תגית: עתירה

הוועדה לתכנון ובניה של בקעת בית הכרם מתנזרת באופן שיטתי מאכיפת צווים שיפוטיים, שהוצאו לבקשתה כנגד עבריינות בנייה בכפר מג'ד אל כרום הנמצא בתחומה. כך עולה מעתירה מנהלית חדשה שהגשנו לבית המשפט המחוזי בחיפה

במהלך השנים האחרונות נבנו בתחום שיפוטה של הוועדה המרחבית לתכנון ובנייה בבקעת בית הכרם,  מספר רב ביותר של מבנים בלתי חוקיים והבניה הבלתי חוקית נמשכת גם בימים אלו.

בשלהי 2012 פנינו בדרישה לנקיטת הליכי פיקוח ואכיפה כנגד 11 מבנים אשר נבנו מחוץ לתכנית המתאר של הכפר מג'ד אל כרום הסמוך לכרמיאל. למכתב אף צורף תצלום אוויר מפורט המציין את מיקומו של כל מבנה ומבנה.

במכתב התשובה פירטה הוועדה את ההליכים המנהליים והשיפוטיים שנקטה כנגד כל מבנה, אולם בסיור שערכה רגבים במקום מספר חודשים לאחר מכן, התברר כי הבניה הבלתי חוקית נמשכת גם באתרים שהוצאו כנגדם צווים שיפוטיים, תוך הפרה של הצו והתעלמות מוחלטת מהוראות בית המשפט.

לאורך שנת 2013 המשכנו בפניותיה לוועדה, שחזרה בלקוניות על עמדתה, כי "כל המקרים…מטופלים במישור המשפטי, הועדה תפעל בהתאם להחלטת בית המשפט", וכי היא "ממשיכה במעקב אחר המתפתח בשטח.."

בפנייה נוספת מטעמנו בתחילת 2014, פורטו עוד עשרים וחמישה אתרים של בנייה בלתי חוקית חדשה, בנוסף על אלו שהמשיכו להבנות חרף צו שיפוטי שיצא בעניינם.

בתשובתה מחודש מרץ 2014, גלגלה הוועדה את האחריות לפתחה של משטרת ישראל, בטענה שהושמעה לראשונה כי כנגד הפרת הצווים השיפוטיים הוגשו תלונות במשטרה. בנוסף ציינה הוועדה כי מצבם התכנוני של המבנים, המצויים בתחום המיועד למגורים בתכנית העתידית של הכפר – מצדיקה סובלנות כלפי היעדר החוקיות של הבניה.

לאחר התעלמות נוספת לפניה חדשה ששלחנו אשר הצביעה על בתים נוספים שנבנו שלא כחוק, עתרה לבית המשפט המחוזי בחיפה, על מנת שיורה לוועדת התו"ב של בית הכרם לאכוף את הצווים השיפוטיים שניתנו התחומה.

בעתירה צויין כי הוועדה יכולה לנקוט פעולות של הריסה מיידית של בנייה הנעשית בניגוד לצו ביניים שיפוטי, עוד בטרם שניתן פסק דין בעניינם. בנוסף, ביכולתה להטיל קנס ומאסר על העבריין לפי פקודת ביזיון בית המשפט.

בדברי הפתיחה לעתירה צוטטו דבריו של השופט דניאל פיש, המסכמים את רוח העתירה. "כאשר הרשות המבצעת נמנעת באופן שיטתי משך שנים מביצוע צווי הריסה שיפוטיים – שהיא עצמה מבקשת – היא מבזה את בית המשפט והופכת את הרשות השופטת לשותפה בכוח למחדליה. אי כיבוד פסקי דין הינו סימן היכר של חברה שאינה מתפקדת וחובתה של הרשות המבצעת לא לתרום להיווצרות תופעה זו".

