תגית: תנועת רגבים

אנו מברכים על החלטת שר הפנים, אריה דרעי, שחתם על צו לחלוקת הכנסות ארנונה מהמועצה התעשייתית נאות חובב שבנגב בין 11 רשויות מקומיות.

כ-30% מהכנסות נאות חובב, בשיעור 20 מיליון שקל ובהמשך השנה עוד כ-10 מיליון שקל, יחולקו עוד השנה בין הרשויות מרחבים, רמת נגב, ירוחם, אל קסום, שגב שלום, תל שבע, ערערה בנגב, באר שבע, חורה, לקיה ונווה מדבר.

השר דרעי קיבל את המלצות הוועדה הגאוגרפית מחוז דרום, בראשות יעקב אפרתי, וצירף את חתימתו לשר האוצר ישראל כץ שאישר את ההחלטה בחודש שעבר.

רוב הרשויות שיהנו מחלוקת ההכנסות הן רשויות מהמגזר הבדואי המדורגות בתחתית הסולם הסוציו-אקונומי.

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו בשנת 2019, ברשויות היהודיות שייהנו מחלוקת ההכנסות, גובים כ-60% מכלל חיובי הארנונה למגורים, ואילו במועצות הבדואיות נווה מדבר ואל קסום גובים אחוזים בודדים (6% ו-0%, בהתאמה) מכלל חיובי הארנונה. ביישובים לקיה, שגב שלום ותל שבע הנמצאים באשכול 1 בסולם הכלכלי-חברתי, גובים רק כ-15% מכלל חיובי הארנונה למגורים, כאשר ביישובים חורה וערערה, המדורגים אף הם באותו סולם סוציו-אקונומי, נגבים כ-30%.

בעקבות עתירה שהגשנו בעניין בשנת 2014, נחשף כי במועצות נווה מדבר ואל קסום כלל לא הוקם מערך לגביית ארנונה למגורים, ועד לשנת 2018 כלל לא בוצע סקר נכסים של מגורים ועסקים בתחומיהן.

בעקבות העתירה, הורה בג"ץ למועצות לקיים מיידית סקר נכסים אולם נכון לשבועות האחרונים, נסקרו רק כרבע מכלל המבנים בתחומי המועצות.

אנו מברכים על החלטת שר הפנים דרעי. חלוקת ההכנסות תורמת לצמצום פערים בחברה, והיא החלטה ראויה ומתבקשת. עם זאת, מיעוט ההכנסות ברוב הרשויות הבדואיות נובע מכשל פנימי של הרשויות וגביה חלקית של תשלומי ארנונה למגורים ולעסקים הפועלים בתחומן. ישנן רשויות כמו חורה וערערה ששיפרו משמעותית את מערך הגביה ואת היקפיה, כאשר רשויות אחרות לא מגלות מאמץ כזה, ואף לא טורחות לפעול בהתאם לחוק. חלוקת משאבים מחודשת היא צעד נכון, אך הוא לא יכול לבוא על חשבון דרישה ליישום החוק ולאחריות של כל רשות מקומית לגבות ארנונה בצורה אופטימלית.

בית המשפט השלום בבאר שבע גזר השבוע את עונשו של גבר בדואי מהדרום על עבירת פוליגמיה. מתן פסק הדין מהווה הכרה כי תופעת הפוליגמיה הינה עבירה פלילית שאין לה מקום במדינת ישראל

במהלך השבוע בית המשפט השלום בבאר שבע גזר את עונשו של גבר בדואי מהדרום על עבירת פוליגמיה לשבעה חודשי מאסר בפועל. זוהי הפעם השניה בה נגזר עונש מאסר מאז שנכנסו הנחיות היועץ המשפטי לממשלה בדבר אכיפת החוק בנושא הפוליגמיה.

בשנה שעברה נגזר על גבר שהורשע בפוליגמיה עונש של עבודות שירות, ובית המשפט המחוזי החמיר את עונשו ופסק על מאסר בפועל.

מעבר לכך שתופעת הפוליגמיה פוגעת בשכבות החלשות במגזר, יש לה היבטים בעלי משמעות לאומית וכלכלית למשק, מאחר שהיא ממומנת רובה ככולה באמצעות תעשיית קצבאות מטעם הביטוח הלאומי.

