אם הייתה לנו ביקורת גדולה על התנהלות המשטרה במהלך הימים האלו, עבריינים נתפסו ונכלאו. אלה היו בתי המשפט שהחזירו אותם לרחובות ללא עונשים משמעותיים, ללא פחד ומורא מרשויות החוק של מדינת ישראל. שנה עברה ואנחנו מסתכלים קדימה, כי לצערנו די ברור שגל האירועים הבא יבוא לפתחנו שוב, השאלה היא רק מתי. בתי המשפט חייבים לעבור שינוי רציני. העבריינים חייבים להבין ולדעת שיש דין ויש דיין. וכשפוגעים, יש עונשים קשים שמרתיעים. אסור לנו להירדם.
אין לנו ארץ אחרת.