סדרת אירועים אלימים שכללו הצתות, פציעת שוטרים וחטיפת שוטרת הסתיימו ללא הגשת כתבי אישום. עתרנו לבג"ץ לאחר שערר שהגישה על סגירת תיקי החקירה נדחה לאחר שנים של סחבת מכוונת, תוך התעלמות מהדרישה לעיין בחומרי החקירה

תכתובת שניהלנו במשך יותר מארבע שנים עם משטרת ישראל ופרקליטות המדינה, בעקבות האירועים האלימים שהתרחשו בפקיעין בשנת 2007, מגיעה כעת לשולחנו של בג"ץ.

עורך הדין עמיר פישר מגולל בעתירה (4062/14) 'כתב אישום' חמור כנגד רשויות האכיפה, שהפגינו חולשה מתמשכת מול סדרת האירועים האלימים שהתרחשו בפקיעין מצד עבריינים במגזר הדרוזי. במשך שנים התנהלו המשטרה ופרקליטות המדינה בגרירת רגלים תוך טיוח מודע של החקירה, גם אם לא מוצהר, עד לסגירתה מבלי שהוגש אף כתב אישום. ערר שהגישה רגבים נגד סגירת התיק נדחה לאחר שנתיים נוספות של סחבת, מבלי לבחון את חומר הראיות, בנימוק של חלוף הזמן.

הפרשה החלה במהלך שנת 2010, בה ניהלנו שתי עתירות לבג"ץ שעסקו ברפיון ידיים שגילתה משטרת ישראל כנגד עבריינות בנייה של הוואקף הדרוזי, והמנעותה מלפעול כנגד אלימות ואיומים מצד הוואקף הדרוזי כלפי חקלאי יהודי (3972/10).

על רקע אזלת ידה של משטרת ישראל במקרים אלו, פנינו למשטרת ישראל, בפנייה לפי חוק חופש המידע, בבקשה לקבל נתונים אודות הטיפול המשטרתי באירועי פקיעין החמורים שהתרחשו כשנתיים וחצי קודם לכן.

כזכור, במהלך החודשים הראשונים בשנת 2007 אירעו סדרה של אירועי הצתת מבנים וכלי רכב ביישוב פקיעין שבגליל העליון. במהלך אוקטובר 2007 אירעו מספר אירועי הצתת כלי רכב נוספים, שהתפתחו להשלכת רימוני רסס.

'אירועי פקיעין' הגיעו לשיאם במהלך התפרעות המונית ב30.10.2007, בה צבאו המונים, חלקם רעולי פנים, על בתי התושבים היהודיים בפקיעין, יידו אבנים, בלוקים, רימוני גז, הלם ועשן, פגעו ברכוש, בבתים ובאנשי כוחות הביטחון שנחלצו להגנת התושבים היהודים, תקפו שוטרים, פצעו כ-40 מהם, חלקם באורח קשה ואף לקחו שוטרת מג"ב בשבי תוך ניהול מו"מ לשחרורה.

בעקבות אירועי אותו יום הוקם צוות חקירה מיוחד במרחב הגליל תוך שהמשטרה מצהירה, כי העבריינים שהיו מעורבים במהומות הקשות ייעצרו ויועמדו לדין.

נוכח חומרת האירועים, אך צפוי היה כי רשויות האכיפה ינקטו בכל הכלים העומדים לרשותן על מנת למצות את הדין עם כלל המעורבים בסדרת האירועים האלימים. אולם מתברר כי המשטרה והפרקליטות החליטו להימנע מכך, תוך הצגת שווא לעיני הציבור. למראית עין נוהלה כביכול חקירה משטרתית במטרה למצות את הדין עם הפורעים, בעוד שבפועל, המטרה הברורה הייתה לסיים את חקירת אירועי פקיעין ללא הליכים משפטיים.