תנועת רגבים מלווה וחוקרת שנים רבות את נושא הפוליגמיה. התנועה הגישה דוח למשרד המשפטים בעניין ערב גיבוש החלטת המלצת משרד המשפטים בנושא הפוליגמיה ואף חברה בצוות הבין משרדי למעקב אחר משרדי הממשלה השונים ליישום החוק בהנחיות היועץ המשפטי בעניין.

אנו מברכים על פסק הדין שמשמעותו הכרה כי תופעת הפוליגמיה הינה עבירה פלילית שאין לה מקום במדינת ישראל. במצב הנוכחי הפוליגמיה יצאה מסוגיה פרטית שבין קירות הבית לאירוע בעל משמעות לאומית למדינת ישראל, אשר אזרחיה אשר משלמים עליו מכיסם.

אנו מברכים את שרת המשפטים לשעבר איילת שקד ואת מנכ"לית משרד המשפטים לשעבר אמי פלמור שהובילו את השינוי בעניין ומקווים שההחמרה בענישה, יחד עם הגברת החינוך והמודעות לשכבות הצעירות במגזר הבדואי יסייעו בהפסקת התופעה הפסולה הזאת.

שר הכלכלה עמיר פרץ הורה לאסוף את הנשקים שסופקו לעובדי רשות הבדואים, למרות שהותקפו בעבר במסגרת עבודתם

שר הכלכלה עמיר פרץ הורה על איסוף הנשקים שסופקו לעובדי הרשות להסדרת התיישבות הבדואים. אלו נדרשו להגיע באופן מיידי למשרד החקלאות בבית דגן, ולהפקיד את האקדחים שסופקו להם בעבר במטרה להגביר את תחושת הביטחון בעת עבודתם במקומות ואתרים, אליהם אף משטרת ישראל נמנעת מלהיכנס בתקופות מסוימות.

במכתב חריף ששיגר ועד עובדי הרשות, למנכ"ל רשות הבדואים יאיר מעיין נכתב כי "שלילת האפשרות לנשיאת נשק היא הפקרות מוחלטת שמשמעותה, הלכה למעשה, חבלה בעבודת אנשי ההסדרה בשטחים מרוחקים ותוך ביצוע עבודה רגישה, במיוחד בעת הזו בה חלה הקצנה משמעותית בשיח כנגד הרשות ועובדיה, בבשטח וברשתות החברתיות".

עד שהסוגיה לא תיפתר, שוקל וועד העובדים לאסור על אנשי ההסדרה לצאת אל השטח, שכן "אין מקלים ראש בדיני נפשות".

איסוף הנשקים הינה החלטה ישירה של פרץ, שכן במסגרת ההסכמים הקואליציוניים, הוכפפה הסמכות על רשות הבדואים ממשרד החקלאות לידי משרד הכלכלה.

אנו בתנועה תוקפים בחריפות את התנהלות השר פרץ, וקובעים כי משמעותה היא פגיעה מיידית בפעילות המשולבת של משרדי הממשלה לשמירה על אדמות המדינה בנגב. בעתירות שאנו מנהלים בבתי המשפט בדרישה לאכיפת החוק במקומות שונים בנגב, המדינה מנמקת שוב ושוב את קוצר ידה ומיעוט האכיפה, בכך שפעילות אכיפה דורשת ליווי משטרתי של כח מיוחד המונה מספר לוחמים. גם השר פרץ עצמו לא מסתובב בנגב ללא אבטחה צמודה, אז איך הוא יכול לוותר על בטחונם של אחרים?

בדומה לתקיפת פקחי רשות הטבע והגנים ליד בית ג'אן לפני כחודשיים בעת שבאו לבצע את עבודתם, גם עובדי רשות הבדואים הותקפו מספר פעמים במהלך החודשים האחרונים. על אף שאיננו מסכימים עם כלל התנהלותה של רשות הבדואים, הרי שההחלטה של פרץ מחבלת ביכולת הבסיסית ביותר של המדינה לפעול בכלל בשטח, ומעלה את התהיה – מה מנסה פרץ להרוויח מהמהלך הזה

חודש אחרי תקיפת הפקחים והשוטרים בהתפרעות ההמונית סמוך לבית ג'אן, אנחנו דורשים למנוע את מסמוס הפרשה. "אסור שהפרשה תטויח כמו שקרה ב'פרעות פקיעין'"

פנינו למשטרת ישראל בבקשה על פי חוק חופש המידע לקבל את פירוט פעולות האכיפה שבוצעו בעקבות אירוע התקיפה, ההתפרעות והשחתת רכוש בבית ג'אן בחודש שעבר.