בפניית חופש המידע שהגשנו בשנת 2010, נתבקשה המשטרה להעביר את הנתונים אודות מספר התיקים הפליליים שנפתחו בעקבות הפרשה – וכן את מספרם של אלו שנחקרו; הועמדו לדין; הורשעו, או שהתיק כנגדם נסגר. תשובות המשטרה במהלך אפריל ומאי 2010 לימדו כי עד לפניית רגבים, לא הועברו תיקי החקירה לידי פרקליטות המדינה על מנת לקדם הגשת כתבי אישום כנגד החשודים בפרשה.

כמעט שלוש שנים (!) נדרשו למשטרת ישראל כדי להעביר את תיקי חקירת אירועי פקיעין לפרקליטות. ואם בכך לא די הרי שלגבי שני חשודים בהשתתפות באירועי אלימות, שקשה להפריז בחומרתם, ציינה המשטרה כי החליטה לסגור את התיק נגדם בעילה התמוהה של "חוסר עניין לציבור".

במהלך יולי 2010 אירע אירוע חמור נוסף בו נכלאו 18 חוקרי יחב"ל בבית מגורים במג'דל שאמס, שחולצו מהמקום רק לאחר שעות ארוכות תוך ניהול משא ומתן משפיל עם "נכבדי העדה". במקביל, התגודד בחוץ קהל מקומי רב במקום ולעיני צלמי העיתונות נהפכו ניידות משטרה תוך גרימת נזקים כבדים לרכוש והשפלת משטרת ישראל בפומבי.

בעקבות אירוע זה והנתונים שהתקבלו ממשטרת ישראל הנוגע לאירועי פקיעין פנינו אל היועץ המשפטי לממשלה ולפרקליט המדינה בניסיון להתריע מפני הנזק הכבד שייגרם לשלטון החוק אם לא ימוצה הדין עם מי שהיה מעורבים בביצוע מעשים כה חמורים.

בפועל, העבירה המשטרה לפרקליטות מחוז חיפה את תיקי החקירה רק באוקטובר 2010. בתוך שבוע בלבד (!) החליטה הפרקליטות לסגור את תיקי החקירה, בעילה של "עבריין לא נודע", חרף העובדה כי הועברו לידיה פרטיהם של 12 חשודים שנעצרו בהתפרעויות ונחקרו באזהרה.

בעקבות התנהלות מקוממת זו, פנינו לפרקליטות בבקשה לממש את זכותה לעיין בחומרי החקירה, בהיותה עמותה ציבורית, על מנת שתוכל לבחון את ההחלטה ולערער עליה.

הפרקליטות הודיעה כי פנייתה תידון כערר על ההחלטה לסגור את התיקים, אולם התעלמה שוב ושוב מפניות רגבים שביקשו להתעדכן בטיפול בערר ובבקשתה לקבל את חומרי החקירה.

רק בנובמבר 2013, בחלוף כשנתיים וחצי ממועד הודעת הפרקליטות כי תדון בפנייתנו כערר, השיב המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים כי החליט לאשר את סגירת תיקי החקירה ולדחות את ערר רגבים, וזאת מבלי שחומר הראיות נבחן לעומק. הנימוק הענייני היחיד בו נומקה ההחלטה, היה חלוף הזמן הרב מזמן האירוע ועד למועד החלטתו…

בתגובה פנינו לפרקליטות המדינה בבקשה נוספת לקבל לידיה את חומרי החקירה, לאור העובדה כי בחלוף הזמן ובשל סגירת החקירה, אין חשש לפגיעה בחקירה בשל מתן זכות העיון.

גם מבקשה זו הוסיפה להתעלם הפרקליטות, ומשכך החליטה רגבים לעתור לבג"ץ נגד היועץ המשפטי לממשלה, פרקליטות המדינה ומשטרת ישראל. בכתב העתירה התבקשו שופטי בג"ץ להוציא צו ביניים נגד המשיבות, ובדרישה להסביר את כל התנהלותן בצדדיה השונים של הפרשה: כיצד לא הוגש אף כתב אישום כנגד מי מן הפורעים, האופן  בו נוהלה החקירה וההחלטה על סגירת התיקים ללא בחינת חומר הראיות, הסחבת שננקטה מול פניות רגבים, והסירוב המתמשך להמציא לידיה את חומרי החקירה.

לפני כשנה וחצי עתרנו לבג"ץ נגד סמכותה של 'ממשלת מעבר' לאשר את תזכיר 'חוק בגין' השנוי במחלוקת, ונדחנו אוטומטית כ'עתירה מוקדמת'. לאחר שהוגשה העתירה בפעם השניה והדיון בה נדחה שוב ושוב, נדחתה השבוע בשנית ע"י בג"ץ, והפעם כ"לא רלוונטית

לפני כשנה וחצי עתרנו לבג"ץ לאחר אישור "תזכיר חוק בגין" בימיה האחרונים של הממשלה הקודמת, בהיותה 'ממשלת מעבר'.

תזכיר "החוק להסדרת התיישבות הבדואים" שגיבש השר לשעבר, בני בגין, אושר בממשלת המעבר תוך מחטף מהיר, ומבלי שניתן לשרים להעמיק בתכני השינויים שהציע השר בתזכיר החוק. בתזכיר שאושר, ביטל בגין שתי הסתייגויות מהותיות שקיבלה הממשלה בהחלטה קודמת (3707) בעת שאימצה את דו"ח וועדת גולדברג.

ועדת גולדברג המליצה ל'הלבין' חוקית את רוב הכפרים הבדואיים שהוקמו בניגוד לחוק, ואילו הממשלה הסתייגה מכך וקבעה כי יישובים חדשים יוקמו או יוכרו בדיעבד רק בכפוף להחלטת ממשלה קונקרטית לגבי כל יישוב. בגין השיב על כנה את ההמלצה להלבין אוטומטית מאות כפרים בלתי חוקיים.

שינוי מרכזי נוסף היה כרוך בסעיף שעסק באכיפת דיני התכנון והבניה, בו הקל בגין אף יותר מהמלצות גולדברג. בעוד שבהמלצות הועדה נקבע באופן נחרץ כי כל מבנה אשר הוקם ללא היתר, החל מיום הקמת הועדה, דינו הריסה וכי "מכאן ואילך חייבת להיות אכיפה נחושה ונמרצת". לעומת זאת, תזכיר בגין היה נחוש הרבה פחות, ונרשמה בו הסתייגות מאכיפה כלפי עברייני בניה המצטרפים להליכי ההסדרה. גם במקרה בו מדובר בבניה חדשה שבעליה הצטרף להליך ההסדרה – הומלץ להקל בהליכי האכיפה ולא לממש את צווי ההריסה.

 בעתירה שהוגשה זמן קצר לפני אישור תזכיר החוק בממשלה, נטען כי לאור אופייה המורכב של ההחלטה, חשיבותה הלאומית ודרך קבלתה  – אין בסמכותה של ממשלת מעבר לקבל את ההחלטה ודינה להתבטל. שופטי בג"ץ דחו בזמנו את העתירה בנימוק של "עתירה מוקדמת", מאחר והיא הוגשה בטרם אושר תזכיר החוק בממשלה.

לאחר אישור החוק בידי ממשלת המעבר הוגשה העתירה בשנית. בינתיים הוקמה הממשלה הנוכחית, ומשרדיה והרשויות השונות הקשורות בחוק הסדרת התיישבות הבדואים, החלו לפעול בהתאם לתזכיר החוק שקיבלה ממשלת המעבר, כולל בשינויים המהותיים שנקבעו בתזכיר.

לאחר שהשר לשעבר בגין התפטר מתפקידו כאחראי על יישום החוק, מונה שר החקלאות יאיר שמיר לעמוד בראש המהלך. זה האחרון הודיע כי הוא מקפיא את יישום החוק עד ללמידתו מחדש באופן מעמיק. הצהרה זו איששה הלכה למעשה את טענתנו כי החוק כבד המשקל ורווי ההשלכות, אושר בהליך חפוז ובלתי מקצועי על ידי ממשלת המעבר.