כזכור, לפני כחודש התרחש בסמוך לבית ג'אן אירוע חמור של תקיפת פקחי רשות שמורות הטבע והגנים, שהגיעו בליווי משטרתי לתלות צווי אכיפה כנגד בניה בלתי חוקית בשמורת הר מירון. הפקחים הותקפו על ידי המון פרוע, ובמהלך האירוע, אשר תיעוד מצולם שלו פורסם בכלי התקשורת – הוצת רכבם של הפקחים.

אנחנו פועלים שנים רבות בתחום הפיקוח והמעקב אחר תופעת הבניה הבלתי חוקית ומבקשים להבין האם בוצעו הליכי חקירה לאיתור התוקפים והמתפרעים, והאם מי מהחשודים בתקיפה או בהצתה נעצר ביום האירוע או בתקופה שחלפה מאז. עוד נשאלה המשטרה, האם הוגשו כתבי אישום כנגד המעורבים באירוע, ומהם האישומים.

כזכור, בשנת 2007 התרחשו "פרעות פקיעין", סדרת אירועים אלימים שכללו הצתות, פציעת שוטרים וחטיפת שוטרת שהסתיימו ללא הגשת כתבי אישום. המונים, חלקם רעולי פנים, צבאו על בתי התושבים היהודיים בפקיעין, יידו אבנים, בלוקים, רימוני גז, הלם ועשן, פגעו ברכוש, בבתים ובאנשי כוחות הביטחון שנחלצו להגנת התושבים היהודים, תקפו שוטרים, פצעו כ-40 מהם, חלקם באורח קשה ואף לקחו שוטרת מג"ב בשבי תוך ניהול מו"מ לשחרורה.

גם אז ביקשנו לקבל מידע מהמשטרה על פתיחת התיקים והגשת כתבי אישום בפרשה.

באוגוסט 2011, ארבע שנים אחרי האירועים, התקבלה החלטה בפרקליטות המדינה לסגור את כל הפרשה בלי להגיש ולו כתב אישום אחד. עתרנו לבג"ץ שקבע בפסק הדין בחודש יוני 2015, כי "מחלקת העררים תבחן באופן יסודי את חומר הראיות ותיתן החלטה חדשה".

שלחנו שוב ושוב פניות למחלקת העררים בפרקליטות בניסיון להבין כיצד מיושם פסק דין בג"ץ. רק באוגוסט אשתקד, השיבה מחלקת העררים מכתב תגובה, לפיו כל העררים נדחו, וכי כל תיקי החקירה שנפתחו בפרשת פקיעין, נסגרו מבלי הגשת כתב אישום, בעילה של "עבריין לא נודע".

כדי לוודא שפרשת בית ג'אן לא תהפוך למחדל דומה בסגנון אירועי פקיעין, אנו מתכוונים לבצע מעקב צמוד אחר פעילות המשטרה בעניין. האירוע כולו תועד ופורסם בזמן אמת כך שהפעם לא ניתן יהיה להיתלות בקנה קש של "עבריין בלתי נודע".

בעקבות עתירה שהגשנו לפני עשור, המדינה התחייבה בבג"ץ לאכוף ולהסדיר, אך המחצבה הפיראטית בגוש עציון רק התרחבה, תוך פלישה למאות דונמים של אדמות מדינה ונזק סביבתי בלתי הפיך

המחצבה הפיראטית "מחצבות בית פג'אר" אשר פועלת במזרח גוש עציון משתרעת על פני שטח של יותר מ-1,500 דונמים, תוך שפלשה למאות דונמים של אדמות מדינה, וגרמה לנזק סביבתי כבד ובלתי הפיך. עתרנו לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד המשך פעילותה.