בניגוד להיגיון שדרש לדון בעתירה בהקשר האקטואלי שלה וללא סחבת, לא זו בלבד שהעתירה לא נידונה בטווח זמן קרוב להגשתה, אלא שאף הדיון נדחה שוב ושוב בשל בקשות לדחייה מצד פרקליטות המדינה. פנינו בבקשה להקדים את מועד הדיון בנימוק כי למרות הקפאת החוק באופן רשמי, הרי שחלקים ממנו – בהם גם ההמלצות השנויות במחלוקת שגיבש בגין – כבר מיושמים הלכה למעשה על ידי מטה היישום לחוק וברשות להסדרת ההתיישבות הבדואית, אולם השופטים לא נענו לבקשה.

השבוע דחו שופטי בג"ץ את העתירה בשנית, ללא שדנו כלל בטיעונים שהובאו בה, בטענה כי בפרק הזמן שחלף "בינתיים ניתנה החלטה של הממשלה הנוכחית המאזכרת את ההחלטה שניתנה בממשלת המעבר. בנסיבות אלה, לכל הטענות בשאלה מה היתה מוסמכת ממשלת מעבר להחליט – אין כל משמעות".

השופטים נאור, פוגלמן וסולברג לא הסתפקו בדחיית העתירה בצורה זו, אלא אף חייבו אותנו בהוצאות משפט בסך 10,000 שקלים. מסתבר כי כך נראה צדק בגרסת בית המשפט העליון.

לאחרונה הגשנו עתירה נגד יותר ממאה מבנים בלתי חוקיים, שנבנו בשנים האחרונות בשטחים חקלאיים ובשמורת טבע ליד דליית אל כרמל, חרף הסדרה תכנונית ותכנית מתאר עדכנית שקיבל היישוב

לאחר שנים ארוכות בהן נבנו מבנים רבים באופן בלתי חוקי בתחומי דליית אל כרמל, אושרה לא מכבר תכנית המתאר עד-300 שהסדירה את מרבית הבתים שנבנו בו עד אז. בתכנית הושקעה עבודה מקצועית רבה ובסופו של דבר נקבעו בה אזורים המיועדים לחקלאות ומעברים לשמורות טבע המקיפות את הישוב. באזורים אלו, כמובן, הבניה למגורים אסורה.

חרף תכנית המתאר העדכנית, המתפרשת על כ-9000 דונמים, נבנו בשנים האחרונות על גבי השטחים החקלאיים, ואף בשטחי שמורת הטבע הסמוכה, יותר ממאה בתים באופן בלתי חוקי. כנגד מבנים אלו הגשנו השבוע את העתירה. (בתמונה זו נראים חלק מהמבנים שנבנו מחוץ לתכנית המתאר – המסומנת בצהוב).

ברור כי לא סביר לדרוש מצד אחד הסדרה תכנונית ומצד שני להתעלם מהסדרה כזו לאחר שזו בוצעה.

בעקבות העתירה פועלים גורמים שוליים בעדה הדרוזית להשחיר את פנינו באופן רחוק מהמציאות, מאחר פעילות רגבים שואפת לקדם את השמירה על הקרקע והסביבה, תוך קיום הוראות החוק והתכנון בכל הארץ ובלי קשר לאופי האוכלוסייה.

הסדרה תכנונית של דליית אל-כרמל, ושל הישובים הדרוזים בכללותם, חשובה מאוד לשיפור איכות חייהם של בני העדה הדרוזית, ודווקא בשל כך לא ניתן לקבל בניה חדשה בתחום שנקבע בתכנית כאסור למגורים.הדרישה הבסיסית ביותר במדינה מתוקנת היא לבנות על פי החוק, וודאי במקום שבו החוק מאפשר את זה. ובדליית אל-כרמל כאמור, החוק אכן מאפשר זאת.

בעקבות עתירה שהגשנו לבית המשפט הוגשו כתבי אישום, בכפוף לשימוע, לבכירי הוואקף הדרוזי במג'דל שאמס. זאת לאחר שעברו על חוקי תכנון ובניה ופגעו קשות בשמורת הר החרמון.

היועץ המשפטי לממשלה עו"ד יהודה וינשטיין החליט בהתייעצות עם פרקליט המדינה עו"ד משה לדור, כי יש להגיש כתבי אישום נגד בכירי הוואקף הדרוזי ממג'דל שמס בכפוף לשימוע בגין עבירות מקרקעין שביצעו ובדגש על בניה לא חוקית. כך עולה מתשובת פרקליטות המדינה בעתירה של תנועת רגבים כנגד המשך הפרת חוקי התכנון והבניה במורדות החרמון.

למרבה הצער, אל מול אחת מהפרות החוק הגדולה והמתריסה שידעה המדינה עמדו רשויות האכיפה והחוק מנגד ורק כעת אחרי ארבע שנים של מאבק משפטי ושתי עתירות של תנועת רגבים הוחלט על הגשת כתבי האישום.

בדיון שהתקיים בבג"צ בשבוע שעבר הביעו שופטי העליון עוזי פוגלמן, יצחק עמית ואסתר חיות ביקורת חריפה כלפי נציגי פרקליטות המדינה אשר לא טיפלו בעבריינים מבעוד מועד ולקח להם יותר מארבע שנים עד לנקיטת אמצעי אכיפה ממשיים כנגד העבריינים. נשיאת ההרכב השופטת חיות אף הביעה את מורת רוחה מ"גרירת הרגליים" של פרקליטות המדינה בעבריינות הפושה של תושבי מג'דל שאמס.

"אם חרדים היו עולים על הר מירון, מגלחים אותו עם דחפורים ומקימים שכונה בתוך שמורת הטבע, כל ערוצי התקשורת היו עוסקים בכך מבוקר ועד ערב ועומדים על מיצוי הדין עם העבריינים" אומר עו"ד עמיר פישר המייצג את התנועה בעתירה. "כשמדובר במג'דל שאמס ובהר החרמון את אף אחד זה לא מעניין. יחידת הפיקוח, משטרת ישראל והיועץ המשפטי לממשלה עמדו מנגד ואפשרו לעבודות להתקיים ללא הפרעה. העבודות נעצרו רק אחרי שרגבים עתרה לבג"ץ ובהמשך לקח לרגבים 4 שנים של דיונים משפטיים כדי להביא את היועץ המשפטי לממשלה להחליט על הגשת כתבי אישום בפרשה"

ואכן בתשובתה של הממונה על ענייני בג"צים בפרקליטות המדינה עו"ד שרון רוטנשטקר נמסר כי בימים האחרונים נשלחו מכתבי ידוע לבכירי העדה הדרוזית במג'דל שאמס כי הם עומדים בפני הגשת כתב אישום ועליהם למסור האם רצונם לבוא לשימוע בכתב או בעל פה.

התיק הזה מלמד אותנו קודם כל שהסבלנות וההתמדה משתלמים. ארבע שנים אנחנו מנהלים קרב משפטי שבמדינה מתוקנת אמור היה להסתיים בחודשים ספורים. גם כעת לאחר ההחלטה על הגשת כתבי האישום הקרב הזה רחוק מלהסתיים. ניתן להניח שהפרקליטות תעשה הכל כדי למרוח את הליכי השימוע ולגרור רגליים עם הגשת כתבי האישום והשבת המצב במקום לקדמותו עוד לא בטווח הנראה לעין. אבל אין לנו שום כוונה להרפות. נמשיך לעקוב אחרי התיק הזה ולדרוש אכיפה מלאה של החוק ומיצוי הדין עם העבריינים.