כשליש משטח המחצבה ממוקם באיזור הנמצא בשליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית, ומשכך, נמנעה ישראל מאכיפת דיני הגנת הסביבה במקום. מאידך, רוב שטח המחצבה נמצא תחת שליטה מלאה של מדינת ישראל, ומאות דונמים ממנה אף רשומים כאדמות מדינה ישראליות, וגם שם נמשכת החציבה באין מפריע.

בכתב העתירה שהגישו עורכי הדין אבי סגל ויעל סינמון, מתואר כיצד יצרו עבודות החציבה "פצע" נופי וחזותי בלתי הפיך, וגרמו למפגע אקולוגי בלתי הפיך, שהרס בתי גידול של חיות בר וצמחייה ייחודית שהתפתחו במקום במשך אלפי שנים.

לפני כעשור עתרנו לבג"ץ בעניינה של אותה מחצבה, שמימדיה דאז היו קטנים באופן ניכר. המדינה הצהירה אז בפני בג"ץ כי נקטה במספר פעולות אכיפה במקום, וכי היא פועלת לקידום תכנית מתאר בשטח המחצבה, אשר במסגרתה ניתן יהיה לקבוע ייעודי קרקע מתאימים לחציבה.

על בסיס הצהרות המדינה, בג"ץ דחה בזמנו את העתירה. הנשיאה בדימוס דורית בייניש שישבה בראש ההרכב הדגישה, כי "אנו יוצאים מההנחה שפעולות המשיבים הן לאכיפה והן להסדרה תכנונית יימשכו, וכי יישום המדיניות שהוחל בה לא ייפסק".

אלא שבעשור שחלף, לא רק שהרשויות לא פעלו לבלימת פעילותה של המחצבה, אלא שהיא אף הגדילה את שטחה ב33%, והעמיקה את הפלישה לעוד כ-200 דונמים נוספים של אדמות מדינה. לאחר ששיגרנו פניות עדכניות לרשויות והן לא נענו, הוגשה עתירה מחודשת, כנגד שר הביטחון, בני גנץ, השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל, אלוף פיקוד המרכז, המנהל האזרחי ומשטרת ישראל.

הנזק הסביבתי שנגרם כאן בחסות חוסר המעש של רשויות האכיפה, הוא עצום בהיקפו, ולצערנו גם בלתי הפיך. מדינת ישראל מקיימת מדיניות קפדנית בנוגע למתן אישורי חציבה, ובעלי המחצבות נדרשים לממן את שיקום המחצבות לאחר גמר פעילותן כדי לצמצם את הנזק הסביבתי, אבל המדיניות הזו מתאדה ביהודה ושומרון. גם פעילויות השיקום המזעריות במחצבות הבלתי חוקיות ממומנות מכספי משלם המיסים הישראלי. הגורמים העברייניים שעושים הון ממשאבי הטבע, לא רק שאינם נותנים את הדין, אלא גם חומקים מלשאת בעלויות שיקום הנזק שעשו.

בעקבות המאבק המשפטי שניהלנו, המנהל האזרחי מצהיר כי 'מזבלת הקורונה' של עיריית רמאללה תסגר והעבריינים יבואו על עונשם. ברגבים דורשים גם לפנות את הר הזבל העצום שנותר במקום – בפתח אגן ההיקוות של נחל מכוך.

לאחר חודשים של מאבק משפטי הודיע המנהל האזרחי כי הוא פועל לסגירת "מזבלת הקורונה" שפתחה הרשות הפלסטינית בזמן הקורונה בשטחי מחצבת טריפי שעל ציר 60 . אלפי מטרים מעוקבים של אשפה שנשלחה מהערים הערביות הסמוכות, רמאללה ואל בירה הפכו ל'הר זבל' עצום.

המאבק התחיל לאחר שאלפי משאיות ניצלו את תקופת סגר הקורונה, ואת הירידה באיכות ובהקף העבודה של הרשויות ושפכו כמויות אדירות של אשפה מראש הצוק לתוך המחצבה. בעזרת עזרים טכנולוגים חדשים הוכיחה רגבים שבאתר נשפכו מעל 10,000 מטרים מעוקבים של פסולת. לאחר תקופת הסגר אף הובערו במקום ערימות אשפה נוספות שרק הוסיפו לזיהום הסביבה האדיר.

לאחר פניות חוזרות ונשנות שלנו אל הרשויות ופרסומים בתקשורת, הודיע המנהל האזרחי כי הוא פועל לאכיפת החוק במקום, וכי המזבלה תיסגר. בהודעת המנהל נאמר כי בחודש מאי בוצעו מאמצים לתפוס את שופכי הפסולת במקום יחד עם חטמ"ר בנימין ומת"ק עוטף, נתפסו מספר משאיות וטרקטור אחד.

מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. לאחר תקופה ארוכה של שפיכת זבל במקום המנהל האזרחי נקט סוף סוף בפעולות אכיפה והודיע כי יוודא שהערים הערביות לא ממשיכות להזרים אל המחצבה את הזבל של העיר. כמו בכל סיטואציה של עבירה על החוק, מכיוון שהשלכת הזבל לא נמנעה מלכתחילה אלא נאכפת רק בדיעבד, עדיין יש במקום אלפי טונות של זבל שצריך לפנות מהמקום.

הר הזבל העצום שנותר במקום נמצא בפתח אגן ההיקוות של נחל מכוך הנשפך לנחל פרת. יותר משהוא מזהם את האדמה עליה הוא יושב, הוא גורם לזיהום תת קרקעי ולזיהום הנחל, על כל המשתמע מכך. אנחנו דורשים לבצע פעולה מהירה ומשמעותית של ניקוי המחצבה. הגיע הזמן שהמזהם ישלם, גם ביהודה ושומרון.

במענה לתלונה שהגשנו כנגד מפגעים סביבתיים חדשים בנחל אלכסנדר, המשרד להגנת הסביבה מטיל את האחריות על גופים אחרים

המשרד להגנת הסביבה איננו ממהר לפעול כנגד מפגעים סביבתיים חמורים בנחל אלכסנדר, ואף מגלגל את האחריות בטיפול לגופים אחרים. כך עולה מתגובה רשמית של המשרד במענה לתלונה של תנועת רגבים.

נחל אלכסנדר, שאפיקו יוצא מהשומרון, ועובר דרך איזור השרון עד הים התיכון, סובל כבר שנים ארוכות מאסון אקולוגי, בעיקר בשל הזרמת שפכים מתחומי הרשות הפלסטינית.

מזה מספר שנים אנחנו מנהלים מעקב אחר זיהום הנחל, ובשבועות האחרונים הגשנו תלונה למשרד להגנת הסביבה כנגד מפגעים סביבתיים חדשים שאיתרו באיזור טייבה: הזרמת ביוב, חסימת תוואי הנחל באמצעות עבודות עפר, והקמת גשר בלתי חוקי המוביל למתחם בתי עסק פיראטיים. מעבר לאפיק הנחל.

במכתב התגובה שקיבלנו, טענה הנציגה לתלונות הציבור של המשרד להגנת הסביבה, כי אין בסמכות המשרד לאכוף את החוק מול מפגעים אלו. "חסימת תוואי הנחל והגשר על גבי הנחל שייכים לתחום התכנון והבניה, אשר בו אין למשרדנו סמכויות" נאמר בתשובה לפנייה. גם מהטיפול בזרימת מי הביוב התנערו, בטענה כי הטיפול בכך הינו באחריות תאגיד המים והביוב 'מי עירון'.

התשובה כמובן מקוממת. לא מובן איך המשרד להגנת הסביבה מתחמק מטיפול בבעיה ומאפשר לזיהום הנחל להמשיך.

במקום לגלגל את האחריות הלאה ולבקש מרגבים לפנות לגופים אחרים, מוטב שהמשרד יפעיל לחץ על הוועדה המקומית לתכנון ובניה שתטפל בבעיה. אנחנו מקווים כי השרה גילה גמליאל, שנכנסה זה עתה לעמוד בראש המשרד, תפעל ביתר תקיפות מול תופעות חמורות כאלה ותנחה את אנשיה לנקוט בפעולה ממשית, ולא לגלגל הלאה את האחריות באמצעות בירוקרטיה מתישה.

כך צמח בלב המדינה איזור התעשיה הלא חוקי הגדול בישראל: מאות מבני תעשיה, חיבורי חשמל מפוקפקים, שורת מפגעים סביבתיים וסכנה בטיחותית למאות אלפי נוסעים. "עצימת עין קולוסאלית של רשויות החוק"

מאות אלפי רכבים חולפים מדי יום במחלף קסם, מהמחלפים הסואנים במדינה. רק מעטים מהם יודעים כי איזור התעשיה העצום שצמח בשטח שבין כביש 5 וכביש 6 הינו בלתי חוקי, ולמעשה הוא איזור התעשיה הפיראטי הגדול ביותר בישראל.

המתחם שצמח בהתמדה לאורך השנים האחרונות על איזור המיועד לחקלאות, משתרע כיום על כ-3000 דונם. במקום הוקמו מאות מבני תעשיה ענקיים, הכוללים במצטבר מאות אלפי מטרים מרובעים של בניה לא חוקית, מבלי שננקטו פעולות אכיפה משמעותיות מצד רשויות החוק בישראל.

עתרנו לבית המשפט המחוזי מרכז כנגד היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה, עיריית כפר קאסם והוועדה המקומית לתכנון ובניה, כמו גם נגד שרת התחבורה מירי רגב ושר הכלכלה, עמיר פרץ.

כתב העתירה מגולל תמונת מצב עגומה של התפרקות רשויות החוק מתפקידן, תוך מה שנראה כהעלמת עין מכוונת מצד חלק מהרשויות, לצד היבטי התכנון והבניה עולה גם ההתנערות מאחריות מול סלילת כבישים פיראטיים ומסוכנים היוצאים מאזור התעשיה היישר לכביש 5 הסואן – שהנסיעה בהם כבר גבתה מחיר דמים.

דמי השכירות והארנונה באזור התעשיה הפיראטי נמוכים באופן משמעותי מאלו הנגבים באזורי התעשיה החוקיים הפועלים בסמוך, דבר שהוביל עסקים רבים להעביר את פעילותם לשם. מהלך זה גרם לפגיעה כלכלית ישירה באזורי התעשיה הסמוכים 'כפר קאסם' ו'לב הארץ' השייכים לכפר קאסם, ול'פארק אפק' השייך לראש העין.

כתב העתירה מעלה את התהיה כיצד בפועל או בהעלמת עין, אפשרו הרשויות לעברייני הבניה לבצע חיבורי חשמל בהספק גבוה לאותם מאות מבני תעשיה, ואם לא די בכך, הרי שישנם לא פחות מ-5 כבישים שהתחברו באופן ישיר לעורק התחבורה הראשי העובר במקום – כביש מס' 5, תוך התפרצות יום יומית של אלפי כלי רכב ומשאיות כבדות באופן בלתי סדיר ממתחם אזור התעשייה הבלתי חוקי לכיוון כביש מהיר בינעירוני, תוך סיכון חיי הנוסעים בכביש.

ברגבים אנחנו מנהלים מעקב תדיר אחרי פעולת הרשויות המנהליות בדרך טיפולן בנושאי מדיניות קרקעית וסביבתית. הגשנו את העתירה לאחר שבמהלך השנה וחצי האחרונות ניהלנו תכתובת ממושכת מול הרשויות השונות, בדרישה לאכיפת את החוק במקום, אך הפניות זכו להתעלמות ממושכת או למענה לקוני. העתירה שהוגשה על ידי עורכי הדין אבי סגל ויעל סינמון, הועברה בימים האחרונים גם לכ-100 מהעסקים הפועלים במקום.

מדובר באחד המקרים הבוטים והקולוסאליים של הפרת חוקי התכנון והבניה, חוקי שמירת הסביבה, וחוק רישוי עסקים במדינת ישראל, ולא מדובר במקום רחוק מהעין, אלא באחד המקומות הכי מרכזיים במדינת ישראל. קשה להאמין, אך אזור התעשיה העצום הזה, צמח תחת עיניהן הפקוחות, או שמא יש לומר "העצומות", של הרשויות האמונות על אכיפת החוק